דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף ד
(תמורה ג,ב)
אנן - הכי קא קשיא לן: אימא מוציא שם שמים לבטלה תיסגי
ליה במלקות, אבל מקלל חבירו בשם - כיון דקעביד תרתי (תרי
איסורי):
דקא מפיק שם שמים לבטלה וקמצער ליה לחבריה - לא תיסגי ליה במלקות (ואף על גב דלקה - אפילו הכי לא נתכפר עדיין במלקות לחודיה)?
(תמורה ד,א)
לא מצית אמרת, דכתיב (ויקרא
יט,יד) לא תקלל חרש [ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלקיך אני ה'] (דמשמע בין קללה סתם בין קללה שבשם דקאי לאו עלה, וקאתא קרא ליראה את השם לאשמועינן דלוקה, שנאמר והפלא ה' את מכותך; ענין אחר: 'לא מצית אמרת
דלא יתכפר במלקות גרידתא' דודאי מתכפר במלקות לחודיה, דהא כתיב לא תקלל חרש, וילפינן בסנהדרין בפרק 'ארבע
מיתות' (דף סו.) גזירה שוה מהאי לאו דכתיב
גבי אומללין, כגון לא תקלל חרש שהוא גרוע שבכולן, וכתיב גבי נשיא ונשיא
בעמך לא תאור; וכי היכי דהתם ליכא אלא מלקות גרידתא - הכי נמי
באומללין סגי ליה במלקות גרידתא, ומוקמי ליה התם במקלל בשם, דקא גמר ממקלל אביו
דכתיב ביה בנקבו שם; הלכך לא מצית אמרת דלא
תיסגי ליה במלקות; ולא מפי מורי אלא מפי רבי יצחק ברבי מנחם ז"ל).
ואי בעית אימא (כלומר: דמהאי קרא ליראה את השם - למקלל חבירו בשם הוא דאתא, שהרי
לא מצינו שענש אלא אם כן הזהיר), (ו)בשלמא
(אי אמרת דההוא קרא-) למקלל את חבירו (בשם) - אזהרתיה
מהכא, דכתיב 'לא תקלל חרש' (ומיתוקמא
במקלל את חבירו בשם, כדפרישית לעיל - הלכך כתיב הכא אם
לא תשמור לעשות וגו', כלומר: שתקלל את חבירך בשם שהוזהרת עליו - והפלא ה' וגו': דחייב מלקות),
אלא אי אמרת מוציא שם שמים לבטלה - אזהרתיה מהיכא (כלומר:
אשכחן עונש: והפלא ה' וגו', אזהרה מנין: שהזהיר
הכתוב שלא להוציא שם שמים לבטלה)?
אלמה לא (בתמיה)!?: (הלא מצינו שהזהיר שלא להוציא שמו לבטלה) והכתיב (דברים
ו,יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד [ובשמו תשבע] (והכא הזהיר, והתם ענש: והפלא ה' וגו', ואזהרה כתיב אם לא תשמור לעשות וגו', ואכתי מיתוקם במוציא שם שמים לבטלה)!
ההוא - אזהרת עשה הוא (ולאו
שמה אזהרה; והלכך: מיתוקם ליראה את השם הנכבד במקלל את חבירו בשם, שמצינו לו אזהרת לאו דלא
תקלל חרש, ולא מיתוקמא במוציא שם שמים לבטלה, שלא מצינו לו
אזהרת לאו).
[אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי
יוחנן משום רבי יוסי הגלילי: 'כל לא תעשה שבתורה, עשה בו מעשה – לוקה, לא עשה בו
מעשה – פטור, חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם: אף על פי שלא עשה מעשה – חייב]
'משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו: אף המקדים תרומה לביכורים': (לעיל קא מהדר, דקאמר רבי יוסי אף המקדים תרומה לביכורים לוקה);
מאי טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא?
אמר קרא: (שמות כב,כח) מלאתך
ודמעך לא תאחר [בכור בניך תתן לי]: 'מלאה' - אלו ביכורים (ולהכי קרי לביכורים 'מלאה': משום דלאחר שנתמלאה התבואה ונגמרה מלאכתה -
הוקבעה לביכורים), ו'דמעך' - אלו תרומה (ולפי
שהיא מדמעת ועולה באחד ומאה מפיק לה קרא בלשון 'דימוע', וקאמר רחמנא לא תאחר מלאה לדימוע: דמעיקרא איבעי ליה
לאיתויי 'מלאה', דהיינו ביכורים), ואמרה 'לא תאחר' (וכי מאחר - לוקה);
איתמר:
הקדים תרומה לביכורים: רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא: חד אמר לוקה, וחד אמר אינו
לוקה; תסתיים דרבי יוסי ברבי חנינא הוא דאמר לוקה,מדאמר רבי יוסי ברבי
חנינא 'אף המקדים תרומה לביכורים';
אדרבה: תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר לוקה, דתנן [דמאי
פ"ז מ"ו]: 'היו לפניו שתי
כלכלות של טבל, ואמר "מעשר של זו בזו (מעשר
שאני חייב להפריש מכלכלה זו תהא בכלכלה זו: שנוטל אני תרומה מזו לזו )" - הראשונה מעושרת; (או שאמר) "של זו
בזו ושל זו בזו (שאפריש מכלכלה זו על אידך כלכלה,
ומאידך כלכלה אפריש על כלכלה זו)"
- הראשונה מעושרת (אף על גב דלא הפריש לאלתר, וכדאמרינן
גבי '"חבית יין שאני עתיד להפריש [ממנו שני לוגין?] כו'"
- מיחל ושותה מיד אף על גב דלא הפריש לאללתר מן החבית, וכל שכן הכא דמיחל ואוכל
מיד, הואיל ושני כלים נינהו) והשניה אינה
מעושרת (אבל השניה אינה מעושרת ואפילו כי אמר "משל זו בזו
ושל זו לזו", משום דלאלתר דאמר 'של זו בזו' - ראשונה תהא מעשר על השניה לאלתר
- איפטרה לה שניה לגמרי, וכי הדר אמר 'שלל זו' = של שניה 'תהא מעשר על הראשונה' -
אין בדבריו כלום, משום דכבר איפטרה לה שניה בכלכלה ראשונה, ואין תורמין מן הפטור
על החיוב); (אם
אמר) "מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה"
(כלומר: אלו שתי המעשרות שאני עתיד להפריש מאלו שתי הכלכלות, תהא מעשרותיהם
של כל אחת ואחת מעשר הכלכלה בחבירתה, כלומר: שתיפטר הכלכלה בכלכלה דחבירתה, דהיינו
'של זו בזו ושל זו בזו') - קרא את
השם (שמיחל ואוכל מיד משתיהן, אף על גב
דאכתי לא הפריש כלל וכלל; והכא ליכא למימר 'מן הפטור על החיוב', משום דתרוייהו
מיתקני בבת אחת, ובחדא דיבורא, והוי מן החיוב על החיוב)', ואתמר:
רבי אלעזר אמר 'לוקה', מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחבירתה (דמעיקרא מקמי דאמר 'של זו בזו' קיימא להפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני,
והשתא - כי מפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני בשביל אידך כלכלה - נמצא מעשר שני של
כלכלה זו קודם למעשר ראשון שהיה עומד להפריש מאידך כלכלה קודם לכן, וכן נמי כי אמר
'של זו בזו ושל זו בזו': שמקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחבירתה כי האי גוונא
נמי, ואהכי לוקה: משום דמעשר ראשון ומעשר שני חייב אדם להפריש כסדר הזה, דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר: דכי היכי דמוזהר שלא לעכב
מלאה לדימוע - הכי נמי מוזהר שלא לעכב מעשר ראשון למעשר שני, דכתיב ודמעך לא תאחר: דכל שישנו בכלל דימוע הרי הוא
ב'בל תאחר', כלומר: שישנו עליו תורת תרומה הוי ב'בל תאחר': שמפריש מעשר ראשון והדר
מעשר שני, ואם הקדים מעשר שני למעשר ראשון - עובר ב'בל תאחר';
לישנא אחרינא דרשינן במכילתא [משפטים
מסכת דכספא פרשה יט]: דיוקדמו ביכורים לתרומה, משום
דביכורים חמירי: דאית להו ארבע שמות: ראשית, ומלאה, ותרומה, וביכורים, ותרומה אין
לה אלא שלשה שמות: ראשית, ודמעה, ותרומה, ויוקדם תרומה למעשר ראשון שאין לו אלא
שני שמות, כגון 'מעשר' ו'תרומת מעשר', ויוקדם נמי מעשר ראשון דאית ליה שני שמות
למעשר שני דאין לו אלא שם אחד, כגון מעשר שני - תלמוד לומר מלאתך
ודמעך דאכולהו קא משתעי, דחמור שבהן לא יאחר, אלא מקדים
החמור לקל, וכי היכי דאמר רבי אלעזר 'לוקה' במקדים מעשר שני למעשר ראשון - הכי נמי
קאמר במקדים תרומה לבכורים)!
תסתיים.
אלא רבי יוסי ברבי חנינא דאמר, 'אינו לוקה', לימא קשיא
דרבי יוסי ברבי חנינא אדרבי יוסי ברבי חנינא [שמצוטט
לעיל, על דברי רבי יוסי הגלילי: אף על פי שלא עשה מעשה – חייב,
נאמר: משום
רבי יוסי ברבי חנינא אמרו: אף המקדים תרומה לביכורים]?
(ומשני:) לא! רבי
יוסי ברבי חנינא -
(תמורה ד,ב)
אפטורא קאי (ולא קשיא דרבי יוסי ברבי חנינא
אדרבי יוסי ברבי חנינא), והכי קאמר: (דתנא קמא סבירא ליה) לאו
שאין בו מעשה אין לוקין עליו; משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו: אף המקדים תרומה
לביכורים (וקאתי רבי יוסי ברבי חנינא למימר: אף המקדים לקרות שם
לתרומה קודם לביכורים הוי 'לא תעשה שאין בו מעשה', ואינו לוקה)'.
ומאי שנא מימר דלקי (כדקאמרת
לעיל 'חוץ מנשבע ומימר')? (אילימא)
משום דבדיבורו (דקאמר "זו תחת זו") עשה מעשה (דמעיקרא חולין והשתא קדש), מקדים תרומה לביכורים נמי לילקי
משום דבדיבורו עשה מעשה (שקורא עליה שם ומביאה לקדושת תרומה)!?
אמר רבי אבין: שאני התם, דלאו שניתק לעשה הוא, דכתיב (במדבר
יח,כט) מכל מתנתיכם תרימו [את כל תרומת ה' מכל חלבו
את מקדשו ממנו] (לאו - דכתיב (שמות
כב,כח) מלאתך ודמעך לא תאחר, ועשה - דכתיב מכל
מתנותיכם תרימו, ודרשי ליה בעלמא ובהך
שמעתא דלקמן (דף ה:) למעשר שהקדימו בכרי: דעבר
על לאו דלא תאחר: שהקדים מעשר לתרומה,
ונתקיה ללאוי ממלקות והעמידו בחוזר ומפריש, ואף על גב דלא סמכי אהדדי - חשיב ליה
לאו שניתק לעשה, ואהכי לא לקה).
יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה אביי: וכל לאו
שניתק לעשה לא לקי? והא מימר, דלאו שניתק לעשה הוא (לאו
- דכתיב לא יחליפנו; עשה - ואם המר ימיר [ויקרא כז,י]), ולקי, דתנן 'לא שאדם רשאי להמיר
אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים'.
הוי להו תרי לאוי (לא יחליפנו,
ולא ימיר) וחד עשה (ואהכי
סופג את הארבעים).
ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי? והרי אונס (מאנס בתולה) - דחד לאו (דהכי כתיב בעניינא (דברים
כב,יט) לא יוכל לשלחה) וחד
עשה (דכתיב (שם) ולו
תהיה לאשה), ולא אתי חד עשה ועקר לאו, דתניא: 'אונס שגירש: אם ישראל הוא
- מחזיר ואינו לוקה, ואם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר' (אם
ישראל הוא מחזיר משום דבעמוד והחזר קאי, ואפשר ליה לקיומי תרווייהו: עשה ולא תעשה:
דאפשר בחזרה; אבל כהן - דלאו בעמוד והחזר קאי, משום דאינו נושא גרושתו - ודאי לוקה
משום לא יוכל לשלחה כל ימיו
דלא אתי עשה ועקר לא תעשה לומר שאין לוקין, דודאי לוקין, וקשיא למאן דאמר
דלאו שניתק לעשה אין לוקין)!
כהנים קאמרת? כהנים - טעמא אחרינא הוא: דרבי רחמנא קדושה
יתירא (דכתיב [ויקרא כא,א] אמור
אל הכהנים ... לנפש לא יטמא וכיון דחמיר קדושתייהו - החמיר
עלייהו טפי מישראל: דלילקי אפילו אלאו שניתק לעשה, אף על גב דישראל לא לקי)!
לישנא אחרינא: משני: כי פריך 'והרי
מימר' - שאני התם, דאהכי לוקה משום דהוי מימר לאו ששוה בכל: דכולי עלמא
אסירי להמיר;
ופריך: והרי אונס כו' -
דהשתא לא הוי לאו דידיה דלא יוכל לשלחה שוה בכל, אלא בישראל: שאם ישראל גרשה, והדר מצי לקיומי ללאו, אבל כהן
שגירש - אינו מחזיר, ולא אפשר לקיומי ללאו - ואפילו הכי לקי כהן, דקתני 'לוקה
ואינו מחזיר'; ואמאי? נימא: כיון דריע לאו דידיה: דלא שוה בכל - לא לילקי הך כהן:
דליעקריה הך עשה דאלים כולי האי דשוה בכל!
ומשני: כהנים - טעמא אחרינא
נינהו, ואהכי נחמיר בהן דלילקי אף על גב דלא הוי לאו ששוה בכל; אבל גבי ישראל -
דלאו ועשה שוה בכל, כלומר: בכולהו ישראל: דכולן קיימי בעמוד והחזר, הלכך לא לקי,
דהוי לאו שניתק לעשה
כתנאי: (שמות יב,י) ולא תותירו ממנו עד בקר [והנתר ממנו עד
בקר באש תשרפו] - בא הכתוב
ליתן עשה (והנותר ממנו באש תשרפו) אחר לא תעשה (והוי לאו שניתק לעשה), לומר שאין לוקין עליו - דברי רבי
יהודה; רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום דהוה 'לאו שאין בו מעשה' (דכשהוא מותירו לא קעביד שום מעשה),
וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו' - מכלל דרבי יהודה סבר לוקין עליו.
ורבי יעקב (דאמר 'לא מן השם הוא זה כו') האי
'והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו' למאי אתא (הואיל ולא איבעי ליה לדידיה ללאו הניתק לעשה)?
מיבעי ליה לכדתנן (במסכת פסחים
בפרק 'כיצד צולין' [פ"ז מ"י] (דף פג.)): 'העצמות
והגידין והנותר ישרפו בששה עשר (ולא בט"ו, דיום טוב הוי); חל
ששה עשר להיות בשבת - ישרפו בשבעה עשר, לפי שאין דוחין לא את השבת ולא את יום טוב (ואין שורפין קדשים ביום טוב)', ואמר חזקיה - וכן תנא דבי חזקיה:
מאי טעמא? - אמר קרא 'והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו': בא הכתוב
ליתן בוקר שני (דהיינו ט"ז) לשריפתו (דהכי משמע קרא: ולא תותירו ממנו עד בקר - דהיינו עד בקר של ט"ו, ואי
נותר ממנו עד אידך בקר באש תשרופו - דהיינו יום ט"ז, שהוא חולו
של מועד).
אמר אביי: כל מילתא דאמר רחמנא 'לא תעביד' (לא תעשה), אם עביד מהני (דמה שעשה עשוי):
דאי סלקא דעתך לא מהני - אמאי לקי?
רבא אמר: לא מהני מידי (כדמפרש
לקמן),
והאי דלקי - משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .