דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף ט
(תמורה ח,ב)
לשון אחר: אמרו ליה: הכא לא יהיב דמי, הכא קא יהיב דמי;
מאי אמרת: '(דלמא) מוזיל כהן גביה, דסבר כהן דכי הוי
ליה בכור אחרינא יהיב ניהלי (כי היכי דניתיב ליה בכורות דידן
ולא לכהן אחר)' - לא (עביד הכי), דמסיק
אדעתיה:
(תמורה ט,א)
בוצינא (דהשתא) טב מקרא (דלמחר; בוצינא = דלעת קטנה; קרא = דלעת גדולה; כלומר: מוטב
שאמכרנו בשויו דשמא אם אני מניח להם מן הדמים לא יועילו לי כלום, ולא יתנו לי
בכורות שלהן).
משנה:
ממירין מן הצאן על הבקר, ומן הבקר על הצאן, ומן הכבשים על
העזים, ומן העזים על הכבשים, מן הזכרים על הנקבות, ומן הנקבות על הזכרים, מן
התמימים על בעלי מומין, מן בעלי מומין על התמימים שנאמר: (ויקרא
כז,י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב
ברע (תמים של חולין לא יתפיס ברע של קדש) או רע בטוב [ואם
המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] (אלמא בעלי מומין עבדי תמורה, ואבעל מום חיילא תמורה, דכתיב או רע בטוב, דמשמע בעל מום דחולין בתם דהקדש); ואיזהו
'טוב ברע' (כלומר:
איזהו רע דקדש דעביד תמורה)? - בעלי מומין שקדם הקדישן את מומן. (אבל קדם מומו את הקדשו - לא עביד תמורה; ובגמרא מפרש מאי תלמודא.)
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: '(ויקרא כז,י) [לא יחליפנו ולא ימיר
אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר] בהמה
בבהמה [והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] - מכאן
שממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן, מן הכבשים על העזים ומן העזים על
הכבשים, ומן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים, ומן בעלי מומין על התמימים
ומן התמימים על בעלי מומין;
יכול אפילו קדם מום להקדישן?
תלמוד לומר: 'לא
יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב', ואיזהו 'טוב
ברע' - בעלי מומין שקדם הקדישן את מומן'.
מאי תלמודא?
אמר אביי: נימא קרא 'לא
יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בו' (והוי
משמע: או רע לא ימיר, לא בטוב ולא ברע), 'בטוב'
אחרינא למה לי? - שמע מינה טוב מעיקרו עושה תמורה, רע מעיקרו אין עושה תמורה.
רבא אמר: תרווייהו טוב ייתורי מייתרי: אם כן נכתוב קרא 'לא
יחליפנו ולא ימיר אותו ברע (והוי משמע דאיהו הוי טוב) או 'רע בו'
(משמע: או רע של חולין לא ימיר בטוב); למה לי למכתב תרוייהו 'טוב'?
חד - טוב אפילו בטוב נמי כי ממיר לקי, ואידך (טוב בתרא למה לי) - טוב מעיקרו (שבשעה שהוקדש היה תמים ושוב נפל בו
מום)
עושה תמורה, רע מעיקרו אין עושה תמורה.
ואביי אמר: קל וחומר הוא: ומה טוב ברע (טוב של חולין ברע של קדש) - דעלויי קא מעלי ליה (להקדש) – לקי, טוב בטוב - דכי הדדי נינהו - לא כל שכן דלקי!?
ורבא?
אין עונשין מן הדין (ולהכי
איצטריך קרא: דמשום דין קל וחומר לא מלקינן ליה כי מימר טוב בטוב).
ואביי אמר לך: הא - לאו 'דינא' הוא (האי
- לאו 'עונשין מן הדין' הוא, אלא אגלויי מילתא בעלמא היא: דכי היכי דגלי קרא דלקי
אטוב דחולין כי מימר ליה ברע דקדש - גלי נמי דאי מימר ליה בטוב דקדש לקי): מי
גרע טוב מרע (כלומר: מי גרע טוב דקדש מרע דקדש? כי היכי דרע דקדש,
כי מחליף ליה לקי - הוא הדין לטוב דקדש, דרחמנא לא קפיד אלא דלא יחליף מידי דקדש)?
תנו רבנן: (ויקרא כז,י) [לא יחליפנו ולא ימיר
אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה
קדש] 'לא יחליפנו' בשל אחרים,
'ולא ימיר אותו' בשל עצמו';
ולכתוב 'לא יחליפנו', ולא בעי 'לא
ימיר אותו' (חילוף משמע על ידי שני אנשים, ולא
בעי ולא ימיר, דמי גרע של עצמו משל
אחרים)?
[## אולי לתוספת ביאור:
החלפה היא פעולה של שני אנשים, ואין איש אחד שעשה פעולה שלמה, ואף על פי כן לוקים
עליו, קו"ח להמרה, שכל הפעולה נעשית על ידי אדם אחד.]
אי כתב הכי, הוה אמינא '(חילוף:) תצא
זו ותכנס זו (והתם, אף על גב דלא אהני מידי: דהקדש תם אינו יוצא
לחולין) -
הוא דתילקי (אפילו הכי לילקי, הואיל ונתכוין להוציא הקדש לחולין),
אבל ממיר - דתרווייהו קא מקדיש להו - אימא לא לקי' - קא משמע לן.
האי 'בשל אחרים' היכי דמי?: אי נימא בהמה דהקדש
דידיה, וחולין דעלמא - מי מצי מקדיש? (ויקרא כז,יד)
איש כי יקדיש את ביתו קדש לה' [והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן
כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו! ואלא בהמה דהקדש
דעלמא, וחולין דידיה? מי מתפיס בדבר שאינו שלו?
לעולם בבהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה, כגון דאמר מריה
דבהמה דהקדש: "כל הרוצה להמיר בבהמתו יבא וימיר".
משנה:
ממירין אחד (של חולין) בשנים (דקדש, ואומר "הרי זו תחת אלו"), ושנים (דחולין) באחד (דקדש "הרי אלו תחת זו");
אחד במאה ומאה באחד;
רבי שמעון אומר: אין ממירין אלא אחד באחד, שנאמר (ויקרא
כז,י) [לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב
ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה] והיה הוא ותמורתו יהיה קדש: מה
הוא מיוחד (דכתיב הוא) - אף היא
מיוחדת.
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא בחוקותי פרשתא ג פרק ט משנה
ו]: (ויקרא כז,י) [לא
יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר] בהמה
בבהמה [והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] - מכאן
שממירין אחד בשנים ושנים באחד, אחד במאה ומאה באחד; רבי שמעון אומר: אין ממירין
אלא אחד באחד, שנאמר 'בהמה בבהמה'
ולא בהמה בבהמות, ולא בהמות בבהמה; אמרו לו: מצינו בהמות שקרויה 'בהמה' שנאמר (יונה
ד,יא) [ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים
עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו] ובהמה
רבה'.
ורבי שמעון?
'בהמה רבה' איקרי,
'בהמה' סתם לא איקרי.
וטעמא דרבי שמעון משום 'בהמה [בבהמה]'
הוא? והא טעמא דרבי שמעון (במתניתין) משום '[והיה]
הוא [ותמורתו]': מה הוא מיוחד - אף תמורה
מיוחדת!?
מעיקרא אמר להן רבי שמעון מן 'והיה
הוא ותמורתו', וכי חזא דדרשי רבנן מ'בהמה
בבהמה' - אמר להם: איהו מהתם נמי מצינן למילף טעמא דידי.
(ומשנינן:) אמר ריש
לקיש: מודה רבי שמעון שממירין וחוזרין וממירין (בהמה
אחרת באותה בהמה ראשונה דהקדיש, ואפילו עד מאה); מאי טעמא -
קדושה ראשונה דהקדש (ראשון) להיכן הלכה (שלא יתפיס עוד אחרת בקדושתו עד אלף)?
(לשון אחר אמר רבי: דגרסינן מעיקרא
אמר להן רבי שמעון מן והיה הוא ותמורתו, וכי חזא דדרשי רבנן מבהמה בבהמה - אמר להן: איהו מהתם נמי מצינא למילף טעמא דידי; ורבי שמעון בן לקיש
- מימרא דנפשיה קאמר, ולא לתרוצי הך פירככא אתא.)
ורבי יוחנן אמר: [לשיטת רבי שמעון,] כשם
שאין ממירין שנים באחד - כן אין ממירין וחוזרין וממירין.
תניא כוותיה דרבי יוחנן, תניא כוותיה דריש לקיש;
תניא כוותיה דרבי יוחנן: 'כשם שאין ממירין שנים באחד -
כך אין ממירין וחוזרין וממירין';
תניא כוותיה דריש לקיש: 'יכול כשם שאמר רבי שמעון שאין
ממירין שנים באחד - כך אין ממירין וחוזרין וממירין? תלמוד לומר: והיה
הוא ותמורתו: אפילו במאה'.
בעי רבי אבין: לדברי האומר 'אין ממירין וחוזרין וממירין' [רבי יוחנן אליבא דרבי שמעון], הפריש אשם
להתכפר בו והמיר בו
(תמורה ט,ב)
והומם (הראשון), וחללו על
אחר ונתכפר באשם אחר (שאבד אשם שני זה שחילל הראשון
עליו, ונתכפר באחר, ואחר כך נמצא זה), וניתק לעולה (דאשם
שכיפרו בעליו באחר -סתמיה לשם עולת נדבת צבור קאי, דהיינו 'מן המותרות' דמדרש
יהוידע הכהן בפרק 'ולד חטאת' (לקמן דף כג:) [שקלים פ"ז
מ"ו]) - מהו שימיר בו (מי אמרינן: כיון דמכח קמא אתא אין
ממירין בו, דהא המיר בראשון? או דלמא כיון דגופא אחרינא הוא, וקדושה אחריתי היא:
דכי המיר בקמא הוה אשם, והאי הוה עולה - הלכך ממירין)?
אמר אביי: מאי קא מיבעיא ליה? אי שני גופים וקדושה אחת (דמי אמרינן: כיון דגופא אחרינא הוה – מימר? או דלמא כיון דקדושה אחת היא -
לא מימר?) -
תיבעי ליה בלא מתכפר (דהכי איבעי ליה למימר: 'הפריש אשם
להתכפר בו והמיר בו והומם הראשון וחיללו על אחר מהו שימיר בזה האחר?: כיון דגופא
אחרינא הוא מימר? או דלמא כיון דמכח קמא אתא, וחדא קדושה דקמא הוה אשם והאי נמי
אשם - לא מימר ולמה לי למימר 'נתכפר באחר')! אי שתי
קדושות וגוף אחד (קא מיבעיא ליה) -
תיבעי ליה בלא הומם (וחיללו, והכי ליתני 'הפריש אשם
והמיר בו ואבד הראשון ונתכפר באשם אחר שהפריש מעדרו, ונמצא הראשון וניתק לעולה' -
דהוה ליה גוף אחד ושתי קדושות – מהו? מי אמר כיון דחד גופא הוא אינו יכול לחזור
ולהמיר בו? או דלמא כיון דקדושא אחריתי הוא: דמעיקרא אשם והשתא עולה – חוזר וממיר,
דסלקא דעתא [של
אביי] דרבי אבין חדא בעיא הוא דמספקא ליה, ולהכי קא מתמה
אמאי קתני תרתי)?
ורבי אבין - חדא מגו חדא קמיבעיא ליה: (כלומר: אם תמצא לומר קאמר, וחדא בעיא היא, והכי קאמר: הפריש אשם והמיר בו
והומם וחיללו, דהוה ליה האי האי שני גופים וקדושה אחת מהו?) ואם תימצי
לומר (הכא) שני גופין וקדושה
אחת (כיון דקדושה אחת היא) – לא (אינו מימר), משום דבההיא
קדושה הא איתמר בה חדא זימנא (הומר בה פעם אחת אינו מימר בה פעם
אחרת) -
שני גופין ושתי קדושות מהו (כגון אם אבד שֵׁנִי זה ומתכפר
באחר, ושֵׁנִי ניתק לעולה כשנמצא, מהו?: כיון דהשתא שֵׁנִי הוא, וקדושה אחרת היא –
מימר? או דלמא סוף סוף מכח קמא אתא, ואינו מימר)?
- תיקו.
לישנא אחרינא (ירושלמי):
בעי רבי אבין (ותרתי קבעי): לרבי
יוחנן, דאמר 'אין ממירין וחוזרין וממירין', 1) הפריש אשם
להתכפר בו והמיר בו, והומם [הראשון]
וחללו על אחר - מהו שיחזור וימיר [בשני] (דהוי ליה שני גופין וקדושה אחת? ומספקא ליה כדפרישית בלישנא דלעיל)? 2) (או
שלא הומם אלא) נתכפר באשם
אחר, וניתק זה לעולה (כשנמצא, והוה ליה שתי קדושות וגוף
אחד) -
מהו שיחזיר וימיר? (ופירושא כדפרישית.)
אמר אביי: הי קא מיבעיא ליה (אי
זו מהן הויא עיקר שאלתו)? קדושה אחרת באותו הגוף (כדפרישית:
בלא חילול, דהיינו גוף אחד ושתי קדושות)? - לא ניבעי 'הומם וחללו באחר' [אלא די היה לשאול: הפריש אשם, והמירו, ואבד הראשון, ונתכפר באחר, והראשון
נמצא ונעשה עולה, והשאלה של רבי אבין הוא: האפשר להמיר שוב מאותו אשם שהפך לעולה,
היות ויש בו קדושה חדשה]! אי גוף אחר באותה קדושה [כגון
שהפריש אשם, המירו, הומם, והפריש אחר תחתיו – האם ניתן להמיר את השני]? -
לא ניבעי 'נתכפר באשם אחר'!?
ורבי אבין - חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה (ואם תימצי לומר קאמר): הומם וחללו על אחר - מהו שיחזור וימיר?: מי אמרינן באשם
ראשון הוא דאין חוזר וממיר, אבל בגוף אחר - אף על גב דקדיש אותה קדושה - חוזר
וממיר? או דלמא כל באותה קדושה אין חוזר וממיר? ואם תימצא לומר הדין גוף אחר, כיון
דבאותה קדושה קאים אין חוזר וממיר, אלא נתכפר באשם אחר וניתק זה ראשון לעולה - מהו
שיחזיר וימיר בו?: מי אמרינן: כי אין ממיר וחוזר וממיר - הני מילי אותו הגוף באותה
קדושה, אבל
אותו הגוף בקדושה אחרת חוזר וממיר? או דלמא אף על קדושה אחרת,
כיון דאותו הגוף הוא אין חוזר וממיר?
(והשתא להאי לישנא לא בעי מידי משני
גופים ושתי קדושות, אלא הכי קאמר: אם תימצי לומר גוף אחד באותה קדושה כו'; ולהאי
לישנא חשיב שני גופין וקדושה אחת חדא [כדבר אחד] - טפי משתי קדושות וגוף
אחד.)
תיקו.
[ללישנא ירושלמי, העיקר היא
הקדושה: שבקדושה אחת סביר יותר שאינו חוזר וממיר, אפילו בשני גופים, אף על פי שבשתי
קדושות וגוף אחד סביר שיכול להמיר; ולפי זה ממשיכה הגמרא בהבאת דברי רבי יהושע בן
לוי, ששוב רואים בזה שהעיקר היא הקדושה האחת, ולא הגוף האחד:]
אמר רבי יהושע בן לוי: הקדש ראשון מוסיף חומש ואין הקדש
שני מוסיף חומש (והיינו 'הקדש שני': כגון שהומם
הראשון, וחיללו על אחֵר, והוי האי אחר 'הקדש שני', ואם הומם וחיללו - אינו מוסיף
עליו חומש; ותמורה נמי הויא 'הקדש שני').
אמר רב פפא: מאי טעמא דרבי יהושע בן לוי? אמר קרא (ויקרא
כז,טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית [כסף ערכך עליו
והיה לו] - מקדיש ולא המתפיס.
בעי רבי אבין: הפריש אשם להתכפר בו, והומם וחיללו על אחר
והוסיף עליו חומש, ונתכפר באשם אחר, וניתק זה לעולה - מהו שיוסיף עליו חומש (כדלעיל: דהוו להו שני גופים ושתי קדושות - מהו)?
אמר אביי: מאי קא מיבעיא ליה (לרבי
אבין דסלקא אדעתין דבעיא דרבי אבין לאו שני גופין ושתי קדושות בעי, אלא בתרי מילי
פליג מילתיה: דקמייתא הוו שני גופין וקדושה אחת, ואידך נתכפר באשם אחר, כלומר: שלא
הומם הראשון אלא שאבד ונתכפר באחר, ונמצא זה וניתק לעולה, דהוו להו שתי קדושות
וגוף אחד – מהו? הלכך פריך אביי: הי מינייהו עיקר בעיא דרבי אבין? ליבעי להדיא,
ולישמע אידך מינה)?: אי שני גופין וקדושה אחת קא מיבעיא ליה - תיבעי ליה
בלא נתכפר (בלא נתכפר באחר, אלא הומם הראשון, וחיללו,
והוסיף עליו חומש [דחומש לא שייך בקדשי מזבח בלא מום, דהא תם לא נפיק לחולין], והומם
האי שני – מהו? כלומר: מי אמרינן 'כיון דקדושה אחת היא - אינו מוסיף בה חומש
אחרינא'? או דילמא כיון דשני גופין נינהו - מוסיף בה חומש? וכי אמר רבי יהושע [בן
לוי] 'הקדש שני אינו מוסיף ביה חומש' - כגון מתפיס בעל מום לבדק הבית, וחיללו בבעל
מום אחר, דהאי לא מחדש בה מידי, אבל הכא - דמתפיס תם בבעל מום, דהאי חזי למזבח –
'הקדש שני' קרינן ביה, דההוא קמא לא חזי אלא לדמי והאי חזי למזבח, וקדושה חדשה היא); אי
שתי קדושות וגוף אחד קא מיבעיא ליה - תיבעי בלא הומם (בלא
הומם קודם שאבד, אלא אבד, והפריש אחרת, ונתכפר בו, ונמצא הראשון, וניתק לעולה:
מהו? מי אמרינן 'הקדש שני הוא', שהרי נתכפר באחר, וזה טפל לו, ואם הומם ובא לחללו
- לא יוסיף עליו חומש)!?
ורבי אבין - חדא מגו חדא קמיבעיא ליה (כלומר: סיפא דבעייא דרבי אבין - ארישא דמילתא קאי, ולאו מילתא אחריתי היא,
אלא שני גופין ושתי קדושות בעי): אם תימצא לומר ('אם תמצא לומר' היינו 'חדא מגו חדא') שני גופין
וקדושה אחת – לא, משום דבההיא קדושה איתוסף בה חדא זימנא חומש, שני גופין ושתי
קדושות מאי (מי אמרינן כיון דשני גופין ושתי קדושות נינהו לא מיקרי
'הקדש שני', ומוסיף חומש: דהא בהא קדושה והאי גופא לא אתוסף חומשו? או דלמא סוף
סוף מכח קמא קא אתא, ו'הקדש שני' הוא לגבי חומש)?
תיקו.
לישנא אחרינא (ירושלמי, וכלישנא בתרא דלעיל דבעיא
דרבי אבין גבי תמורה גרסינן לה נמי הכא, והכי ופירושי מפרש): בעי רבי
אבין: הפריש אשם להתכפר בו והומם וחללו על אחר והוסיף חומש, והומם - מהו שיחזור
ויוסיף חומש? [אי נמי] נתכפרו באשם אחר, וניתק זה לעולה - מהו שיוסיף עליו חומש?
אמר אביי: הדין קא מיבעיא ליה? אי קדושה אחרת באותו הגוף
קא מיבעיא ליה, לא ניבעי 'הומם וחללו על אחר'!? אי גוף אחר באותה קדושה, לא
ניבעי 'ונתכפרו באשם אחר'!?
ורבי אבין, חדא מגו חדא קא מיבעי ליה: הומם וחיללו על
אחר: מהו שיוסיף עליו חומש?: מי אמרינן באשם קמא הוא דאינו מוסיף חומש, אבל
בגוף אחר, אף על גב דקאים באותה קדושה - מוסיף חומש?
(תמורה י,א)
או דילמא כל אותה קדושה אינו מוסיף חומש? ואם תימצא לומר
הדין גוף אחר, כיון דבאותה קדושה קאי – אינו מוסיף חומש, אלא נתכפר באחר וניתק זה
לעולה מהו? כי אינו מוסיף חומש - באותו הגוף באותה קדושה, אבל בקדושה אחרת לא [אלא מוסיף חומש]? או דילמא כיון דאותו הגוף הוא (כיון דשתי קדושות נינהו הוה ליה 'הקדש ראשון' לענין עולה, ו)[אינו] מוסיף חומש?
תיקו.
בעי רמי בר חמא: מקדיש מוסיף חומש או מתכפר מוסיף חומש? (דקיימא לן (בבא מציעא דף נג:):
הבעלים מוסיפין חומש אם פודין את הקדשן, ואם אחרים פודין - אין מוסיפין חומש;
הלכך: הפריש זה קרבן לכפרת חבירו, והומם - מאן הוו בעלים דידיה, דאי פריק ליה לוסיף חומש?: מקדיש הוי
בעלים, אבל מתכפר כאחר דמי, ואינו מוסיף? או מתכפר הוו בעלים דידיה?)
אמר רבא: אמר קרא: (ויקרא
כז,טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו [ויסף חמישית כסף ערכך
עליו והיה לו] - מקדיש ולא מתכפר.
בעי רמי בר חמא: מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה?
אמר רבא: פשיטא שדמתכפר עושה תמורה, דאי המקדיש עושה
תמורה, אם כן (דמקדיש עושה תמורה) מצינו ציבור
ושותפין עושין תמורה, והיכי דמי? - כגון דשוו (צבור או שותפין)
שליח לאקדושי (לאקדושי קרבן עלייהו: דהשתא הוי מקדיש יחיד וקרינא ביה
'קרבן יחיד' אי בתר דידיה אזלינן, ואנן תנן בשילהי מתניתין 'הציבור והשותפין אין
עושין תמורה'! אלא בתר מתכפר אזלינן, הלכך אין קרבנו עושה תמורה הואיל ורבים
מתכפרין בו, ולא קרינא ביה 'קרבן יחיד', ואנן גמרינן לקמן ממעשר דקרבן יחיד עושה
תמורה ולא דציבור ושותפין).
ועוד דאמר רב נחמן אמר רב הונא: תנא (במדבר
ו,כא) [זאת תורת הנזיר אשר ידר] קרבנו
לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו [כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו] -
וכי נזיר נידון בהשג יד (היינו קרבן עולה ויורד והלא קרבן
נזיר קבוע הוא בין עשיר בין עני)? הא כיצד? - (הכי
קאמר קרא:) 'קרבנו לה' על נזרו' - (קרבנו) שהפריש (הוא) משלו (יביא על נזרו); 'מלבד
אשר תשיג ידו' - שהפרישו לו אחרים (מלבד אייתר להיכא שאינו יכול
להפריש משלו: שעני הוא, ותשיג ידו
לאחר זמן: שאחרים יתנו לו - יביאנו נמי, ויצא).
למאי הילכתא?: אילימא לענין כפרה (לאשמעינן
דיכול להתכפר בבהמה שהפריש אחר לצרכו) - פשיטא דמכפר ליה: מתנה קא יהיב
ליה; אלא לענין תמורה, והכי קאמר: מה הפריש משלו עושה תמורה (מה
כשהפריש הוא משלו - הוא עושה בו תמורה ולא אחר), אף
כשהפרישו לו אחרים (הוא) עושה (בו) תמורה (ולא אחר), שמע מינה
בתר מתכפר אזלינן!
לא, לעולם לענין כפרה, ודקא קשיא לך 'מתנה קא יהיב ליה',
אי לאו דרבי רחמנא 'מלבד אשר תשיג ידו' - הוה
אמינא גזירת הכתוב הוא, (דכתיב) 'קרבנו':
מדידיה הוא דמכפר, מדאחרים לא - קא משמע לן [שמתכפר
מאחרים].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .