דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף יח
(תמורה יז,ב)
והאי תנא מייתי לה מהכא: (דברים
יב,כו) [רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר
ה'] ''רק קדשיך' - אלו תמורות; 'אשר יהיו לך' - אלו הוולדות; 'תשא ובאת' - יכול יכניסנו לבית הבחירה (דהא איקיים ליה תשא ובאת), וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו? תלמוד לומר: (דברים
יב,כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה'
אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל] (והאי קרא סמיך לרק קדשיך): כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה, כדרך שאתה נוהג בשלמים
אתה נוהג בוולדי שלמים ובתמורה;
יכול כל
קדשים כן (יהא נמי ולדו ותמורתו קרב)?
תלמוד לומר:
'רק' (ולקמיה
מפרש הי ולד קא ממעט; כל אכין ורקין מיעוטין) - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר 'אשם הוא' [ויקרא
ה,יט:
אשם הוא אשם אשם לה'] - הוא קרב
ואין תמורתו קריבה.'
אמר מר: ''תשא
ובאת' - יכול יכניסנו לבית הבחירה'; מנא תיתי
הא (דתיסק אדעתיה דימותו דאצטריך עולותיך וגו')? (הא ודאי) כיון דגמרי
חמש חטאות, הנך מקרב קרבי (כיון דגמרינן חמש חטאות מתות - תרי
מינייהו: ולד חטאת ותמורת חטאת, מכלל דולד שלמים ותמורת שלמים לא מייתי, דהא לא
גמירי אלא בחטאת)!?
מהו דתימא חמש חטאות מתות בכל מקום, והנך ימותו בבית הבחירה
- קא משמע לן.
אמר מר 'יכול אף כל הקדשים כן? תלמוד לומר: רק
קדשיך' - ולד דמאן? אי דעולה - זכר הוא, ולאו בר אולודי הוא!? ואי
דחטאת - גמירי לה דלמיתה קיימי!?
(תמורה יח,א)
אי דאשם - גמירי לה דלרעייה אזלא: דכל שבחטאת מתה - באשם
רועה (וכשיסתאב יפלו דמיו לנדבת צבור דהיינו עולה, ותמורת חטאת מתה)!?
לעולם בחטאת, והילכתא גמירי לה למיתה, וקרא - למעוטי
להקרבה.
(תיובתא הוא דקא מותיב:) והא
בהא תליא: כיון דלמיתה אזלא - ממילא לא קרבה!?
אלא הלכתא לחטאת, וקרא למעוטי תמורת אשם.
הא נמי הילכתא גמירי לה, דאמרי 'כל שבחטאת מתה - באשם
רועה'!?
אלא קרא מיבעי ליה דאי עבר ומקריב - קאי בעשה (בין בחטאת ובין באשם [קאי] בעשה; דמשמע 'רק
קדשיך [דברים יב,כו] אלו תמורת' [גם] עולה ושלמים וולדן ותמורתן, דכתיב בתריה [דברים
יב,כז] ועשית עולותיך [הבשר והדם על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה'
אלקיך והבשר תאכל] ולא שאר קדשים, כגון חטאת ואשם,
ולאו הבא מכלל עשה - עשה).
ר"ע אומר: אינו צריך [הרי הוא אומר 'אשם הוא' [ויקרא
ה,יט:
אשם הוא אשם אשם לה']] הוא קרב ואין תמורתו קריבה:
למה לי קרא? והא הילכתא גמירי לה (דכל
שבחטאת מתה - באשם רועה, ותמורת חטאת מתה)?
אִין הכי נמי, אלא קרא למה לי? - מיבעי ליה לכדרב הונא,
דאמר רב הונא: 'אשם שניתק לרעייה (אם השלים [נראה לי צ"ל
'השליש'] לרועה) ושחטו סתם (וקדם ושחטו סתם עד שלא נסתאב) -
כשר לשם עולה (דהא סתמיה לשם עולה קאי לדמים)'; ניתק אין
לא ניתק לא (ואף על פי שכיפרו בעליו, הואיל ועדיין לא ניתק דינו
לרעייה ושחטו סתם - פסול לגמרי)! מאי טעמא? (דאמר
קרא [ויקרא ה,יט: אשם הוא אשם אשם לה']; 'הוא' -
בהווייתו יהא (ועדיין אשם הוא, ולא חזי לאקרוביה לאשם - הילכך פסול).
ולהאי תנא דקא יליף מהני קראי, תיפוק לי מ'זכר' ו'נקבה' [(ויקרא
ג,א) ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם
נקבה תמים יקריבנו לפני ה']?
ההוא מיבעי ליה לולד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין.
ותיפוק לי כולהו מהאי קרא (דהא
כולהו דרשינן להו לעיל מיניה)?
'אם' לא משמע
ליה;
ולהאי תנא דנפקא ליה מ'אם זכר' 'אם
נקבה', 'תשא ובאת' מה עביד להו?
אפילו ממירעייהו (האי תשא
ובאת - לאו לולדות ותמורות אתא, אלא לקדשים עצמן: דקא מזהר
לו לאיתויי הייא [=מהר]: אפילו הן במרעה באפר והגיע זמן הרגל לעלות - לא יאמר "איני טורח אחריהן
לבקשן באגם ולהוליכן אבל אמתין לי עד פעם אחרת").
לישנא אחרינא: ממורגייהו (אפילו
הן דשין את התבואה במוריגים, דאמרינן במנחות ב'הקומץ רבה' (דף כב.): 'מאי מוריגי עיזי דקורקסא דדיישי דישתא' = נסר גדול מנוקב ויתידות
קבועות בו, ונותנין אותן על התבואה, ומרהיטים עליו את הבהמות; ואתא קרא למימר דאם
דשה הבהמה שאתה רוצה להקדיש ודרכך מוכן לעלות לרגל - לא תאמר "הואיל ודשה
אמתין עד זמן אחֵר", אלא קחנה ולך לך).
משנה:
רבי אליעזר* אומר: ולד שלמים לא יקרב שלמים (אלא כונסו לכיפה ומת, ומדרבנן, ומשום גזירה דלקמן, דודאי מסיני לא גמירי
אלא חמש חטאות מתות), וחכמים אומרים: יקרב.
אמר רבי שמעון: לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד
תמורה שלא יקרבו (בגמרא מפרש לה); על
מה נחלקו? - על הולד: שרבי אליעזר* אומר: לא יקרב, וחכמים אומרים: יקרב.
*[כן הוא במשניות, וכן הגיה
הגר"א]
העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים.
אמר רבי פפייס: אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים
ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג.
גמרא:
אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי אליעזר? אמר
קרא (ויקרא ג,א) ואם זבח שלמים קרבנו [אם מן הבקר הוא
מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה']; 'ואם' (ודריש להאי 'אִם'
כמו 'אֵם' בצירי) -
ולא ולד.
אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אמי: אלא מעתה (ויקרא
ז,יב) אם על תודה יקריבנו [והקריב על זבח התודה
חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן] הכי
נמי ד'אם - ולא ולד', וכי תימא הכי נמי –
והתניא [ספרא צו פרשתא ה פרק יא משנה ב]: 'ולדה
ותמורתה וחילופיה (כגון אבדה והפריש אחרת תחתיה
ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות) מנין? תלמוד לומר: 'אם
על תודה' מכל מקום (האי
'אם' מרבה לכולהו דקרב להו, ולא פליג רבי אליעזר)'!
אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: היינו טעמא דרבי
אליעזר: גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים (אי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה -
אתי לשהוייה לאֵם עד שתלד, ויגדל עדרים מן הולדות, ואתו בהו לידי גיזה ועבודה). (ובתודה הכי טעמא דלא גזר: משום דתודה לא שכיחא כשלמים.)
אר"ש לא נחלקו [על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד
תמורה שלא יקרבו; על מה נחלקו? - על הולד: רבי אליעזר אומר לא יקרב, וחכמים
אומרים: יקרב]:
איבעיא להו: היכי תני (האי
'שלא יקרבו' דקאמר רבי שמעון)?: לא נחלקו שלא יקרבו, אלא יקרבו (ריש
מילתיה היא, והכי קאמר: לא נחלקו שיאמר רבי אליעזר לא יקרבו, אלא ודאי יקרבו? מי
מודה רבי אליעזר בהא דאישתכח לאינשי תרי – דהיינו ולד ולד: דאין אדם נזכר שמשלמים
באו, ואין לגזור שמא יראו אחרים שזה מקריבן וישהו את שלמיהן לצורך ולדות לגדל מהן
עדרים)? או
דילמא (סוף מילתיה היא, והכי קאמר:) לא נחלקו שיקרבו, אלא (דודאי) לא יקרבו (אפילו לרבנן)?
אמר רבה: מסתברא לא נחלקו שלא יקרבו, אלא יקרבו; מאי
טעמא? – עד כאן לא פליג רבי אליעזר עליה דרבנן אלא בולד, אבל ולד ולד - אקראי
בעלמא הוא (ולא שכיח לשהותו כל כך).
ורבי יהושע בן לוי אמר: לא נחלקו שיקרבו, אלא לא יקרבו;
מאי טעמא? – עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בולד, אבל ולד ולד - מתוך
מעשיה ניכרת מחשבתו: דלגדל קא בעי ליה.
(תמורה יח,ב)
תני רבי חייא לסיועי לרבי יהושע בן לוי: '(ויקרא
ג,ז) אם כשב
הוא מקריב [את קרבנו והקריב אתו לפני ה']: ('אם כשב' משמע ולד שלה [כמו עם כשב]) ולד ראשון קרב, ולד שני אינו קרב;
הוא קרב (ולד שלמים, דהא קרא - בשלמים כתיב) - ואין ולד כל הקדשים קרב' [כרבי יהושע בן לוי]!
ולד דמאי (קא ממעט, דאמרת 'ואין ולד כל
הקדשים קריבין'?) אי דעולה ואשם - זכרים הם, ולא בני ולד הם!? אי דחטאת -
הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא!?
אמר רבינא: לאיתויי ולד המעושרת (מעשר
בהמה: שיצאה נקבה בעשירי, ואחר כך ילדה: ולדה אינו קרב אלא ירעה ויאכל במומו
לבעלים, כדין מעשר שנאכל במומו לבעלים).
'ולד המעושרת'? למה לי קרא? עברה עברה מבכור קא גמר לה [במעשר כתיב [ויקרא כז,לב] יעבר תחת השבט,
ובבכור כתיב [שמות יג,יב] והעברת
כל פטר רחם] (ובבכור
לא קרב ולד דידיה, דהא ליכא ולד בבכור, דהא זכר הוא)!?
אצטריך: סלקא דעתא אמינא 'אין דנין אפשר משאי אפשר' - קא
משמע לן.
העיד ר"ש ור' פפייס [על ולד שלמים שיקרב שלמים. אמר
רבי פפייס: אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים
בחג]:
ולרבא, דאמר: קדשים - כיון שעבר עליהם רגל אחד - כל יום
ויום עובר עליהם בבל תאחר (גירסת רש"י: בכל יום ויום
עובר בעשה: [דברים יב, ה-ו]
ובאת שמה והבאתם שמה, דמשמע
ברגל ראשון שתבא שמה - הבא כל נדרים שעליך), מעצרת בעי מיכליה (דבשלמא בפסח לא אקרביה, דאימור מחוסר זמן הוה: דנולד בפסח ועבר הרגל קודם
שימלאו לו שבעה ימים)?
אמר רב זביד משמיה דרבא: כגון שהיה חולה בעצרת.
רב אשי אמר: מאי 'חג' נמי דקתני? = חג שבועות.
ואידך (רב זביד)?
(אמר לך:) כל היכי
דקתני 'פסח' (ובעי לאדכורי מידי בעצרת) תני 'עצרת' (ולא קרי ליה 'חג', אבל אי הוה מדכר לפסח בלשון 'חג המצות' הוה תני לעצרת
בלשון 'חג').
אי הכי (דהאי חג שבועות הוא; אי נמי דהוה
חולה) -
מאי אסהדותיה (דרבי פפייס - מאי אתא לאשמועינן? דבשלמא אי אמרת דהאי
חג = סוכות, ובעצרת לא הוה חולה - אתא רבי פפייס לאפוקי מדרבא, אלא השתא מאי
שמעינן מיניה)?
לאפוקי מדרבי אליעזר, דאמר: 'ולד שלמים לא יקרב שלמים'
- קמסהיד הוא דקרב.
משנה:
ולד תודה, ותמורתה, ולדן, ולד ולדן עד סוף כל הדורות -
הרי אלו כתודה (וקריבין ונאכלין ליום ולילה), ובלבד שאין
טעונין לחם.
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא צו פרשתא ה פרק יא משנה א-ב]: 'מהו אומר 'תודה יקריב[נו]' [ויקרא ז,יב: אם על תודה יקריבנו
והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת
מרבכת חלת בלולת בשמן] (דהוה מצי למכתב 'והקריב על זבח התודה')?
מפריש תודה
ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות, מנין שאיזו שירצה
יקריב ולחמה עמה? - תלמוד לומר: תודה
יקריב (מכל מקום);
יכול תהא
שניה טעונה לחם (אם יקריבנו לאחר שהקריב הראשונה)?
תלמוד לומר:
'יקריבנו': אחת ולא שתים (ומלחם הוא דקא ממעט, דאילו מהקרבה לא ממעט לה שניה, כדגמרינן להו מ-אם על תודה, דקרבה);
מנין לרבות (להקרבה) ולדות,
תמורות, וחליפות (כגון אבדה והפריש אחרת תחתיה)?
תלמוד לומר:
'[ו]אם על תודה';
יכול יהו
כולן טעונות לחם?
תלמוד לומר:
'על זבח
התודה': תודה
טעונה לחם ולא ולדה ותמורתה וחליפתה טעונה לחם.'
משנה:
תמורת עולה (כגון המיר זכר בעולה),
ולד תמורה (כגון: אם המיר נקבה בעולה, וילדה התמורה זכר),
ולד ולדה עד סוף כל העולם - הרי אלו כעולה, וטעונין הפשט וניתוח וכליל לאשים;
המפריש נקבה לעולה וילדה זכר - ירעה עד שיסתאב, וימכר,
ויביא בדמיו עולה.
רבי אל[י]עזר אומר: הוא עצמו יקרב עולה.
גמרא:
מאי שנא רישא (גבי ולד תמורת עולה) דלא
פליגי (דלא פליגי רבנן דבדברי הכל קאמר 'הרי אלו כו' והויין כליל לאישים)
ומאי שנא סיפא (גבי ולד עולה) דפליגי (פליגי
רבנן דהוא עצמו לא יקריב אלא דמיו)?
אמר רבה בר בר חנה: במחלוקת שנויה (כשם
שחולקין בסוף - כך חולקין בראשונה), ורישא (דקתני
'הרי אלו כעולה') - רבי אל[י]עזר היא (דסבירא
ליה גבי ולד תמורה קרבה);
ורבא אמר: אפילו תימא רבנן: עד כאן לא פליגי עליה דרבי
אל[י]עזר אלא גבי מפריש נקבה לעולה: דאימיה לא קריבה, אבל תמורה דאימיה נמי
קריבה - אפילו רבנן מודו. ('אימיה נמי קריבה' -לאו אימיה ממש, אלא הקדש ראשון שבאו אלו כולן מכחו -
הוא קרב, דזכר הוה; אבל גבי מפריש נקבה לעולה - היא היתה הקדש ראשון, ולא קרבה.)
ומי אמר רבי אל[י]עזר 'יקרב עולה הוא עצמו'? ורמינהו [תמורה
פ"ג מ"ג]: 'תמורת אשם, ולד
תמורה, ולדן, ולד ולדן עד סוף כל העולם - ירעו עד שיסתאבו (דהלכה למשה מסיני הוא: כל שבחטאת מתה באשם רועה) וימכר ויפלו דמיו לנדבה (לשופרות
שקריבין מדמיהן נדבת צבור) (ותמורת חטאת מתה); רבי אלעזר
אומר: ימותו (דאית ליה כחטאת
כאשם [ויקרא ז,ז]
- בריש מסכת זבחים (דף י:));
ר"א אומר: יביא בדמיהן עולה (דמותרות - לנדבת יחיד אזלי)';
בדמים – אִין, הוא עצמו (ולד תמורה) לא (אלמא כיון דאימיה לא חזיא להקרבת עולה: דאין נקבה קריבה עולה, ועוד: דאפילו
הואי זכר גמירי דתמורת אשם רועה - הילכך ולד נמי לא קרב, ובולד עולת נקבה אמאי
קאמר דקרב)!?
אמר רב חסדא: ר"א - לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי
סבירא לי דאפילו ולד נמי קרבה עולה; לדידכו - דאמריתו רועה - אודו לי מיהת דמותרות
לנדבת יחיד אזלי!? ואמרי ליה: מותרות - לנדבת ציבור אזלי.
רבא אמר: עד כאן לא קאמר רבי אל[י]עזר 'הוא עצמו יקרב
עולה' אלא במפריש נקבה לעולה, דאיכא שֵׁם עולה על אמו (המפריש
בהמה לעולה איכא עלה שם עולה, דהא לעולה אקדשה, ואי משום דנקבה היא - אפילו הכי שם
עולה עלה, שהרי מצינו נקבה בעולת העוף, ועוד: דהא לכשתמכר - דמיה עולה, דהיינו לשם
עולה),
(תמורה יט,א)
אבל גבי תמורת אשם - דליכא שם עולה על אמו (דהקדש ראשון שכולן באו מכחו - לאשם הופרש, ולאשם הקריבו, ולא היה עולה הוא
ולא דמיו) -
מודי רבי אל[י]עזר דבדמיו – אִין, הוא עצמו לא קרב.
לשון ירושלמי, ולריש שמעתין מהדר
[הב"ח: כך היתה הגירסא וכליל לאשים דברי הכל? בתמיה, כלומר: אמאי לא
פליגי רבנן בולדי תמורה כבולדי עולה?
ור"א היא. אבל לרבנן ימכר כמו לולד תמורת עולה, ורישא - רבי אל[י]עזר היא:
תמורת עולה. [בתירוצו של רבא לעיל] שניה היא להך קדמייתא דאפריש, וקדמייתא דאפריש
זכר הוה, וקרב; הילכך קרב נמי ולד תמורתו כו'.
איכא שם עולה על אמו. בעולת העוף; ועוד: דמיה לעולה קיימי, הילכך נחתא לה קדושה לגופה הואיל
ודוגמתה מצינו בעוף, דקריבה - משום הכי קרב ולד; אבל ולד תמורת אשם ליכא שם עולה
על הראשון שהיא אם לכולן: שמכחו בא, והוא קרב אשם, ולא מצינו תמורת אשם קריבה
בעולה! הילכך לא נחתא קדושה על התמורה אלא לדמי, ומשום הכי לא יקרב הולד.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .