דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף טו
(תמורה יד,ב)
'ארבעים שנה' למאן?
תניא: 'רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע: מקץ ארבעים
שנה ששאלו להם מלך', דתניא: 'אותה שנה ששאלו להם מלך - אותה שנה עשירית של
שמואל היתה;
(תמורה טו,א)
עשר שנים מלך שמואל בעצמו, שנה אחת שמלך שאול ושמואל,
ושתים שמלך שאול בעצמו, ושלשים ושבע שמלך דוד'.
(עשר שנים מלך שמואל בעצמו - יחידי בלא שאול, הלכך שנה עשירית אינה נמנית באותן ארבעים שנה;
ל"ז מלך דוד קודם למרדו של אבשלום - הא מילתא פירש רבי במקום אחר כן: שנה
עשירית לשמואל היתה לגדולתו של שמואל, ולא נפקא לן מקרא בהדיא, אלא מדלא משכחת לה
ארבעים שנה למניינא אחרינא, וצא וחשוב למיתתו של עלי, שהיא תחילת גדולתו של שמואל
עד שנת מרדו של אבשלום - מ"ט שנה: י"ג לשמואל ושאול, ושלשים ושש לדוד;
ועלי מת כשנשבה הארון, שנאמר (שמואל א' ד,יח) ויהי כהזכירו [את ארון האלקים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער
ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה] וכתיב (שם ו,א) ויהי
ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים - הביאוהו פלשתים: (שם
ז,א) ויבאו אנשי קרית יערים... [פסוק ב: ויהי מיום שבת הארון בקרית
יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה'], וכשמלך דוד בירושלים על כל ישראל הביא משם את הארון, כדכתיב (שם
ב ו,א) ויוסף עוד דוד ... [שם
פסוק ב: ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את
ארון האלקים אשר נקרא שם שם ה' צבאות ישב הכרבים עליו],
וכתיב (שם א ז,ב) ויהי מיום שבת הארון
בקרית יערים וירבו הימים ויהיו כ' שנה - צא מהן שבע שנים שמלך
דוד בחברון [הגר"א: אף על גב דדוד מלך שם עוד ששה חדשים, צא כנגדן
שבעה חדשים שהיה הארון בשדה פלשתים], ומהן מלך שמואל בעצמו עשר
שנים ושנה אחת שמלך שמואל עם שאול, ושתי שנים שמלך שאול בעצמו, כדכתיב (שם
יג,א) ושתי שנים מלך
[על ישראל], ושמואל לא מת קודם לשאול אלא ארבעה חדשים, שכך מפורש
בספר שמואל: (שם כה,א) וימת
שמואל וגו' וכתיב בתריה (שם כז,א) ויאמר דוד [אל לבו] עתה אספה יום אחד ביד שאול [אין לי
טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל
ונמלטתי מידו] וברח לו אל אכיש עד שמת שאול, וכתיב (שמואל
א, כז,ז) ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים
וארבעה חדשים; מצינו י"ג שנים לשמואל ושאול משמת עלי עד שמלך
דוד, ושלשים ושש לדוד כשמרד אבשלום - הרי ארבעים וכו;' צא מהן ט' שנים לשמואל קודם
ששאלו להם מלך - הרי מ' שנים מששאלו המלוכה עד שנת מרדו של אבשלום ועד בכלל; והכי
תניא בסדר עולם: 'היא שנת שלשים ושש למלכות דוד', והכי גרסינן: עשר שנים מלך שמואל
בעצמו, ושנה אחת שמלך שאול בעצמו, ושלשים ושש לדוד, - ואני הוספתי משלי על זה;
ועוד: צא וחשוב נמי מלידתו של שמואל, ותמצא כמו כן שי"ג שנה נהג שמואל שררה
על ישראל, דאמר מר בסדר עולם 'ועלי הכהן יושב על הכסא [שמואל א א,ט] ...והיא
מרת נפש [שמואל א א,י] וגו', ובאותה שנה נתמנה עלי להיות שופט על ישראל, והוא שפט את ישראל
ארבעים שנה; צא מהן שנה אחת לעיבורו - נמצא שמואל בן ל"ט שנה בשעה שנתנבא
ועלה לגדולה: דמשעה שמת עלי זרחה שמשו של שמואל; י"ג שנה לשררותו, דכל שנותיו
לא היו אלא נ"ב, כדנפקא לן בעלמא (מועד קטן כח,א; ובתענית ה,ב
מבואר יפה ברש"י ד"ה ימיו) מ'עד
הגמל הנער', דהיינו כ"ד חדש כדי הנקת תינוק, והדר וישב שם עד עולם - עולמו של יובל, דהיינו חמשים
שנה, ובהללו י"ג שנה היו מובלעים השתי שנים שמלך שאול, שהרי שניהם מתו בשנה
אחת, כדמפרש למעלה.)
משנה:
חטאת היחיד שכפרו בעליה (שאבדה
ונתכפר באחרת ונמצאת הראשונה) – מתה;
ושל צבור (שכפרו באחרת) אינן מתות (דחטאות המתות הפנימיות - הלכה למשה מסיני, בהא מסכתא, וסבירא ליה לתנא קמא
דשל יחיד גמירי, ולא של ציבור);
רבי יהודה אומר: תמות (דבצבור
נמי גמירי).
אמר רבי שמעון: מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת
שמתו בעליה: ביחיד דברים אמורים, ולא בצבור (כלומר:
קיימא לן חמשה חטאות מתות: חטאת שמתו בעליה, ושכפרו בעליה, ושעיברה שנתה, ולד
חטאת, ותמורת חטאת; וכי היכי דתלת מינייהו לאו בציבור גמירי, דהא לא משכחת להו
בקרבנות צבור ולד חטאת: דאין נקבה בציבור, ותמורת חטאת נמי: אין קרבן ציבור עושה
תמורה, ושמתו בעליה - אין הציבור מתים כדאמרינן לקמן בגמרא) - אף שכפרו
בעליה ועיברה שנתה* (אף על גב דמצינן לאשכוחינהו בציבור
- לא גמירי דמתות:) ביחיד
דברים אמורים, ולא בציבור.
*[הגר"א: צ"ל
'ועברה', וכן בכל הש"ס, בגמרא ורש"י]
גמרא:
תנו רבנן: 'מהו
אומר (למה לי למיכתב): (ויקרא
ד,לב) [ואם כבש יביא
קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה] [ל]חטאת יביא[נה] (לכתוב 'אם כבש קרבנו לחטאת') -
מנין למקדיש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות -
מנין שאיזו מהן שירצה יביא?
תלמוד לומר:
חטאת
יכול יביא
שתיהן?
תלמוד לומר: (סיפיה דקרא:) '[נקבה
תמימה] יביאנה': אחת ולא שתים'.
ואותה שניה מה תהא עליה?
אמר רב המנונא: תניא: 'רבי יהודה אומר: תרעה; רבי
שמעון אומר: תמות (דחטאת יחיד שכיפרו בעליה היא)'.
ומי אמר רבי יהודה 'תרעה'? והא רבי יהודה – 'תמות' שמעינן
ליה (דהכי שמעת ליה במתניתין אפילו גבי ציבור, וכל שכן יחיד)!
איפוך: רבי יהודה אומר 'תמות', רבי שמעון אומר 'תרעה'.
ומי אמר רבי שמעון 'תרעה' והא אמר רבי שמעון (במתניתין, גבי יחיד): חמש חטאות מתות (וקחשיב להך חטאת שכפרו בעליה,
וקתני ביחיד דברים אמורים)!
אלא לעולם לא תיפוך, ולא קשה: כאן באבודה בשעת הפרשה (שלא בשעת כפרה דנמצאת הראשונה קודם שנתכפר בשניה כדקתני בברייתא בההיא
קאמר רבי יהודה דתרעה דלא גמירי דמתה לרבי יהודה אלא היכא דנמצאת לאחר שנתכפרו
הבעלים ודקתני מתניתין תמות באבודה בשעת כפרה גרסינן דאף בשעת כפרתו בשניה היתה
עדיין הראשונה אבודה), כאן באבודה בשעת כפרה.
ואיבעית אימא: אידי ואידי בשעת הפרשה (שנמצאת קודם כפרת השניה; ומתניתין, דקאמר לרבי יהודה 'תמות' - רבי יהודה
קאמר לה אליבא דרבי [?], דאמר לקמן בפרק 'ולד חטאת' (דף כב:) במשנה: 'אבודה' בשעת הפרשה, אף על פי שנמצאת קודם כפרה – מתה; וברייתא,
דקאמר רבי יהודה תרעה - אליבא דרבנן, דפליגי עליה דרבי קאמר לה, דאמרי: אין חטאת
מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים), ולא קשה: הא רבי יהודה אליבא דרבי,
הא רבי יהודה אליבא דרבנן.
(אמתניתין פריך:) ומי
איכא למאן דאמר 'חטאת ציבור שכפרו בעלים מתה'?
(תמורה טו,ב)
והתניא [תופסתא פרה פ"א מ"ב]: 'כיוצא בו (לא
איתפרש היכא קאי) אמר רבי
יוסי: (עזרא ח,לה) והבאים מהשבי בני הגולה הקריבו
עולות [לאלקי ישראל]
פרים שנים עשר [על כל ישראל]
אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה
לה'' - וחטאת מי קרבה עולה* (דכתיב וצפירי
חטאת שנים עשר הכל עולה)? - אמר רבא: כי עולה*: 'מה עולה אינה נאכלת - אף (אותה) חטאת אינה נאכלת, שהיה רבי יוסי אומר: על עבודה זרה הביאום',
ואמר רב יהודה אמר שמואל: על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו (כנגד
שנים עשר שבטים שעבדו עבודה זרה בימי צדקיהו, וציבור מביאין פר ושעיר לחטאת, דכתיב
ב'שלח לך אנשים' גבי עבודה זרה: ועשו כל העדה פר לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת
[במדבר טו,כד] וגו', ואותן שעירין נשרפין
הן מחוץ למחנה, כפר העלם דבר, הן 'שעירין הנשרפין' כדאמרינן ב'איזהו מקומן' (זבחים
דף מז:) ובמנחות ב'הקומץ רבה' (דף כז.) נפקא לן מהאי קרא דכתיב גבי פר העלם דבר: ועשה
לפר כאשר עשה [לפר החטאת]
וגו', והכי תניא: ועשה ... כאשר עשה מה תלמוד לומר? - לכפול בהזיות כו' וסיפא דברייתא 'החטאת - לרבות שעירי עבודה זרה' [זבחים מא,א] לידון כפר העלם דבר).
*[לשון התוספתא: 'אפשר חטאת עולה? – אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת; וכן היה רבי יהודה
אומר על עבודת כוכבים הביאום']
קא סלקא דעתין למאן דאית ליה 'חטאת צבור שנתכפרו בעליה
מתה' אית ליה נמי 'חטאת צבור שמתו בעליה מתה', והא הכא דאיכא דמתו בעליה וקא קרבה (אף על גב דמתו הבעלים באותן שבעים שנה שהיו בבבל).
אמר רב פפא: אפילו למאן דאמר חטאת צבור שכפרו בעליה מתה
חטאת צבור שמתו בעליה אינה מתה לפי שאין הצבור מתים.
מנא ליה לרב פפא הא?: אי נימא משום דכתיב (תהלים
מה,יז) תחת אבותיך יהיו בניך [תשיתמו לשרים בכל הארץ] (כלומר: דבנים הוו במקומן, ומשום הכי קרבה חטאתן), אי הכי
אפילו יחיד נמי! אלא היינו טעמא שאין הציבור מתים (שאין
דין חטאת שמתו בעליה בציבור): משעירי רגלים וראשי חדשים (שעירי
מוספי הרגלים וראשי חדשים חטאות נינהו), דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה (משקלים הבאין באדר) - ו(אף על גב דאיכא למימר)
דלמא מתו מרייהו דהני זוזי (קצת מאותן שהביאו השקלים מתו קודם
הרגלים, ונמצא שמקריבין חטאת שמתו בעליה, שהרי יש להן חלק בהן)?
אלא לאו שמע מינה אין הצבור מתים!
ואיבעית אימא: כי אקרובינהו להני חטאות (להנך שעירי עבודה זרה בימי עזרא) - אחיי אקרבינהו (על אותן שהיו עדיין חיין מן העובדים עבודה זרה בימי צדקיהו),
דכתיב (עזרא ג,יב) ורבים מהכהנים הלוים וראשי
האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בוכים בקול גדול ורבים
בתרועה [בשמחה להרים קול] (אותן
שלא ראו את הבית הראשון היו עכשיו מריעין ושמחין)!
ודילמא הנך (שחיין עדיין) מיעוטא (מיעוטא דישראל הוו, ואמיעוטא לא מקרבין כמרובין אלא כיחידים: כל אחד ואחד
שעירה? ומדאקריב שנים עשר שעירים: שעיר לכל שבט – כמרובים, ודאי אקמאי דמתו סמיך,
ושמע מינה דאין חטאת ציבור מתה)?
לא מצית אמרת, דכתיב (עזרא
ג,יג) ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם [כי העם מריעים
תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק] (לקול
בכי העם - אלמא רבים היו הבוכים על המריעים, ובוכים היו מן
הראשונים)!
והיכי מקרבי להו?: והרי מזידין הוו (בימי
צדקיהו)?
אמר רבי יוחנן: הוראת שעה היתה.
הכי נמי מסתברא (דהוראת שעה היתה),
דאי לא תימא הכי, בשלמא פרים (שנים עשר לעולה)
ושעירים (שנים עשר לחטאת) - כנגד שנים עשר שבטים (דזהו
קרבן ציבור בעבודה זרה: פר לעולה ושעיר לחטאת; בפרשת 'שלח לך'),
אלא כבשים כנגד מי? אלא הוראת שעה היתה.
תנן התם [בסוף מסכת סוטה – דף מז,ב; אך
בספרי המשניות איננו]: 'משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש
ירושלים בטלו האשכולות'
מאי אשכולות?
אמר רב יהודה: איש שהכל בו (תורה
ויראת חטא וגמילות חסדים).
ואמר רב יהודה אמר שמואל: כל אשכולות שעמדו להן לישראל
מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו; מכאן ואילך לא היו
למדין תורה כמשה רבינו.
והאמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי
אבלו של משה?
דאישתכח להו (אותן שנשתכחו) – אישתכח (שכחו), ודגמירן להו (אותן שלא שכחו) הוו
גמירי כמשה רבינו.
והא תניא 'משמת משה, אם רבו מטמאין – טמאו, אם רבו
טהורין – טיהרו'?
ליבא דאימעיט (הלב נתמעט, ולא היו יודעין להחזיר
אותן ששכחו מתוך פלפול הלכה היאך, והיו חלוקין בהן והלכו אחר המרובין; לישנא
אחרינא: וכשמעשה בא לפניהם לטהר או לטמא - לא היו יודעין ללמוד מתוך משנתם או לסבר
בדדמי מילתא למילתא, ובסברא היו חולקים זה עם זה: זה מטמא וזה מטהר, אבל המשנה
וההלכה היו יודעים כמשה רבנו על עיקריה), מיגמר הוו גמירי להו (לאותן שלא נשתכחו) כמשה רבינו.
במתניתא תנא: 'כל
אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה - לא היה בהם שום
דופי; מכאן ואילך היה בהן שום דופי' (קסלקא דעתא דופי של חטא לא היה
באשכולות שעמדו פרנסים של ישראל);
והתניא: 'מעשה בחסיד אחד שהיה גונח (פלניי"ט בלע"ז: צועק
מכאב לבו, כמו 'גנוחי גנח' באימיה דסיסרא (שופטים ה,כח בתרגום בבבלי
ראש השנה לג,ב)) מלבו, ושאלו
לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח שחרית, והביאו עז, וקשרו לו בכרעי
מיטתו, והיה יונק ממנה חלב; למחר נכנסו חביריו לבקרו; כיון שראו העז - אמרו
'ליסטים מזויין (בהמה דקה אין יכולים לשומרה והולכת
ורועה בשדות אחרים) בתוך ביתו
ואנו נכנסים לבקרו'? ישבו ובדקו ולא מצאו בו עון אלא של אותה העז בלבד, ואף הוא
בשעת מיתתו אמר: יודע אני בעצמי שאין בי עון אלא של אותה העז בלבד: שעברתי על דברי
חבירי, שהרי אמרו חכמים 'אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל'; וקיימא לן
כל היכא דאמר 'מעשה בחסיד אחד' - או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה בר אילעאי,
ורבנן (והנך רבנן: רבי יהודה בר אילעאי ורבי יהודה בן בבא) בתר יוסף בן
יועזר איש צרידה דרי דרי הוו (כלומר: אחר יוסף בן יועזר הוו אלו
לאחר דורות הרבה, וקתני דלא מצאו בהן עון - אלמא לא היה בהן דופי)!?
(תמורה טז,א)
אמר רב יוסף: דופי של סמיכה קתני (דעד
יוסף בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר: שעדיין לא נתמעט הלב; ולהכי נקט
סמיכה: דהיא היתה מחלוקת ראשונה שנחלקו בו חכמים מעולם, ומיוסף בן יועזר ואילך היה
בהן 'דופי של סמיכה': שנחלקו בסמיכת שלמים ביום טוב, כדאמרינן בחגיגה (דף
טז.): 'שמאי אומר לסמוך והלל אומר שלא לסמוך').
והא יוסף בן יועזר גופיה מיפליג פליג בסמיכה (במסכת חגיגה (שם))?
כי איפליג בה - בסוף שניה, דבצר ליבא (שנתמעט הלב בסוף שנותיו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .