דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף ג
(תמורה ב,ב)
ורמי בר חמא (אמר לו:) בהקדיש עובד
כוכבים להתכפר עובד כוכבים (כלומר: אי משום הא - לא איריא,
דמהכא ליכא למיפשט כלל! דהיכא דהקדיש עובד כוכבים להתכפר עובד כוכבים שהפרישו
לצורך כפרת עצמו) לא קמיבעיא לי (דאין הקדשו עושה תמורה, הואיל ולא
אתי לכלל עונשין), כי קמיבעיא לי בהקדיש עובד כוכבים ומתכפר בישראל (שהפרישו עובד כוכבים לצורך ישראל: שיתכפר בו ישראל): בתר מקדיש
אזלינן (והמקדיש הוי עובד כוכבים, דלא אתי לכלל עונשין, ואינו עושה תמורה)? או
בתר מתכפר אזלינן (שהוא ישראל ואיתיה בכלל מלקות)?
תיפשוט ליה מדרבי אבהו (לקמן),
דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: 'המקדיש מוסיף חומש (שאם
רוצה לפדות הקדשו, כגון שנפל בו מום - יכול לפדותו, ומוסיף חומש, אבל מימר אינו
מוסיף חומש, דכתיב אם המקדיש
וגו' (ויקרא כז,טו): על הקדש ראשון אתה מוסיף
חומש, ולא על הקדש שני כגון תמורה; עניין אחר: שאם הקדיש בית או שדה, ואתו בעלים
לפדותו - לא פרקי בלא חומש, דכתיב (ויקרא כז,טו) ואם המקדיש יגאל [את
ביתו] ויסף חמישיתו...,
אבל אם גאלו אחֵר - לא חייביה רחמנא ליתן חומש) ומתכפר עושה
תמורה (שאם הפריש ישראל קרבן כדי שיתכפר בו חבירו ישראל, ואמר המתכפר "זו
תחת זו" - תמורתו תמורה, ולוקה: דכיון שהופרש לצורכו - קרינא ביה קרבנו: דבתר המתכפר אזלינן, ותיפשוט
מהא)
והתורם משלו (מתבואה שלו)
(תמורה ג,א)
על (טבלין) של חבירו (לפוטרו מן המעשרות) - טובת הנאה שלו (של תורם: שיכול ליתנו לכל כהן
שירצה; ואם אמר לו ישראל "הילך סלע זה ותנה לבן בתי כהן" - הוי אותו סלע
של תורם, ולא של נתרם בשבילו, ולא מצי טעין הלה 'כיון שנתרמה על טבל שלו נמצא
דנותן סלע על של עצמו')' (הך מילתא דרבי אבהו תלת מילי נינהו).
אמר ליה: התם הוא, דקאתי מכח ישראל (שהרי
הפרישו ישראל), משום הכי אזלינן בתר מתכפר (ואהכי
אזלינן בתר מתכפר), דהוה ליה תחילתו וסופו ביד ישראל (דאיתיה
בכלל עונשין), אבל הכא - הכי קא מיבעיא ליה: מי בעינן מתחילה ועד סוף דתיקו
ברשות מאן דעביד תמורה (כלומר: אבל הכא: בהקדיש עובד
כוכבים להתכפר ישראל - מי בעינן מתחילת הקדש ועד סופו שתעמוד ברשות האדם הראוי
לעשות תמורה, כגון ישראל, והך בהמה - כיון דתחילת קדושתה הויא מכח עובד כוכבים, אף
על גב דהוי המתכפר ישראל - אינו עושה תמורה? או דילמא כיון דלבסוף אתיא ביד מתכפר
וחזי למיעבד תמורה - תפסה בה קדושת תמורה)?
תיקו.
אמר מר: 'קדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין':
לא נהנין מדרבנן, ולא מועלין מדאורייתא; מאי טעמא? דכתיב (ויקרא
ה,טו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה [מקדשי ה' והביא את אשמו
לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם], וילפינן
חטא חטא מתרומה, ובתרומה כתיב 'בני ישראל'* - ולא
עובדי כוכבים;
*[במדבר יח,יא: וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל לך
נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם כל טהור בביתך יאכל אתו פסוק יב: כל חלב יצהר וכל
חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים]
'ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא' - דכתיב
בה בטומאה (ויקרא כב,ב) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו
מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם [קדשי אשר הם מקדשים לי אני ה'],
ויליף נותר חילול חילול מטומאה (דבקדשי עובדי כוכבים אין בהן משום
נותר),
דכתיב גבי טומאה (ויקרא כב,ב) [דבר אל אהרן ואל בניו
וינזרו מקדשי] בני ישראל ולא יחללו [את שם קדשי אשר הם
מקדשים לי אני ה'], וכתיב גבי נותר (ויקרא יט,ח)
ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל [ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (מה חילול האמור גבי טומאה ישראל ולא עובדי כוכבים - אף חילול האמור כאן:
ישראל ולא עובדי כוכבים), ויליף פיגול 'עון' 'עון' מנותר, דכתיב גבי פיגול (ויקרא
ז,יח) [ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב
אתו לא יחשב לו פגול יהיה] והנפש האוכלת ממנו עונה תשא,
וכתיב גבי נותר (ויקרא יט,יח) ואוכליו עונו ישא
כי את קדש ה' חלל [ונכרתה הנפש ההוא מעמיה]; וכולהו בני
ישראל ולא עובדי כוכבים;
(השתא קא מפרשינן לכולה ברייתא,
וקתני) 'ואין
עושין תמורה' (ומאי טעמא אין עושין תמורה?) -
דכתיב (ויקרא כז,י) לא יחליפנו ולא ימיר [אתו
טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש], וכתיב
בריש ענין (ויקרא כז,ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם
איש כי יפליא נדר בערכך [נפשת לה'];
לישנא אחרינא: ואין עושין תמורה מאי טעמא? - דאיתקשא
תמורת בהמה למעשר בהמה (כדאמרינן לקמן בשילהי פירקין (דף
יג.): 'והלא מעשר בכלל שאר הקדשים וכו' למה יצא?
להקיש אליו ולומר לך דמה מעשר קרבן יחיד ועושה תמורה אף כל קרבן יחיד ועושה תמורה
לאפוקי קרבנות צבור) ומעשר בהמה למעשר דגן (כדאמרינן
בבכורות (דף נג:) 'עשר
תעשר [דברים יד,כב] - בשתי מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן'),
וגבי מעשר דגן כתיב (במדבר יח,כד) כי את מעשר בני ישראל
אשר ירימו לה' [תרומה נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה] (דמשמע:) בני ישראל ולא עובדי כוכבים (הכי
נמי גבי מעשר בהמה: ישראל ולא עובדי כוכבים, וכי היכי דאמרינן גבי מעשר בהמה
'ישראל ולא עובדי כוכבים' הכי נמי נימא גבי תמורת בהמה, שהרי הוקשו כולן זה לזה,
ומהכא נפקא דקדשי עובדי כוכבים אין עושין תמורה).
'ואין מביא נסכים, אבל קרבנו טעון נסכים - דברי רבי שמעון';
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרי שלח קז]: (במדבר
טו,יג) [כל ה]אזרח [יעשה ככה את אלה
להקריב אשה ריח ניחח לה'] - אזרח (זהו
ישראל)
מביא נסכים ואין העובד כוכבים מביא נסכים (כלל);
יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים (אפילו
משל צבור)?
תלמוד לומר: 'ככה' (דככה - עיכובא הוא, דודאי טעונין
נסכים ומשל צבור, ומשמע הכי: אזרח כגון ישראל מביא נסכים אפילו בפני עצמן, ואין
העובד כוכבים מביא נסכים בפני עצמן; יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים? תלמוד לומר: ככה - והוי עיכובא: דודאי קרבנו טעון נסכים אפילו משלו:
דמקבלים מיניה דמי נסכים);
'אמר רבי יוסי: רואה אני בכולן להחמיר'
מאי טעמא? – 'לה'' כתיב בהו. (ולא גרסינן 'קדש לה'';
והכי מצאתי בזבחים בפרק 'בית שמאי' (דף מה.)
מאי טעמא: לה' כתיב בהו [בגירסתנו: שנאמר בהן
לה'] - בקדשי עובדי כוכבים, דכתיב [ויקרא
כב,יח] איש איש מבית ישראל...
אשר יקריב קרבנו וגו' והאי קרא מוקמינן בעובדי
כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, וכתיב בסיפיה דקרא לה' שנאמר אשר יקריבו לה', לומר לך דדיינין להו בתורת שאר קדשים דמועלין בהן וחייבין עליהן משום
פגול כו')
'במה דברים אמורים? בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית
מועלין בהן'
מאי טעמא?
דכי גמרינן מעילה חטא חטא מתרומה - דומיא דתרומה, דקדוש
קדושת הגוף, אבל בקדושת בדק הבית- דקדושת דמים – לא.
אמר רב יהודה אמר רב: כל לא תעשה בתורה, עשה בה מעשה -
חייב, לא עשה בה מעשה – פטור.
וכללא הוא דלאו שאין בו מעשה פטור? והרי מימר - דלאו שאין
בו מעשה הוא (דבדיבורא תליא מילתא) – ולקי,
דתנן 'לא שהוא רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים'?
אמר לך רב: הא מני? - רבי יהודה היא (דקא משתעי לקמן בהא מילתא), דאמר: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.
ומי מצית מוקמת למתניתין כרבי יהודה? והא אוקימתא לרישא דלא
כרבי יהודה, דקתני 'הכל ממירין' – 'הכל' לאיתויי מאי? - לאיתויי יורש, ודלא
כרבי יהודה'?
האי תנא סבר לה כוותיה בחדא: דלאו שאין בו
מעשה לוקין עליו, ופליג עליה בחדא: דאילו רבי יהודה סבר 'יורש אינו סומך, יורש
אינו ממיר', ותנא דידן סבר 'יורש סומך יורש ממיר'.
אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי
יוחנן משום רבי יוסי הגלילי: 'כל לא תעשה
שבתורה, עשה בו מעשה – לוקה, לא עשה בו מעשה – פטור, חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו
בשם (בשמו של הקב"ה): אף על פי
שלא עשה מעשה – חייב (לוקה, כדמפרש להו לקמן); משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו: אף
המקדים תרומה לביכורים';
'נשבע' מנלן (דלוקה)?
אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אמר קרא (שמות
כ,ז) [לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא] כי לא
ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא: בית דין של מעלה
(תמורה ג,ב)
אין מנקין אותו (דכתיב כי
לא ינקה ה'), אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.
אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא לא תיהוי ליה נקיות כלל (דאין מלקין אותו בית דין שלמטה)?
אמר ליה: אם כן לכתוב קרא 'לא ינקה' ולישתוק, 'ה''
למה לי? - בית דין של מעלה - הוא דאין מנקין אותו, אבל בית דין של מטה מלקין
ומנקין אותו.
אשכחן שבועת שוא (דכתיב (שמות כ,ז) אשר ישא את שמו לשוא,
והיינו שבועת שוא, כגון נשבע לשנות את הידוע לאדם), שבועת שקר (מפרש לקמן היכי דמי) מנלן (דלקי עלה)?
רבי יוחנן דידיה אמר: לשוא לשוא [שמות כ,ז: לא תשא את שם ה'
אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא] שני
פעמים: אם אינו ענין לשבועת שוא - תניהו ענין לשבועת שקר, דלוקה.
מתקיף לה רבי אבהו: שבועת שקר היכי דמי? אי נימא דאמר
"שלא אוכל" ואכל, התם הוא: מעשה עבד (ובדין
הוא דלילקי שהרי אכל ועשה מעשה); ואלא דאמר "שאוכל" ולא
אכל (דלאו היינו מעשה), ההוא (גירסת רש"י: וכי האי גוונא) מי
לקי (בתמיה)? והאיתמר: "שבועה שאוכל ככר זה היום" ועבר היום ולא
אכל, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אמרי אינו לוקה: רבי יוחנן אומר: אינו לוקה
דלאו שאין בו מעשה הוא, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, וריש לקיש אמר: אינו
לוקה משום דהוה ליה התראת ספק (דאי אתרו ביה "הזהר בך שתאכל
הככר שנשבעת עליה", יכול לומר "אין לי בית מיחוש בהתראה זו, דאכתי יש לי
שהות" - וכן כל היום כולו, ואפילו כי עבר היום - יכול לומר: "שוכח הייתי
ולא נזכרתי לא בשבועה ולא בהתראה" ואינו לוקה), וכל התראת
ספק אין לוקין עליו!
אלא אמר רבי אבהו: תהא "באכלתי" ו"לא
אכלתי" (כלומר: תהא שבועת שקר בנשבע שלא אכל ואכל, או שאכל ולא
אכל: דהכא ליכא שום מעשה, דהא לשעבר נשבע).
ומאי שנא דקא מרבה "אכלתי" ו"לא
אכלתי" מ"אוכל" ולא אכל (כלומר: מאי איריא דקא ממעט
"אוכל" ולא אכל ממלקות טפי מ"אכלתי" ו"לא אכלתי"?
הא בתרוייהו ליכא שום מעשה)?
אמר רבא: בפירוש ריבתה תורה שקר דומה לשוא (כדמפקא לעיל לשוא
לשוא שתי פעמים): מה שוא
לשעבר (דכי נשבע על עמוד של אבן שהוא של כסף, היינו 'לשעבר', דלשעבר קודם שנשבע
הויא אבן כמו שהיא עכשיו; ומה שוא לוקה עליה, כדאמרינן לעיל: בבית דין שלמטה מלקין
ומנקין אותו) - אף שקר לשעבר (דהיינו "אכלתי"
ו"לא אכלתי", לאפוקי "אוכל" ולא אכל - שהוא להבא).
איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו [שבועות
פ"ג מ"ז]: '"שבועה
שלא אוכל ככר זו", "שבועה שלא אוכלנה": "שבועה שלא
אוכלנה" (דהא נשבע תלת זימני שלא יאכל אותו
ככר) ואכלה - אינו חייב אלא אחת (כדאמרינן בשבועות: דאין שבועה חלה על שבועה), וזוהי שבועת ביטוי (דקאמר קרא [ויקרא
ה,ד] לבטא בשפתים להרע או
להיטיב וגו'; וזו היא 'שבועת ביטוי': שמוציא בשפתיו שלא יאכל
אותו ככר; אבל לא גזיל מידי לחבריה)
שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד' (אבל שבועת העדות ושבועת הפקדון - מביא על הזדון כשגגה אשם); 'זוהי'
- למעוטי מאי (דאין חייבין על זדונה מכות)? לאו למעוטי
"אכלתי" ו"לא אכלתי" (דאף על גב דהויא שבועת ביטוי) דלא
לקי (משום דלהרע או להיטיב
כתיב, דמשמע להבא, פרט לשעבר, כגון "אכלתי" ו"לא אכלתי";
ואכתי שבועת שקר היכי דמי)?
לא! 'זו היא' דעל שגגתה מייתי קרבן, אבל
"אכלתי" ו"לא אכלתי" לא מייתי קרבן (משום
דלהרע או להיטיב - גבי קרבן קאי, אבל ממה
נפשך חייב עליה מלקות דומיא דשבועת שוא).
ומני? - רבי ישמעאל היא, דאמר (במסכת
שבועות דף כה.): אינו חייב אלא על העתיד לבא, אבל מילקא לקי.
אימא סיפא (דההיא משנה דלעיל [שבועות
פ"ג מ"ז]): 'זוהי שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה
פטור'; 'זוהי' למעוטי מאי? לאו למעוטי "אכלתי"
ו"לא אכלתי", דלא לקי?
לא! זוהי דעל שגגתה פטור מקרבן, אבל "אכלתי"
ו"לא אכלתי" מייתי קרבן, ומני? - רבי עקיבא היא, דאמר: מביאין קרבן
לשעבר.
והא אמרת רישא רבי ישמעאל? אלא מדסיפא רבי עקיבא רישא נמי
רבי עקיבא, ורישא לאו למעוטי "אכלתי" ו"לא אכלתי" (ד"אכלתי" ו"לא אכלתי" ודאי חייב על שגגתה קרבן), אלא
למעוטי "אוכל" - ולא אכל.
ומאי שנא (דממעט "אוכל" ולא אכל
מקרבן, וקא מרבי "אכלתי" ו"לא אכלתי" מסיפא דחייב קרבן)? (ומשני: מסתברא רישא למעוטי "אוכל" ולא אכל) משום דקאי
בלהבא (דקתני '"שבועה שלא אוכלנה"') ממעט להבא (כגון "אוכל" ולא אכל), (אבל) קאי
בלהבא ממעט לשעבר (כגון "אכלתי" ו"לא
אכלתי" - בתמיה)?
'ומימר' - אמר ליה רבי יוחנן לתנא: לא תתני
'ומימר' (בכלל שאר לאוין שאין בהן מעשה), משום דבדיבורו עשה מעשה (שעושה מחולין קדשים).
'ומקלל את חבירו בשם' – מנלן?
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: אמר קרא (דברים
כח,נח) אם לא תשמר [לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה
ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלקיך] (ליראה את השם - שיתיירא שלא להוציא את השם
לבטלה, וכן מקלל את חבירו בשם - מוציאו לבטלה), וכתיב (דברים
כח,נט) והפלא ה' את מכותך [ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים
ונאמנים]; הפלאה זו איני יודע מהו; כשהוא אומר (דברים
כה,ב) [והיה אם בן הכות הרשע] והפילו
השופט והכהו לפניו [כדי רשעתו במספר] (שיטול
מכות, והיינו מלקות) - הוי אומר הפלאה זו מלקות.
אימר אפילו שבועת אמת (דקא
מזהר קרא דאפילו שבועת אמת לא ליעבד בשם שמים, ואי עביד - והפלא
ה' את מכותך: שיטול מלקות)?
בהדיא כתיב (דשרי למיעבד): (שמות
כב,י) שבועת ה' תהיה בין שניהם [אם לא שלח ידו במלאכת
רעהו ולקח בעליו ולא ישלם].
אימר הני מילי לפייס את חבירו (שלא
יהא תובעו ממון), אבל מילקא לילקי (הואיל ומביא עצמו לידי שבועה)?
לא מצית אמרת, דהכתיב (דברים
ו,יג) [את ה' אלקיך תירא ואתו תעבד] ובשמו
תשבע (דשבועת אמת שריא למעבד).
ההוא מיבעי ליה לכדרב, דאמר רב גידל אמר רב: מנין שנשבעין
לקיים את המצות (כדי שלא יוכל לחזור בו)?
שנאמר (תהלים קיט,קו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך (ואהכי איצטריך האי קרא ובשמו תשבע: לאשמועינן דנשבע לקיים את המצוה מותר).
הכתיב [אולי צ"ל הא -
כתיב] קרא אחרינא (דברים י,כ) [את ה' אלקיך
תירא אתו תעבד] ובו תדבק ובשמו תשבע (דתרי קראי כתיבי ובשמו תשבע
חד ב'ואתחנן' (דברים ו,יג) וחד ב'והיה עקב'; חד מיבעי
ליה דנשבע לקיים את המצוה, ואידך - לשבועת אמת).
ואימא למוציא שם שמים לבטלה (אבל
מקלל את חבירו בשם לא לקי)?
(ומהדר ליה:) מי גרע מקלל
את חבירו בשם ממוציא שם שמים לבטלה (לאו כל דכן הוא)?
אנן - הכי קא קשיא לן: אימא מוציא שם שמים לבטלה תיסגי
ליה במלקות, אבל מקלל חבירו בשם - כיון דקעביד תרתי (תרי
איסורי):
דקא מפיק שם שמים לבטלה וקמצער ליה לחבריה - לא תיסגי ליה במלקות (ואף על גב דלקה - אפילו הכי לא נתכפר עדיין במלקות לחודיה)?
(תמורה ד,א)
לא מצית אמרת, דכתיב (ויקרא
יט,יד) לא תקלל חרש [ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלקיך אני ה'] (דמשמע בין קללה סתם בין קללה שבשם דקאי לאו עלה, וקאתא קרא ליראה את השם לאשמועינן דלוקה, שנאמר והפלא ה' את מכותך; ענין אחר: 'לא מצית אמרת
דלא יתכפר במלקות גרידתא' דודאי מתכפר במלקות לחודיה, דהא כתיב לא תקלל חרש, וילפינן בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות'
(דף סו.) גזירה שוה מהאי לאו דכתיב
גבי אומללין, כגון לא תקלל חרש שהוא גרוע שבכולן, וכתיב גבי נשיא ונשיא
בעמך לא תאור; וכי היכי דהתם ליכא אלא מלקות גרידתא - הכי נמי
באומללין סגי ליה במלקות גרידתא, ומוקמי ליה התם במקלל בשם, דקא גמר ממקלל אביו
דכתיב ביה בנקבו שם; הלכך לא מצית אמרת דלא
תיסגי ליה במלקות; ולא מפי מורי אלא מפי רבי יצחק ברבי מנחם ז"ל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .