דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף יז
משנה:
חומר בקדשים מבתמורה וחומר בתמורה מבקדשים:
חומר בקדשים מבתמורה: שהקדשים עושין תמורה ואין תמורה
עושה תמורה; הצבור והשותפין מקדישין אבל לא ממירין, ומקדישין עוברין ואברים אבל לא
ממירין (רבי יהודה הוא, דדריש בהמה בבהמה [ויקרא כז,י] בפרק קמא (לעיל
דף י.));
חומר בתמורה מבקדשים: שהקדושה חלה על בעלת מום קבוע (שאם המיר בעלת מום בתמימה של הקדש - חלה עליה קדושה חמורה כל כך שאם יפדה
- לא תצא לחולין), ואין יוצא לחולין
(תמורה יז,א)
[המשך המשנה]
לגזוז וליעבד (אלא כדין קדשים שקדם הקדשן את
מומן: שכשפודין אותן - אין בהן היתר גיזה ועבודה אלא היתר אכילה, כדאמרינן בפרק
שני דבכורות (דף יד.), משאינו כן בקדשים: שאם
קדם מומן להקדשן - יוצאין לחולין על ידי פדיון ליגזז וליעבד, כדאמרינן התם
בבכורות, אבל בתמורה גלי קרא (ויקרא כז,י)
טוב ברע או רע בטוב: לא הפריש בין תם לבעל מום);
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה
שוגג כמזיד במוקדשין;
רבי אליעזר* אומר: הכלאים והטרפה והיוצא דופן וטומטום
ואנדרוגינוס - לא קדושין ולא מקדישין.
*בכתב יד מינכן 'אליעזר',
וכן הוא במשניות, וכן הוא לפנינו [לעיל יא,א], וכן כתבו תוספות יבמות פד,א: תוספות
ד"ה רבי אליעזר: 'רבי אליעזר' גר' במשנתינו, וכן בההיא דאין מטמא בגדים.
וההיא דלא קדושין ולא מקדישין - בבכורות [דף מב.] ובתמורה [דף יא.]:
ועיין תוספות יו"ט
ספ"ח [מ"ו] דיבמות: אנדרוגינוס נושא, אבל לא נשא. רבי אליעזר אומר,
אנדרוגינוס חיבים עליו סקילה כזכר;
תוי"ט ד"ה רבי
אליעזר: כתבו התוספות דגרסינן 'רבי אליעזר'; ונ"ל שצ"ל 'ר' אלעזר',
מדאמרינן עלה בגמרא [פ"ד א'] 'אמר רבי: כשהלכתי ללמוד תורה לפני ר'
אלעזר בן שמוע וכו' ולא הניחוני ללמוד אלא דבר א' במשנתינו 'ר"א אומר
אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר' - ש"מ
דר"א בן שמוע הוא שאמר זה, ור' אלעזר שמו, כמ"ש רש"י בפרקין דף
ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מעשרה פרקיו שהקדים לפי' המשניות [וכתב
המגיה: ולעד"ן שהתוספות מוכחי מכאן גרסתם דהא ר"א בן שמוע למד לרבי 'ר'
אליעזר אומר אנדרוגינוס וכו', ולא אמר "אני אומר אנדרוגינוס וכו' - הרי משמיה
דזולתו אמר, והוא ר' אליעזר. וק"ל כן נ"ל]:
גמרא:
מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה?
אמר קרא: [ויקרא
כז,י: לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב
ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו]
יהיה קודש - לרבות שוגג כמזיד.
סנהדרין דף ח,ב: דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד.
כלומר: אם יש ידיעה של הדין, הרי שוגג כמזיד, ונענש; אם כן מדוע צריך לזה גם כאן?
משום שנקבעה הלכה כבית הלל שהקדש טעות אינה הקדש, והייתי אומר גם תמורת טעות אינה
תמורה – צריך ללמוד שתמורת שוגג הוי תמורה.
היכי דמי 'שוגג כמזיד'?
אמר חזקיה: כסבור שהוא מותר להמיר: גבי תמורה לקי (דרבי ביה קרא הוא
- שוגג כמזיד) גבי קדשים לא לקי (דלא מצינו מלקות אלא במזיד ובהתראה).
לישנא אחרינא: גבי תמורה קדיש, גבי קדשים לא קדיש.
ריש לקיש ורבי יוחנן אמרי: כסבור לומר "תמורת
עולה" ואמר "תמורת שלמים".
לישנא אחרינא: גבי תמורת שלמים קדיש, גבי קדשים לא קדיש;
לישנא אחרינא: כסבור לומר "שחור" ואמר
"לבן" (כסבור לומר "שור שחור שיצא
מביתי תחלה יהא תמורה תחת זה" ויצא מפיו "שור לבן"):
גבי תמורה (קדיש ו)לקי (דגלי
ביה קרא),
גבי קדשים (אם בעל מום הוא, למזבח) לא לקי (דהא לא קדיש: דהקדש טעות אינו הקדש).
רבי יוחנן אמר: באומר "תצא זו ותיכנס זו",
באומר 'קדשים שנולד בהם מום נאכלין בלא פדיון': גבי קדשים לא לקי, גבי תמורה לקי ("תצא זו ותיכנס זו" ואותה של הקדש תמימה היא, ולא נפקא לחולין,
אלא תופסת זו בקדושתה, והויא תמורה, והוא
סבור שתצא לחולין כבעל מום, ולא להמיר נתכוין – ואפילו הכי לקי; וגבי קדשים
נמי דומיא דהאי: שהיה יודע שהקדשים אסורין לזרים, אבל סבר הוא דהיכא דנפל בהן מום
– נאכלין בלא פדיון, והיינו דומיא דהאי: שהיה יודע שהתמורה אסורה, אבל בכי האי
גוונא סבר דמותר);
רב ששת אמר: באומר "אכנס לבית זה ואקדיש ואמיר
מדעתי", ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו (שבעל
מחשבות הוא ולא היה יודע מה היה אומר): גבי תמורה לקי (בתמורה קדשי ולקי, דגלי קרא שוגג כמזיד), גבי קדשים
לא לקי (בקדשים לא קדיש, ואי איכא בעל מום למזבח – לא לקי: דהא לא קדיש, דהקדש
טעות הוא).
רבי אליעזר אומר הכלאים והטרפה [והיוצא דופן וטומטום
ואנדרוגינוס – לא קדושין ולא מקדישין]:
אמר שמואל: 'לא קדושין' – בתמורה (אף על פי שהתמורה חלה קדושת הגוף על בעל מום קבוע – אינה חלה על אלו, וכל
שכן שאין קדושת הגוף חלה עליהן בהקדש הפה, אלא קדושת דמים, כעצים ואבנים, ואינן
צריכין מום לפדות), 'ולא מקדישין' – לעשות תמורה (ולא מקדישין אחרים בתמורה אם קדש הן).
תניא: 'אמר רבי
[מאיר] (מפרש היאך הן קדושין שצריך לומר שאין מקדישין): ומאחר שאין קדושין – מהיכן מקדישין?
אלא: אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה (דחיילא עלה קדושה) ואחר כך נטרפה (בזו הוצרך לומר שאף על פי שקדושה היא – אינו עושה תמורה, אבל כלאים
וטומטום ואנדרוגינוס – מתחילת ברייתן נתקלקלו, ואין אתה מוצא בהן קדושה), במקדיש ולד ויצא דרך דופן',
אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס – אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים (שקדשה אמן קודם שנתעברה – דהשתא ממילא הן קדושים, דעובר ירך אמו הוא, ובהא
הוצרך לומר דאינן עושין תמורה) ואליבא דרבי יהודה, דאמר (בשאר ולד קדשים) 'הולד עושה תמורה' (ואליבא
דרבי יהודה איצטריך לאשמועינן בהני דלא עבדי תמורה, ולא נחתא להו קדושת הגוף אפילו
על ידי תמורה). (והני דאמרן – לאו 'רע מעיקרו נינהו': דהא אוקימנא במקדיש בהמה ואחר כך
נטרפה, במקדיש ולד כו' – וטומטום ואנדרוגינוס קדשי אגב אמן קודם יצירתן.)
אמר רב פפא רבא [–
שטמ"ק יז]: מאי טעמא דרבי אליעזר? – כבהמה טמאה: מה בהמה טמאה לא
קרבה ולא נחתא לה קדושת הגוף – אף הנך לא קרבי ולא נחתא להו קדושת הגוף.
אמר ליה רב פפא לרבא: והרי בעל מום דלא קריב ונחתא ליה
קדושת הגוף (על ידי תמורה, כדקתני מתניתין שהתמורה חלה כו', ואי
קדם הקדשו את מומו – עביד תמורה, כדכתיב [ויקרא כז,י] טוב ברע , והך בהמה נמי, שקדם הקדשה
את טריפתה – תעביד תמורה, ואי נטרפה כשהיתה חולין – תתפוס בתמורה)!?
אמר ליה: בעל מום קרב במינו (שאר
בהמות תמימות, אבל כל הני חמשה לא קרבי במינו; יוצא דופן לא חשיב ליה מין שאר
בהמות, דתמיהו אנשי על יוצא דופן).
אי הכי – טרפה נמי קא קרבה במינה!?
אלא אמר רבא: כבהמה טמאה: מה בהמה טמאה פסול הגוף – אף כל
פסול הגוף (וכל הני – פסול הגוף הן, בלא חסרון כגון ניקב קרום של
מוח וניקבה הקיבה), לאפוקי בעל מום, דפסול חסרון נינהו.
אמר ליה רב אדא לרבא: והלא שרוע וקלוט כתיב בפרשה (גבי בעלי מומין) [ויקרא כב,כג: ושור ושה שרוע וקלוט
נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה], והא הני פסול הגוף נינהו (בלא חסרון, ואפילו הכי עביד תמורה, דכתיב [ויקרא
כז,י] טוב ברע [הכי פירש רבי])!?
אלא אמר רבא: כבהמה [טמאה]: מה בהמה טמאה דליכא במינה –
אף כל דליכא במינה, לאפוקי בעל מום, דהא איכא במינה.
מאי אמרת? טרפה איכא (נמי)
במינה!?
לא דמיא לבעל מום: בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה
באכילה, לאפוקי בעל מום דמותר באכילה. (כלומר: אי לא מדמיא טרפה לטמאה להא
מילתא דיש במינה קרב – דמיא לה במילתא אחריתי: דאסורה באכילה כמותה).
אמר שמואל: המקדיש את הטריפה – צריכה מום קבוע לפדות עליו
(דקסבר שמואל נחתא לה קדושת הגוף);
שמע מינה פודין את הקדשים להאכילן לכלבים? (ואנן קיימא לן (לקמן לא.) דאין פודין את הקדשים
להאכילן לכלבים, אלא למיתה)!
אלא אימא 'עושה קדושה למות. כסבור מותר להקדיש בעלי מומין
לגבי מזבח גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש>
ורבי אושעיא אומר: אינה אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד (ונפדים ליאכל לכלבים, דלאו 'קדשים' מקרייא).
תנן [תמורה פ"ו מ"ה]: 'כל
הקדשים שנעשו טרפה – אין פודין אותן, לפי שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים';
טעמא 'שנעשו', הא היו מעיקרא – פודין אותן!
דלמא האי תנא סבר כל היכא דלא חזי לגופה – לא נחתא לה
קדושת הגוף.
תא שמע (הכי גרסינן: מיתיבי; הך גרסינן
ברישא והדר הך 'כל הקדשים שנעשו טרפה'): 'רבי
אליעזר אומר: הכלאים ויוצא דופן וטריפה וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין'
ואמר שמואל: 'לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה', ותניא 'אמר רבי
[מאיר]: וכי מאחר שאין קדושין – מהיכן מקדישין, אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה
ואחר כך נטרפה' – הא היתה טרפה מעיקרא לא נחתא ליה קדושת הגוף!?
(תמורה יז,ב)
אמר לך שמואל: (קסבר רבי אלעזר כל היכא דלא חזיא
כו', ואנא דאמרי כרבנן) דלמא הך תנא נמי סבר כל היכא דלא חזיא לגופה לא נחתא לה
קדושת הגוף (דלמא הא מני דקתני 'הא הוו מעיקרא פודין' – רבי אלעזר
היא).
הדרן עלך יש בקרבנות
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
תרומה
פרק שלישי אלו קדשים
(תמורה יז,ב)
משנה:
אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן: ולד שלמים,
ותמורתן, ולדן, וולד ולדן, עד סוף כל העולם - הרי הן שלמים וטעונין סמיכה, ונסכים,
ותנופת חזה ושוק.
גמרא:
כיון דתנא 'ולדן וולד ולדן' - 'עד סוף כל העולם'
למה לי?
תנא דידן, שמעיה לרבי אליעזר דאמר (במתניתין
[להלן יח,א]) 'ולד שלמים לא יקרב שלמים' (אלא ימות), ואמר ליה תנא דידן: לא מיבעיא בוולדן דלא מודינא, אלא
אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך.
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יג
פרק טז משנה ח-ט]: (גבי שלמים שנאמר (ויקרא
ג,א) ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם
נקבה תמים יקריבנו לפני ה' והוה ליה למיכתב 'אם מן
הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו'1 'אם זכר אם נקבה' למה לי אי לאו לדרשה?) ''זכר' - לרבות את הולד; והלא דין הוא: ומה
תמורה - שאין גידולי הקדש – קריבה (כדמרבי בסמוך מ'נקבה'),
ולד - שגידולי הקדש - אינו דין שיקרב!?
מה לתמורה
שכן נוהגת בכל הקדשים (קדשי יחיד) תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים (דהא
עולה ואשם זכרים נינהו) אינו קרב
הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים?
תלמוד לומר:
'זכר' - לרבות את הולד, 'נקבה' - לרבות התמורה.
אין לי אלא תמורת
תמימין וולד תמימין (שהאם תמימה); ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין – מנין?
תלמוד
לומר: 'אם זכר' - לרבות ולד בעלי מומין, 'אם נקבה' - ('אם')
לרבות תמורת בעלי מומין'.
אמר ליה רב ספרא לאביי: ואיפוך אנא (אם
זכר - לרבות תמורת בעלי מומין, אם
נקבה לרבות ולד בעלי מומין)?
מסתברא: ממקום שנתרבתה תמורת תמימין - נתרבתה תמורת בעלי
מומין (מ'נקבה' איתרבאי תמורת תמימין
הלכך מ'אם' דסמיך ליה איתרבאי תמורת
בעלי מומין, ולא מ'אם'
דסמוך ל'זכר')!
אמר ליה: מי קאמינא לך ליפוך 'אם זכר' 'אם
נקבה'? אנא - כוליה קרא קאמינא: אימא 'זכר'
לרבות את התמורה (ו'אם' דידיה לתמורת בעלי מומין), 'נקבה' -
לרבות את הולד (ו'אם'
דידיה לולד בעלי מומין)!
אמר ליה: 'ולד' לשון זכר משמע (הלכך
מ'זכר' נפקא),
'תמורה' לשון נקבה משמע.
למאי הלכתא (קדשי הנך וולדות של בעלי מומין,
דהא אִמָּן לא חזיא ליקרב)?
אמר שמואל: ליקרב, ואליבא דרבי אלעזר (דאמר במתניתין [לקמן יח:] 'הפריש נקבה לעולה
וילדה - ולדה קרב עולה', אף על גב דאימיה לא חזיא - הכא נמי קרבי, ואף על גב
דאימיה לא חזיא, ואצטריך לאשמועינן הכי); דמהו דתימא כי קאמר רבי אלעזר
'עולה' (התם הוא דאמר רבי אלעזר גבי עולה) - דאיכא שם עולה על אמו (כלומר: דאף על גב דהיא עצמה לא קרבה - לא פקעה קדושה מינה, שהרי מצינו
נקבה עולה, כגון עולת העוף: דאין תמות וזכרות בעופות), אבל הני
ולדות (אבל גבי וולדות שלמים של בעלי מומין, דאין שם 'שלמים' על אמן: דלא מצינו
בעל מום קרב שלמים, דהא שלמים עוף ליכא - אימא) לא קרבי -
קא משמע לן.
בר פדא אמר: לרעיה, ואליבא דדברי הכל (דאפילו רבנן מודו דקדשי מיהא לרעייה, ולא אמרינן חולין נינהו, דהא אמרינן
נמי גבי עולת נקבה 'ולדה ירעה').
[דאתמר] רבא אמר: ליקרב ואליבא דרבי אלעזר,
רב פפא אמר: לרעיה, ואליבא דדברי הכל.
והאי תנא מייתי לה מהכא: (דברים
יב,כו) [רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר
ה'] ''רק קדשיך' - אלו תמורות; 'אשר יהיו לך' - אלו הוולדות; 'תשא ובאת' - יכול יכניסנו לבית הבחירה (דהא איקיים ליה תשא ובאת), וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו? תלמוד לומר: (דברים
יב,כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה'
אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל] (והאי קרא סמיך לרק קדשיך): כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג
בתמורה, כדרך שאתה נוהג בשלמים אתה נוהג בוולדי שלמים ובתמורה;
יכול כל
קדשים כן (יהא נמי ולדו ותמורתו קרב)?
תלמוד לומר:
'רק' (ולקמיה
מפרש הי ולד קא ממעט; כל אכין ורקין מיעוטין) - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר 'אשם הוא' [ויקרא ה,יט: אשם הוא אשם אשם
לה'] - הוא קרב
ואין תמורתו קריבה.'
אמר מר: ''תשא
ובאת' - יכול יכניסנו לבית הבחירה'; מנא תיתי
הא (דתיסק אדעתיה דימותו דאצטריך עולותיך וגו')? (הא ודאי) כיון דגמרי
חמש חטאות, הנך מקרב קרבי (כיון דגמרינן חמש חטאות מתות - תרי
מינייהו: ולד חטאת ותמורת חטאת, מכלל דולד שלמים ותמורת שלמים לא מייתי, דהא לא
גמירי אלא בחטאת)!?
מהו דתימא חמש חטאות מתות בכל מקום, והנך ימותו בבית
הבחירה - קא משמע לן.
אמר מר 'יכול אף כל הקדשים כן? תלמוד לומר: רק
קדשיך' - ולד דמאן? אי דעולה - זכר הוא, ולאו בר אולודי הוא!? ואי
דחטאת - גמירי לה דלמיתה קיימי!?
(תמורה יח,א)
אי דאשם - גמירי לה דלרעייה אזלא: דכל שבחטאת מתה - באשם
רועה (וכשיסתאב יפלו דמיו לנדבת צבור דהיינו עולה, ותמורת חטאת מתה)!?
לעולם בחטאת, והילכתא גמירי לה למיתה, וקרא - למעוטי
להקרבה.
(תיובתא הוא דקא מותיב:) והא
בהא תליא: כיון דלמיתה אזלא - ממילא לא קרבה!?
אלא הלכתא לחטאת, וקרא למעוטי תמורת אשם.
הא נמי הילכתא גמירי לה, דאמרי 'כל שבחטאת מתה - באשם
רועה'!?
אלא קרא מיבעי ליה דאי עבר ומקריב - קאי בעשה (בין בחטאת ובין באשם [קאי] בעשה; דמשמע 'רק
קדשיך [דברים יב,כו] אלו תמורת עולה ושלמים
וולדן ותמורתן, דכתיב בתריה [דברים יב,כז] ועשית עולותיך
[הבשר והדם על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה'
אלקיך והבשר תאכל] ולא שאר קדשים, כגון חטאת ואשם,
ולאו הבא מכלל עשה - עשה).
ר"ע אומר: אינו צריך [הרי הוא אומר 'אשם הוא' [ויקרא
ה,יט:
אשם הוא אשם אשם לה']] הוא קרב ואין תמורתו קריבה:
למה לי קרא? והא הילכתא גמירי לה (דכל
שבחטאת מתה - באשם רועה, ותמורת חטאת מתה)?
אִין הכי נמי, אלא קרא למה לי? - מיבעי ליה לכדרב הונא,
דאמר רב הונא: 'אשם שניתק לרעייה (אם השלים [נראה לי צ"ל
'השליש'] לרועה) ושחטו סתם (וקדם ושחטו סתם עד שלא נסתאב) -
כשר לשם עולה (דהא סתמיה לשם עולה קאי לדמים)'; ניתק אין
לא ניתק לא (ואף על פי שכיפרו בעליו, הואיל ועדיין לא ניתק דינו
לרעייה ושחטו סתם - פסול לגמרי)! מאי טעמא? (דאמר
קרא [ויקרא ה,יט: אשם הוא אשם אשם לה']; 'הוא' -
בהווייתו יהא (ועדיין אשם הוא, ולא חזי לאקרוביה לאשם - הילכך פסול).
ולהאי תנא דקא יליף מהני קראי - תיפוק לי מ'זכר' ו'נקבה' [(ויקרא
ג,א) ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם
נקבה תמים יקריבנו לפני ה']
ההוא מיבעי ליה לולד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין.
ותיפוק לי כולהו מהאי קרא (דהא
כולהו דרשינן להו לעיל מיניה)?
'אם' לא משמע
ליה;
ולהאי תנא דנפקא ליה מ'אם זכר' 'אם
נקבה', 'תשא ובאת' מה עביד להו?
אפילו ממירעייהו (האי תשא
ובאת - לאו לולדות ותמורות אתא, אלא לקדשים עצמן: דקא מזהר
לו לאיתויי הייא [=מהר]: אפילו הן במרעה באפר והגיע זמן הרגל לעלות - לא יאמר "איני טורח אחריהן
לבקשן באגם ולהוליכן אבל אמתין לי עד פעם אחרת").
לישנא אחרינא: ממורגייהו (אפילו
הן דשין את התבואה במוריגים, דאמרינן במנחות ב'הקומץ רבה' (דף כב.): 'מאי מוריגי עיזי דקורקסא דדיישי דישתא' = נסר גדול מנוקב ויתידות
קבועות בו, ונותנין אותן על התבואה, ומרהיטים עליו את הבהמות; ואתא קרא למימר דאם
דשה הבהמה שאתה רוצה להקדיש ודרכך מוכן לעלות לרגל - לא תאמר "הואיל ודשה
אמתין עד זמן אחֵר", אלא קחנה ולך לך).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .