דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף י
(תמורה ט,ב)
לישנא אחרינא (ירושלמי, וכלישנא בתרא דלעיל דבעיא
דרבי אבין גבי תמורה גרסינן לה נמי הכא, והכי ופירושי מפרש): בעי רבי
אבין: הפריש אשם להתכפר בו והומם וחללו על אחר והוסיף חומש, והומם - מהו שיחזור ויוסיף
חומש? [אי נמי] נתכפרו באשם אחר, וניתק זה לעולה - מהו שיוסיף עליו חומש?
אמר אביי: הדין קא מיבעיא ליה? אי קדושה אחרת באותו הגוף
קא מיבעיא ליה, לא ניבעי 'הומם וחללו על אחר'!? אי גוף אחר באותה קדושה, לא
ניבעי 'ונתכפרו באשם אחר'!?
ורבי אבין, חדא מגו חדא קא מיבעי ליה: הומם וחיללו על אחר: מהו שיוסיף עליו חומש?: מי אמרינן באשם קמא הוא דאינו מוסיף חומש, אבל בגוף אחר, אף על גב דקאים באותה קדושה - מוסיף חומש?
(תמורה
י,א)
או דילמא כל אותה קדושה אינו מוסיף חומש? ואם תימצא לומר
הדין גוף אחר, כיון דבאותה קדושה קאי – אינו מוסיף חומש, אלא נתכפר באחר וניתק זה
לעולה מהו? כי אינו מוסיף חומש - באותו הגוף באותה קדושה, אבל בקדושה אחרת לא [אלא מוסיף חומש]? או דילמא כיון דאותו הגוף הוא (כיון דשתי קדושות נינהו הוה ליה 'הקדש ראשון' לענין עולה, ו)[אינו] מוסיף חומש?
תיקו.
בעי רמי בר חמא: מקדיש מוסיף חומש או מכפר מוסיף חומש? (דקיימא לן (בבא מציעא דף נג:):
הבעלים מוסיפין חומש אם פודין את הקדשן, ואם אחרים פודין - אין מוסיפין חומש;
הלכך: הפריש זה קרבן לכפרת חבירו, והומם - מאן הוו בעלים דידיה, דאי פריק ליה לוסיף חומש?: מקדיש הוי
בעלים, אבל מתכפר כאחר דמי, ואינו מוסיף? או מתכפר הוו בעלים דידיה?)
אמר רבא: אמר קרא: (ויקרא
כז,טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו [ויסף חמישית כסף ערכך
עליו והיה לו] - מקדיש ולא מתכפר.
בעי רמי בר חמא: מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה?
אמר רבא: אם כן (דמקדיש עושה תמורה)
מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה (והיכי דמי? -) כגון דשוו (צבור או שותפין) שליח לאקדושי (לאקדושי קרבן עלייהו: דהשתא הוי
מקדיש יחיד וקרינא ביה 'קרבן יחיד' אי בתר דידיה אזלינן, ואנן תנן בשילהי מתניתין
'הציבור והשותפין אין עושין תמורה'! אלא בתר מתכפר אזלינן, הלכך אין קרבנו עושה
תמורה הואיל ורבים מתכפרין בו, ולא קרינא ביה 'קרבן יחיד', ואנן גמרינן לקמן ממעשר
דקרבן יחיד עושה תמורה ולא דציבור ושותפין).
ועוד דאמר רב נחמן אמר רב הונא: תנא (במדבר
ו,כא) [זאת תורת הנזיר אשר ידר] קרבנו
לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו [כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו] -
וכי נזיר נידון בהשג יד (היינו קרבן עולה ויורד והלא קרבן
נזיר קבוע הוא בין עשיר בין עני)? הא כיצד? - (הכי
קאמר קרא:) 'קרבנו לה' על נזרו' - (קרבנו) שהפריש (הוא) משלו (יביא על נזרו); 'מלבד
אשר תשיג ידו' - שהפרישו לו אחרים (מלבד אייתר להיכא שאינו יכול
להפריש משלו: שעני הוא, ותשיג ידו
לאחר זמן: שאחרים יתנו לו - יביאנו נמי, ויצא).
למאי הילכתא?: אילימא לענין כפרה (לאשמעינן
דיכול להתכפר בבהמה שהפריש אחר לצרכו) - פשיטא דמכפר ליה; אלא לענין תמורה,
והכי קאמר: (מה כשהפריש הוא משלו - הוא עושה בו תמורה ולא אחר) אף
כשהפרישו לו אחרים - עושה תמורה (הוא עושה בו תמורה, ולא אחר),
שמע מינה בתר מתכפר אזלינן!
לא - לענין תמורה; ודקא קשיא לך מתנה דקא יהבין ליה, אי
לאו דרבי רחמנא 'מלבד אשר תשיג ידו' - הוה
אמינא גזירת הכתוב הוא: קרבנו מדידיה הוא דמכפר (דכתיב
קרבנו לה'), מדאחרים לא - קא משמע לן.
מאי הוי עלה?
תא שמע: דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: מקדיש מוסיף חומש
ומתכפר עושה תמורה; תורם משלו על של אחרים - טובת הנאה ('טובת
הנאה' = דבר מועט מקבל מישראל על מנת שיתן כל תרומותיו לבן בתו כהן) שלו
(של תורם הוי טובת הנאה, שבידו ליתנו לאיזה כהן שירצה, ולא למי שתרם עליו);
מאי טעמא? - אמר קרא (דברים כו,יב) [כי תכלה לעשר]
את כל מעשר תבואתך [בשנה השלישת שנת המעשר] ונתתה [ללוי לגר ליתום
ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו] (כי
תכלה לעשר וגו' משמע: מי שנוטל המעשר מתבואה שבידו - [בידו] ליתנו למי שירצה, ולא ביד חבירו שנתרם עליו).
משנה:
אין ממירין לא אברין (דחולין)
בעוברין (דהקדש, שאם אמר "תהא רגל בהמה זו תמורת עובר הקדש שבמעי בהמה
זו" - אין הקדושה חלה על האבר), ולא עוברין באברים (שאם אמר "הרי עובר שבמעי בהמת חולין זו תמורת רגל בהמת קדש זו"
- אין העובר קודש), ולא עוברין ואברים (דחולין)
בשלימים (דקדש), ולא שלימים (דחולין) בהן (באברין ועוברין דקדש);
רבי יוסי אומר: ממירין אברים בשלימים (אמר "הרי רגל בהמת חולין זו תמורה תחת בהמת קודש זו" - חלה
תמורה על האבר, ופשטה לה בכל הבהמה, והויא תמורה כולה, וקרבה), אבל לא
שלימים בהן (דאין כח באבר אחד של בהמת קדש לעשות תמורה);
אמר רבי יוסי: והלא במוקדשין (כלומר:
בתחילת ההקדש, כשמקדישו) האומר "רגלה של זו עולה" - כולה עולה (כדמפרש טעמא לקמן בגמרא), אף כשיאמר "רגלה של זו תחת
זו" - תהא כולה תמורה תחתיה.
גמרא:
אתמר: בר פדא אמר: אין קדושה חלה על עוברין(אם הקדיש עובר במעי בהמה - אינו קדוש ליקרב, ואם מקריב ליה כשנולד ולא אקדשיה
משנולד - מייתי חולין לעזרה, ואם הפריש חטאת מעוברת - לא הוו כשתי חטאות לאחריות,
דעובר מכח אמיה הוא דקדיש ולא מכח עצמו, והוי כולד חטאת, ולמיתה אזיל, וכן לכל
דבריו הרי הוא כולד קדשים ולא כתחילת הקדש),
ורבי יוחנן אמר: קדושה חלה על עוברין;
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: הקדיש חטאת
מעוברת ויָלדה, רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר (דכי
אמרינן 'וולד חטאת למיתה אזיל', היינו היכא דמפריש חטאתו ונתעברה וילדה, דהלכה
למשה מסיני נינהו חמש חטאות מתות, והכי גמירי לה: דמתה; אבל אי אפרשה מעוברת -
חשוב עובר כבהמה אחרת, וחיילא עליה קדושה באנפי נפשיה, והויא ליה כמפריש שתי חטאות
לאחריות: דמתכפר באיזה שירצה, והשניה תרעה; אלמא קדושה חלה על העוברין);
וצריכא: דאי אשמעינן בהך קמייתא [קדושה חלה על עוברין],
התם הוא, דאקדשיה
(תמורה י,ב)
לעוברה גופיה (בפני עצמו, הלכך חיילא קדושה עליה),
אבל הכא [הקדיש חטאת מעוברת], דאקדשיה
לאימיה - הא בכלל אימיה לא קדוש; ואי אשמעינן בתרייתא, התם הוא: דאקדיש לה וכל
דאית בה, אבל הכא: דאקדשיה ליה - כיון דליתיה אבראי לא קדיש – צריכא.
לישנא אחרינא: מאי קא משמע לן (רבי
יוחנן)? אם
שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא (דמדחשיב ליה רבי יוחנן באנפי נפשיה
ולא כולד חטאת דאזיל למיתה - שמע מינה דאי הוה בעי לשיוריה לעובר לקדושה אחרת –
משוייר, כגון: אם אמר "זו תהא חטאת ועוברה עולה" - דבריו קיימין, דעובר
לאו ירך אמו הוא; או אם שיירו לומר "היא חטאת וולדה חולין" – הוי חולין;
ולבר פדא לא חשיב עובר למהוי באנפי נפשיה, והיכא דאקדשיה לאימיה ושיירו לולד
לקדושה אחרת - אינו קדוש, והוה ליה 'ולד חטאת' ואזיל למיתה, ואם אמר "ולדה
חולין" לא אמר כלום; ולמאן דאמר ד'ולדי קדשים במעי אמן הן קדושין' - קדיש
לאלתר, ולמאן דאמר 'בהוייתן הן קדושין' - קדוש לכשיוולד).
ותרתי למה לי (הא שמעינן ליה מקמייתא, דאמר 'קדושה
חלה על העוברין' מכלל דבהמה באנפי נפשה חשובה, והולד באפי נפשיה)?
צריכא: דאי אתמר בהא - משום דאימיה חזיא לגופיה (שהאם קדושה קדושת הגוף ליקרב); מגו דנחתא קדושה לה - נחתא נמי
לולד, אבל אידך לא? - קא משמע לן הדא; ואי אתמר בהא - משום דקא מפרש קדושה על
הולד, אבל ההיא לא? – צריכא.
יתיב רבי זירא וקאמר להא שמעתא; איתיביה רבי ירמיה לרבי
זירא [תמורה פ"ה מ"א]: 'כיצד
מערימין על הבכור (להפקיעו מכהן וליהנות הוא בו)? -
המבכרת שהיתה מעוברת, אומר "מה שבמעיה של זו עולה"; ילדה זכר - הרי זו
עולה (ומקריבו לחובתו, ויצא אם היה מחויב עולה, משום דקדושת
עולה קדמה חיילא עליה, דבבכורה לא קדיש עד שתקדישנו רחם, ותו לא אתייא בכורה
ומפקעא לקדושת עולה)' אלמא קדוש עובר (וקשיא לבר פדא)!
אמר ליה: כי מתניא ההיא - בקדושת דמים (שימכרנו ויביא בדמיו עולה, אבל הוא גופיה לא קדיש קדושת הגוף, אלא נמכר
בלא מום).
מי אלימא קדושת דמים דקא מפקעא ליה מן הבכורה?
אמר ליה: אִין! והתנן (בניחותא) [חולין
פ"י מ"ב; בכורות פ"ב מ"ב]: 'כל
קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו - חייבין בבכורה (אם
נקבות הן, ולאחר פדיונן ביכרו) ובמתנות'; טעמא
דלאחר שנפדו [ביכרו] דחייבין, אבל קודם שנפדו [אם ביכרו] – פטורין, אלמא דאלימא קדושת דמים
דמפקע ליה מבכורה (דכיון דקדם מום קבוע להקדש - לא
קדיש מעיקרא אלא לדמי)!
איתיביה [תוספתא תמורה פ"ג מ"א]: 'האומר
"מה שבמעיה של זו עולה" - מותרת (האם)
בגיזה (דהא לא אקדיש גופה), ואסורה
בעבודה משום כחוש עובר שבה (דעבודת האם מכחשא ליה לעובר)' (אלמא קדיש עובר)!?
אמר ליה: הא נמי קדושת דמים.
ומי אלימא קדושת דמים דאסירא ליה בעבודה?
אמר ליה: אִין, והתנן (בניחותא) (סיפא דהך מתניתין דאמרת לעיל היא [חולין פ"י מ"ג;
בכורות פ"ב מ,ב]: 'כל הקדשים שקדם כו',
וקתני סיפא): 'יוצאין לחולין (כשנפדין) ליגזז
וליעבד' (שמותרין בגיזה ועבודה לאחר פדיונן
הואיל וקדם מום קבוע להקדשן, דלא [קדשה] קדושת הגוף [בפ"ב
דבכורות (דף יד.)]); טעמא משום דנפדו, הא קודם שנפדו - אסורין בעבודה, אלמא
קדושת דמים אסורין ליה בעבודה.
איתיביה (רבי ירמיה לרבי זירא): 'אין
ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברין' (מתניתין
היא, וקתני 'לא שלימין בהן') - אימורי הוא דלא מימר (משום דבתמורה כתיב בהמה בבהמה,
ועובר - לאו בהמה הוא), הא מיקדש קדשי (עוברין, דאי לא קדשו - פשיטא דאין
ממירין שלימין, דחולין בהן)!
אמר ליה: בולדי קדשים הוא, דקדישי וקיימי.
אי ולד קדשים, במעי אמן הוא דלא עבדין, הא אבראי –
עבדין, והא תנן: 'אין הולד עושה תמורה' (אלא
ודאי במקדיש ולד עסקינן, דחשוב הקדש ראשון)?
הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר (במתניתין
[תמורה פ"א מ"ה]) 'הולד
עושה תמורה'.
אי רבי יהודה, תמורה הוא דלא עבדי, הא מקדש קדשי (אי רבי יהודה - רישא היכי מתוקמא, דקתני 'אין ממירין אברין דחולין בשלימין
דהקדש', דמשמע: תמורה הוא דלא עבדי אברין לבהמת חולין, לחוּל קדושת תמורה על גוף
הבהמה משום אבר דידה שהמירו בשלם דקדש, הא מקדש קדשי אברין בתחילת הקדש: אם
הקדיש אבר אחד - פשטה קדושה בכולה, דהאי תנא - הא סברא אית ליה, מדקמהדר ליה רבי
יוסי 'והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה' - מכלל דמודה תנא
קמא בתחילת הקדש שאם הקדיש אבר אחד - פשטה קדושה בכולה, ורבי שמעון - דהוי בר
זוגיה דרבי יוסי לקמן בברייתא, דאמר 'בתחילת הקדש כולה עולה', ואשמועינן גבי תמורה
דלא, אי משום דדריש בהמה בבהמה,
אי משום דמקיש תמורה למעשר [בסיפא דפירקין (דף יג.)]: 'מה מעשר קרבן יחיד כו'; ומההוא הקישא גופיה יליף ד'מה מעשר אינו
נוהג באברין - אף תמורה אינה נוהגת באברין', והכי אמרינן בפרק 'בהמה המקשה' (חולין
דף סט:))!
האמר רבי יהודה (לקמן בברייתא) אברין לא
קדשי (דלא פשטה קדושה בכולה)!?
הכא במאי עסקינן (דדייקינן 'הא שלא על ידי תמורה
קדשה כל הבהמה על ידי אבר אחד)? - באבר שהנשמה תלויה בו (כגון שהקדיש אבר שהנשמה תלוייה בו,
דאמר לקמן 'מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותו טרפה', כגון אם הקדיש רגליה מן הארכובה
ומלמעלה - הרי כולה עולה, ובתמורה לא, דדרשינן בהמה
בבהמה).
איתיביה: ([לקמן היא פרק שני [משנה ג] (דף
טז:)] 'חומר בקדשים מבתמורה', וקחשיב חומרי, וקתני
להך הכי:) 'מקדישין
אברין ועוברין אבל לא ממירין'!?
הכא נמי בולדי קדשים.
אי בולדי קדשים - מאי 'מקדישין'? הא קדישי וקיימי!?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .