דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף יב
(תמורה יא,ב)
בעא מיניה אביי מרב יוסף: "היא שלמים וולדה חולין"
(הקדיש בהמה מעוברת חוץ מעוברה, דלדברי הכל אין העובר קדוש, [או] כלומר:
אדם שהקדיש בהמה ואחר כך נתעברה), ושחטה (לאם)
בפנים (בעזרה) מהו (ומיבעיא לי אליבא)
למאן דאמר 'ולדי קדשים בהוייתן הן קדושין' (והשתא מיהא לא קדיש עובר)?:
מי הוי (ולד) חולין בעזרה (ומחייב: דהא לא הקדיש עובר) או
לא?
(תמורה יב,א)
אמר ליה (לא מיחייב): מי קרינא
ביה (דברים יב,כא) כי ירחק ממך המקום [אשר יבחר ה'
אלקיך לשום שמו שם] וזבחת [מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך ואכלת
בשעריך בכל אות נפשך] (דמהתם נפקא לן דאסור לשחוט חולין
בעזרה, דדרשינן: 'בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום [= בעזרה]' [בפרק
שני דקדושין (דף נז:)], והכא: מי קרינא ביה הכי? הא אינו
יכול לשחוט בהמה זו אלא בעזרה, שהרי שלמים היא)!
בעי מיניה אביי מרב יוסף: היא חולין וולדה שלמים (ואליבא דמאן דאמר 'קדושה חלה על העוברין'), ושחטה (לאם) בחוץ – מהו?: מי מחייב (כרת) עליה (אעובר) משום שחוטי חוץ? או לא?
אמר ליה: מי קרינא ביה (גבי
שחוטי חוץ כתיב): (ויקרא יז,ה) [למען אשר יביאו בני
ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה] והביאום לה' [אל פתח אהל מועד
אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] (דלא
מחייב משום שחוטי חוץ אלא באותן דראויין לקרבן)? (, והאי עובר לא חזי השתא לקרבן)!
לישנא אחרינא: אמר ליה: ראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו
בחוץ.
משנה:
אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון (מפרש
בגמרא),
ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון (עיסה
של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה - הרי כולה אסורה, ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה
אחרת של חולין וחימצתה - אינה אוסרתה אלא לפי חשבון שאור תרומה שמעורב בה, כלומר:
אם נפל בעיסה אחרונה מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיהא בו משאור של תרומה שנתחמצה
ממנו כדי לחמץ את האחרונה - אסורה אף האחרונה, ואם בין הכל מה שנפל מן הראשונה
לתוך האחרונה אין בו אלא כדי לחמץ אחרונה - מותרת האחרונה, שלא נפל בה מן
התרומה כדי לחמץ),
ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון (מפרש בגמרא),
ואין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן אפר (בשעה שנותן את האפר נעשין מי חטאת, הלכך בעינן שיהו מים תחילה בכלי ואחר
כך אפר, אבל נתן אפר תחילה ואחר כך מים – פסול: דהא עם מתן אפר לעשות מי חטאת לא
הוי שָׁם מים, ותו לא עבדי מי חטאת),
ואין בית הפרס (שדה שנחרש בה קבר, לשון דבר פרוסה)
עושין בית הפרס (אם חזר וחרש בית הפרס ושדות
שסביבותיו - לא מחזקינן לשאר שדות כבית הפרס דילמא שהמחרישה הוליכה העצמות לשדות
שסביבותיה, דקבר אחד לא עביד בית הפרס אלא כפי שיעור דמפֹרש בגמרא),
ואין תרומה אחר תרומה (שאם
תרם וחזר ותרם - אין השניה תרומה),
ואין תמורה עושה תמורה, ולא הולד עושה תמורה;
רבי יהודה אומר: הולד עושה תמורה;
אמרו לו: הקדש עושה תמורה ואין הולד עושה תמורה.
גמרא:
מאן תנא (דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון)?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דלא כרבי אליעזר,
דתנן [תרומות פ"ה מ"ה]: 'סאה של
תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין, ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר; רבי אליעזר אומר:
מדמע כתרומה ודאי (שאם נפלה סאה מן הדימוע למקום אחר,
ואין שם מאה סאין לבד סאה זו - כולן אסורין) <שאני אומר סאה שנפלה (לתוך הדימוע) היא שעלתה (היא סאה שעלתה וחזרה ונפלה
לתוך האחרים) [תרומות פ"ה מ"ב]>;
וחכמים אומרים: אינה מדמעת אלא לפי חשבון שבה (לפי
מה שיש תרומה בסאה זו של דימוע בעינן מאה שיעורין מן החולין, אבל מאה סאין לא
בעינן, כגון: אם נפלה תחילה סאה של תרומה לתוך עשרים וארבע סאין של חולין – נדמעו,
ועכשיו כל סאה וסאה שיש שם הוי אחד מכ"ד שבו תרומה, והיינו לוג תרומה בכל סאה
וסאה; אם חזרה ונפלה סאה מאותו דימוע לתוך חולין אחרים, אם יש שם שבעים ושבעה
לוגין אחרים של חולין - מצטרפין עם עשרים וארבע לוגין חולין שבסאה זו ומבטלין את
לוג התרומה)'.
ואין המחומץ מחמץ [אלא לפי חשבון]:
אמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: מתניתין דלא כרבי אליעזר (דרבי אליעזר לא בעי שיהא שם מן האיסור כדי לחמץ, אלא האיסור וההיתר
מצטרפין לאיסור), דתנן [ערלה פ"ב מ"יא]: ' שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה,
ולא בזה כדי להחמיץ ולא בזה כדי להחמיץ, ונצטרפו וחימצו: רבי אליעזר אומר: אחר
אחרון אני בא (שהוא גורם את החימוץ, ואם נפל
האיסור בסוף – אסורה, והאי דמתניתין נמי אף על גב דלא נפל מעיסה ראשונה לתוך
האחרונה אלא כדי חימוץ, ונמצא שרוב החימוץ חולין היה [ומתיר]
- אפילו הכי קאסר ליה רבי אליעזר, דסביראא ליה 'זה וזה גורם אסור', ו'אחר אחרון'
דקאמר רבי אליעזר - לאו דוקא: דאי נמי נפל האיסור תחילה ואחר כך ההיתר, אם לא קדם
וסילק את האיסור אלא הניח וחימצוה בין שניהם – אסורה, ד'זה וזה גורם אסור' אית ליה
לרבי אליעזר בפרק קמא דבכורות (דף ז.),
וכן בכל דוכתא; והכי שני לה אביי בפסחים בפרק 'כל שעה' (דף כז.): 'לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור, אבל לא קדם וסילק - אסור' ואף
על גב דפרכינן לה התם בהא מילתא - סוף סוף מסקנא דשמעתא היא: דסבירא ליה לרבי
אליעזר ד'זה וזה גורם אסור'), וחכמים
אומרים: בין שנפל איסור לכתחילה ובין שנפל איסור בסוף - לעולם אין אסור עד שיהא בו
כדי להחמיץ.'
ואין המים שאובין פוסלין את המקוה [אלא לפי חשבון]:
מאן תנא?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: רבי אליעזר בן יעקב
היא, דתניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר:
מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים (מי גשמים כשרים לטבילה, דלא בעינן
מים חיים אלא לזב בלבד), ממלא בכתף
תשע עשרה סאה, ופותקן למקוה (שלא יערה מן הדלי לתוך המקוה,
דאפילו בשלשה לוגין מיפסיל למקוה בכי האי גוונא, אבל יעשה חריץ וגומא למרחוק,
ויערה מן הדלי לתוך הגומא ויקלחו המים דרך החריץ לתוך המקוה, והיינו 'המשכה'),
(תמורה יב,ב)
והן טהורין (כלומר: כשר לטבול בו), שהשאיבה
מִטַּהרת ברבייה ובהמשכה (כשהרוב ממי גשמים שנפלו מעצמן
לתוכו' והמשיך מיעוט של שאיבה לתוכו דרך חריץ – מִטַּהרת השאיבה, והיינו 'לפי
חשבון' דמתניתין: דאין השאובין פוסלין את המקוה דרך המשכה אלא אם כן היו שם עשרים
סאין)';
מכלל דרבנן סברי דברבייה ובהמשכה לא (כלומר: מדקאמרת מתניתין רבי אליעזר בן יעקב היא, ולא רבנן, ומתניתין
לקולא: דבלישנא דקולא נקיט לה, דקתני 'אין השאובין פוסלין אלא לפי חשבון' - מכלל
דרבנן לחומרא פליגי)?
אלא הא: דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: שאובה שהמשיכוה כולה
טהורה (שאפילו כל המקוה ממים שאובין - דרך המשכה כשר).
מני? לא רבנן ולא רבי אליעזר!?
אלא אמר רבה (גירסת רש"י: רב פפא): (רבנן לקולא פליגי, והא דכי אתא רבין - רבנן היא, ומתניתין לאו בהכי קמיירי
דתימא רבי אליעזר היא ורבנן לחומרא פליגי; [אלא]) לפי חשבון כלים, ויוסף בן חוני היא,
דתניא: 'שלשת לוגין מים שאובין שנפלו למים (שנפלו
למקוה מן הכלי לתוך המקוה בהמשכה) בשנים ושלשה כלים, ואפילו בארבעה
וחמשה כלים (שנפל לוג שלם מכל כלי) -
פוסלים את המקוה; יוסף בן חוני אומר: בשנים ושלשה כלים פוסל את המקוה, בארבעה
וחמשה (דאין לוג שלם נופל כאחד) אין פוסלין
את המקוה' (ו'לפי חשבון' דמתניתין - נמי הכי
קאמר).
ואין מי חטאת נעשה מי חטאת [אלא עם מתן אפר (בשעת מתן אפר נעשו מי חטאת; אלמא בעינן מים ברישא, דאי מים בסוף - לא הוו
'מי חטאת': דהא בשעת מתן אפר לא נעשו מי חטאת, דלא היו שם מים!)]:
מאן תנא?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דלא כרבי שמעון (דלרבי שמעון הקדים אפר למים - כשר), דתניא (גבי
סוטה): 'הקדים
עפר (שבקרקע) למים (בכלי) –
פסול, ורבי שמעון מכשיר';
מאי טעמא דרבי שמעון?
דכתיב (גבי מי חטאת): (במדבר
יט,יז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים [אל כלי],
ותניא [ספרי חוקת פסקה קכח; ספרי נשא פסקה י]: 'רבי שמעון אומר: וכי עפר הוא? והלא אפר הוא? -
שינה הכתוב ממשמעו לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן (במי
חטאת) '[מ]עפר' ונאמר להלן (בסוטה) '[ה]עפר' (על
המים) [במדבר
ה,יז:
ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן
אל המים]: מה להלן
עפר על גבי המים - אף כאן עפר על גבי המים (וזו
היא הכשר מצוותה לכתחילה), ומה כאן
הקדים עפר למים כשר, אף כאן הקדים עפר למים כשר.'
והכא (גבי מי חטאת) מנלן (סבירא ליה לרבי שמעון דמי חטאת הקדים עפר למים כשר)?
תרי קראי כתיבי: 'ונתן עליו' -
אלמא אפר ברישא, והדר כתיב 'מים חיים אל כלי' (דמשמע דהמים יהיו נתונין אל כלי ולא אל העפר, דאל
כלי משמע עפר ברישא פסול)! הא כיצד? -
רצה עפר למטה רצה עפר למעלה;
ותנא דידן - מאי טעמא?
אמר לך: סיפיה דקרא דוקא: 'ונתן
עליו' – לערבן (לאו למימרא דאם הקדים עפר כשר, אלא
למימרא: להזהר שלאחר שיתן העפר למים - יערבם באצבעו יפה, ויחזיר המים שתחתיו עליו).
מאי חזית דאמרת סיפיה דקרא דוקא? דלמא רישא דוקא (דאפר קודם למים כדכתיב ונתן עליו מים, ואל כלי - להכי אתא: שתהא חיותו
בכלי: שלא ימלאם בכלי אחר ויערם לכלי זה אלא זה יתן לתוך המעיין ויקח המים לתוכו)?
(ומשני:) לא מצית
אמרת: מה מצינו בכל מקום (כגון בסוטה) מכשיר למעלה
(עפר למעלה שהוא המכשיר את המים לבדו, והוי למעלה, דכולי עלמא מודו דמצוה
להקדים המים, כדכתיב ומן העפר
וגו') -
אף כאן מכשיר למעלה (הלכך בעל כרחך סיפיה דקרא לגופיה,
ורישא לדרשא - לערבן).
ואין בית הפרס עושה בית הפרס:
מתניתין דלא כרבי אליעזר, דתנן: 'רבי אליעזר אומר: בית
הפרס עושה בית הפרס (כל ארבע השדות שסביב בית הפרס -
בית הפרס הן אם נחרשו, דעפר בית הפרס מטמאן)';
ורבנן - עד כמה?
כי אתא רב דימי אמר ריש לקיש אמר רבי שמעון בר אבא:
(תמורה יג,א)
שלש שדות ושתי מענות (אותה
שדה שהיה בה הקבר, ושדה לכאן ושדה לכאן: אם דרך בני הבקעה לחרוש שדותיהן מזרח
ומערב - עושה בית הפרס אותה שדה שבמזרח ואותה שבמערב, ואם צפון ודרום חורשין –
עושה בית הפרס אותו של צפון ואותו של דרום, ששם גלגלה המחרישה את עפר בית הפרס
והעצמות, אבל לא לארבע רוחות: שאין דרך לחרוש שתי וערב! ואותן שתי שדות גופייהו לא
הוו כולהו בית הפרס, אלא שיעור שתי מענות: מענה לזו ומענה לזו, אבל אותה שדה שהקבר
בה טמאה כולה: דלא ידעינן באיזה מקום ממנה היה הקבר! ומשום הכי עושה בית הפרס מלא
מענה לכל צד: דשמא לאחד משני ראשיה היה הקבר, ומשם הלך לאותה שדה חבירתה מלא מענה:
דזה הוא שיעור חרישת הקבר, דכך שיערו חכמים: דמלא מענה ראויות העצמות להתגלגל על
ידי המחרישה).
וכמה מלא 'מענה'?
מאה אמה, כדתנן [משנה אהלות פ"יז
מ"א; ודומה לתוספתא אהלות פ"יז מ"א]: 'החורש
את הקבר עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .