דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף ו
(תמורה ה,ב)
והרי מקדיש תמימין לבדק הבית, דאמר רחמנא
(תמורה ו,א)
(ויקרא כב,כג) [ושור ושה שרוע וקלוט]
נדבה תעשה אותו [ולנדר לא ירצה] (ואמרינן
לקמן (דף ז:)) זה קדשי בדק הבית (ואיכא
למשמע: אותו אתה מתפיס לבדק הבית, ואי אתה מתפיס תמימין לבדק הבית),
ותנן [עיין שטמ"ק ב]: 'המקדיש תמימין לבדק
הבית, אף על פי שהוא בלא תעשה (כדדרשינן לקמן: וידבר ה' אל משה לאמר = 'לא אמור') -
מה שעשה עשוי' - תיובתא דרבא!?
אמר לך רבא: ממקום שנתרבו בעלי מומין לגבי מזבח (דקדשי בדיעבד) - נתרבו תמימין לבדק הבית (דהא
בההוא קרא כתיב ולנדר לא ירצה, ואמרינן לקמן (שם) 'אלו קדשי מזבח', וכתיב לא ירצה דמשמע רצויי לא מרצו, הא מקדש
קדשי, ואיתקוש תמימין לבדק הבית לבעלי מומין למזבח, דהא מחד קרא נפקי לאיסורא דלא
מקדיש, הלכך איתקוש נמי לענין מה שעשה עשוי).
והרי גזל, דרחמנא אמר (ויקרא
יט,יג) [לא תעשק את רעך ו]לא תגזול [לא תלין פעלת
שכיר אתך עד בקר], ותנן [בבא קמא פ"ט מ"א] [עיין
שטמ"ק ד]: 'הגוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים - משלם
כשעת הגזילה (צמר ועצים בעלמא)' (אבל הכלים והבגדים קנה בשינוי, אלמא מהני) - תיובתא
דרבא!
אמר לך רבא: שאני התם, דאמר קרא (ויקרא
ה,כג) [והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה] אשר
גזל [או
את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא] - (יחזיר) כמה שגזל.
ולאביי (להכי לא איצטריך: דאנא ידענא
דמהני, אלא להך דרשא:) האי 'אשר גזל' (כתיב גבי שבועה שנשבע לשקר, וכתיב (ויקרא ה,כד) יוסיף חומש) מיבעי ליה 'על גזילו שלו מוסיף חומש (וקא משמע לן דעל גזילו מוסיף חומש אם נשבע לשקר והודה) על
גזילו של אביו אינו מוסיף חומש (אפילו נשבע עליו לשקר)'.
והרי משכון, דרחמנא אמר (דברים
כד,י) [כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא
אל ביתו לעבוט עבוטו, ותנן [בבא מציעא פ"ט מ"ג]: 'מחזיר
את הכר בלילה ואת המחרישה ביום' (גבי ממשכנין בעל כרחו קתני לה בבבא
מציעא בפרק 'המקבל' (דף קיג.); אלמא מהני וקני למשכון
יום, דהיינו מחרישה קני בלילה, וכסות לילה קני מלוה ביום), (אלמא מהני -) תיובתא דרבא!
אמר לך רבא: שאני התם, דאמר קרא (דברים
כד,יג) השב תשיב [לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה
צדקה לפני ה' אלקיך] (מריבויא דקרא נפקא לן דמחזיר כמה
פעמים, ולא משכחת לה אלא הכי: דמחזיר כלי יום ביום וכלי לילה בלילה, ומהכא נפקא
דקני).
ולאביי (ריבויא דקרא לא משמע ליה, והשב תשיב איצטריך:) אי לאו דאמר
רחמנא 'השב תשיב' הוה אמינא: איסורא עבד, אי בעי
ניהדר ואי בעי לא נהדר - קא משמע לן.
לישנא אחרינא [חסר בגמרא, ויש זכר ברש"י: הכי
גרסינן: לישנא אחרינא: אמר לך רבא שאני התם. דכתיב [שמות
כב,כה] עד בא השמש תשיבנו ודרשינן ליה ב'המקבל' הכי: כל היום עד שיבא השמש תשיבנו ללוה, ובבוא השמש
תקחנו ממנו - מכאן לכסות יום שניתנה ליחבל בלילה; וכתיב קרא אחרינא השב תשיבנו כבוא השמש [צריך
להיות [דברים כד,יג] השב תשיב
לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך] מכאן לכסות לילה שניתנה ליחבל ביום, ומהכא נפקא לן דמהני;
ואביי אמר לך: לאו לאשמועינן
דמהני, אלא חד לכסות יום שיחזירנו ביום, וחד לכסות לילה שחייב להחזירו בלילה,
וצריכי! והאי וצריכי לא איתפרש לן, ונראה לי דהכי הוא: דאי אשמעינן לכסות יום -
כגון מחרישה, משום דחיותיה הוא, אבל כסות לילה אימא לא; ואי כתיב כסות לילה - משום
דמצטער, אבל כסות יום אימא לא.]
והרי פאה, דרחמנא אמר (ויקרא
כג,כב) [ובקצרכם את קציר ארצכם] לא
תכלה פאת שדך בקצרך [ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם],
ותניא [דומה לתוספתא מנחות פ"י מ"ז]: 'מצות פאה להפריש מן הקמה; לא הפריש מן הקמה -
יפריש מן העמרים; לא הפריש מן העמרים - יפריש מן הכרי עד שלא מירחו (דאיקבע למעשר ולתרומה);
מירחו - מעשרו ונותן לו (מעשר תחילה ואחר כך נותן פאה); משום רבי ישמעאל אמרו: אף מפריש מן
העיסה' - תיובתא דאביי (דאמר מהני, דהא הכא לא מהני)!?
אמר לך אביי: שאני התם דאמר קרא 'תעזוב' 'תעזוב' יתירא
(תעזוב תעזוב תרי זימני כתיב לעני ולגר תעזוב אותם חד ב'קדושים תהיו' [ויקרא
יט,י: וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני
ה' אלקיכם] וחד ב'אמור אל הכהנים' [ויקרא
כג,כב: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך
לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם], לאשמועינן מקרא דתעזוב
יתירא דאף על גב דאישתני בידו - לא קנייה).
ורבא אמר לך: יש לך עזיבה אחרת שכזו, ואיזו זה? - המפקיר
כרמו, דתניא: 'המפקיר כרמו והשכים לשחר
ובצרו - חייב בפרט ועוללות בשכחה ובפאה (ואף
על גב דהפקר פטור מכל אלו, הפקר כי האי – חייב, דנפקא לן מתעזוב יתירא דבכולהו כתיב תעזוב יתירא), ופטור מן
המעשר (דבמעשר לא כתיב 'תעזוב' יתירא, ולרבויי האי הפקר אתא תעזוב, ולא לרבויי שינוי, דהא
בעלמא נמי לא מהני)'.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: והשתא דשנינן כל הני
שינויי דאביי ורבא (דאיכא דמהני ואיכא דלא מהני,
ובכולהו מודו אביי ורבא) במאי פליגי?
ברבית קצוצה קמיפלגי, וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: רבית
קצוצה יוצאה בדיינין
(תמורה ו,ב)
אבק רבית אינה יוצאה בדיינין (אבק
רבית הבא על ידי מכר, כגון: המוכר שדהו ואמר "אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא
לך באלף זוז, ואם לגורן - בי"ב מנה", וברבית קצוצה קמיפלגי: אביי דאמר
מהני, כרבי יוחנן, ורבא כרבי אלעזר, דהכא ליכא קרא לא הכי ולא הכי אלא בסברא פליגי),
ורבי יוחנן אמר: אפילו רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין.
אמר ליה (ופריך): התם בסברא
פליגי? (ודלמא) התם בקראי פליגי, דאמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יוחנן? - אמר
קרא (יחזקאל יח,יג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא
יחיה [את
כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה] - לחיים
ניתן (כלומר: שלא יחיה), ולא להישבון (ואפילו לרבא מהני, דהא כתיב קרא).
רב אחא בר אדא אמר מהכא: (ויקרא
כה,לו) [אל תקח מאתו נשך ותרבית] ויראת
מאלהיך [וחי
אחיך עמך] אני ה' - למורא נתתיו ולא להישבון.
רבא אמר מהכא: 'התועבות האל עשה מות יומת
דמיו בו יהיה פסוק י: והוליד
בן פריץ שופך דם [ועשה אח מאחד מאלה] - הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים:
מה שופכי דמים לא ניתנו להישבון - אף מלוי רבית לא ניתנו להישבון.
ואמר רב נחמן בר יצחק: מאי טעמא דרבי אלעזר? - דאמר קרא: (ויקרא
כה,לו)
[אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך] וחי אחיך עמך:
אהדר ליה כי היכי דניחי עמך; ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא? - בשינוי קונה (דאביי סבר שינוי ששינה ועבר על דעת המקום קונה, בר מהיכא דכתיבי קראי;
ולרבא לא קני אלא היכא דכתיבי קראי. ולא איתפרש לן דליהוי מידי בינייהו אלא תירוצי
דהני תיובתא, דמר אית ליה דמשום דמהני ולא מהני הוא, ומר אית ליה משום טעמא דקראי.
ונראה בעיני דמצינו למימר בשינוי
קונה כגון 'גוזל עצים ועשאן כלים, צמר ועשאן בגדים' דלאביי קנה ואינו
משלם אלא עצים וצמר, ולרבא לא קנה ומשלם הבגדים והכלים, וכי פרכינן לעיל לרבא מהא
דקתני [בבא קמא פ"ט מ"א]
'הגוזל עצים ועשאן כלים כו' - לא תימא 'שאני התם דכתיב (ויקרא
ה,כג) אשר גזל, אלא הכי תימא: אנא דאמרי כמאן דאמר שינוי לא קני, דפלוגתא היא בבבא קמא
בפרק 'מרובה' (דף סו.) וב'הגוזל קמא' (שם
צד.) דאיכא למאן דאמר שינוי קונה, ומפיק טעמא מאשר גזל = כעין שגזל, ואיכא למאן דאמר
שינוי לא קני, ויליף מוהשיב את הגזילה (ויקרא ה,כג) מכל מקום, אם כן מה תלמוד
לומר אשר גזל? לומר שאינו מוסיף חומש על
גזל אביו).
לישנא אחרינא: בהני שינויי דשנינן ברבית קצוצה: לאביי לא
מהדר רבית, לרבא מהדר רבית.
והא אביי נמי סבר מפקינן ריבית קצוצה בדיינין, דאמר אביי:
הדין דמסיק בחבריה ארבע זוזי בריביתא, ויהביה ליה למלוה בחנותיה גלימא דשוי חמשא
בארבעה, כי מפקינן מיניה - ארבעה מפקינן מיניה, והאי זוזא - במתנה הוא דיהב ליה;
ורבא אמר: חמשא מפקינן מיניה; מאי טעמא? - כולה בתורת ריביתא קאתי לידיה!
אלא כי קא מיפלגי אביי ורבא - בשינוי קונה.
(ובין האי לישנא ללישנא דשמיע לי
בשינוי קונה ליכא מידי אלא זה ירושלמי וזה בבלי.)
תנו רבנן [ספרא אמור פרשתא ז משניות ד-ה]: '(ויקרא
כב,כ) כל אשר בו מום לא
תקריבו [כי לא לרצון יהיה לכם] מה תלמוד לומר? אם בלא תשחטו - הרי כבר אמור למטה (שלא ישחטו בעל מום למזבח ולקמן מפרש לה והקטרה נמי וזריקת דמו לקמן מפרש)! אלא מה תלמוד לומר בל תקריבו? = בל
תקדישו; מכאן אמרו: המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח (והקטירן
כולן לעולה) עובר משום
חמשה שמות: משום בל תקריבו, בל תקדישו, בל תשחטו, ומשום בל תזרקו, ומשום בל תקטירו
כולו ומשום בל תקטירו מקצתו (לקמן יליף להו)! משום רבי יוסי ברבי יהודה אמרו: אף
קבלת הדם'.
אמר מר: 'אם בל תשחטו הרי אמור למטה' - היכן אמור?
דתניא [ספרא
אמור פרשתא ז פרק ז משנה א]: '(ויקרא
כב,כב) עורת או שבור או חרוץ או יבלת לא תקריבו [אלה לה' ואשה לא
תתנו מהם על המזבח לה'] מה
תלמוד לומר? אם בל תקדישו - הרי כבר אמור למעלה! אלא מה תלמוד לומר בל תקריבו = בל
תשחטו'
[ספרא אמור פרשתא ז פרק ז משנה ד] '(ויקרא
כב,כב) [עורת או שבור או חרוץ או יבלת לא תקריבו אלה לה'] ואשה
לא תתנו מהם [על המזבח לה']'
אלו אשים (הקטרת אימורין);
אין לי אלא
כולן, מקצתן מנין?
תלמוד לומר 'מהם';
זריקת דמים
מנין?
תלמוד לומר:
'על
המזבח';
''לה'' - לרבות שעיר המשתלח (שהמקדישו בעל מום - לוקה משום לא תקדישו)'.
[שעיר המשתלח הרי הוא אחד
משני שעירים דומים מאד שהוקדשו, ןמהם מבדילים בגורל אחד לחטאת, וכיצד הוקדש בעל
מום – וכי שניהם בעלי מומין? אלא לפי הדעה שאם אבד אין צריך להגריל מחדש אלא
לוקחים שעיר ללא גורל להיות שעיר משתלח, והוא בעל מום.]
ו'לה'' - לרבות
הוא? והתניא [ספרא אחרי מות פרשתא ו משנה ה] (בשחוטי חוץ כתיב: ויקרא יז,ד: ואל פתח אהל מועד לא
הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש
ההוא מקרב עמו ומהדר אדלעיל בתורת כהנים,
דקתני לעיל [ספרא אחרי מות פרשתא ו משנה ה]:
'יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? - תלמוד לומר: קרבן: על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין') אי 'קרבן',
שומע אני אף קדשי בדק הבית שנקראו 'קרבן', כענין שנאמר (במדבר
לא,נ) ונקרב
את קרבן ה' [איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על
נפשתינו לפני ה'] - תלמוד
לומר: 'ואל פתח
אהל מועד [לא הביאו להקריב...]' (כלומר: אי קרבן
קא דרשת, שומע אני אפילו השוחט בדק הבית בחוץ יהא חייב כרת, שהרי הם נקראו 'קרבן',
כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה'
וגו' כלי זהב אצעדה וצמיד
דהיינו למלאכת המשכן): הראוי לפתח
אהל מועד חייבין עליו משום שוחטי חוץ, שאין ראוי לפתח אהל מועד (כגון קדשי בדק הבית, שאינם ראויין לבא לפתח אהל מועד, שהרי בעלי מומין הן,
דאמרן לעיל 'המתפיס תמימין לבדק הבית עובר בלא תעשה') אין חייבין עליו משום שוחטי חוץ;
אוציא אני את
אלו ולא אוציא פרת חטאת (פרה אדומה: שאם שחטה בחוץ שלא
כמצוותה: שלא על גבי מערכתה - שיתחייב כרת)
ושעיר המשתלח (וכן שעיר המשתלח אם שחטו בחוץ
יתחייב כרת), שהן ראויין
לפתח אהל מועד (שהרי תמימין הן: דבפרה כתיב (במדבר
יט,ב) אשר אין בה מום, ושעיר מרבינן לעיל שלא יהא בו מום)?
תלמוד לומר 'לה'': מי שמיוחדין לה', יצאו אלו שאין
מיוחדין לה'' (אלמא לה' -להוציא שעיר הוא)!
אמר רבא: התם מעניינא דקרא: 'ואל פתח'
לרבות (מרבה כל התמימין הקדושין להתחייב עליהן בחוץ) - 'לה''
להוציא (לה' תו למה לי? ודאי להוציא הוא); הכא, ד'אשה'
להוציא (גבי בעלי מומין כתיב (ויקרא
כב,כב) ואשה
לא תתנו מהם וגו', ומשמע: העולה לאישים חייב עליו מקדישו בעל מום
משום לא תקדישו, אבל שאינו עולה לאשים –
לא, ואימעיט ליה שעיר) – (הילכך לה' להוציא למה לי? הא מיעטיה מואשה!? אלא ודאי) 'לה'' לרבות (דאסור לאקדושיה).
[ומקשה הגמרא:]
טעמא דכתב קרא 'לה'' - הוא דלא מייתי שעיר המשתלח, הא לא
רבי קרא 'לה'' הוה אמינא שעיר המשתלח בעל מום שפיר
דמי (לאקדושיה)? מכדי 'אין הגורל (של
שֵׁם)
קובע אלא בדבר הראוי (הראוי לשם: דכי מייתי ומגריל לא
ידע אהי מינייהו סליק גורל של שם)' (הלכך
בעל כרחיך תרוייהו בעינן תמימין, וקרא למה לי)?
אמר רב יוסף: הא מני? - חנן המצרי היא, דאמר: אפילו דם
בכוס מביא חבירו ומזווג ליה.
נהי דשמעת ליה לחנן המצרי דלא הוי דיחוי, דלא צריך הגרלה
מי שמעת ליה? דילמא מייתי ומגריל?
אלא אמר רב יוסף: הא מני? - רבי שמעון היא, דתניא: 'מת
אחד מהן - מביא חבירו בלא הגרלה, דברי רבי שמעון'.
לישנא אחרינא ברש"י: והא
אין הגורל קובע כו' אמר רב יוסף הא מני חנן המצרי היא דלא בעי הגרלה,
דתניא: 'חנן המצרי אומר: אפילו דמו - של שעיר הנעשה בפנים - בכוס – ומת, כלומר: שכבר נשחט ומת שעיר המשתלח מביא
חבירו: מביא שעיר אחר מן השוק ומזווג לו ומעמידו אצל הדם להראות שחבירו הוא,
ואחר כך משלחו - אלמא לא בעי הגרלה, וליכא למפרך הא דפרכינן הלכך איצטריך קרא!
וקפריך: אימור דשמעת ליה לחנן דלית
ליה דחויין: דלא יביא שנים אחרים ויגריל וישחוט האחד לַשֵּׁם והאחר לעזאזל, והראשון
שכבר נשחט ידחה וישפך דמו לאיבוד, דלית ליה הגרלה מי שמעת ליה דלמא לעולם
יביא שנים מן השוק ויגריל, ואותו שיפול עליו הגורל לעזאזל - יעמד עם דם שבכוס,
וישלחנו, והדם שבכוס מזה ממנו כמשפטו, ואותו שנפל עליו הגורל לשם ירעה עד שיסתאב?
הא מני
דמצריך קרא לרבות שעיר דלא ליהוי בעל מום? - רבי שמעון הוא דלית ליה הגרלה.
והכי הוי מסקנא, ותו לא פריך מידי;
והגירסא אימור דשמעת ליה לרבי שמעון כו' - שבשתא היא, דהא במסכת יומא (דף
סג:) תנינן לה לכולה סוגיא, ולא פרכינן התם מידי - בפרק
'שני שעירי'!
רבא אמר: לא! נצרכא כגון שהומם (לאחר
הגרלה) בו
ביום וחיללו על חבירו (והוא בעל מום נמי, וקא משמע לן
דהאי שחיללו לקי משום דהקדיש בעל מום; ולהכי נקט 'חיללו': דאי לאו דחיללו על בעל
מום - ליכא מלקות דלא תקדישו
על השני):
(תמורה ז,א)
סלקא דעתא אמינא בשלמא מעיקרא (בעינן
תמימין משום ד)לא ידענא אי האי מיקבע לַשֵּׁם ([או]
אי האי מיקבע לשם), אבל הכא - כיון דאינכר שם לא לקי - קא משמע לן.
(רבא
אמר כגון שהומם כו'. - כדפרישית לעיל, נראה ברור
דכך היה הגירסא לפני רש"י: דכרעיה דראשון הוא; ותירוצא דמתרץ 'כגון
שהיה לו [חולה] בתוך ביתו כו' - לא גרסינן ליה, ושבשתא הוא: דלא איירי הכא במחוסר
זמן כלל; אבל במסכת יומא (שם) תנינן לה בההיא סוגיא [רומייא] דמחוסר זמן היא, והא
ליכא למימר 'אם אינו עניין לבעל מום תנהו עניין למחוסר זמן' דהא נפקא לן מחוסר זמן
בשעיר המשתלח מלה' דאידך קרא: ומיום השמיני והלאה וגו' - מהכא נפקא במסכת
יומא.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .