דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף ח
(תמורה ח,א)
איתיביה [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יג משנה
ד; תוספתא מנחות פ"יב מ"א]: 'בבכור נאמר (במדבר
יח,יז) [אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז]
לא תפדה [קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] (פדיון אין לו שיכנס הפדיון בקדושה והוא יצא לחולין) ונמכר הוא (ונאכל בקדושה; וזו היא 'קדושה': שלא ישחטנו באיטליז ולא ישקלנו בליטרא)' -
במאי עסקינן?: אילימא בזמן הזה - אימא סיפא (דקרא
דלא תפדה): 'ואת דמם
תזרוק על המזבח' - בזמן הזה מי איכא מזבח? אלא פשיטא בזמן שבית המקדש
קיים, ובמאי?: אילימא בבעל מום - אימא סיפא 'ואת דמם
תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר' מי חזי להקרבה? אלא לאו בתם, וקתני
'נמכר הוא'!
מידי איריא? רישא (דקרא) בבעל מום (להכי דייקינן 'ונמכר הוא'), סיפא (דכתיב
ואת דמם תזרוק) בתם.
מתיב רב משרשיא [יבמות פ"יא מ"ה,
תוך קיצור]: 'כהנת שנתערבה ולדה
בולד שפחתה (ואין יודע אי זה כהן ואי זה עבד), הגדילו התערובות משחררין זה את זה (כל אחד ואחד כותב אם "אני הרב ואתה העבד - הרי אתה בן חורין"
ויהיו מותרים שניהן בבת ישראל),
ושניהם אוכלין בתרומה (כל זמן שלא שחררו זה את זה, דעבד
כהן נמי אכיל בתרומה), וחולקין
חלק אחד על הגורן (כלומר: כששניהן ביחד נותנין להן
תרומה בבית הגרנות, אבל לאחד מהן אין חולקין עד שיבוא חבירו: דשמא זה הוא העבד;
וסבירא ליה להאי תנא דאין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו, דילמא אתי לאסוקיה
ליוחסין); בכורן (של
הני תערובות, אם נולד בכור בהמה בעדרן)
ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן (כדמפרש)':
במאי עסקינן?: אילימא בזמן הזה - מאי שנא דידן ומאי שנא דידהו?: דידן נמי מומין
בעינן (דידן נמי אין לו תקנה עד שיומם *)! אלא לאו בזמן שבית המקדש קיים (ודידן הוה יהבינן לכהן לאקרוביה, ואילו דידהו זכי להו - אף על גב דכהן נמי
חייבת בהמתו בבכורה, כדאמרינן בבכורות בפרק שני, במשנה (דף יג.): 'לא נפטרו אלא מפדיון הבן ופטר חמור', הני ירעו, משום דבשאר בכורות כהן
אינו מפסיד כלום: שמקריב הוא עצמו את אימורי בכור, ואוכלו, אבל הני (ג) דאי לחד
דזדאי הוי יהבינן בכורם לאקרוביה תו לא אכלי מיניה, דבכור תם בזמן המקדש אינו נאכל
לזרים, כדאמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף נו:) 'הבכור נאכל לכהנים', הלכך ירעה, ולכשיסתאב - יאכלנו במומו, דכל
חד וחד אמר לכהן "אני כהן ובכור - אני אוכלנו" דכיון דנפל בו מום - אין
בו אלא איסור גזל, והכא איסור גזל נמי ליכא: דשמא זה כהן וזכה בו, והמוציא מחבירו
עליו הראייה); אי אמרת בשלמא אית להו לכהן זכייה בגוויה – שפיר (משום הכי יש בידו כח לשהותו ולומר "שמא כהן אני וזכיתי בו תחילה ולא
אתננו לכהן ואמתין עד שאוכל לאוכלו"), אלא אי אמרת 'לית ליה (לכהן זכייה בבכור מחיים)', (אמאי
שבקינן ליה לאפקועיה ממזבח?) ליתי גזבר ולישקלא (וליתביה
לכהן מעליא, דהא אין בו זכייה אלא ממזבח ואילך!) (אלא
ודאי אית ליה זכייה מחיים בבכור תם, דהא ודאי בתם קמיירי, דקתני 'ירעו עד
שיסתאבו')?
*[
והשתא מאן דקא מותיב לא אסיק אדעתיה סיפא, דקתני 'יאכל במומו לבעלים' ואילו
דידן הוה יהבינן ליה לכהן במומו, ורב נחמן משני לה הכי במסקנא דמילתא:]
לעולם בזמן הזה (ומשום הכי ירעה: דלא חזי להקרבה,
וזכה בו מחיים), ודקא קשיא לך 'מאי שנא דידן ומאי שנא דידהו', אנן יהבינן ליה
לכהן במומייהו (דאף על גב דהומם ומותר לזרים, מיהו איסור גזל איכא),
אינהו (אבל הנך תערובות) - כיון דאיכא בהו מקצת כהן - מפקע ליה לכהנים (ליכא איסור גזל, דכל חד אומר "אני כהן, וזוכה אני בו" וממון
המוטל בספק הוא, והמוציא מחבירו עליו הראיה).
לישנא אחרינא: בזמן הזה? מאי איריא בכורות דהלין ספיקות?
אפילו דידן נמי ירעו! אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים, ואי בבעל מום 'ירעו עד
שיסתאבו'? הא מסואבין וקיימין! אלא פשיטא בתמין, והני הוא דלא מזבני, ודאי מזבני [כהן ודאי יכול למכור בכור תם לכהן אחר לפני שנשחט, כדאמרן לעיל].
לעולם בזמן הזה; מאי קשיא לך? 'אפילו דילן נמי ירעו'? אנן
לא מצינו מדחית ליה לכהן, דלא אית כאן ספק כהונה; הני ספיקות מדחו לכהן: כל חד וחד
אמר ליה לכהן דאנא כהן ואנא כהן.
מיתיבי [תוספתא סנהדרין פ"יד
מ"ב]: 'רבי שמעון אומר: (גבי
עיר הנדחת כתיב: (דברים יג,טז) הכה תכה את ישבי העיר
ההוא לפי חרב החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב; פסוק
יז:
ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלקיך והיתה
תל עולם לא תבנה עוד) 'בהמתה' -
פרט לבהמת בכור ומעשר שבה (בהמתה
משמע בהמה דידה שאין לגבוה חלק בה); 'שללה' -
פרט לכסף
מעשר שני שבה (ואליבא דמאן דאמר 'מעשר שני ממון
גבוה הוא')'; במאי עסקינן?: אילימא בזמן הזה - מי איכא עיר הנדחת? והתנן [סנהדרין
פ"א מ"ה]: 'אין עושין עיר הנדחת אלא בבית דין של שבעים ואחד'
(בפרק קמא דסנהדרין מפרש טעמא)? אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים,
ובמאי?: אי נימא בבעל מום - היינו 'בהמתה' (דכהן אוכל את הבכור, וישראל את המעשר, ואין לגבוה חלק בהן)!
אלא פשיטא בתם; ואי אמרת בשלמא אית ליה זכייה בגוויה – שפיר (משום
הכי איצטריך קרא למעוטיה, דלא נפיק מ'שללה ולא שלל שמים': דהאי - לאו 'שלל שמים' הוא,
דזכה כהן בגוויה!*), אלא אי אמרת לית ליה - למה לי מ'בהמתה'?
תיפוק ליה מ'שללה - ולא שלל שמים' [ספרי
ראה פסקה צה]?
(*
לישנא אחרינא: אלא פשיטא בתם, והא ממעט לה מתורת בהמתה, אלמא ממונא דכהן הוא;
ומיפרשא נמי כלישנא קמא;
דמדאיצטריך למכתב בהמתה
ולא נפקא ליה משללה - שמע מינה אית ליה לכהן
זכייה בגויה מחיים.)
לעולם בבעל מום, ודקא קשיא לך 'היינו בהמתה' -
מי שנאכל בתורת בהמתה, יצאו בכור ומעשר שאינו בכלל 'בהמתה',
דתנן [בכורות פ"ג מ"ו]: 'כל
פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור ומן
המעשר שהנאתן לבעלים'.
מיתיבי [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא יב
פרק כב משנה ג]: '(ויקרא ה,כא) [נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה' [וכחש בעמיתו בפקדון או
בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] -
לרבות קדשים קלים שהן ממון בעלים (שאם הפקיד שלמים או בכור או מעשר
אצל חבירו, וכפר ונשבע והודה - משלם קרן וחומש וקרבן שבועת הפקדון, לפי שהם ממונו,
וקרינא ביה וכחש בעמיתו) -
דברי רבי יוסי הגלילי; בן עזאי אומר: לרבות שלמים (לרבות
שלמים קאתי, דודאי הן ממונו, אבל מעשר – לא: דאיהו לאו ממונו הוא, ולא יכול למוכרו
חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום; והכי מפרש בפרק 'ארבעה אבות נזיקין'); אבא יוסי בן דוסאי אומר: לא אמר בן
עזאי אלא בבכור בלבד (שהפקיד כהן בכורו אצל אחר, וכפר
ונשבע; אבל שלמים לא היה ממונו, הואיל וחיילא עלייהו קדושה: שטעונין סמיכה ונסכים
ותנופת חזה ושוק; ומעשר נמי לא, הואיל ואינו יכול למוכרו; והכי מפרש בפרק קמא
דנזיקין (בבא קמא דף יב:))'; במאי עסקינן?: אילימא בזמן הזה -
הא דומיא דשלמים קתני (ושלמים בזמן הזה ליכא),
אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים, ובמאי עסקינן?: אילימא בבעל מום - הא דומיא
דשלמים קתני (ושלמים ודאי שלמים תמימים קא מרבי - דממונן הוא - דאין
בהן מעילה מחיים; דבשלמא בבכור גבי כהן איכא לפלוגי בין תם לבעל מום, משום דתם
איכא למימר לא זכי ביה כהן אלא משלחן גבוה, והיינו מהקטרת אימורים, ובעל מום -
דלית ביה הקרבה - זכי ליה רחמנא מיד, אבל גבי שלמים דליכא למימר 'ישראל משלחן גבוה
זכי' - הלכך לא שנא תמין לא שנא בעלי מומין - מחיים זכי בהו), אלא לאו –
בתם (וקא מיחייב לכופר קרבן שבועה, אלמא ממונא דכהן הוא), ושמע מינה
אית ליה לכהן זכייה בגוויה!
(תמורה ח,ב)
אמר אביי: לא! [נ"א: אמר רבינא –
לפי ההמשך] לעולם בתם (ולא קשיא לרב נחמן, דהאי דזכי ביה
כהן מחיים), ובבכור בחוצה לארץ (בבכור בחוצה לארץ עסקינן, דסתמיה
לאו להקרבה קאי אפילו בזמן בית המקדש, ודומיא דשלמים הוא: דאי מייתי ליה - מצי
לאקרוביה, אבל סתמיה לאו להקרבה קאי), ורבי שמעון היא, דאמר (לקמן בפרק 'אלו קדשים' (דף כא.)) 'אם באו
תמימין (בכורות תמימים מחוצה לארץ) יקרבו' (אם באו – אִין, לכתחילה - לא).
מיתיבי: 'אמר לו רבי יוחנן בן נורי: מה לי אם אינו מימר
בחטאת ואשם, שהרי אין זכין בהן בחייהן - תאמר בבכור שזכין בחייו' במאי
עסקינן?: אילימא בבעל מום - הא דומיא דחטאת ואשם קאמר (והאי
חטאת ואשם - בתמימים קמיירי, דקתני 'אין זוכין בהן הכהנים בחייהן' - אבל לאחר
שחיטה זוכין, אלמא בבני הקרבה עסקינן), אלא לאו בתם, וקתני 'זכין בו
בחייו'!?
אמר רבינא: הא נמי בבכור בחוצה לארץ ורבי שמעון היא, דאמר
'אם באו תמימים יקרבו'.
לימא כתנאי (אי זכי כהן בבכור תם מחיים בזמן
בית המקדש, אי לא): 'בכור בבית הבעלים עושה תמורה, בבית הכהן אין עושין
תמורה; רבי שמעון בן אלעזר אומר: כיון שבא לידי כהן - אינו עושין תמורה' -
היינו תנא קמא? מאי? לאו הכי קאמר (תנא קמא): 'בבית כהן
– כהן הוא עושה תמורה, ואין בעל עושה תמורה (בבית
כהן אינו עושה תמורה על ידי בעלים אלא על ידי כהן אבל כהן ממיר בו)' -
אלמא אית ליה לכהן זכייה בגוויה [ואתא רשב"א למימר:
כהן לא עביד תמורה, דלית ליה זכיה בגויה –שטמ"ק אות כג]?
לא, בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא (דמתניתין) קא פליגי (וההיא - הא אוקימנא בבכור בחוצה
לארץ, וקאמר תנא קמא 'כהן עושה בו תמורה משבא לידו', דהא זכי ביה מחיים:
דסתמיה לאו להקרבה קאי, כרבי יוחנן בן נורי; ורבי שמעון [בן אלעזר] - כרבי עקיבא: דאף על גב דאית ליה זכייה בגוויה - אינו עושה תמורה על
ידו, דנפקא ליה מהקישא, כדמפרש במתניתין: היכן קדושה חלה עליו כו').
ענין אחר: '[בכור
בבית הבעלים] עושה [תמורה]' דרישא - בבית בעלים, תמורה דישראל, ו'[בבית] הכהן אינו עושה תמורה' דסיפא – בבית כהן, לא זה
ולא זה; רבי שמעון בן אלעזר כו': זה וזה - כהן וישראל; מאי לאו דרב נחמן
איכא בינייהו: דהאי דקאמר תנא קמא 'אצל כהן אינו עושה תמורה, ואצל ישראל – דהיינו
אצל בעלים - עושים [תמורה], דאית ליה זכייה בגויה' - לא כרב נחמן, ורבי שמעון אית
ליה דרב נחמן?
לא! דכולי עלמא אית להו דרב נחמן
בבכור מעליא, והכא - בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא פליגי, ובבכור בחוצה
לארץ, ולהכי אמר תנא קמא דכהן אין עושה בו תמורה, ורבי שמעון כרבי עקיבא
[נ"א: כרבי יוחנן בן נורי].
לישנא אחרינא: לימא כתנאי
בכור אצל כהן אינו עושה תמורה, לא ישראל ולא כהן, ואמרי הכי: מימר הוא דלא מימר,
הא זבוני מזבין ליה; רבי שמעון בר אלעזר אומר [הגר"א: בא לפרש דברי תנא קמא]:
כיון שבא ליד כהן - זה וזה אינו עושה תמורה, כלומר: דאפילו זבוני לא מצי מזבין
ליה; דכל תנא בתרא לטפויי מילתא קאתי; מאי לאו דרב נחמן איכא בינייהו: דתנא קמא
לית ליה דרב נחמן ורבי [שמעון בן] אלעזר לית איה דרב נחמן.
אמר רב חסדא: לא שנו אלא כהן לכהן (יכול
למוכרו תמים), אבל כהן לישראל – אסור; מאי טעמא? - דלמא אזיל ישראל ושדי ביה
מומא וממטי לחכם, ואומר לו "בכור זה נתן לי כהן במומו" (אבל כהן לכהן ליכא למימר הכי, דכהן המביא בכור להראותו לחכם - צריך להביא
עדים שנפל בו אותו מום מאליו, דאמרינן בבכורות בפרק 'כל פסולי המוקדשין' (דף
לה.): 'כל מומין הראוין לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנים
רועי כהנים אינם נאמנים', דנחשדו כהנים על הבכורות).
(אפילו הוי מום קבוע -) ומי
שרי חכם (את הבכור לישראל) הכי (בלא כהן עמו)? והא אמר רב
'אין רואין בכור לישראל אלא אם כן כהן עמו (דשמא כשידע זה שמום קבוע הוא = דלא
הוי קדשים בחוץ - אכיל ליה, ולא חייש לגזילה דכהן, הלכך בעינן כהן בהדיה, ולא מצי
למימר "בכור זה נתן לי כהן במומו" דאמרינן ליה: 'אייתי לי ההוא כהן
דיהביה לך': דכל כמה דלא אייתי ליה - לא שרינן ליה הבכור, אלא אם כן מייתי ליה כהן)'?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו טעמא דישראל אסור (לקנות בכור תם מן הכהן): מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות
(משום דסתם בכור תם בזמן הזה נמכר בזול, דבעי לוקח לשהוייה עד שיומם; הילכך
הוה האי כהן דמוזיל גבי ישראל נראה 'ככהן המסייע בבית הגרנות' לזרות ולעמר כדי
שיתנו לו התרומות, והוי חילול השם: דמחזי כמאן דשקיל לתרומה בתורת שכירות; והאי
כהן נמי מיחזי דמשום הכי מוזיל לישראל כי היכי דליתיב ליה בכורות שיוולדו לו בעדרו).
מר זוטרא איקלע לבי רב אשי; אמרו ליה: לטעום מר מידי!
אייתו לקמיה בישרא, אמרו ליה: ליכול מר, דמיברי, משום דבוכרא הוא (שבשר בכור בריאה לאכול משאר הבשר)!
מנא לכו הא (מי נתנו לכם, הא אינכם כהנים)?
אמרו ליה: דזבן לן פלוני כהן.
אמר להו: לא סבירא לכו הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע (דאסור לקנות בשר בכור מכהן דלמא מוזיל גבייכו) 'מפני שנראה
ככהן המסייע בבית הגרנות'?
אמרו ליה: לא סבירא לן, דאנן מיזבן קא זבנינן (וליכא למיחש למסייע, דהא לא יהיב לן במתנה).
אמר להו: ולא סבירא לכו הדתנן [בכורות
פ"ד מ"א]: ' עד כמה ישראל
חייב ליטפל בבכור (לטרוח בו לגדלו קודם שיתננו לכהן)? - בדקה שלשים ובגסה חמשים יום, ואם
אמר לו "תנהו לי בתוך זמנו" הרי זה לא יתננו לו',
ואמר רב ששת: מה טעם? - מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (דהשתא
הוי סיוע שמצילו מלטרוח בו ובלבד שיתננו לו)?
אמרו ליה: התם מוכחא מילתא (דהא
מסייע הוא: שהרי מיד מצילו מן הטורח והמזונות), הכא מזבן
קא זבנינן.
לשון אחר: אמרו ליה: הכא לא יהיב דמי, הכא קא יהיב דמי;
מאי אמרת: '(דלמא) מוזיל כהן גביה, דסבר כהן דכי הוי
ליה בכור אחרינא יהיב ניהלי (כי היכי דניתיב ליה בכורות דידן
ולא לכהן אחר)' - לא (עביד הכי), דמסיק
אדעתיה:
(תמורה ט,א)
בוצינא (דהשתא) טב מקרא (דלמחר; בוצינא = דלעת קטנה; קרא = דלעת גדולה; כלומר: מוטב
שאמכרנו בשויו דשמא אם אני מניח להם מן הדמים לא יועילו לי כלום, ולא יתנו לי
בכורות שלהן).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .