דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף ה
(תמורה ד,ב)
אמר אביי: כל מילתא דאמר רחמנא 'לא תעביד' (לא תעשה), אם עביד מהני (דמה שעשה עשוי):
דאי סלקא דעתך לא מהני - אמאי לקי?
רבא אמר: לא מהני מידי (כדמפרש
לקמן),
והאי דלקי - משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא.
(תמורה ה,א)
מיתיבי: 'אונס שגירש: אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה',
ואי אמרת כיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי - הא נמי לילקי, תיובתא דרבא!? (כלומר: תינח לאביי, דאמר דהיכא דמהני – לילקי, להכי קתני הכא דאינו לוקה:
דהא לא מהני מאי דעבד: שצריך להחזירה; אלא לרבא, דאמר דלא מהני והאי דלקי משום
דעבר אמימרא דרחמנא, הכא אף על גב דלא מהני לילקי נמי, משום דעבר אמימרא דרחמנא)!
אמר לך: שאני התם, דאמר קרא (דברים
כב,ל) [תחת אשר ענה]
לא יוכל שלחה כל ימיו: (דמשמע דכל ימיו לא יוכל לשלחה: דאם
גירש – יחזיר: ד)כל ימיו בעמוד והחזיר (והילכך
לא עבר אמימרא דרחמנא, אבל בעלמא – אף על גב דלא מהני - ודאי לוקה משום דעבר
אמימרא דרחמנא);
ולאביי (דאמר דהיכא דמהני לקי אבל אי לא
מהני לא לקי, לדידיה למאי איצטריך למיכתב כל ימיו? לאשמועינן דקאי בעמוד והחזיר, ואהכי לא לקי: משום דהוי
קום עשה? אפילו לא כתיב כל ימיו
שמעינן לדידיה דלא לקי, כיון דלא מהני: דצריך להחזירה)?
אי לאו דאמר רחמנא 'כל ימיו'
הוה אמינא: איסורא הוא דעבד ליה (שגירשה, אבל מילקא לא לקי, והרשות
בידו:) אי
בעי ליהדר ואי בעי לא ליהדר - קא משמע לן (כל ימיו
ולימד לך הכתוב דחובה בידו להחזירה, והשתא כל ימיו בעמוד והחזיר קאי, והלכך לא
לקי, ולאו משום דהוי קום עשה).
תוספות
ד"ה מיתיבי אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה.
וס"ד
דהשתא הא דאינו לוקה - לאו מטעם ניתוק הוא, אלא משום דלא מהניא גירושין, דהא צריך
להחזירה; ואי אמרת כיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי - הא נמי לילקי ותיובתא דרבא!
בשלמא לאביי ניחא: דמשום הכי לא לקי: דלא מהני מעשיו!
ואי
תימא: כיון דלא מהני גירושין - ליחייב הבא עליה משום אשת איש אפילו קודם חזרה!?
וכהן נמי אמאי לוקה ואינו מחזיר? הוה לן למימר דלא חל הגט כלל [וכן משמע הלשון: לא יוכל לשלחה: הגט אינו תופס!]!?
וי"ל
דאיתקש גירושין למיתה, כדאמר פרק קמא דקידושין: איתקש מיתה לגירושין - הכי נמי איתקש
גירושין למיתה: מה מיתה מוציאה מרשות הבעל - אף גירושין כו';
ומיהו
להכי לא מהני: שאין שילוח זה לכל ימיו, שהרי הוא צריך להחזירה; ולא אסיק אדעתיה
עתה דכל ימיו הוי ניתוק, משום דהוי לאו
שקדמו עשה, ומשום הכי פריך לרבא 'כיון דלא מהני לילקי'.
לישנא אחרינא: מיתיבי 'אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר
ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר'; קתני 'אם ישראל הוא מחזיר'
תיובתא דאביי (דאמר לעיל דמהני דהא חזינא הכא בלא
יוכל לשלחה דלא מהני דצריך להחזירה, וקשיא לאביי, אבל לרבא, דאמר
לעיל 'לא מהני' ודאי ניחא: דהכי קתני הכא: דצריך להחזירה, דלא מהני)!?
(אמר לך אביי) שאני התם,
דרחמנא אמר 'כל ימיו': כל ימיו בעמוד והחזיר (כלומר: בעלמא מהני, והכא - באונס שגירש, להכי מחזיר: משום דכתיב כל ימיו: דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי).
ורבא (כלומר: לרבא, דאמר דכל לא תעשה
שבתורה לא מהני לדידיה, למאי הלכתא איצטריך למיכתב כל
ימיו? לאשמועינן דקאי בעמוד והחזיר? פשיטא: דבכל דוכתא נמי
שהוא לא תעשה לא מהני)?
אמר לך (ומשני): אי לא כתב
רחמנא 'כל ימיו' הוה אמינא לילקי (משום דעבר אמימרא דרחמנא) וליהדר (שיהא
מחזירה לאחר שילקה), דהוה ליה לאו גרידא (כלומר:
להכי תיסק אדעתין דלילקי), דכתיב 'לא יוכל לשלחה' (דהוי אונס דעבר אלאו דלא יוכל לשלחה וליכא אלא לאו גרידתא, להכי כתיב כל ימיו: דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי: דלא הוי לאו גרידתא, דהא אית ביה קום עשה,
ולא לקי) -
אהכי כתב קרא 'כל ימיו': לשווייה לאונס ללא תעשה שניתק לעשה
דאין לוקין עליו. (ולהך לישנא הויא הכי כולה מסקנא
דשמעתא.)
והרי תורם מן הרעה על היפה, דרחמנא אמר (במדבר
יח,כט) [מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'] מכל
חלבו [את
מקדשו ממנו]; 'חלבו' – אִין (שיהא תורם מן היפה על היפה),
גירועין לא (מן הגרוע, כגון מן הרע על היפה - הוא דאינו תורם,
והיינו מילתא דקאמר רחמנא לא ליעביד, ולאו משום דהוי לאו ממש, אלא לאו הבא מכלל
עשה הוא),
ותנן [תרומות פ"ב מ"ו]: 'אין
תורמין מן הרעה על היפה… ואם תרם תרומתו תרומה' אלמא מהני, תיובתא דרבא (דאמר לא מהני)!
אמר לך רבא: שאני התם - כרבי אילעא, דאמר רבי אילעא: מנין
לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה? - שנאמר (במדבר
יח,לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו [ואת קדשי בני
ישראל לא תחללו ולא תמותו]; אם
אינו קדוש, נשיאות חטא למה? מיכן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.
ולאביי (דאמר דכל מילתא דאמר רחמנא לא
תעביד מהני, הכא בתורם מן הרעה על היפה - למאי הלכתא איצטריך למכתב ולא תשאו עליו חטא, דמשמע דמהני)?
אי לאו דאמר רחמנא 'ולא תשאו עליו חטא' הוה אמינא:
'הכי אמר רחמנא: עביד מצוה מן המובחר (תורם מן היפה), ואי לא
עביד – 'חוטא' לא מיקרי (דליכא אלא איסורא בעלמא)' קא
משמע לן (ולא תשאו עליו חטא דאפילו 'חוטא' מיקרי).
והרי ממין על שאינו מינו, דאמר רחמנא (במדבר
יח,יב) כל חֵלב יצהר [וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו
לה' לך נתתים] - ליתן חלב לזה וחלב לזה (דלהכי
כתיב חלב חלב תרי זימני, חד בתירוש וחד ביצהר: לאשמועינן דיתן 'חלב לזה': שיפריש בפני
עצמו מן המובחר של זה, כגון ממין על מינו, דהיינו יצהר על יצהר, 'וחלב לזה':
מתירוש על תירוש, ולא ממין על שאינו מינו, כגון מיצהר על תירוש ומתירוש על יצהר),
ותנן [תרומות פ"ב מ"ד]: 'אין
תורמין ממין על שאינו מינו, ואם תרם - אין תרומתו תרומה' אלמא לא מהני, תיובתא
דאביי (דאמר מהני)!
אמר לך אביי: שאני התם, דאמר קרא 'ראשיתם' -
ראשית לזה וראשית לזה (כלומר: דשנה עליו הכתוב לעכב: דלא
יתרום ממין על שאינו מינו, ואהכי אם תרם - לא מהני), וכן אמר
רבי אילעא (דלהכי לא מהני): (משום
ד)'ראשיתם' (כתיב: דשנה עליו הכתוב לעכב)!
ולרבא (דאמר לא מהני, לדידיה אמאי איצטריך
למכתב ראשיתם? משום דלא מהני)?
(אמר לך רבא: איצטריך למכתב ראשיתם:) אי לאו דאמר
רחמנא 'ראשית[ם]', הוה אמינא: 'תירוש ויצהר, דכתיב
בהו 'חלב' 'חלב' -
דאין תורמין מזה על זה, אבל תירוש ודגן, דגן ודגן - דחד 'חלב'
כתיב בהו (כלומר: דבין תירוש ודגן לא כתיב אלא חד 'חלב' דכתיב 'וכל חלב תירוש ודגן'), כי תרים מהאי אהאי (מדגן על תירוש ומתירוש על דגן,
ודגן על דגן - דכולהו מיני דגנים, מזה על זה, כגון: חטה על שעורה) לא
לקי - (להכי הדר) כתב רחמנא 'ראשיתם': ליתן חלב
לזה וחלב לזה.
לישנא אחרינא: הא תירוש ודגן, דחד 'חלב'
כתיב בהו - תרים מהאי אהאי? - כתב רחמנא 'ראשיתם'.
והרי חרמים, דאמר רחמנא (ויקרא
כז,כח) [אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה
אחזתו] לא ימכר ולא יגאל [כל חרם קדש קדשים הוא לה'],
ותנן [ערכין פ"ח מ"ו]: חרמי
כהנים (חרמי ישראל הניתנים לכהנים) אין להם
פדיון אלא נותנין לכהן' - אלמא לא מהני (דאם פדאן לא עשה ולא כלום, כדקתני 'אין להם פדיון'),
תיובתא דאביי!
אמר לך: שאני התם דאמר רחמנא: 'קודש
קדשים הוא' - בהווייתו יהא (שאינו יוצא לחולין על ידי פדיון).
(תמורה ה,ב)
ולרבא?
האי 'הוא' - למעוטי
בכור, דתניא [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יג משנה ד]: בבכור
נאמר (במדבר יח,יז) [אך בכור שור או בכור כשב
או בכור עז] לא תפדה [קדש הם את דמם תזרק על
המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] (שאין
הבעלים יכולין לפדותו ולנהוג בו מנהג חולין, כגון: גיזה ועבודה)
ונמכר הוא (שאם נפל בו מום - יכול למוכרו לכהן בתורת בכור, דלהכי
כתיב לא תפדה: לאשמועינן דבמכירה שרי),
במעשר נאמר (ויקרא כז,לג) [לא יבקר בין טוב
לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש]
לא יגאל, ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום' (כדאמרינן בבכורות (דף לב.)
דנאמר כאן במעשר בהמה לא יגאל,
ונאמר להלן גבי חרמין לא ימכר ולא יגאל; מה להלן מכירה עמו - אף כאן מכירה עמו: דאינו נמכר והואיל ואיתקוש אהדדי
מעשר ובכור - כדלקמן - תיסק אדעתין דבכור אינו נמכר דומיא דמעשר בהמה - להכי כתיב הוא דחרמין: למעוטי בכור, דיכול למוכרו).
והרי תמורה, דאמר רחמנא (ויקרא
כז,י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו [טוב
ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש]
, ותנן: 'לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר
מומר וסופג את הארבעים' אלמא מהני, תיובתא דרבא!?
אמר לך: שאני התם, דאמר קרא 'והיה
הוא ותמורתו יהיה קודש'.
ולאביי (האי יהיה
קדש - לאו לאשמועינן דקדשה, דהא בעלמא נמי מהני) - (אלא) אי לאו דאמר רחמנא 'והיה הוא ותמורתו'
הוה אמינא: תצא זו (ראשונה לחולין)
ותכנס זו (דיוצאה מקדושתה ונכנסת התמורה במקומה [דתרווייהו לא
מקדיש קדשי?]) - קמשמע לן (דתרווייהו קדישי).
והרי בכור, דאמר רחמנא (במדבר
יח,יז) [אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז]
לא תפדה קדש הם [את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח
לה'], ותנן (בפרק 'אלו קדשים' (תמורה
פ"ג מ"ה, לקמן דף כא.): 'מה בין בכור ומעשר
לשאר כל הקדשים? כל פסולי המוקדשין נשחטין באיטליז ובשוק ונמכרין באיטליז ונשקלין
בליטרא' לימכר כשאר חולין, ולא חיישינן לבזיון קדשים לפי שהנאתו להקדש,
כדאמרינן בבכורות בפרק 'כל פסולי המוקדשין' (דף לא:): דאי שרינן ליה לאדם הפודה את פסולי קדשים למכרן בשוק - יקפצו עליהן
לוקחין, ויפדה ביוקר; אבל בכור ומעשר - הנאתן לבעלים, הנאת בכור לכהן והנאת מעשר
לבעלים, ומשום הרווחה דידהו לא מזלזלינן בקדשים): 'יש להן
פדיון (לשאר קדשים שנפל בהו מום, ופדאם - תופסין פדיונן
בקדושתן, והן יוצאין לחולין, וכן תמורותיהם שנפל בהו מום) ולתמורותיהן
פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר (אבל בכור בעל מום אינו תופס פדיונו
בקדושה)',
אלמא לא מהני, תיובתא דאביי!
אמר לך: שאני התם דאמר קרא (בבכור): '[קדש] הם' - בהווייתן יהו (שלא יצא מקדושתו על ידי פדיון).
(וממעשר לא מתרץ השתא מידי, דלא
אותביה אלא מבכור; ולקמן מותיב ליה ממעשר ומהדר ליה ממעשר.)
ולרבא, האי 'הם' למה ליה?
הן קריבין ואין תמורתן קריבין.
ולאביי, האי סברא מנא ליה?
(ויקרא כז,ג) [אך בכור אשר יבכר לה'
בבהמה לא יקדיש איש אתו] אם שור אם שה לה' הוא: לה' –
קריב, ואין תמורתו קריבה!
ורבא?
אין הכי נמי דמההוא קרא, אלא הם למה לי? - לימד על
בכור ומעשר שנתערב דָמָן בכל העולין (באחד מדמי שאר הקרבנות העולין
למזבח)
שקריבין לגבי מזבח (ומשתריא בשר בההיא זריקה, דאין
עולין מבטלין זה את זה, ומינה ילפינן לשאר עולין, והכי משמע 'הם בהוייתן יהו' - אפילו נתערבו).
ואביי האי סברא מנא ליה?
מ-ולקח מדם הפר ומדם השעיר [ויצא אל המזבח
אשר לפני ה' וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב] (ויקרא
טז,יח) (וקסבר דמערב פר ושעיר של יום
הכיפורים ביחד כמזה על קרנות מזבח הפנימי): והלא דם הפר מרובה משל שעיר (הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר ואפילו הכי מיקרי 'דם השעיר', ומהניא זריקתו)!?
מיכן לעולין שאין מבטלין זה את זה, דתניא: 'ולקח
מדם הפר ומדם השעיר - שיהו מעורבין, דברי רבי יאשיה.'
ורבא?
התם (מהתם לא נפקא דלא מערב להו, אלא) מזה
בפני עצמו ומזה בפני עצמו, וסבר לה כרבי יונתן (דאמר
במסכת יומא בפרק 'הוציאו לו' (דף נז:):
אין מערבין דם פר ושעיר לקרנות מזבח הפנימי, אלא נותן זה בעצמו וזה בעצמו).
והרי מעשר, דאמר רחמנא (ויקרא
כז,לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא
ותמורתו יהיה קדש] לא יגאל, ותנן [תמורה
פ"ג מ"ה]: 'יש להן פדיון ולתמורותיהן חוץ מן הבכור ומן המעשר',
אלמא לא מהני, תיובתא דאביי!?
אמר לך: שאני התם, דיליף 'עברה' 'עברה' מבכור (בבכור כתיב (שמות יג,יב) והעברת כל פטר רחם ובמעשר כתיב (ויקרא
כז,לב) כל
אשר יעבור).
הרי הקדימה תרומה לביכורים, דאמר רחמנא (שמות
כב,כח) מלאתך ודמעך לא תאחר [בכור בניך תתן לי]
ותנן [תרומות פ"ג מ"ו]: 'המקדים...
אף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי' [תיובתא לרבא]!?
אמר לך רבא: שאני התם, דאמר קרא (במדבר יח,כט)
מכל מתנתיכם תרימו [את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו] [שטמ"ק יג: תרימו
– להביא אף על גב דקא עשרת מעשר ראשון מקמיה דתשקול תרומה – מכל מקום תפריש תרומה]
ולאביי מיבעיא ליה כדאמר ליה רב פפא לאביי (במסכת ביצה (דף יג:), דאמרינן: מעשר ראשון שהקדימו לוי לכהן בשבלים קודם
שהופרשה תרומה גדולה מן העמרים, ונמצא שהפסיד לוי לכהן תרי ממאה במעשר שהוא נוטל:
דממעשר לא נטל כהן כלום - אפילו הכי פטור מתרומה גדולה, שנאמר 'מעשר מן המעשר [במדבר
יח,כו] אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר'
ואמר ליה רב פפא לאביי): אלא מעתה אפילו הקדימו (לוי
לכהן) בכרי
(אחר שמרחן) נמי ניפטר (לוי, ואמאי נקט בשבלים)!?
אמר ליה: עליך אמר קרא ' מכל
מתנתיכם תרימו [את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו]
(במדבר יח,כט) ' (ללוים
קאמר רחמנא; את תרומת ה' = תרומה גדולה).
מה ראית לרבות את הכרי ולהוציא את השיבלין?
מרבה אני את הכרי שישנו בכלל דיגון, ומוציא אני את השיבלין
שאין בכלל דיגון (כרי אידגן ואיקבע ליה לתרומה
גדולה, דכתיב ראשית דגנך [במדבר
יח,ד]).
והרי אלמנה לכהן גדול, דרחמנא אמר (ויקרא כא,יד)
אלמנה וגרושה [וחללה זנה את אלה] לא יקח [כי אם בתולה מעמיו יקח
אשה], ותנן [קידושין פ"ג מ"יב]: 'כל
מקום שיש קדושין (שהקדושין תופסין) ויש
עבירה (באותן קדושין, ומפרש התם דהיינו אלמנה לכהן גדול) הולד
הולך אחר הפגום (דהוי חלל)' (אלמא מהני, מדקתני 'יש קדושין' דאי לא מהני - לא תפסי קדושין)!?
שאני הכא, דאמר קרא '(ויקרא כא,טו)
[ו]לא
יחלל זרעו [בעמיו כי אני ה' מקדשו] (דמשמע:
חללים הוא עושה, ואינו עושה ממזרין)' (אלמא
תפסי קדושין)
ולאביי?
(אי להכי הוא דאתא -) נימא
קרא 'לא יחל' (דמשמע דאולד לחודיה קאי); מאי 'לא
יחלל'? - (שמע מינה לדרשא אחרינא אתא:) אחד
לו (לולד) ואחד לה (שהיא עצמה מתחללת ונעשית 'זונה',
ואסורה בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא, ומשום דידה איצטריך קרא, ולאו משום דאמרת
'אי עביד מהני', דלהכי לא צריך קרא, דלכל מילתא אמרינן 'אי עביד מהני').
והרי הקדיש בעלי מומין למזבח, דרחמנא אמר (ויקרא
כב,כ) כל אשר בו מום לא תקריבו [כי לא לרצון יהיה
לכם] (ואמרינן לקמן (דף
ו:) דהאי לא תקריבו – 'לא תקדישו' הוא), ותניא: 'המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח - אף על פי
שהוא בלא תעשה, מה שעשה עשוי' (וקדשי לדמיהן) - תיובתא
דרבא!
אמר לך רבא: שאני התם דאמר קרא (בההוא
קרא) 'כי
לא לרצון': רצוי הוא דלא מרצה, הא מיקדש קדשי.
ולאביי?
אי דלא אמר רחמנא 'כי לא
לרצון' הוה אמינא 'כעובר מצוה וכשר (אפילו
להקריב)' -
קמשמע לן.
והרי מקדיש תמימין לבדק הבית, דאמר רחמנא
(תמורה
ו,א)
(ויקרא כב,כג) [ושור ושה שרוע וקלוט]
נדבה תעשה אותו [ולנדר לא ירצה] (ואמרינן
לקמן (דף ז:)) זה קדשי בדק הבית (ואיכא
למשמע: אותו אתה מתפיס לבדק הבית, ואי אתה מתפיס תמימין לבדק הבית),
ותנן [עיין שטמ"ק ב]: 'המקדיש תמימין לבדק
הבית, אף על פי שהוא בלא תעשה (כדדרשינן לקמן: וידבר ה' אל משה לאמר = 'לא אמור') -
מה שעשה עשוי' - תיובתא דרבא!?
אמר לך רבא: ממקום שנתרבו בעלי מומין לגבי מזבח (דקדשי בדיעבד) - נתרבו תמימין לבדק הבית (דהא
בההוא קרא כתיב ולנדר לא ירצה, ואמרינן לקמן (שם) 'אלו קדשי מזבח', וכתיב לא ירצה דמשמע רצויי לא מרצו, הא מקדש
קדשי, ואיתקוש תמימין לבדק הבית לבעלי מומין למזבח, דהא מחד קרא נפקי לאיסורא דלא
מקדיש, הלכך איתקוש נמי לענין מה שעשה עשוי).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .