דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמיד דף כט
מסכת תמיד פרק שני ראוהו אחיו
(תמיד כח,ב)
משנה א:
(אסדרא דלעיל קאי: לאחר שתרם את הדשן וירד מן הכבש - אז
נתקרב אצלם: אצל רוח שהם עומדים,) ראוהו אחיו שירד, והם רצים ובאים; מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור (הואיל והורשו לקדש ידיהם
ורגליהם כמו כן לצורך עבודה - רשאים ללכת בין אולם ולמזבח), נטלו את המגרפות (יעים להסיר את הדשן ולפנותו לתפוח) ואת הצינורות (מזלגות להסיר את האברים) ועלו לראש המזבח; (וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לעשות, לפי
שצריך להרים תרומת הדשן קודם שיפנו את הדשן לתפוח;)
האברים והפדרים שלא נתעכלו
מבערב (שלא
נשרפו ו[לא] נעשו דשן) סולקין אותן על צדי המזבח (כמו 'מסלקין לצידי מזבח'); אם אין צדדים מחזיקין - סודרים אותם בסובב על הכבש (כדי שלא יפסלו בלינה, שאין
יכולין להקטירן עד לאחר שיקטירו אברי תמיד, ואם לא - סודרן על הכבש; ואם לא היו
סודרין אותם על המזבח [או על הכבש] היו נפסלין בלינה; ואמרינן בזבחים בפרק 'המזבח' (דף פז.)
דאין לינה במזבח, וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר;
'צדי
מזבח' נראה לרבי = מקום שהוא פנוי, ואם אין הצדדין מחזיקין - סודרין אותם בסובב או
על גבי הכבש; ולאחר שיסדרו את המערכות - יחזירו את האברים על המערכה ויציתו בה
האור).
משנה ב:
החלו מעלין באפר על גב תפוח (התחילו לעלות את האפר על
גבי התפוח);
תפוח היה באמצע המזבח (צבור האפר שבאמצע המזבח,
שהיו שורפין אפר על גבי מערכה ומעלין אותם שם, וזהו נויו של מזבח; והוא נקרא
'תפוח' על שם שהיה עגול כתפוח, וחבירו במסכת עבודה זרה (פ"ד מ"ח, דף נה.)
'אף על פי שנוטל בידו ונותן לתפוח'; צבור הענבים שבתוך הגת קרי 'תפוח';
וכשהיה רבה כל כך שלא היו יכולין לסדר המערכות, כדאמרינן לקמן, וראשי גיזרין
הפנימיות נוגעים בתפוח - היו מוציאין אותם לחוץ, כדכתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו,ד));
פעמים שהיו עליו כשלש מאות
כור;
וברגלים לא היו מדשנין אותו (כמו ודשנו את המזבח (במדבר ד,יג); לא
היו מוציאין אותו חוץ מן המזבח אף על פי שמזיק להם הדשן בסידור המערכה) מפני שהוא נוי למזבח (כשיש עליו דשן הרבה,
כדאמרן בעלמא (פסחים דף סה:): 'שבח הוא לבני אהרן שמהלכין עד
ארכובותיהם בדם' - כך שבח כשיש עליו דשן הרבה ונראה שלא עומד המזבח בטל), ומימיו
(תמיד כט,א)
המשך
המשנה
לא נתעצל הכהן מלהוציא את
הדשן (אף
על גב דנוי הוא למזבח כשיש עליו דשן הרבה - אפילו הכי כשהגיע העת לפנות את הדשן -
לא נתעצל כהן להוציא את הדשן, מי שמוטל עליו לעשות).
משנה ג:
(לאחר שהסירו האפר ונתנוהו לתפוח שבאמצע המזבח והיה
מקום המערכה פנוי -)
החלו מעלין בגזירין לסדר את
המערכה (לקח
גזרי עצים חתוכין ובדוקין ממום, דאמרינן: כל עץ שנמצא בו תולעת - פסול לגבי המזבח).
(והשתא שואל ומשיב לעצמו:) וכי כל העצים כשרין למערכה הן?
כל העצים (כלומר: רוב עצים) כשרין למערכה, חוץ משל גפן ושל זית (בגמרא מפרש טעמא), אבל באלו היו רגילין: במרביות (חריות וענפים) של תאנה של אגוז ושל עץ שמן (עצים שדולקין כמו נר - לפי
ששורפים יותר, ואין מעלין עשן; אבל אילנות זקנים אינן נוחין לישרף כמו אילנות
בחורים; אי נמי לית בהו קשרים בבחורים כמו בזקנים).
משנה ד:
סידר את המערכה גדולה מזרחה,
וחזיתה מזרחה;
סידר
את המערכה גדולה -
אותו שזכה בתרומת הדשן, כדמוכח ביומא (דף
כב.) דתנן התם [בברייתא]:
'מי שזכה בתרומת הדשן - יזכה בסידור מערכה ובשני גזירין' והא דקתני לעיל 'החלו מעלין
בגזירין' - הם מסייעין לו, שהיו מעלים את העצים והוא היה מסדרן;
מזרחה. כלפי מזרח היה מסדר, שהרי התפוח היה באמצע
המזבח, והוא לא היה מסדר העצים בצד מזבח הפנימי מערבית, אלא ברוח מזרחית של המזבח,
דרך ביאתו למזבח [## דרך ביאתו למזבח - שהרי עלה בכש מדרום, מצד ימין
שלו שהוא במזרחו של כבש]
וחזיתה
למזרחה. מראה היה עושה למערכה
כמין חלון גבי מזרח, שתהא הרוח מנשבת בו הרוח בא דרך שער מזרח ומנשב שם
וראשי גזירין (העצים הפנימים) הפנימים היו נוגעין בתפוח (שהוא באמצע המזבח);
וריוח היה בין הגזירים (בין סידרי העצים היו
מניחין ריוח) שהיו
מציתים את האליתא (עצים דקין) משם (דרך
אותו ריוח, ונדלקים הגדולים על ידי הקטנים; והצתת האליתא נפקא לן (יומא דף כד:)
מ-וערכו עצים על האש, דהכי קאמר [ויקרא א,ז]: ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח ואח"כ וערכו עצים
דקין על האש).
משנה ה:
בררו משם עצי תאנה יפים (לפי שהיו צריכים עכשיו
לגחלים ולישאם על המזבח הפנימי ולהקטיר שם קטרת - היו בוררים יפים שיעשו גחלים
טובים, ולא אפר);
סידר את המערכה שניה לקטורת (אחר סידור מערכה גדולה,
כדמוכח ביומא בשמעתיה דאביי (דף
לג.); וביומא מפיק דבעינן שתי
מערכות: אחת לאברים ואחת לקטרת, ותרווייהו על המזבח החיצון, דקאמרינן 'על מוקדה ... [ויקרא
ו,ב] - זו מערכה גדולה, ואש על המזבח תוקד בו - זו מערכה שניה, של קטרת') כנגד מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות, בעומד חמש סאין
גחלים,
כנגד
קרן דרומית מערבית. של
מזבח החיצון ומשוך לצד צפון להרחיקו מן הקרן ארבע אמות דקסבר האי
תנא כוליה מזבח בצפון ואין מן המזבח נגד הפתח אלא חמש אמות: שהרי ההיכל ממוצע
ועומד באמצע העזרה, ועשר אמות פתחו של היכל; יש מאותן עשר אמות חמש מן הדרום וחמש
מן הצפון, הרי חמש אמות מן המזבח נגד חמש אמות צפונית פתחו של היכל, וארבע אמות
שרוצה להרחיק מן קרן דרומית מערבית ורוצה להמשיך אותו לקרן דרומית צפונית,
לפי שבאותן ארבע אמות אי אתה יכול לסדר המערכה לפי שהם אמה יסוד ואמה סובב ואמה
קרנות ואמה הילוך רגלי כהנים סביב המערכה, דקודם שתבא אצל המערכה שתוכל לסדר
המערכה כלפי המזבח ארבע אמות, ולימדך שבאמה חמישית תסדר, שגם אותה האמה עדיין היא
נגד הפתח: שאם תרחיק יותר מאותה אמה ותקרב יותר לצד צפון, כגון באמה ששית או
שביעית - תו ליכא 'פתח' ואנן בעינן שיעשה המערכה נגד פתח ההיכל, דגמרו מגחלים של יום
הכיפורים שנוטלין מן המזבח החיצון, ובאותו צד שהוא לפני ה',
דהיינו בקרן מערבית, דכתיב [ויקרא
טז,יב] ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ואמרינן (ספרא צו פרשתא א משנה טז; יומא דף מה:): 'איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה'? הוי
אומר זה המזבח החיצון', וכתיב ביה לפני ה': דכל הנוטל מחיצון ליתן
בפנימי בפנים - אין נוטל אלא בסמוך, שאין לפנים סמוך הימנו בצד שהוא כנגד הפתח,
שאין קרוב לפתח יותר מאותו הצד.
בעומד
חמש סאין גחלים: לפי אומד חמש סאין
גחלים היו נותנין שם עצים, כך שיערו לחתות בתוכו בראש המזבח כשהוא חול: מחתה של
ארבעה קבין בריוח, ולכך צריך שני כלים לפי שלא היה חותה בשל זהב, כדאמר ביומא (דף מד:),
ש'התורה חסה על ממונן של ישראל', ובכלי של כסף שהיה חותה לא היה יכול
להכניס הגחלים בפנים, דגנאי הוא להכניס כלי כסף בפנים, שאין עניות במקום עשירות;
וגם צריך שיהא אותו שמכניס בפנים קטן יותר, ולפי שלא היה יכול לערות אותו של כסף
בשל זהב שלא יפלו מן הגחלים לארץ - הילכך חותה בשל ארבע קבין ומערה בשל שלשה קבין,
והיינו דתנן לקמן [תמיד פ"ה מ"ה] 'נתפזר ממנו כקב גחלים מכבדן לאמה'
וצריך להכניס כלי מלא בפנים, דכתיב (ויקרא
טז,יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש וגו':
ובשבת בעומד שמונה סאין
גחלים, ששם היו נותנים שני בזיכי לבונה של לחם הפנים
ובשבת, שצריך להקטיר באותו מערכה שני בזיכי לבונה
מוסיפין שלש סאין בעומד שמונה סאין
ששם
נותנין בזיכי לבונה. ולהקטיר
הבזיכין במערכה גדולה אי אפשר, דמפרשינן בזבחים (דף נח:) דכל
הנוטל בפנים ליתנן בחוץ - אינו נותן אלא בסמוך שאין לפנים הימנו, וגמרינן משירים,
והכי פירושו: כל דבר הניטל מבפנים - כגון בזיכי לבונה, כדי לתת על המזבח החיצון -
אינו נותן על מזבח החיצון אלא באותה קרן שהוא סמוך לפנים: שאין לו קרן סמוך יותר
ממנו; וטעמא מאי? - דגמרינן משירים: שירי דמים הפנימים שניתנין על יסוד מערבית,
כדכתיב [ויקרא ד, פסוק ז בפר כהן משיח,
ופסוק יח בפר העלם דבר של צבור]
אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל
מועד
האברים והפדרים שלא נתעכלו
מבערב - מחזירין אותן למערכה;
והציתו שתי מערכות באש;
האברים
והפדרים שלא נתעכלו מבערב
שאמרנו למעלה שהם סדורים על הכבש - מחזירן למערכה נראה לי דוקא לאחר
שהקטירו אברי תמיד, דאין שום דבר יכולין להקטיר במערכה זו קודם אברי התמיד, דכתיב (ויקרא ו,ה)
וערך עליה העולה - עולה ראשונה' [פסחים נדח,ב; יומא לד,א ועוד]
ובמסכת יומא אמרינן: מנין לאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שסודרין אותן על גבי האש
כדי שלא יפסלו בלינה, ואחר מערכה גדולה יסדרם ויקטירם? - שנאמר (ויקרא ו,ג)
אשר תאכל האש את העולה על המזבח, כלומר: דבר שהתחיל האש לאכול מבערב העולה על
המזבח - שׂם אותו על
העולה: אברי תמיד, על המזבח במערבו שלו; בסוף פרק 'טרף בקלפי' (יומא מה.)
וביומא מפרש בשמעתיה דאביי (דף
לג.) דאחר שסידרו שתי מערכות -
בא עוד אותו כהן שזכה שסידר את המערכה ומסדר שני גיזרי עצים, דאמרינן: מי שזכה
בתרומת הדשן - יזכה בסידור מערכה ובשני גיזרי עצים, ואחר סידור שני גיזרי עצים
ודישון מזבח הזהב והטבת חמש נרות ודם התמיד כו' - כדרך שהם סדורין לשם הם נעשים
הציתו
שתי מערכות באש. לאחר
שסידרו שני גיזרי עצים:
ירדו ובאו להם ללשכת הגזית (שהיא קרובה לעזרה להטיל
פייסות; וטעמא כאשר פירשתי לעיל: שלא היו יכולים לפייס בעזרה, לכך צריכים ללכת
ללשכת הגזית, שהיא חציה קדש וחציה חול, ומפיסין במקום המקודש, דכתיב בבית אלהים נהלך ברגש (תהלים
נה,טו)).
גמרא:
אמר רבא: גוזמא (א'שלש מאות כור', כלומר:
מילתא בעלמא הוא דקאי, ולאו דוקא: דמעולם לא הגיע לשלש מאות כור, דמקום המערכה לא
היתה יכולה להחזיק שלש מאות כור);
'השקו את התמיד בכוס של
זהב' אמר רבא: גוזמא (משנה היא לקמן [פ"ג מ"ג]
שמשקין את התמיד כדי שיהא נוח להפשיט ומשום גוזמא נקט הא);
אמר רבי אמי: דברה תורה לשון
הבאי (כאדם
שרוצה לחזק דבריו), דברו נביאים לשון הבאי, דברו חכמים לשון הבאי:
דברה תורה לשון הבאי, דכתיב (דברים ט,א) [שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים
גדלים ועצמים ממך] ערים גדולות ובצורות
בשמים - בשמים סלקא דעתא? אלא גוזמא;
דברו חכמים לשון הבאי - הא
דאמרן: תפוח, והשקו את התמיד בכוס של זהב;
דברו נביאים לשון הבאי –
דכתיב: (מלכים א א,מ) [ויעלו] כל העם [אחריו והעם] מחללים בחללים [ושמחים שמחה גדולה]
ותבקע הארץ בקולם.
אמר רבי ינאי [? שמואל? בחולין צ,ב: יצחק?] בר נחמני אמר שמואל: בשלשה מקומות דברו חכמים בלשון הבאי, ואלו הן:
תפוח, גפן, ופרכת, לאפוקי מדרבא, דתנן [תמיד
פ"ג מ"ג]: 'השקו את התמיד בכוס של
זהב', ואמר רבא: גוזמא, קא משמע לן: הני – אִין, התם – לא: אין עניות במקום
עשירות (ולא
גוזמא דכל מעשיהם בעושר ובשררה);
תפוח - הא דאמרן; גפן – דתנן [משנה מדות פ"ג מ"ח]: 'גפן זהב (דבר של זהב העשוי כמין גפן) היתה עומדת על פתח ההיכל ומודלה על גבי כלונסות (של ארז, כעין דליות של
גפן: מגביהין אותה על גבי עמודין של ארז; ולא עברו א'לא תטע לך אשרה כל עץ' (דברים
טז,כא) דזה אינו 'בנין'), וכל מי שמתנדב עלה
(תמיד כט,ב)
או גרגיר או אשכול (של זהב) - מביא ותולה בה; אמר רבי אלעזר
ברבי צדוק: מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה (גוזמא היא: דאם היתה טעונה כל כך שצריכה שלש
מאות כהנים לפנותה – תשבר, וכל כך לא היו ממתינים);
פרוכת - דתנן [שקלים
פ"ח מ"ה]: 'רבן שמעון בן גמליאל
אומר משום רבי שמעון הסגן: פרוכת עביה טפח; על שבעים ושנים נימין (לייצ"ש) נארגת, ועל כל נימה ונימה
עשרים וארבעה חוטין (שזורין מחוברין יחד; וביומא (דף עא:) נפקא
לן מקרא דכל חוט כפול ששה: כל מקום שנאמר 'שש' ללמדך שיהא החוט כפול ששה), ארכה (גובה הפרוכת) ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה (להבדיל בין ההיכל לקדשי
קדשים, כדכתיב (שמות כו,לג) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש
הקדשים וכדמוכח בתוספתא דבאותו
פרוכת שפרוסה שמה מיירי, וחלל ההיכל, כלומר: וגובהו - היה ארבעים אמה, כדמוכח
במסכת מדות (דף לז.) שגובה ההיכל ארבעים ורחבו עשרים), ומשמונים ושתים ריבוא נעשית (נערות שלא באו עדיין לכלל
נדות מתעסקות בה, שרוצים לעסוק בה בטהרה, וכדאמרינן בעלמא [כתובות קו,א] '[אמר רב נחמן אמר רב] נשים האורגות בפרוכת נוטלות שכרן מתרומת הלשכה'), ושתים עושין בכל שנה ושנה (שצריך שתי פרוכות כנגד אמה
טרקסין: שבבית שני לא יכלו לעשות אמה טרקסין, כדמוכח בבבא בתרא בתחלתו (דף ג.),
לכך עשו שתי פרוכות, ותופסין השתי פרוכות אמה; שהיו מתעסקין בכל שנה ונוטלין אלו
מן הפתח ומניחין אחרים כנגד הפתח), ושלש מאות כהנים מטבילין אותה (נראה לרבי לאחר עשייתה, לפי שאי אפשר לאורגן בטהרה
שלא תהא נדה אחת מן הנשים האורגות בה, ושמא פירסה נדה ולאו אדעתה, הילכך מטבילין
אותה קודם שיפרשוהו נגד הפתח)'.
והשתא
לפי מה שפירשתי אפרש כל סדר הפרוכת מתחלתו ועד סופו, לשון אחר:
ארכה
ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה ושתים עושים בכל שנה ושנה שתי פרוכות גובהן ורחבן כשיעור זה, להבדיל בין קדשי
הקדשים להיכל, שהיה גובה ההיכל חללו כדמפרש במסכת מדות, ושתי פרוכות היו שם כנגד
אמה טרקסין: שבבית שני לא יכלו לעשות אמה טרקסין להבדיל שם, לפי שהיה גבוה יותר
ממאה אמה, וחומה רחבה אמה אינה יכולה לסבול חומה גבוהה כל כך, ולהרחיב החומה אי
אפשר: דהכל בכתב [מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית] [דברי
הימים א, כח,יט], לכן
עשו שתי פרוכות להחזיק האמה; ואין נראה לי לומר שאותן שתי פרוכות היה כל אחד עוביו
טפח, לפי שצריך הכהן להלך בין אותן שתי פרוכות, ואם היה עביין טפחיים - אם כן לא
היה ביניהן אלא שלשה טפחים, וברחב שלש טפחים לא היה יכול להלוך! הילכך נראה לי כמו
שפירשתי.
החלו מעלין בגזירין לסדר את
המערכה [וכו'] חוץ משל זית ומשל גפן [וכו']:
הני מאי טעמא (מפני מה אין מביאין של זית
ושל גפן)?
רב פפא אמר: משום דקטרי (כלומר: יש בהן קשרים, ובשביל
הקשרים אין שורפים יפה, ומעלין עשן). (דרך
קשר להיותו כל שעה לח ואינו שורף יפה ומעלה עשן, ואין זה כבודו של מקום להעלות
עצים שאין שורפים יפה למזבח; וראיה לדבר: דאמרינן בפסחים בפרק 'כיצד צולין' בתחלתו
(דף עד.) 'כיון דאית ביה קיטרי - מפקי מיא', ואמרינן בעלמא (תענית כה: בבא קמא פא. בבא בתרא פ:) 'בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה' קשרי.)
רב אחא בר יעקב אמר: (ודאי טעמא קאמר דמשום
קשרים הם פסולים, אלא אפילו בלא טעם קשרים, בשביל דבר אחר היו מניחין, ואיזהו? -) משום ישוב דארץ ישראל (שאם ישרפו הזיתים והגפנים
לא ימצאו יין לשתות ושמן לסוך ותחרב ארץ ישראל, ונפקא מיניה לדידי דאית לי דמשום
תקנת ישוב מניחין - כמו כן כמו שמניחין בשביל הקשרים: דהא דקתני מתניתין דהיו
מביאין מורביות של תאנה - בתאנה דלא עבדא פירי, וכדמפרש: רחבה וכו', אבל בשאר
תאנות שהיו עושין פירות - לא היו מביאין, משום ישוב ארץ ישראל; אבל רב פפא לית ליה
ישוב ארץ ישראל, בכל תאנות שבעולם, לא שנא עבדא פירי לא שנא לא עבדא מביאין, וכמו
שפירשתי אני). (צריך לומר דכולי עלמא אית
להו טעם קשרים, דהא ברייתא דלקמן שמביא הש"ס - מוכחא דליכא לפרושי אלא בשביל
קשרים, ולקמן אפרשנה.)
מיתיבי: (ויקרא א פסוקים ח,יב,יז) על העצים אשר על האש - עצים הנתוכים להיות אש' (הכי גרסינן לה בתורת כהנים
[ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ד
פרק ו משנה ד]: 'על העצים אשר על האש עצים - נתונים להיות אש; וכי כל העצים כשרים היו הן?
כל העצים כשרים היו חוץ משל זית ושל גפן; רבי אליעזר מוסיף: אף של מייש, ושל אלון,
ושל דקל, ושל חרוב, ושל שקמה'; אבל באלו רגילין: במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ
שמן, והכי פירושו: על
העצים אשר על האש -
ואיזה עצים שניתוכין מהרה ונעשין אש...)
ומאי ניהו? - דוקרי שפוד (קני, כמו 'מורביות' דמתניתין: קנים הדוקרנין, שעדיין
האילן בחור ולא גדלו בו ענפים כי אם שתים ושלש, ובשביל שהוא בחור הוא שורף מהר) דלא קטרי (שאין בהן קשר) ואזלי מקטר מתוכו (ואיזה 'קשר'? - שלא הלך הקשר בפנים בתוך
העצים; דתנא קמא לא פסיל ליה אלא אם כן הלך הקשר בפנים; ובקיאין היו בדבר).
'וכי כל העצים כשרים
למערכה הן (כמו
שפירשנו במתניתין)?
כל העצים כשרים חוץ מן זית
וגפן (שאפילו
בבחרותן יש בהן קשרים), אבל באלו היו רגילין: במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן;
רבי אליעזר מוסיף (לאיסורא, ואזיל ומפרש
פלוגתא): אף של
מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה ('אלא
באלו היו רגילים' - מילתא דתנא קמא נמי הוא, אלא רבי אליעזר אפסקיה)
בשלמא למאן דאמר משום דקטרי (דמפרש טעם האיסור בשביל
קשרים ולא משום תקנת ישוב ארץ ישראל), (סבר) בהא קמיפלגי: דמר (רבי אליעזר) סבר אף על גב דלא קטרי מגואי, כיון
דקטרי מבראי - לא מייתינן, ומר (תנא קמא, דאסר של זית ושל גפן ולא יותר) סבר: (של זית ושל גפן הקשר הולך עד פנים, הילכך לא
מייתי, אבל של מייש ושל אלון ושל חרוב ושל שקמה ושל דקל -) כיון דלא קטרי מגואי, אף על גב דמבראי קטרי (הקשר אינו אלא בחוץ, אבל
בפנים אינו) – (הילכך) מייתינן*; אלא למאן דאמר (שמפרש טעם האיסור כמו כן) משום ישוב דארץ ישראל, דקל מי לית
ביה משום ישוב דארץ ישראל? (היאך שונה תנא קמא 'עצי דקל', שהרי תנא קמא לא אסר
אלא של זית ושל גפן? ועכשיו ליכא לפרושי דרב אחא בר יעקב לית ליה איסור משום
קשרים, דאי לית ליה - היה לו להש"ס להקשות 'אלא למאן דאמר משום ישוב ארץ
ישראל - במאי פליגי? אלא ודאי אית ליה טעם קיטרי;)
*(וראיה
לדברי דכל אלו יש בהם קשרים - מדפרכינן על אותה המשנה ד'כיצד צולין את הפסח': 'מביא
שפוד של רמון תוחבו לתוך פיו'; ופריך: 'ונייתי של אלון ושל דקל וחרוב ושקמה?'
ומתרצינן: משום דאית בהו קיטרי ומפקי מיא'; שמעינן התם דכל אלו אית בהו קיטרי, ואף
על גב דפרכינן התם 'ונייתו תאנה?' ומתרצינן 'תאנה נמי, אגב דמחלחלא מפיק מיא' –
פירוש: מי שיש בו מוח בפנים כמו עץ של ערבה ושל אגוז, אפילו הכי גבי עצי מערכה הם
כשרים, דהתם היינו טעמא גבי פסח: אין דרך לשפוד לחותכו לשנים, אלא מניחין אותו
עגול כמו שהוא גדל ביער, ואז הוא טוב לשפוד, הילכך אם היינו צולין בו פסח יבא הדבר
לידי קלקול, אבל גבי עצי מזבח - דרך בני אדם לחתוך עצים העומדים לשריפה לשנים
בשביל שישרף יותר, הלכך כשיחתכם לשנים (יוסר) [יקח] את המוח שמבפנים, וכן יעשה
בעצי אגוז.)
אמר לך: וליטעמיך (דמותבת ליה מברייתא דתורת
כהנים, אמאי לא אותבת ממתניתא דקתני דבתאנה היו רגילין?) - תאנה לית בה משום ישוב דארץ ישראל (בתמיה)? אלא מאי אית לך למימר? בתאנה דלא
עבידא פירא (אלא
מאי טעם לא אותבת לי? דסברת דבתאנה דלא עבדא פירי מיירי)? (אליבא דרב אחא בר יעקב, כי מקשת לי נמי מדקל – תריץ:) דקל נמי בדלא עביד פירא (דלית ביה תקנת ישוב,
דלשריפה הוא עומד)*!
ומי איכא תאנה דלא עבדא פירא (הכי פירושו: בשלמא מדקל לא
מצינו להקשות, דבדקל לא היו רגילין; אלא במתניתין אמרינן דבתאנה היו רגילין, וכיון
דבתאנה היו רגילין - וכי עולין כל כך למצוא תאנים דלא עבדי פירי כמו שצריך למזבח)?
אִין (ודאי יכולין הרבה למצוא שבשביל בניינין נמי
הוו תאנתא דלא עבדי פירי)! כדרחבה, דאמר רחבה: מייתי תאיני חיורתא (תאנים
לבנות: אותן תאנים רעות הן; נטעים של תאנים חיוורתא לוקחין כדי לנטוע, כדמפרש)
(תמיד ל,א)
ושייפי להו בחבלא דצבתא דסריך
עליה בזרא (כמו
'דצבתא מייתינן' במסכת עבודה זרה בסופה (דף
עה:): בחבל העשוי מצורי דקל,
ושייף ליה לעץ עד שתסיר כל קליפתו, וגם אם יש זרע גרעין בתוך הנטיעות – תפילֶנוּ,
ושוב לא יבא שם פרי, ובהכי משירין קליפתן; ושמא על ידי כך תועיל לו שלא תגדיל בו
קליפה ומתוך כך לא יבא בו פרי: דיפול דשריקה ביה בארעי: זרע גרעין כמו שפירשתי), וקברי היכא דמסיק ימא שירטון (באותו מקום שהים גדל,
ומתוך לחלוח המים לא ימות האילן: שאם לא היה שם קבור – ימות, מתוך שאין בו קליפה); קורה עבדא, פירי לא עבדא (ומתוך שהוא אילן סרק ואין
גדל בו פרי, שמכחישין - כחו גדול כל כך שראוי לקורות לעשות ממנו בנין; אותן ענפים
הדקין לוקחין לצורך המזבח), ותלת בריכי מינייהו (נ"א: ותלת סיכי מינייהו = ענפי) לא מחזקה להו גמלא (דף של גשר אינו יכול
לסובלן מרוב גודלן; 'גמלא' = גשר, כלומר: הרבה הם גדולים; כך נראה בעיני שינוי זה,
וכמו שברייתא שנויה בתורת כהנים כגירסת הספרים אין אדם יכול ליישב).
*(והמקשה היה סבור דאיכא הרבה תאנים דלא עבדא
פירי, כמו דרחבה, אבל בדקל ליכא; והא דפריך מדקל ולא פריך מחרוב: מי לית ביה משום
ישוב ארץ ישראל - דסבירא ליה דלא שייך איסור משום ישוב ארץ ישראל אלא בדקל ותאנה
וזית וגפן המנויין בקרא, דאגב דחשיבי מנאן הכתוב בשבח ארץ ישראל, אבל בשאר פירות
ליכא איסור משום ישוב ארץ ישראל.)
סידר את המערכה גדולה [מזרחה, וחזיתה מזרחה]:
מאי טעמא (חזיתה כלפי מזרח)?
רב הונא ורב חסדא: חד אמר כדי
שתהא הרוח (שיבא
דרך שער מזרח) מנשבת
בה, וחד אמר כדי שיהו מציתין את האליתא משם (עצים דקים משימין באותו חזית, והאש סמוך לו,
ונדלקים העצים גדולים על ידי עצים קטנים).
מיתיבי: 'ריוח היה בהן בין
הגזירין שהיו מציתין את האליתא משם'!?
אמר לך: מקומות מקומות עבדי (כלומר: במקומות הרבה היו
נותנין עצים כדי שישרפו עצי המערכה מכל צד). (ואיכא
בינייהו: דלמאן דאמר 'כדי שתהא הרוח מנשבת בו' - לא היו מציתין האליתא משם.)
הדרן
עלך ראוהו אחיו
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol