דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף יט
(תמורה יח,ב)
רבא אמר: עד כאן לא קאמר רבי אל[י]עזר 'הוא עצמו יקרב
עולה' אלא במפריש נקבה לעולה, דאיכא שֵׁם עולה על אמו (המפריש
בהמה לעולה איכא עלה שם עולה, דהא לעולה אקדשה, ואי משום דנקבה היא - אפילו הכי שם
עולה עלה, שהרי מצינו נקבה בעולת העוף, ועוד: דהא לכשתמכר - דמיה עולה, דהיינו לשם
עולה),
(תמורה יט,א)
אבל גבי תמורת אשם - דליכא שם עולה על אמו (דהקדש ראשון שכולן באו מכחו - לאשם הופרש, ולאשם הקריבו, ולא היה עולה הוא
ולא דמיו) -
מודי רבי אל[י]עזר דבדמיו – אִין, הוא עצמו לא קרב.
לשון ירושלמי, ולריש שמעתין מהדר
[הב"ח: כך היתה הגירסא וכליל לאשים דברי הכל? בתמיה, כלומר: אמאי לא
פליגי רבנן בולדי תמורה כבולדי עולה?
ור"א היא. אבל לרבנן ימכר כמו לולד תמורת עולה, ורישא - רבי אל[י]עזר היא:
תמורת עולה. [בתירוצו של רבא לעיל] שניה היא להך קדמייתא דאפריש, וקדמייתא דאפריש
זכר הוה, וקרב; הילכך קרב נמי ולד תמורתו כו'.
איכא שם עולה על אמו. בעולת העוף; ועוד: דמיה לעולה קיימי, הילכך נחתא לה קדושה לגופה הואיל
ודוגמתה מצינו בעוף, דקריבה - משום הכי קרב ולד; אבל ולד תמורת אשם ליכא שם עולה
על הראשון שהיא אם לכולן: שמכחו בא, והוא קרב אשם, ולא מצינו תמורת אשם קריבה
בעולה! הילכך לא נחתא קדושה על התמורה אלא לדמי, ומשום הכי לא יקרב הולד.
איתיביה אביי: וכי בעי רבי אל[י]עזר שם עולה על אמו? והא
תניא [הרישא דומה למשנה פסחים פ"ט מ"ו; תוספתא פסחים
פ"ט מ"ט]: 'המפריש נקבה
לפסחו - תרעה עד שתסתאב, ותמכר, ויביא בדמיה פסח; ילדה [בתוספתא:
זכר] - ירעה עד
שיסתאב, וימכר ויביא בדמיו פסח;
נשתיירה אחר
הפסח - תרעה עד שתסתאב, ויביא בדמיה שלמים; (דפסח
בשאר ימות השנה - שלמים הוי, כדאמרינן במנחות בשילהי פרק 'התודה' (דף
פג:), והיא גופה לא קרבה שלמים ואף על גב דשלמים באין נקבה
– הני, הואיל ומחמת קדושה דחוייה אתיין ולא חזו לפסח - אידחו נמי משלמים;)
ילדה (אחר הפסח) - ירעה עד
שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים;
ר"א
אומר: הוא עצמו יקרב בשלמים.' והא הכא דליכא שם שלמים על אמו (דהא לשם פסח אקדשה) ואמר רבי אל[י]עזר יקרב שלמים!?
אמר ליה [רבא]: אחר הפסח קא אמרת? שאני אחר הפסח, דמותר
פסח (כגון אם הפריש פסח ונתכפר באחר וניתותר זה) גופיה קרב
שלמים (הילכך הך דניתותרה לאחר הפסח - שֵׁם שלמים עלה, ואזיל ליה שֵׁם פסח מינה,
וחייל עליה שֵׁם שלמים אלא שאינה יכולה ליקרב נקבה, הואיל ומכח פסח אתא).
אי הכי (דטעמיה דר"א משום דאיכא שם
שלמים על אמו) ניפלוג נמי ברישא (ילדה קודם הפסח ונימא רבי אל[י]עזר
הוא עצמו יקרב: דהולד עצמו יקרב שלמים, דקודם פסח נמי, אי שחיט לפסח לשם שלמים –
כשר: דפסח בשאר ימות השנה שלא בי"ד בניסן - שלמים הוא, והילכך שם שלמים על
אמו)?
אמר ליה: אִין, הכי נמי, ופליגי.
אביי אמר: לא פליג מידי (דטעמיה
דרבי אל[י]עזר לאו משום דאיכא שם שלמים על אמו, אלא טעמיה דרבי אל[י]עזר בכולהו), (משום) דגמירי: (אם היה מפריש שתי בהמות לאחריות,
או אבדה והפריש [אחרת], ונתכפר באחרת, ונמצאת ראשונה) למקום שהמותר הולך - הולד הולך (הילכך גבי מפריש נקבה לעולה כי היכי דאם הפריש עולה ונתכפר באחרת - קריבה
השניה עולה, דהא נדבה נינהו, ותרוייהו חזו - ולד דעולה נמי, אם הפריש נקבה לעולה –
קרב עולה, דומיא דמותר; גבי אשם נמי, דמותר אשם רועה - ולד תמורת אשם נמי רועה); (וגבי פסח נמי:) לאחר הפסח: דמוֹתר קרב שלמים (דמותר
הפסח דינו ליקרב לכתחילה שלמים אם נתכפר באחר) - ולד נמי
קרב שלמים, אבל לפני הפסח (דמוֹתר לא חזי למידי, כגון: אם
הפריש שני פסחים לאחריות לא חזו לשלמים לכתחילה, דסתמייהו לפסח, וחד מינייהו דהוי
מוֹתר לא חזי לפסח, דהא שני פסחים לא יקריב), אימיה - למאי אקדשה? לדמי פסח! (הילכך) ולד נמי לדמי פסח (ולד פסח נמי לא חזי למידי אלא אזיל
בתר אימיה, דקדושה לדמי פסח, והא נמי קדיש לדמי פסח).
מתיב רב עוקבא בר חמא: ומי אמרינן מדאימיה לדמי - ולד נמי
לדמי? והתניא [דומה לתוספתא פסחים פ"ט מ"ט]: 'המפריש
נקבה לפסח - היא וולדותיה ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהם פסח; ר"א
אומר: הוא עצמו יקרב פסח'; והא הכא דאימיה לדמי, ואמר רבי אל[י]עזר 'הוא
עצמו קרב פסח' ולא מוקמינן ליה באימיה [אין דינו של הולד
כדין האֵם]!?
אמר רבינא: במפריש בהמה מעוברת עסקינן: רבי אל[י]עזר סבר
כרבי יוחנן, דאמר 'אם שיירו (המקדיש בהמה מעוברת ושייר עוברה לקדושה
אחרת) -
משוייר (אלמא תרי גופי נינהו)', דעוּבָר לאו ירך אמו הוא (והילכך
כי לא שייריה - נמי לאו גופא דאם הוא, ולאו מכחה דאֵם אתי, ועליה דידיה חיילא
קדושת פסח), ואמו היא דלא קדשה קדושת הגוף, אבל הוא קדשי.
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: הכי נמי מסתברא
דבבהמה מעוברת עסקינן, מדקתני 'היא וולדותיה' (משמע:
ששניהן היו בשעת הקדש, מדלא תני 'המפריש נקבה לפסחו תרעה, ילדה זכר ירעה' כדקתני
לעיל).
שמע מיניה.
(תמורה יט,ב)
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ומודה רבי אל[י]עזר במפריש נקבה
לאשם, דאין בנה קרב אשם.
פשיטא!?: עד כאן לא קאמר רבי אל[י]עזר אלא במפריש נקבה
לעולה, דאיכא שם עולה על אמו (בעולת העוף); אבל גבי
מפריש נקבה לאשם - דליכא שם אשם על אמו (דלא מצינו אשם נקבה הילכך לא חל
עליה שם אשם) - אפילו רבי אל[י]עזר מודה דלא קרב אשם [ואם
כן מה חידש רבי יוסי ברבי חנינא]?!
אי לאו דאשמעינן - הוה אמינא 'טעמא דרבי אל[י]עזר לאו
משום דשם עולה על אמו, אלא משום דחזי ולד להקרבה, והאי נמי - הא חזי להקרבה (וליקרב אשם)' - קא משמע לן (דטעמיה דרבי אל[י]עזר משום דאיכא
שם עולה על אמו, והא ליכא שם אשם על אמו).
אי הכי (דטעמיה משום שם אמו הוא)
אדמשמע לן דאין בנה קרב אשם - נישמעינן (רבי יוסי ברבי חנינא)
דאין בנה קרב עולה (דליכא שם עולה על אמו, דאשם קרייה)
והוא הדין לאשם (דידענא דלאשם לא קרב, דהשתא: ומה
לעולה - דאימיה לדמי עולה אזלא אמרינן דלא קרב לעולה, לאשם - דאימיה דלא היא ולא
דמיה אזלי לאשם, כל שכן דלא קרב)!?
אי אשמעינן עולה, הוה אמינא 'עולה הוא דלא קרבה, דלא
אקדשה לאמה [לאותה] קדושה, אבל אשם – כיון
דאקדשיה לאימיה לאשם, אימא ולד קרב אשם' - קא משמע לן.
משנה:
המפריש נקבה לאשם - תרעה עד שתסתאב, ותימכר, ויביא בדמיה
אשם;
ואם קרב אשמו - יפלו דמיו לנדבה.
רבי שמעון אומר: תימכר שלא במום (דהואיל
ולא חזיא למילתיה - מום גמור הוא זה, ולא קדשה קדושת הגוף, ותמכר מיד, ותביא בדמיה
אשם; ואף על גב דגבי מפריש נקבה לעולה לא פליג רבי שמעון, דודאי בעיא מום - התם
הוא: דאיכא שם עולה עלה בעוף, אבל אשם נקבה לא מצינו, והיינו מומא, ולא קדשה אלא
לדמי).
גמרא:
ולמה לי תסתאב?: תימכר: כיון דלא חזיא למילתא - היינו
מומא?
אמר רב יהודה אמר רב: היינו טעם, דאמרינן: מיגו דנחתא לה
קדושת דמים - נחתא נמי קדושת הגוף (להא מילתא דבעיא מום).
אמר רבא: (מדבעיא מום ואף על גב דלדמי מקדשה,
אלמא קדשה קדושת הגוף, ומיהו האי דלא אקרבה משום דאין אשם בא נקבה) זאת
אומרת: הקדיש זכר לדמיו (לדמי עולה או אשם, מיגו דנחתא ליה
קדושת דמים) קדוש קדושת הגוף (נחתא ליה קדושת הגוף, וכיון דאיהו
גופיה חזי להקרבה - קרב).
[הגמרא מקשה מרבא על רבא:
והרי] איתמר: הקדיש זכר לדמיו: רב כהנא אמר: קדוש קדושת הגוף; רבא
אמר: אינו קדוש קדושת הגוף?
והדר ביה רבא לגבי דרב כהנא מדרב יהודה
אמר רב (דמתרצה למתניתין דאמרינן מגו).
רבי שמעון אומר תימכר שלא במום:
אמר ליה רב חייא בר אבין לרבי יוחנן: מיגו דנחתא ליה
קדושת דמים - תיחות ליה נמי קדושת הגוף?
אמר ליה: רבי שמעון לטעמיה, דאמר 'כל מידי דלא חזי ליה
לגופיה - לא נחתא ליה קדושת הגוף', דתניא [ההפך מתופסתא קרבנות
פ"א מ"ב, דומה לתוספתא נזיר פ"ד מ"ז]: 'אשם בן שנה (אשם
נזיר ומצורע, דכתיב בהו כבש
(נזיר - במדבר ו,יד; מצורע - ויקרא יד,י) [כלומר: בן שנה, ולא 'איל',
מעל לבן שנה]) והביאו בן
שתים, בן שתים (אשם גזילות ומעילות ושפחה חרופה
דכתיב בהו 'איל' [אשם
גזילות – ויקרא ה,כה; ומעילות – ויקרא ה,טו; שפחה – ויקרא יט,כ]) והביאו בן שנה – כשירה, ולא עלו
לבעלים לשם חובה; רבי שמעון אומר: כל עצמן אינן קדושין (כל
עיקר אינן קדושין).'
והרי מחוסר זמן, דלא חזי, ואמר רבי שמעון דקדוש (כדאמרינן בשחיטת חולין בפרק 'אותו ואת בנו' (דף פא.), דקתני 'שהיה רבי שמעון אומר: כל הראוי לבא לאחר זמן - השוחטו בחוץ
עובר בלא תעשה')?
שאני מחוסר זמן, דחזי למחר .
אי הכי, אשם בן שתים והביאו בן שנה - הא חזי לשנה?
אלא היינו טעמא דרבי שמעון במחוסר זמן: דיליף ליה מבכור,
כדתניא [דומה לתוספתא בכורות פ"ז מ,ג]: 'רבי שמעון בן יהודה אמר משום רבי שמעון: מחוסר
זמן נכנס לדיר להתעשר, והרי הוא כבכור: מה בכור קדוש לפני זמנו (בכור קדוש ברחם, דהיינו לפני זמנו)
וקרב לאחר זמנו - אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו'.
תנו רבנן: 'המקדיש
נקבה לעולתו
(תמורה כ,א)
ולפסחו
ולאשמו (לא מצינו אשם ופסח נקבה) - עושה תמורה (לעולתו עושה תמורה - דאיכא שם עולה
עליה [בתוך
סוג הקרבן 'עולה' שבה הוא חייב] בעוף [יש גם אפשרות של עולת
העוף]); רבי שמעון אומר: לעולתו עושה תמורה,
לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה: שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה [ס"א: הראוי] להסתאב [וכל שכן דבר הראוי להקרבה] (כלומר:
שאין לך דבר שעושה תמורה אלא ההוא דקדוש קדושת הגוף: שאם אינו ראוי להקריב - אינו
נמכר בלא מום, אלא ירעה; הילכך רבי שמעון סבירא ליה באשם ופסח, הואיל ואין שמן חל
עליהן בנקבה - דנמכר שלא במום, הילכך לא עביד תמורה! אבל בעולה - דאיכא שם עולה
עלה בעוף - סבירא ליה דתרעה, ועבדא תמורה);
אמר רבי: אין אני רואה דבריו של רבי שמעון בפסח, הואיל ומותר הפסח קרב שלמים' (הילכך, הואיל ושייכים שלמים בפסח ושלמים באין נקבה - ואף על גב דהך לא
קרבה נקבה אפילו שלמים לאחר הפסח, כדאמרן לעיל (דף יט.): 'נשתיירה לאחר הפסח תרעה', מיהו שם שלמים עלה הואיל והיא נקבה
ונחתא לה קדושת הגוף);
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .