דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמיד דף כח
(תמיד כז,ב)
תנן התם (במסכת מדות [פ"א מ"ב]): 'איש הר הבית (שר, כמו (משלי ח,ד) אליכם אישים אקרא) (כל לילה ולילה) היה מחזר על כל משמר ומשמר (והיו לו מפתחות הר הבית), ואבוקות דולקות לפניו, ו(בשעה שהיה בא אצל המשמר) כל משמר שאינו עומד (כנגדו) - אומר לו איש הר הבית:
(תמיד כח,א)
"שלום עליך"!; ניכר
שהוא ישן - חובטו במקלו (מלקהו); ורשות היתה לו לשרוף את כסותו; והם אומרים "מה קול בעזרה? - קול בן
לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן לו על משמר" (ובשביל כך הוא צועק ונשמע קולו בכאן). רבי אליעזר בן יעקב אומר:
פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן ושרפו את כסותו'.
אמר רבי חייא בר אבא: כי מטי רבי יוחנן בהא מתניתא - אמר
הכי: אשריהם לראשונים שאפילו על אונס שינה עושין דין (דשינה
זו היא אונס: שאין אדם יכול לעמוד את עצמו שלא לישן משבאה לו שינה לעינו),
שלא על אונס שינה (דבר שעושין במתכוין) על
אחת כמה וכמה!
תניא: 'רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם (הרבה דברים צריך לו לאדם לבחור?! אלא הכי
קאמר: איזוהי דרך אחת מדרכים הישרים שיבור לו האדם)? - יאהב
את התוכחות שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם ורעה
מסתלקת מן העולם, שנאמר (משלי
כד,כה) ולמוֹכיחים ינעם (אדם שמקבל תוכחה – ינעם, ונחת רוח באה לעולם) ועליהם תבא ברכת טוב (טובה וברכה באה לעולם; כשטובה באה לעולם - רעה
מסתלקת מן העולם), ויש אומרים: יחזיק באמונה יתירה (ישא ויתן עם בני אדם
באמונה, ולא יאנה את הבריות), שנאמר (תהלים קא,ו) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי [הלך בדרך תמים הוא ישרתני]'.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר
רבי יונתן: כל המוכיח את חבירו לשם שמים - זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (משלי כח,כג) מוכיח אדם אֲחַרַי [חן ימצא ממחליק לשון] (חלקו של מקום - למחיצתו, כלומר: בתוך מחיצתו שכן נאמר
מוכיח אדם הרי הוא אחרי, כלומר: עמי), ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר 'חן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לשון'.
מי שהוא רוצה לתרום את המזבח [משכים וטובל עד שלא יבא הממונה]:
הא גופא קשיא: אמרת 'מי
שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבא הממונה', אלמא לאו בפייס
תליא מילתא, והדר תני '[אמר להן: "מי שטבל -] יבא ויפייס', אלמא בפייס תליא מילתא!?
אמר אביי: לא קשיא: כאן קודם
תקנה כאן לאחר תקנה, דתנן [יומא
פ"ב מ"א-ב]: 'בראשונה כל מי שרוצה
לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש כל הקודם את חבירו בתוך
ארבע אמות זכה היו שנים שוין הממונה אומר להם הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים
ואין מוציאין גודל במקדש; מעשה שנים היו שוין רצין ועולין בכבש ודחף אחד מהם את
חבירו ונשברה רגלו, וכשראו בית דין שהיו באים לידי סכנה - התקינו שלא יהו תורמין
את המזבח אלא בפייס';
רבא אמר: אידי ואידי לאחר
תקנה, והכי קתני: מי שהוא רוצה לבא ולפייס - משכים וטובל עד שלא יבא הממונה.
משנה ג:
נטל את המפתח (מתחת הטבלא של שיש) ופתח את הפשפש (ולא היה פותח שערי עזרה
עד שיעלה עמוד השחר, אלא נוטל את המפתח, ופותח את הפשפש פתח קטן שהיה בשער; הך
סתמא - רבי יהודה דמדות היא, דאמר: פתח קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה) ונכנס מבית המוקד (דרך בית המוקד) לעזרה, ונכנסו הכהנים אחריו ושתי
אבוקות של אור בידם, נחלקו (מאותן כהנים) לשתי כיתות (מהם היו יורדים דרך צפון, שבית המוקד היה בצפון): אלו מהלכין באכסדרה (תחת אכסדראות של העזרה) דרך מזרח, ואלו מהלכין באכסדרה דרך
מערב (עד
שהגיעו למזרח אצל חביריהם) (כל
סביב העזרה מארבע רוחותיה עשו אכסדראות על גבי עמודים לעמוד תחתיהן ולהצניע כלים;
ובגמרא פריך: ומי הוי אכסדראות בעזרה? דסלקא דעתיה דאותו בנין של עץ היה, לכך היה
מקשי);
היו בודקין והולכים עד
שמגיעים למקום עושה חביתים (דלשכת עושה חביתים הוה בעזרה, כדאמר במנחות (דף צו.)
דלישתן ועריכתן צריך לעשות בפנים; ובמזרח היתה, כדתנן במסכת מדות (דף לד.));
הגיעו אלו ואלו, אמרו
"שלום! הכל שלום (כפל לשון)! (לא
חסרנו דבר)";
העמידו (מאותן כהנים) עושֵׂה חביתים לעשות חביתים (להחם חמין לרבוכה).
משנה ד:
מי שזכה לתרום את המזבח - הוא
יתרום, (וכיצד
סדר עשייתן? -) והם
אומרים "הוי זהיר שלא תגע בכלי (שאף על פי שהוא יודע בדבר - צריך להזהירו, שהוא יהא
הולך יחיד, ושמא ישכח ויגע, ומתוך שמזהירין אותו הוא נזהר) עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור (דלינה פוסלת קידוש ידים
ורגלים וצריך לחזור ולקדש); (כל
זה היה אומר לו:) והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח במערבו של כבש (כלומר: באלכסון היא נתונה,
ממוצעת בין כבש למזבח, בזוית הכבש היא נתונה אצל מקום שכלה הכבש, דהיינו בין הכבש
ולמזבח)";
אין אדם נכנס עמו (שבין אולם למזבח אין אדם
יכול ליכנס אלא בשעת עבודה, וכי היכי דאדם אסור ליכנס בין אולם למזבח - הכי נמי
הוא דאסור ליכנס בין אולם לכבש, דכבש הוא כמזבח לכל דבר), ולא נר בידו (לפי שהולך יחידי), אלא מהלך לאור המערכה; לא היו רואין אותו (לפי שהיה מצד אחר של כבש:
במזרחו, דהא גובה הכבש - שהוא גובה הרבה אמות - היה מפסיק)
(תמיד כח,ב)
המשך
המשנה
ולא היו שומעין את קולו (מפני שרצה לומר 'עד שהיו
שומעין את הקול וכו' - תני 'ולא היו שומעין את קולו') עד שהיו שומעין קול העץ - שעשה בן קטין מוכני לכיור (לגלגל, שכבר שקעוהו מבערב
כדי שלא יפסלו מימיו, והשתא מעלהו כדי לקדש בו; וכשמעלהו - נשמע קול העץ; דמי כיור
נפסלין בשקיעת החמה, ואיכא למאן דאמר בזבחים (דף כא:)
דעכשיו משקען; והתם מפרש שפיר) - והן אומרים "הגיע עת קידש ידיו ורגליו מן הכיור (הגיע עת לקדש קידש ידיו
ורגליו מן הכיור)". (ומפרש בזבחים (דף
יט:) כיצד הוא מקדש: מניח ידו
הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית - ושופך מים ומקדש.)
נטל מחתת הכסף ועלה לראש
המזבח (דרך
מזרחו של כבש, באמה של כבש הסמוכות לצד מזרח; הכבש - ארכו שלשים ושתים ורחבו
ט"ז, והוא היה באמצע המזבח; נמצא משך המזבח מצד מזרח חוץ לכבש שמונה אמות,
ומצד מערב חוץ לכבש שמונה אמות, שהרי המזבח ל"ב אמות);
פינה את הגחלים הילך חותה את
המאוכלות הפנימיות (מאותן גחלים שנתאכלו ונעשו גחלים דקים, דהוו 'דשן',
ד'אשר תאכל האש' כתיב [ויקרא ו,ג]; הכי
גרסינן: 'מן המאוכלות הפנימיות', אבל גבי גחלי יום הכיפורים לא גרסינן 'מאוכלות',
אלא הכי גרסינן 'חתה וירד', דהתם בעינן גחלים גמורים והכא בעינן דשן; והא דבעינן
הכא מאוכלות - משום דנעשו דשן בעינן);
ירד (ממזרחו של כבש: דרך כשבא אל המזבח - בה יָשוב), הגיע לרצפה (למקום שכלה הכבש) - הפך פניו לצפון (כלומר: לא היה מהלך כדרכו דרך מזרח ויוצא חוץ
לעזרה, אלא הופך פניו לצפון העזרה דהיינו דרום המזבח [שהרי
הכבש יורד מהמזבח דרומה, ותחתית המזבח מדרום למזבח, וכשירד ופניו לדרום – הסתובב
לכוון צפון, ונמצא שפניו לכוון דרום המזבח]);
הולך במזרחו של כבש (אצל הכבש בקרקע עזרה סמוך
לכבש) כעשר
אמות (מן
רגל הכבש, ועדיין רחוק הוא מקום הדשן מן המזבח עשרים אמות: דשלשים אמות היה הכבש
תופס בקרקע עזרה, אליבא דמאן דאמר 'היה לה יסוד למזבח', וקרן דרומית מזרחית לא היה
לה יסוד; ופליגי בה בזבחים (דף
נד.): יש אומרים לא היה להם
יסוד ליתן דמים על אותו יסוד, אבל יסוד היה למזבח, ואליביה היה הכבש תופס בקרקע
עזרה שלשים, והא דתנן 'הכבש שלשים ושתים' - שהיה מתפשט עדיין שתי אמות למעלה על
אמה יסוד ועל אמה סובב - הרי שלשים ושתים; ואיכא למאן דאמר: לא היה לו יסוד כלל,
ואליביה תופס הכבש בקרקע עוד שלשים ואחת, ומתפשט עדיין אמה אחת על הסובב - הרי בין
הכל ל"ב);
צבר את הגחלים על גבי הרצפה ('צבר' – דכתיב [ויקרא ו,ג]
'וְשָׂמוֹ', ואמרינן [ספרא
צו פרשתא א פרק ב משנה ד]: 'ושמו - שלא יפזר') רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנים מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי
ודישון המנורה.
(ואי תימא הא בעינן ושמו אצל המזבח, ונהי דכבש כמזבח לכל מילי, מכל מקום היה לנו לקרבו
אצל המזבח, ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים אמות!?
אמר לי
רבי: דמוהשליך דכתיב במוראה ונוצה דייקינן (ויקרא א,טז) והשליך אותה אצל המזבח קדמה,
וקים להו לרבנן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמות, ועולת העוף היא נעשית על קרן
דרומית מזרחית - הילכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח עשרים אמות מקום שנותנין שם
מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה, וכל אלו נבלעים במקומן; אבל תרומת
הדשן נראה לי דלא היתה נבלעת, מדאמרינן ביומא (דף כא.) 'עשרה
נסים נעשו לאבותינו כו', ופרכינן: ותו ליכא? והאמר אביי 'מוראת העוף ודישון
מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן', ואם איתא דתרומת הדשן כמו כן נבלעת -
הוה ליה לאחשובה! ואמרינן בכריתות (דף
ו.) 'ושמו
- מלמד שטעונין גניזה': דאסור ליהנות מתרוומת הדשן.)
גמרא:
ומי הוו אכסדראות בעזרה? והא
תניא 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה? - תלמוד לומר:
(דברים טז,כא) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך [אשר תעשה לך]'!? (השתא קא סלקא דעתך אכסדראות של עץ היו, ולכך
פריך ומי הוו אכסדראות וכו' בעזרה.)
הכי קאמר: לא תטע לך אשרה, לא
תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.
אמר רב חסדא: באכסדראות של
בנין (עמודים
של אבן היו בעזרה, סביב חומת העזרה, ועל העמודים נתונים כמין תקראות).
היו בודקין והולכין [עד שמגיעים למקום עושה חביתים; הגיעו אלו ואלו, אמרו "שלום! הכל
שלום! "; העמידו עושֵׂה חביתים לעשות חביתים]:
למימרא דחביתין הוו קדימי? (מדקתני 'לעשות חביתים'
מכלל דהשתא הוו מקטרי להו על גבי המזבח!) והתניא [ספרא צו פרשתא א פרק ב
משנה י]: 'מנין שאין דבר קודם לתמיד של
שחר (דבר
הקובעו גבי מזבח לא יקדום לתמיד של שחר דבר הקרב כמו כן על גבי המזבח כו')? - תלמוד לומר: (ויקרא ו,ה) [והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר] וערך עליה העולה [והקטיר עליה חלבי השלמים]', ואמר
רבה 'העולה - עולה ראשונה'?
אמר רב יהודה: להחם חמין
לרביכה (דמותר
להחם חמין לעסוק בהן, וכשמגיע זמן הקטרתם לאחר שיקריבו אברי תמיד - יקטיר כמו כן
את החביתים).
הדרן
עלך בשלשה מקומות
מסכת תמיד פרק שני ראוהו אחיו
(תמיד כח,ב)
משנה א:
(אסדרא דלעיל קאי: לאחר שתרם את הדשן וירד מן הכבש - אז
נתקרב אצלם: אצל רוח שהם עומדים,) ראוהו אחיו שירד, והם רצים ובאים; מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור (הואיל והורשו לקדש ידיהם ורגליהם
כמו כן לצורך עבודה - רשאים ללכת בין אולם ולמזבח), נטלו את המגרפות (יעים להסיר את הדשן ולפנותו לתפוח) ואת הצינורות (מזלגות להסיר את האברים) ועלו לראש המזבח; (וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לעשות, לפי
שצריך להרים תרומת הדשן קודם שיפנו את הדשן לתפוח;)
האברים והפדרים שלא נתעכלו
מבערב (שלא
נשרפו ו[לא] נעשו דשן) סולקין אותן על צדי המזבח (כמו 'מסלקין לצידי מזבח'); אם אין צדדים מחזיקין - סודרים אותם בסובב על הכבש (כדי שלא יפסלו בלינה, שאין
יכולין להקטירן עד לאחר שיקטירו אברי תמיד, ואם לא - סודרן על הכבש; ואם לא היו
סודרין אותם על המזבח [או על הכבש] היו נפסלין בלינה; ואמרינן בזבחים בפרק 'המזבח' (דף פז.)
דאין לינה במזבח, וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר;
'צדי
מזבח' נראה לרבי = מקום שהוא פנוי, ואם אין הצדדין מחזיקין - סודרין אותם בסובב או
על גבי הכבש; ולאחר שיסדרו את המערכות - יחזירו את האברים על המערכה ויציתו בה
האור).
משנה ב:
החלו מעלין באפר על גב תפוח (התחילו לעלות את האפר על
גבי התפוח);
תפוח היה באמצע המזבח (צבור האפר שבאמצע המזבח,
שהיו שורפין אפר על גבי מערכה ומעלין אותם שם, וזהו נויו של מזבח; והוא נקרא
'תפוח' על שם שהיה עגול כתפוח, וחבירו במסכת עבודה זרה (פ"ד מ"ח, דף נה.)
'אף על פי שנוטל בידו ונותן לתפוח'; צבור הענבים שבתוך הגת קרי 'תפוח';
וכשהיה רבה כל כך שלא היו יכולין לסדר המערכות, כדאמרינן לקמן, וראשי גיזרין
הפנימיות נוגעים בתפוח - היו מוציאין אותם לחוץ, כדכתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו,ד));
פעמים שהיו עליו כשלש מאות
כור;
וברגלים לא היו מדשנין אותו (כמו ודשנו את המזבח (במדבר ד,יג); לא
היו מוציאין אותו חוץ מן המזבח אף על פי שמזיק להם הדשן בסידור המערכה) מפני שהוא נוי למזבח (כשיש עליו דשן הרבה, כדאמרן
בעלמא (פסחים דף סה:): 'שבח הוא לבני אהרן שמהלכין עד
ארכובותיהם בדם' - כך שבח כשיש עליו דשן הרבה ונראה שלא עומד המזבח בטל), ומימיו
(תמיד כט,א)
המשך
המשנה
לא נתעצל הכהן מלהוציא את
הדשן (אף
על גב דנוי הוא למזבח כשיש עליו דשן הרבה - אפילו הכי כשהגיע העת לפנות את הדשן -
לא נתעצל כהן להוציא את הדשן, מי שמוטל עליו לעשות).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol