דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף כ
(תמורה יט,ב)
תנו רבנן: 'המקדיש
נקבה לעולתו
(תמורה כ,א)
ולפסחו
ולאשמו (לא מצינו אשם ופסח נקבה) - עושה תמורה (לעולתו עושה תמורה - דאיכא שם עולה
עליה [בתוך
סוג הקרבן 'עולה' שבה הוא חייב] בעוף [יש גם אפשרות של עולת
העוף]); רבי שמעון אומר: לעולתו עושה תמורה,
לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה: שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה [ס"א: הראוי] להסתאב [וכל שכן דבר הראוי להקרבה] (כלומר:
שאין לך דבר שעושה תמורה אלא ההוא דקדוש קדושת הגוף: שאם אינו ראוי להקריב - אינו
נמכר בלא מום, אלא ירעה; הילכך רבי שמעון סבירא ליה באשם ופסח, הואיל ואין שמן חל
עליהן בנקבה - דנמכר שלא במום, הילכך לא עביד תמורה! אבל בעולה - דאיכא שם עולה
עלה בעוף - סבירא ליה דתרעה, ועבדא תמורה);
אמר רבי: אין אני רואה דבריו של רבי שמעון בפסח, הואיל ומותר הפסח קרב שלמים' (הילכך, הואיל ושייכים שלמים בפסח ושלמים באין נקבה - ואף על גב דהך לא
קרבה נקבה אפילו שלמים לאחר הפסח, כדאמרן לעיל (דף יט.): 'נשתיירה לאחר הפסח תרעה', מיהו שם שלמים עלה הואיל והיא נקבה
ונחתא לה קדושת הגוף);
ולימא 'אין אני רואה דבריו של רבי שמעון באשם הואיל ומותר
אשם קרב עולה' (ואישתכח דהך נקבה דאשם - עולה היא, ותקדיש קדושת הגוף
בעולה נקבה, דהא מצינו עולת נקבה בעוף)?
רבי סבר לה כרבנן, דאמרי 'מותרות - לנדבת ציבור אזלי' (ואי נמי הויא עולה, הואיל ולעולת צבור קיימא - לא עבדה תמורה:)
ואין תמורה בצבור;
קסלקא דעתא היינו טעמא דרבי שמעון גבי מפריש נקבה לעולתו:
משום הכי עושה תמורה, דהאיכא שם עולה עליה גבי [עני ב]עולת העוף.
אלא מעתה - בכהן גדול שהפריש פרה לפרו (פר יום הכפורים, דחטאת) – תיקדוש, דהאיכא פרת חטאת (דהא איכא שם חטאת עלה! דהא אשכחנא פרה אדומה דמיקריא 'חטאת' (חולין
דף יא.))?
קדשי בדק הבית הוא (ולא
קרבה למזבח, ולהכי קרי ליה 'בדק הבית', כלומר: דדין בדק הבית אית לה),
וקדשי בדק הבית לא עבדי תמורה.
יחיד שהפריש שעיר לשעירתו – תיקדוש, דהאיכא שעיר נשיא, אי
נמי נשיא שהפריש שעירה לשעירו תיקדוש, דהא יחיד מפריש שעירה?
הני (יחיד ונשיא) - תרי גופי
נינהו (ומיהו בהאי גופא דיחיד לא משכחת שעיר לחטאת, ובהאי גופא דנשיא לא משכחת לה
שעירה; אבל עולה נקבה - בהאי גופא משכחת לה, דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזיא
ליה עולת העוף).
חטא עד שלא נתמנה (להיות נשיא, וחייב [מקודם] שעירה), כי מפריש שעיר לשעירתו – תיקדוש (שם
חטאת עליה בהאי גופא), דהא אילו חטא השתא [בתר דאתמני] - בר איתויי שעיר הוא!?
התם הא לא חטא - לא איחייב בשעיר.
אי הכי - הכא נמי: הא לאו עולת העוף קמייתי (אי הוה מחויב עולה - לא הוה מייתי עולת העוף, דעשיר הוא, ואי נמי עני הוא
- עולת נדבה לא קרבה בדלות אי לא פריש בההדיא עוף)!
רבי שמעון סבר לה כרבי אלעזר בן עזריה (דאפילו גבי נדבה דעשיר סתם חזיא עולת העוף), דתנן [מנחות
פ"יג מ"ו]: '"הרי עלי עולה" - יביא כבש; רבי אלעזר בן
עזריה אומר: או תור או בן יונה'.
תנן התם [שקלים פ"ד מ"ז]: 'המקדיש
נכסיו, והיה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח: זכרים ונקבות, רבי אליעזר אומר: זכרים
ימכרו לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית
(דסבר רבי אליעזר סתם הקדשות לבדק הבית, ואפילו בהמה, ומיהו מידי דחזי
למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם);
רבי יהושע אומר (ורבי
יהושע סבר: לא שביק איניש קדושת מזבח ומקדיש לבדק הבית מידי דחזי למזבח; הילכך מסתמא
למזבח אקדשינהו): זכרים עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא
בדמיהן עולות (דסתמייהו לעולה אקדשינהו),
ושאר נכסים יפלו לבדק הבית'.
אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: לרבי יהושע, דאמר 'זכרים
עצמן יקרבו עולות' - ונקבות היכי מקרבן שלמים? הא מכח קדושה דחוייה קאתיין (דכיון דזכרים קרבו עולות ודמי השלמים עולות - מכלל דסבירא ליה דסתמא לעולה
אקדשינהו, והוה ליה מפריש נקבה לעולה, והיכי יקרב שלמים? הא בעי לרעות, כדקתני
מתניתין (לעיל יח:) 'המפריש נקבה לעולה
תרעה')?
לישנא אחרינא: אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן:
מדקאמר רבי יהושע 'זכרים עצמן יקרבו עולות', למימרא דקדושת הגוף אקדשינהו?: אי הכי
- נקבות אמאי ימכרו לצרכי שלמים?: בעיא ררעייה?!
אמר ליה: רבי יהושע סבר לה כרבי שמעון, דאמר: כל מידי דלא
חזי ליה לגופיה - לא נחתא ליה קדושת הגוף, דתנן: 'רבי שמעון אומר: תמכר שלא
במום', ואמרינן דטעמא דרבי שמעון כיון דלא חזיא נקבה לאשם - לא נחתא לה קדושת
הגוף [הכי נמי כיון דלא חזיא נקבה לעולהלא נחתה לה קדושת הגוף]!
אימור דאמר רבי שמעון גבי נקבה לאשם,
(תמורה כ,ב)
דליכא שם אשם על אמו (דלא
אשכחן נקבה), אבל גבי נקבה לעולה - דאיכא שם עולה על אמו - אפילו רבי שמעון
מודה? ועוד: הא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר לעולתו עושה תמורה (אלמא נחתא לה קדושת הגוף לרעות)!?
לשון
ירושלמי: נקבות היכי קרבי שלמים הא קדוש גופייהו לעולה כלומר: (נבעו רעייה,
דהא אמרינן (בבא קמא דף עח:) 'אי בעי פטר נפשיה בעולת
העוף', כלומר: בעולת נקבה.
ועוד:
הא אמר ר' שמעון דקדשה לגופה דהא אוקימנא לרבי שמעון
לעיל דסבירא ליה כרבי אלעזר בן עזריה
אמר ליה: רבי יהושע סבר ליה כאידך תנא אליבא דרבי שמעון,
דתניא: 'רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: אף לעולתו אין עושה תמורה'.
משנה:
תמורת אשם, ולד תמורה (כגון:
אם המיר נקבה לאשמו וילדה), ולדן, ולד ולדן עד סוף כל העולם - ירעו עד שיסתאבו (תמורת אשם בין זכר בין נקבה תרעה, דהילכתא גמירי לה (לעיל דף
יח.) 'כל שבחטאת מתה באשם תרעה'), וימכרו,
ויפלו דמיהם לנדבה;
רבי אליעזר אומר: ימותו;
ורבי אלעזר אומר: יביא בדמיה עולות (דמותרות
- לנדבת יחיד אזלי).
אשם שמתו בעליו ושכיפרו בעליו - ירעו עד שיסתאבו וימכרו
ויפלו דמיו לנדבה;
רבי אליעזר אומר ימותו;
רבי אלעזר אומר: יביא בדמיה עולה;
והלא (בניחותא, אלא פרושי מפרש ואזיל מאי
בינייהו) אף
נדבה עולה היא, ומה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים? אלא בזמן שהיא באה עולה (גירסת רש"י: בזמן שהיא באה חובה: שהיא מוטלת על היחיד להקריבה) -
סומך עליה ומביא נסכים, ונסכיה משלו, (ו)אם היה כהן (אותו שהפריש האשם וכפר באחר וניתק הראשון לרעייה) - עבודתה
ועורה (של עולה הבאה מן המותר) שלו (שהוא
[עצמו] מקריבה ונוטל את העור, ואפילו אינו מאותו משמר המשמרת באותה שבת, דהכי
תניא: 'מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה? תלמוד לומר: [דברים
יח,ו-ז] ובא בכל אות נפשו ושרת [בבבא קמא בשילהי 'הגוזל קמא' (דף קט:)]); ובזמן שהיא
נדבה - אינו סומך עליה (דקרבן צבור אין בו סמיכה חוץ מפר
העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח, דגמירי 'שתי סמיכות בצבור' [במנחות
בפרק שתי מדות (דף צב.)]), ואינו מביא עליה נסכים, ונסכיה משל ציבור, אף על פי
שהוא כהן (כלומר ואפילו הוא כהן) - עבודתה
ועורה משל אנשי משמר (שהרי של צבור היא, ואין כהן של
משמר אחר רשאי להקריב, דכתיב [דברים יח,ח]
לבד ממכריו על האבות: מה מסרו אבות זה לזה, אני
בשַׁבַּתִי ואתם בשַׁבַּתכם).
גמרא:
וצריכא (לאיפלוגי בתרתי רבי אליעזר ורבנן):
דאי אשמעינן אשם (שכיפרו בעליו) - בהא קאמר
רבי אליעזר ימותו, משום דגזר לאחר כפרה אטו לפני כפרה (משום
דגזר אחר כפרה שנתכפר בראשון אי אמרת יביא בדמי המותר עולה - אתי למימר נמי קודם
כפרה אם נפל בו מום אתי לאתויי בדמיו עולה, וקעביד איסורא: דכל זמן שלא נתכפר -
קיימי דמיה לאשם), אבל גבי תמורת אשם (דליכא
למימר הכי, דהא קודם כפרה נמי תמורת אשם לאו להקרבה קיימא, דהכי הוא דגמירי לה),
ולד תמורתה אימא מודי (רבי אליעזר) להו לרבנן (דרועה)? ואי אשמעינן התם - בהא קאמרי רבנן, אבל גבי אשם מודו ליה לרבי
אליעזר? – צריכא.
ע"א ירושלמי: דאי אשמעינן
גבי תמורה בההיא קאמר רבי אליעזר תמות היא וולדותיה, משום דאתי לאיחלופי,
הואיל ושתיהן עומדות - ההקדש והתמורה - אתי לטעות ולהחליף הראשון לרעייה והתמורה
לאשם, הואיל וסוף סוף דמיה קרבי לא איכפת ליה אי לא מקריב לה, וקעבד תרי איסורי,
חדא: דמקריב התמורה, ועוד: דמייתי בדמי האשם עולה, והוא לא נתכפר עדיין: דתמורה לא
כיפרה לו, כדאמרינן לקמן: דאין דבר הבא בעבירה מכפר על חטא, ותמורה באה בעבירה:
שעבר על לא יחליפנו; אבל אשם שכפרו בעליו -
דלא אתי לאיחלופי, דהא אם נמצא ראשון קודם כפרת שני לא איכפת לן הי קריב והי רועה
- אימא מודה להו לרבנן כו':
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת לאחר כפרה, אבל לפני
כפרה דברי הכל הוא עצמו (ולד התמורה) יקרב אשם (אם אבד הראשון).
בעבירה. ותמורה עבר על לא יחליפנו
(ויקרא כז) ואע"ג דתמורת עולה ושלמים קרבה הנהו לאו לכפרה אתיין:
אמר רבא: שתי תשובות בדבר, חדא: דאין אדם מתכפר בדבר הבא
בעבירה, ועוד: התני רב חנניא לסיועי לרבי יהושע בן לוי (לעיל
בהאי פירקא (דף יח:)), דאמר 'ולד ראשון קרב ולד שני אינו
קרב' (והאי - ולד שני הוא, דתמורה קרי 'וולד' הואיל ומכח אחר אתי)!?
אלא אי איתמר - הכי איתמר:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת (דולד תמורה) קודם כפרה (דהתם אמר רבי אליעזר ימות, דאי
אמרת ירעה - כיון דדמיה קרבי - אתי לאיחלופי ולאקרוביה לאשם, ורבנן אמרי: כיון
דאיהו גופיה לא אקריב עולה - לא אתי לאיחלופי), אבל לאחר
כפרה (דליכא למימר איחלופי) הוא (הולד) עצמו קרב
עולה.
והתני רב חנניא לסיועי לרבי יהושע בן לוי?
קשיא.
בעא מיניה רבי אבין בר חייא מרבי אבין בר כהנא: הפריש
נקבה לאשם, בנה מהו שיקרב לעולה?
ותיפשוט ליה מדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר 'מודה רבי
אליעזר' (ושמעינן מינה דטעמיה דרבי אליעזר גבי ולד של מפריש נקבה לעולה, משום דאיכא
שם עולה על אמו, אבל הכא - דליכא שם עולה על אמו - לא)?
לא שמיע ליה.
מאי?
אמר ליה: בנה קרב עולה.
האי מאי? עד כאן לא קאמר רבי אליעזר אלא מפריש נקבה
לעולה, דאיכא שם עולה על אמו, אבל גבי אשם - דליכא שם עולה על אמו - אפילו רבי
אליעזר מודה!?
אמר ליה: טעמא דרבי אליעזר לאו משום דשם עולה על אמו אלא
משום דחזי (הולד) להקרבה והא נמי חזי להקרבה
איתיביה: (מתניתין היא: 'תמורת אשם
כו')
ולדן, ולד ולדן עד סוף כל העולם יביא בדמיהן עולה' (מילתיה דרבי אלעזר נקט); 'בדמיהן' אִין,
(תמורה כא,א)
עצמו לא (ואף על גב דולד התמורה חזי להקרבה)!
הכא במאי עסקינן: - כגון שילדה נקבה.
'ועד סוף העולם' לא אוליד חד זכר?
אמר ליה: משנינא שינויי דחיקי בבלאי: כגון שילדה נקבות עד
סוף העולם.
[שטמ"ק:] ואי
לא משניליה שינויי דחיקי בבלאי, מאי הוי משני ליה (כלומר:
מדקאמר משנינא לך שינויי דחיקי בבלאי - מכלל דהוה ידע שינויא אחרינא)?
זכר יקרב עולה, נקבה יפלו דמיה לנדבה.
ס"א: הוה משני ליה: אי לפני כפרה תניא זכר יפלו דמיו
לנדבה, נקבה יביא בדמיה עולה; אי
לאחר כפרה, תניא זכר יקריבעולה , נקבה יפלו דמיה לנדבה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .