תמורה יא

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

תמורה דף יא

(תמורה י,ב)

איתיביה: ([לקמן היא פרק שני [משנה ג] (דף טז:)] 'חומר בקדשים מבתמורה', וקחשיב חומרי, וקתני להך הכי:) 'מקדישין אברין ועוברין אבל לא ממירין'!?

הכא נמי בולדי קדשים.

אי בולדי קדשים - מאי 'מקדישין'? הא קדישי וקיימי!?

(תמורה יא,א)

הכי קאמר: 'מקדישין איברין וממירין בהן, אבל לא ממירין [אברים] בהן (כלומר: מקדישין אבר אחד, וממירין אחרי כן באותה בהמה, ואשמעינן האי 'וממירין בהן' דהאי דקאמר 'מקדישין אברין' - לאו למקדיש אבר לחודיה, אלא למיפשט קדושה בכולה בהמה! דאי אאבר לחודיה - לא מצי למימר 'וממירין בהן', דהא אפילו רבי יוסי - דאמר 'ממירין אברין בשלמים' - מודה דאין ממירין שלמין בהן, וכל שכן אברין באברין; ודקתני סיפא דהך מתניתין בפרק שני 'אבל לא ממירין' - אשמעינן דאין ממירין בשלמים: דאם אמר "אבר בהמה זו תמורה" - לא אקדשיה, והיינו 'חומר בתחילת הקדש מבתמורה': דתחילת הקדש, כי אקדיש חד אבר - פשט בכולה, ובתמורה - כי אמר "אבר זה תמורה תחת שלימה זו" - לא קדשה), ועוברים שקדשו במעי אִמָן (כגון ולד קדשים, אף על פי שהן קדושין) - אין ממירין בהן (אין ממירין בהמה בהן כל זמן שהן במעי אמן; והא - לאו משום חומר בקדשים מבתמורה קתני, אלא משום דתנא 'וממירין בהן' - בבהמה שקדשה על ידי אבר - תנא בעוברין 'אין ממירין בהן')'; בולדי קדשים במעי אמן הוא דלא עבדין תמורה, הא אבראי – עבדי; והא תנן 'אין הוולדות עושין תמורה'!? הא מני? - רבי יהודה היא (דאמר 'ולד עושה תמורה', דאי רבנן - אבראי נמי לא עביד תמורה).

אי רבי יהודה, אברין מי קדשי? הא לרבי יהודה לית ליה 'האומר רגלה של זו עולה כולה עולה'?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - בדבר העושה אותה טרפה.

לימא כתנאי: 'השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבע חי' קתני חדא 'אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה (כדין חטאת), ואינה נאכלת אלא לפנים מן הקלעים, ואינה נאכלת אלא ליום אחד' (קא סלקא דעתך דבמפריש בהמה מעוברת עסקינן, דאי במפריש ריקנית ונתעברה: דכולי עלמא, הואיל ומכח אימיה הוא דקדיש - חולין הוא: ד'וולדי קדשים בהווייתן הן קדושים': כשהן נולדין, ולא במעי אמן), ותניא אידך 'נאכלת לכל אדם ונאכלין בכל מקום ואינן נאכלין בעזרה' [השווה לתוספתא חולין פ"ד מ"ג]; מאי לאו תנאי היא: דמר סבר: קדושה חלה על עוברין, ומר סבר: אין קדושה חלה על עוברין? (דלתנא קמא קדושה חלה על האברין מכח עצמן, כשהיא מעוברת, בשעת הקדש - קדיש לאלתר, דלא כוולדי קדשים הוא, ולתנא בתרא אין קדושה חלה עליו אלא מכח אמו, וכשאר ולדי קדשים הוא, דבהווייתן הוא דקדישי; ולהכי נקט 'חי': רבותא קא משמע לן: דלא אמרינן הואיל וחי הוא – 'הווייתו' חשיב ליה, ואפילו לתנא בתרא ליקדש מכח אמו כשאר ולדי קדשים - קא משמע לן דהואיל ולא כלו חדשיו - לאו 'הווייתו' הוא.)

לא (במפריש בהמה מעוברת לא איירי הכא כלל, אלא בבהמת קדשים שנתעברה)! הני תנאי בהא קא מיפלגי, דמר סבר: ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים (כשהן נולדין הן קדושין ולא במעי אמן), ומר סבר: ולדי קדשים במעי אמן הן קדושים. ('בהווייתן' - לישנא דקרא נקט, דאיתרבו ולדות מיניה, דכתיב (דברים יב,כו) רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' ואמר מר: אשר יהיו לך אלו הוולדות [בפרק שני דבכורות (דף יד:)].)

ואיבעית אימא: חד תנא הוא (הנך תרתי מתנייתא ודכולי עלמא קדושה חלה על העוברין לאלתר כרבי יוחנן): חדא מהלין מתנייתא (והך דקתני דלא קדיש עובר) - במקדיש בהמה ואחר כך נתעברה (דוולדות קדשים בהווייתן הן קדושין), וחדא מנהון (והאי דקתני דקדיש ולד לאלתר ולא הוי כשאר ולדי קדשים, דעובר לאו ירך אמו) - שהקדישה מעוברת.

תניא [תופסתא תמורה פ"א מ"ה]: 'רבי אליעזר אומר: כלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס - לא קדושין ולא מקדישין',

ואמר שמואל: 'לא קדושין' – בתמורה (שאם הן חולין והמירן בבהמת קדשים - אינם נתפסין, ואפילו תמורה שחלה על בעלי מומין קבועין אינה חלה עליהן, וכל שכן אם הקדישם ממש אינן קדושין), 'ולא מקדישין' - לעשות תמורה (ואין מקדישין אחר לעשותו תמורה אם הן קדושין והמיר בהמת חולין בהן);

ותניא: 'אמר רבי מאיר (ורבי מאיר מפרש היכי משכחת לה דליהוי קדושין: מאחר שהן אינן קדושין בשום קדושת הגוף - מהיכן יהו הן מקדישין ועושין תמורה? והא עץ בעלמא נינהו?): מאחר שאינן קדושין - היאך מקדישין? אי אתה מוצא (שיהו הן קדושים דלאיצטריך למיתני 'לא מקדישין') אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה (זו, והאי - קדושה היא: דקדם הקדשה את מומה), במקדיש ולד (דחיילה עליה קדושה מיד), (והדר) ויצא דרך דופן' (הני איצטריך למימר דאין מקדישין, וסיפא דמילתא מפרש בפרק 'יש בקרבנות' (לקמן דף יז.)) - אלמא קדיש ולד!?

אמרי: בתם במעי תמימה - אפילו בר פדא נמי מודי דקדיש; לא נחלקו אלא בתם במעי בעלת מום: בר פדא סבר: כיון דאימיה לא מקדישין קדושת הגוף - הוא נמי לא קדיש, ורבי יוחנן סבר: הני - כשתי בהמות נינהו: אימיה - היא דלא מיקדשא, אבל הוא קדוש.

לישנא אחרינא: 'אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים (שנתעברה מהן בהמת קדשים לאחר הקדשה)' (אלמא קדיש עובר, מדקתני במקדיש עובר ויוצא דרך דופן, דהאי הוא דלא קדיש לגופיה למעבד תמורה, הא לא יצא דרך דופן - קדיש בקדושה קמייתא קדושת הגוף ועביד תמורה וליכא לתרוצי קדושת דמים דאי קדושת דמים לא הוה עביד תמורה אפילו יצא דרך רחם), וכרבי יהודה, שהיה אומר 'הולד עושה תמורה': הלין הוא דלא קדשי גופייהו, אבל עוברין אחרים קדושין.

אמר אביי: תם במעי תמימה - דברי הכל קדיש גופיה, אלא כי פליגי במעי בעלת מום, דבר פדא סבר: כיון דאימיה נמי לא קדיש גופה - איהו נמי לא קדיש אלא לדמי; רבי יוחנן סבר: עובר לאו ירך אמו הוא, ואף על גב דאימיה לא קדשה לגופה - ולד מיהא קדיש לגופיה.

א"ר יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו [כולה עולה, אף כשיאמר "רגלה של זו תחת זו" - תהא כולה תמורה תחתיה]:

(תמורה יא,ב)

תנו רבנן [ספרא בחוקותי פרשתא ג פ"ט מ"א]: 'יכול האומר "רגלה של זו עולה" תהא כולה עולה? - תלמוד לומר: (ויקרא כז,ט) [ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה'] כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש; 'ממנו לה'' ולא כולו לה';

יכול תצא לחולין?

תלמוד לומר: 'יהיה קדש' (יהיה קדש ההוא אבר; וכיון דההוא אבר הוי קדוש - תו לא מצי למשחט ההיא בהמה לשם חולין)!

הא כיצד?

תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה (דדמי אותו אבר לא יטול, שהרי הקדישו ואינו יכול למוכרו), דברי רבי מאיר ורבי יהודה;

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: מנין לאומר "רגלה של זו עולה" שכולה עולה? שנאמר 'כל אשר יתן ממנו לה''; כשהוא אומר 'יהיה קדש' - לרבות את כולה.'

אמר מר 'תמכר לצרכי עולות' והא קמייתי בהמה מחוסרת אבר (שהרי אותו האבר אינו שלו, אלא לחובת המוכר הוא קרב, נמצא שלוקח זה לא הקריב עולה שלימה, והוא נדר להקריב כל הבהמה לחובתו)!?

אמר רבא*: באומר "הרי עלי עולה בחייה" ("הרי עלי להקריב כל האברין שהבהמה חיה ממנה" והרי כן עשה: דהמוכר לא הקדיש אלא אבר שאינה חיה ממנו, כגון רגל מן הארכובה ולמטה; שאם היה מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו - הוה פשטה קדושה בכולה, כדאמר [רב חסדא להלן]: 'מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טריפה': שאם הקדיש אבר שממנו נטרפת אם היה ניטל - פשטה קדושה בכולה אפילו לרבי יהודה

לישנא אחרינא ירושלמי: 'והא מייתי בהמה דמקדיש גופה כי ליתיה כולה לדידיה', כלומר: האי לוקח, הא מייתי בהמה שאין כל הגוף שלו!? ומשני: אמר רבא*: כגון דאמר 'כזוזא מן הדא בהמה לעולה', כלומר: שוה זוז מבהמה זו לעולה, והרי קנה זוז, הלכך יצא: דהא לא נדר עולה שלימה).

אמר רב חסדא: מודה רבי יהודה (דפשטה קדושה בכולה) בדבר שעושה אותה טרפה;

רבא* אמר: בדבר שעושה אותה נבילה (כגון הירך וחלל שלה, אבל בדבר העושה אותה טרפה, כמו רגלה מן הארכובה ולמעלה, - לא מודה, וטעמא מפרש לקמיה);

ורב ששת אמר: בדבר שהיא מתה.

*[נ"ל צ"ל רבה, שהיה בן דורם של רב חסדא ושל רב ששת; וכן בהמשךגירסת הדפוס: בעי מיניה מרבא, אבל בשיטה המקובהצת: בעי מיניה אביי מרבה, ושם נראה מוכרח, כי שם יש סדרה של שאלות: אביי שואל את רבה – רבו המובהק הראשון - ואחרכך את הרב המובהק השני שלו – את רב יוסף.]

מאי איכא בין רב חסדא לרבא*?

איכא בינייהו טרפה חיה: רב חסדא סבר לה כמאן דאמר 'טרפה אינה חיה' (פלוגתא היא ב'אלו טרפות' (חולין דף מב.); הלכך, כיון דאינה חיה - הרי הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו, הלכך מודי), ורבא* סבר לה כמאן דאמר 'טרפה חיה' (ואינו דבר שהנשמה תלויה בו);

ומאי איכא בין רבא* לרב ששת?

איכא בינייהו דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: 'ניטלה ירך וחלל שלה ניכר (בפרק קמא דחולין (דף כא.) מפרש 'היכי דמי 'חלל שלה'? - כל שרבוצה ונראית חסרה') – נבילה' (אף על פי שהיא עדיין חיה - מטמאה כנבלה, דכמֵתָה היא, ולא כחיה)': רבא* סבר לה כרבי אלעזר (הילכך אקדיש ירך וחלל שלה הוי דבר שהנשמה תלויה בו), רב ששת לא סבר לה כרבי אלעזר.

מיתיבי [תופסתא תמורה פ"א מ"ה]: '[אמר: רגלה של זו עולה" - אין כולה עולה אלא אותה הרגל בלבד; מה יעשה לה? - תמכר לחייבי עולות חוץ מרגלה, ודמיה חולין - דברי רבי מאיר; רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין כולה עולה [אך לפי הגירסא כאן, וכן לפי הגר"א כאן יש לגרוס: דברי רבי מאיר ורבי יהודה; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים שרבי יהודה מסכים לדברי רבי מאיר, ורבי יוסי ורבי שמעון חולקים]] אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו, ודברי רבי יוסי בדבר שהנשמה תלויה בו' לאו מכלל דפליג עליה דרבי יהודה?: בשלמא 'נראין דברי רבי יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו' - מכלל דפליג עליה דרבי יוסי, אלא 'נראין דברי רבי יוסי בדבר שהנשמה תלויה בו' - לאו מכלל דפליג עליה דרבי יהודה, ותיובתא דכולהו [רב חסדא, רבא [או רבה], רב ששת]?

לא, חסורי מיחסרא והכי קתני: 'נראין דברי רבי יוסי לרבי יהודה בדבר שהנשמה תלויה בו: שאף רבי יהודה לא נחלק עליו אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל בדבר שהנשמה תלויה בו מודי ליה.

בעי רבא: בעוף מהו (לרבי יוסי קא בעי לה: הקדיש רגל עוף דתור או בן יונה, מי פשטה קדושה בכוליה או לא)? 'בהמה' אמר רחמנא, והא לאו בהמה היא? או דלמא 'קרבן' אמר רחמנא, והאי נמי קרבן הוא? (בהאי קרא מכל אשר יתן ממנו כתיב בהמה וקרבן: (ויקרא כז,ט) ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש])

תיקו.

בעי רבא: הקדיש אבר לדמיו - מהו דתיחות ליה קדושת הגוף (לכל הבהמה ותיקרב עולה)? מי אמר כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדושת הגוף, ומדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולה (מי אמר לרבי יוסי: מדאקדיש חד אבר לדמיו - פשטה קדושה לכולה בהמה לדמיה, ומיגו דנחתא לה קדושת דמים לכולה בהמה - נחתא לה קדושת הגוף, הואיל והיא גופא חזיא לעולה - למה לי למוכרה ולהביא בדמיה עולה? הלכך בעל כרחיה קדשי קדושת הגוף)? או דלמא חד מגו אמר, תרי מגו (חד: דהוא לא אקדיש אלא אבר, ולדמיו, ואנן צריכין לומר: 1) מגו דחייל אאבר חייל אכולה בהמה לדמיה, 2) ומגו דנחית כולה לדמיה נחית נמי כולה לקדושת הגוף) לא אמר?

תפשוט ליה מדידיה (דודאי נחתא לה קדושת הגוף), דהאמר רבא: 'הקדיש זכר (איל זכר; ולהכי נקט רבא 'זכר': דבעולה איירי רבא, ונקבה לא חזיא לעולה, וליכא למימר קדושת הגוף) לדמיו (להביא בדמיו עולה) - קדוש קדושת הגוף (ואינו יכול למכרו, הואיל והוא גופיה חזיא לעולה, והוא עצמו יקרב לעולה)' (והכא נמי: הואיל ולרבי יוסי נחתא קדושה לכולה על ידי האבר - קדשה נמי לגופה)!

התם דאקדשיה לכוליה (וליכא אלא חד מיגו), הכא דאקדשיה חד אבר.

מאי?

תיקו.

בעי מיניה אביי מרבה: הקדיש חד אבר - מהו בגיזה? ('בעבודה' לא תיבעי לך דאסור, דהא מכחיש לה.)

תפשוט לך מהא, דתניא [ספרי ראה פסקה קכד]: (דברים טו,יט) [כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך לא תעבד בבכר שורך ו]לא תגוז בכור צאנך - אבל אתה גוזז בשלך ושל אחרים (עובד כוכבים: אם יש לך בכור בשותפות עם העובד כוכבים - מותר לגוזזו)' (הכא נמי: הואיל והחולין והקדש שותפין בו - מותר)!

התם (גבי בכור) לא נחתא ליה קדושה כלל (ואפילו לחלקו של ישראל: דשותפות עובד כוכבים פוטרת מן הבכורה), הכא נחתא ליה קדושה (להך אבר).

לישנא אחרינא: התם אין בידו להקדישו (הואיל ויש לעובד כוכבים שותפות בו), הכא בידו להקדישו.

בעא מיניה אביי מרבה: הקדיש עורה (של בהמה) - מהו בעבודה? (בגיזה לא תיבעי לך, דלא מכחיש ליה לעור, אבל עבודה מכחשא ליה לעור.)

תא שמע [תוספתא תמורה פ"ג מ"א]: 'האומר "מה שבמעיה של זו - עולה" מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחוש עובר שבה' (והכא נמי איכא כחוש עור)!

אמר ליה: כי קתני 'אסורה בעבודה' – מדרבנן. (וכי מיבעיא ליה מדאורייתא, ולמילקי עליה.)

אי הכי אפילו בגיזה נמי תיתסר?

אמר ליה: עבודה, דמיכחשא - גזרי בה רבנן; גיזה לא גזרי בה רבנן.

בעא מיניה אביי מרב יוסף: "היא שלמים וולדה חולין" (הקדיש בהמה מעוברת חוץ מעוברה, דלדברי הכל אין העובר קדוש, [או] ~~כלומר:~~ אדם שהקדיש בהמה ואחר כך נתעברה), ושחטה (לאם) בפנים (בעזרה) מהו (ומיבעיא לי אליבא) למאן דאמר 'ולדי קדשים בהוייתן הן קדושין' (והשתא מיהא לא קדיש עובר)?: מי הוי (ולד) חולין בעזרה (ומחייב: דהא לא הקדיש עובר) או לא?

(תמורה יב,א)

אמר ליה (לא מיחייב): מי קרינא ביה (דברים יב,כא) כי ירחק ממך המקום [אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם] וזבחת [מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך] (דמהתם נפקא לן דאסור לשחוט חולין בעזרה, דדרשינן: 'בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום [= בעזרה]' [בפרק שני דקדושין (דף נז:)], והכא: מי קרינא ביה הכי? הא אינו יכול לשחוט בהמה זו אלא בעזרה, שהרי שלמים היא)!

(תמורה יב,א)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at yeshol@zahav.net.il .