דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף יג
(תמורה יב,ב)
ואין בית הפרס עושה בית הפרס:
מתניתין דלא כרבי אליעזר, דתנן: 'רבי אליעזר אומר: בית
הפרס עושה בית הפרס (כל ארבע השדות שסביב בית הפרס -
בית הפרס הן אם נחרשו, דעפר בית הפרס מטמאן)';
ורבנן - עד כמה?
כי אתא רב דימי אמר ריש לקיש אמר רבי שמעון בר אבא:
(תמורה יג,א)
שלש שדות ושתי מענות (אותה
שדה שהיה בה הקבר, ושדה לכאן ושדה לכאן: אם דרך בני הבקעה לחרוש שדותיהן מזרח
ומערב - עושה בית הפרס אותה שדה שבמזרח ואותה שבמערב, ואם צפון ודרום חורשין –
עושה בית הפרס אותו של צפון ואותו של דרום, ששם גלגלה המחרישה את עפר בית הפרס
והעצמות, אבל לא לארבע רוחות: שאין דרך לחרוש שתי וערב! ואותן שתי שדות גופייהו לא
הוו כולהו בית הפרס, אלא שיעור שתי מענות: מענה לזו ומענה לזו, אבל אותה שדה שהקבר
בה טמאה כולה: דלא ידעינן באיזה מקום ממנה היה הקבר! ומשום הכי עושה בית הפרס מלא
מענה לכל צד: דשמא לאחד משני ראשיה היה הקבר, ומשם הלך לאותה שדה חבירתה מלא מענה:
דזה הוא שיעור חרישת הקבר, דכך שיערו חכמים: דמלא מענה ראויות העצמות להתגלגל על
ידי המחרישה).
וכמה מלא 'מענה'?
מאה אמה, כדתנן [משנה אהלות פ"יז
מ"א; ודומה לתוספתא אהלות פ"יז מ"א]: 'החורש
את הקבר עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה'.
ואין תרומה אחר תרומה:
מתניתין מני?
רבי עקיבא היא, דתנן [תרומות
פ"ג מ"ג]: 'השותפין שתרמו זה אחר זה: רבי אליעזר אומר: תרומת
שניהם תרומה (שהרי לשניהם חלק בו);
רבי עקיבא אומר: אין תרומת שניהם תרומה (ואפילו
של ראשון: דכיון דחזר השני ותרם - גלי אדעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון, והוה
ליה ראשון תורם שלא מדעת, וכן שני); וחכמים אומרים: אם תרם הראשון
כשיעור (אחד מחמשים) - אין תרומת השני תרומה, ואם לא תרם
כשיעור (כגון שתרם בעין רעה) - תרומת
השני תרומה' (ולרבי עקיבא בין כך ובין כך לא
הויא תרומה, ומתניתין נמי סתמא קאמר - הלכך רבי עקיבא היא).
ואין תמורה עושה תמורה:
מאי טעמא?
אמר קרא [ויקרא כז,י:
לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה
בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש]; 'ותמורתו' - ולא תמורת
תמורתו.
ואין הולד עושה תמורה:
דאמר קרא [ויקרא כז,י:
לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה
והיה הוא ותמורתו יהיה קדש]; 'הוא' - ולא ולד.
רבי יהודה אומר: הולד עושה תמורה [אמרו לו: הקדש עושה תמורה
ואין הולד עושה תמורה]:
דאמר קרא [ויקרא כז,י:
לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה
בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש]; 'יהיה' -
לרבות את הולד;
ורבנן?
לרבות שוגג כמזיד (ולקמן בפרק שני (דף
יז.) מפרש לה: כסבור להמיר שחור והמיר לבן זו, דגבי קדשים
לא קדיש, דהוי הקדש טעות, וגבי תמורה קדיש).
משנה:
העופות והמנחות אין עושין תמורה, שלא נאמר אלא [ויקרא
כז,י: לא יחליפנו ולא ימיר
אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר] בהמה [בבהמה
והיה הוא ותמורתו יהיה קדש];
הציבור והשותפין אין עושין תמורה שנאמר 'לא
יחליפנו ולא ימיר': יחיד עושה תמורה ואין הצבור והשותפין עושין תמורה;
קדשי בדק הבית אין עושין תמורה (דגבי
תמורה כתיב קרבן, וקדשי בדק הבית לא איקרו
'קרבן', כדמפרש בגמרא);
אמר רבי שמעון (דסבירא ליה דקדשי בד"ה איקרי
'קרבן', הלכך לא נפקא לן דלא עבדי תמורה אלא מהכא:): והרי מעשר (מעשר בהמה) בכלל היה (בכלל כל הקדשים היה דעבדי תמורה,
כדכתיב [ויקרא כז,ט: ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' כל אשר
יתן ממנו לה' יהיה קדש [ויקרא כז,י] לא
יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא
ותמורתו יהיה קדש]), ולמה יצא (דכתיב בדידיה דעביד תמורה: אם המר ימיר [ויקרא
כז,י: לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ו]אם
המר ימיר [בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש])? - לומר לך:
מה מעשר קרבן יחיד (הוא דעושה תמורה) - (אף כל קרבן יחיד עושה תמורה,) יצאו קרבנות צבור (דמעשר ליתא בשותפות, כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות (דף נו:): 'יהיה לך
[שמות יג,יב] - ולא של שותפות'); ומה מעשר קרבן מזבח - יצאו קרבנות בדק הבית.
גמרא:
תנו רבנן [ספרא בחוקותי פרשתא ג פרק ט משנה
ב]: 'יכול יהו קדשי בדק
הבית עושין תמורה? תלמוד לומר: [ויקרא
כז,ט: ואם בהמה אשר יקריבו ממנה] קרבן [לה' כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש] (וכתיב
בתריה לא יחליפנו [ויקרא כז,י]); מי שנקראו קרבן, יצאו קדשי בדק הבית
שלא נקראו קרבן'.
ולא? והתניא: 'אי 'קרבן' [ויקרא
יז,ג:
ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא
דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו] שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו
קרבן, כענין שנאמר: (במדבר לא,נ) ונקרב
את קרבן ה' [איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על
נפשתינו לפני ה']? - תלמוד לומר: (ויקרא
יז,ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן לה'
לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו] -
כל הבא אל פתח אהל מועד חייבין עליו משום שחוטי חוץ, וכל שאינו בא לפתח אהל מועד
אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ' (גבי
שחוטי חוץ קאי, והאי 'אי' - לישנא דתורת כהנים, הוא כדאמרינן בכמה דוכתי 'או אינו
כו', גבי שחוטי חוץ דדריש לעיל מהא מילתא להאי קרבן לדרשא אחרינא, דקתני 'קרבן': על הקרבן הוא חייב כרת בחוץ ואינו חייב כרת על
חולין בפנים, ועלה תני 'אי קרבן',
כלומר: אי דרשינן להאי קרבן
להכי - משמע אפילו קדשי בדד הבית כו'; ואית דאמרי או משום דכתיב התם או אשר ישחט, ולאו מילתא היא) - (קדשי בדק הבית סתמן בעלי מומין, ואינן ראויין לאהל מועד)
אלמא (מכל מקום) איקרו 'קרבן'!
אמר רבי חנינא: לא קשיא: הא רבי שמעון, הא רבנן: לרבי
שמעון (דמתניתין) איקרי 'קרבן' (ומש"ה ממעט להו איהו מהיקשא
דמעשר בהמה ולא מקרבן), לרבנן לא
איקרי 'קרבן'.
ולא? והכתיב (במדבר לא,נ) ונקרב
את קרבן ה' [איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני
ה']!?
'קרבן ה'' איקרי,
קרבן לה' לא איקרי (דההוא הוי משמע קרבן סתמא, אבל
השתא לא משמע קרבן סתמא).
[* עיין כאן בעמוד ב' מובא
לישנא אחרינא שברש"י]
תנו רבנן: '(ויקרא כז,לג)
לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו [ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל] למה נאמר (האי
קרא גבי מעשר [דכתיב
לפניו [ויקרא כז,לב] וכל מעשר
בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה'])? והלא כבר נאמר (ויקרא כז,י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב
ברע [או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] (דמשמע
כל הקדשים עבדי תמורה ומעשר בכלל)?
לפי שנאמר 'לא יחליפנו ולא ימיר אותו' משמע קרבן יחיד ומשמע קרבן צבור
וקרבן מזבח וקרבן בדק הבית ודבר שבא חובה - תלמוד לומר: 'לא יבקר'; [מאי
משמע? לא יחליפנו ניתנן לקרוא לא יחליפֻנו
כלומר: לא יחליפו רבים אותו, אבל לא יבקר הוא לשון יחיד]
אמר רבי
שמעון: והרי מעשר בכלל היה, ולמה יצא? - לומר לך: מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח
ודבר שבא בחובה (מפרשא לקמן למעוטי מאי) ודבר שאינו בא בשותפות - אף כל קרבן
יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה
(תמורה יג,ב)
ודבר שאינו
בא בשותפות (כדפרישית לעיל: יהיה לך [שמות
יג,יב] - ולא של שותפות);
רבי אומר:
למה יצאת מעשר מעתה (דסבירא ליה לרבי דמשום כל הני לא
איצטריך: דקרבן יחיד - מלא ימיר
נפקא, דמשמע לשון יחיד; וקרבן מזבח - מקרבן נפקא)? - לידון
בתמורת שמו ובתמורת גופו (דכתיב לעיל מיניה וכל מעשר ומרבינן מ'וכל' לרבות שאם קרא לעשירי 'תשיעי' ולאחד עשר 'עשירי' - שניהם קדושין, והיינו
'תמורת שמו'; הלכך איצטריך למכתב נמי אם המר ימירנו - לידון בתמורת גופו: שאם העמיד בהמת חולין אצל מעשר, ואמר "זו
כזו" - נתפסת בתמורה; דאי לא כתביה הוה אמינא לא עביד תמורה, כדאמרינן לקמן:
דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, דהיינו חידוש תמורת שמו שאינה בכל הקדשים,
והוי אמינא אין לך בו אלא חידושו: תמורת שמו אבל תמורת גופו לא , להכי אהדריה קרא
ויצא לידון בתמורת שמו וגופו), לומר לך:
תמורת שמו קריבה (כדאמרינן בשילהי בכורות (דף
סא.) 'הבקר (ויקרא ג,א) - לרבות אחד עשר [אם קרא לו 'עשירי'] לשלמים'), תמורת גופו אינה קריבה (כדאמרינן
בפירקין לעיל (דף ה:) 'גמר העברה העברה מבכור [בבכור
כתיב (שמות יג,יב) והעברת כל פטר רחם
ובמעשר כתיב (ויקרא כז,לב) כל אשר
יעבור], ובבכור כתיב הם [במדבר
יח,יז: אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם
את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה']:
הם קריבין ואין תמורתן קריבין);
תמורת שמו נגאלת (דשלמים היא, ושלמים נגאלין כשנופל
בהן מום), תמורת גופו אינה נגאלת (דכתיב הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל
[ויקרא כז,לג]);
תמורת גופו חלה על דבר הראוי ועל דבר שאינו ראוי (כגון
בעל מום; מאי טעמא? - כמעשר דחל על בעל מום; ונפקא מינה לאכלו בקדושת מעשר: שלא
ישחט באיטליז ולא ישקל בליטרא),
ותמורת שמו אינה חלה אלא על דבר הראוי בלבד (ליקדש
קדושה גמורה כשאר קדשים: שאינן חלים כשקדם מומן להקדשן)'
רש"י
מעמוד א', ד"ה הכי גרסינן: ת"ר לא יבקר כו'. לישנא אחרינא גרסינן: הא
רבי הא רבי שמעון: לרבי שמעון איקרו קרבן, לרבי לא איקרו קרבן; ולהאי לישנא פרשינן
דבמתניתין ליכא פלוגתא, אלא כולה רבי שמעון, ודקתני 'קדשי בדק הבית אינן עושין
תמורה' - לאו מקרבן נפקא, אלא רבי שמעון קאמר
לה, והדר מפרש טעמא, הלכך ליכא למימר 'הא רבי שמעון הא רבנן'
הכי
גרסינן להאי לישנא [אחרינא]. 'מאי רבי ומאי רבי שמעון? – דתניא: לא יבקר בין טוב לרע וגו':
'וקרבן
בדק הבית' - והאי ברייתא - כולה רבי שמעון היא, דאית ליה 'קדשי בדק הבית איקרו
קרבן', ורבי שמעון קא מפרש טעמא ואזיל; ואפילו ללישנא קמא, הא ודאי כולה רבי שמעון
היא, דקתני 'תלמוד לומר: לא יבקר
וגו', כלומר: להכי הדר כתיב תמורה גבי מעשר: להקיש אליו שאר כל הקדשים, כדקאמר רבי
שמעון:
[הגהות
הב"ח (ב): נראה ברור זהו פירוש לגירסה שניה דגרס רש"י: 'מאי רבי ורבי
שמעון'] אלמא אית ליה לרבי דקדשי בדק הבית לא איקרו קרבן; ודבר
שבחובה דקא ממעט רבי שמעון מיניה 'עולה הבא מן המותרות' - סבירא ליה לרבי
מותרות לנדבת צבור אזלי, ומרישא דמתניתין נפקא לן: דאין תמורה בצבור; ושותפות נמי
מ'לא ימיר לשון יחיד'
(וקפריך:) אמרי: משום
דרבי רחמנא [במעשר בהמה] דאית ביה
תמורת שמו איגרועי איגרע (דלא חיילא על בעל מום? כל שכן דבעי
למיזל ביה טפי לחומרא, הואיל וחמור כל כך דאיתיה בתמורת שמו)?
(ומשני:) אִין,
דאמרינן: מאי דרבי רבי (וקרא לא רבי אלא מידי דחזי לשלמים,
כדקתני 'הבקר - לרבות אחד עשר לשלמים'),
ומאי דלא רבי - לא רבי.
והא - מהיכא תיתי (דאמרינן הכי)?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: משום דהוה דבר הבא לידון
בדבר החדש (תמורת שמו) ואין בו אלא חידושו בלבד.
לישנא
אחרינא דבר החדש: נתפרש תמורת שמו שאינה חלה אלא על דבר הראוי, וסברא היא:
משום דלא חמירא כשאר שלמים
ופריך:
איגרועי מיגרע תמורת גופו דאיצטריך קרא לרבויי?
ומשני:
אין! דאי לא כתב ביה בהדיא אמרינן למאי דרבי רבי כו'. והא מהיכא תיתי
דלימא הכי? דהא אינה מן המדות שהתורה נדרשת בהן, ואכתי למאי כתביה
לידון
בדבר חדש: בתמורת שמו גופו: אין לך בו אלא חידושו, להכי
איצטריך לרבויי,
והכי
עיקר: דללישנא דלעיל איכא תרי פירכי, חדא: דמאי קאמר 'למאי דרבי רבי' לאו מילתא
לאוקומה הכי, דהא תמורת שמו דקדשה איתרבי מוכל מעשר בקר וצאן, ולא משמע אלא סתמא בין תם בין בעל מום, ומאי דרבי מהבקר לא רבי אלא להקרבה: דלא תימא דלדייניה בתמורת גופו;
ועוד: דקא פריך ליה 'מהיכא תיתי' - ואין זה לשון הש"ס, הואיל ואוקים דודאי
מיגרע גרעא: דלמאי דלא רבי לא רבי, הוה ליה למימר 'מנא לך הא דאמרינן הכי' אבל
להאי לישנא מישתמע שפיר 'מהיכא תיתי', כלומר: מהיכא אתיא לי? דלימא הכי דאצרכה קרא
לרבוייה
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: לרבי שמעון, דאמר 'דבר הבא
בחובה', עולת חובה היא דעבדה תמורה, הא עולת נדבה לא?
אמר ליה: עולת נדבה נמי: כיון דקבלה עליה (שיקריבנה, ואף על גב דאמר "הרי זו") - עבדה
תמורה, ולא נצרכה אלא לעולה הבאה מן המותרות (כגון
אשם שניתק לרעייה, דדמיו קריבין עולה, וכגון הפריש מעות לחטאתו ואשמו, וניתותרו -
מביא באותן דמים עולה, דזהו מדרש יהוידע הכהן: כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם -
ילקח בהן עולות: הבשר לשם והעורות לכהנים; בפרק 'ולד חטאת' (לקמן דף
כג:)).
מאי קסבר? אי קסבר לה כמאן דאמר 'מותרות לנדבת צבור (לשופרות) אזלי', פשיטא דלא עבדה תמורה: הא אין תמורה בצבור!
אלא רבי שמעון סבירא ליה כמאן דאמר 'מותרות לנדבת יחיד
אזלי' (הבעלים עצמן מביאין בדמים עולה, ואינה עולה להן לחובתן, אלא לשם דורון הוא)?
מאן שמעת ליה האי סברא - רבי אליעזר (דאית ליה 'מותרות לנדבת יחיד
אזלי', בפרק 'ואלו קדשים' (לקמן דף כ:):
'תמורת אשם, ולד תמורה, ולדן ולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו
ויפלו דמיהן לנדבה' - לשופרות; 'רבי אליעזר אומר: יביא בדמיו עולה')! הא
שמעינן ליה בהדיא דעבדה תמורה, דתניא 'עולה הבאה מן המותרות - עושה תמורה, דברי
רבי אליעזר'?
רבי שמעון סבר לה כותיה בחדא (דמותרות- לנדבת יחיד אזלי דלהכי אצטריך למעוטיה
מתמורה)
ופליג עליה בחדא: דרבי אליעזר סבר 'עולה הבאה מן המותרות עושה תמורה', ואיהו סבר
אין עושה תמורה.
אי הכי (דלרבי שמעון עולת הבהמה מותרות לא
עבדה תמורה, ואפילו לא אמיר בה מעיקרא לא מצי אמיר בה השתא, דעולה הבאה מן המותרות
היא) -
דבעיא רבי אבין: 'הפריש אשם להתכפר בו והמיר בו, (אי
נמי)
ונתכפר באשם אחר (כדפרישית לעיל בפירקין)
וניתק זה לעולה - מהו שיחזור וימיר בו (דהיכא אמר רבי יוחנן אליבא דרבי
שמעון 'אין ממירין וחוזרין וממירין'?: היכא דקאים בקדושתיה, אבל כגון קדושה אחרת
לימא דמימר? או דילמא לא שנא?)' - אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי
שמעון - הא אמרת 'רבי שמעון סבירא ליה עולה הבאה מן המותרות אין עושה
תמורה' (גירסת רש"י: 'אי אליבא דרבי שמעון - ממעשר ילפינן', כלומר: הא דגמר
רבי שמעון ממעשר 'דבר שבחובה', לאפוקי עולת מותר דלא עבדה תמורה)!?
רבי אבין הכי קמיבעיא ליה: אי משכחת תנא דקאי כרבי שמעון,
דאמר 'אין ממירין וחוזרין וממירין', וסבירא ליה כרבי אליעזר, דאמר 'עולה הבאה מן
המותרות עושה תמורה' (אי משכחת תנא דסבירא ליה כרבי
אליעזר וכרבי יוחנן, דאמר לעיל אליבא דרבי שמעון 'אין ממירין וחוזרין וממירין כו':) -
מהו שיחזור וימיר בו?: בשני גופין וקדושה אחת (דהיינו
'הפריש אשם להתכפר בו והמיר בו והומם וחיללו על אחר') - מאי? ואם
תימצא לומר קדושה אחת - אלא שתי קדושות וגוף אחד (דהיינו
'נתכפר באשם אחר ונמצא ראשון האבוד וניתק לעולה') - מאי?
תיבעי (לשון ירושלמי כמו תיקו בלשון בבלי).
הדרן
עלך הכל ממירין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address at
http://www.geocities.com/yeshol