דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמיד דף כז
(תמיד כו,ב)
פרחי כהונה איש כסותו
בארץ:
אמאי התם קרי להו 'רובים' ('ורובים שומרים שם') הכא קרי להו
(תמיד כז,א)
'פרחי כהונה'?
אמרי: אִין; התם (גבי שמירה), דלא מטו למעבד עבודה (שלא הגיעו לעשות עבודה
כגון פחותים מי"ג שנה) - קרי להו 'רובים' (כלומר: נערים); הכא, דמטו להו למעבד עבודה (שכל אותם שישנים שם בבית המוקד ראויין לעבודה, דבשביל
כך הם ישנים שם: כדי שיהיו מזומנים למחר לעבודה ביום עבודתם, דכל משמרה מתחלקת
לששה בתי אבות כנגד ששת ימי שבוע, ובשבת עובדין כולן ביחד, וחולקין ביחד) - קרי להו 'פרחי' (בחורים שלא הגיעו עדיין
לכלל זקנה).
תנן התם (במסכת מדות (פ"א מ"א, דף לד.)): 'בשלשה
מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש: בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד, והלוים
בעשרים ואחד מקומות: חמשה על חמשה שערי הר הבית (חמשה שערים שהיו לו להר הבית); ארבעה על ארבע פנותיו מבפנים (פנות = אנגל"ש: למקום שכלה החומה ומתחלת חומה), חמשה על חמשת שערי עזרה (ולקמן פריך משבעה שערים שהיו לעזרה, דתנן במסכת מדות
(שם), ומסיק לה שפיר), וארבעה על ארבע פנותיו מבחוץ (מבחוץ קאי, בין אשערים בין
אפנות; ולקמן מפרש מאי שנא), אחד בלשכת הקרבן, ואחד בלשכת
הפרוכת, ואחד אחורי בית הכפורת'. (הר הבית היה חמש מאות אמה
על חמש מאות אמה, ובכלל אותו חשבון היה חשבון העזרה מאה ושלשים וחמשה על אורך מאה
ושבעה ושמונים; ובמסכת מדות מפרש היכי הוה הר הבית חמש מאות אמה על חמש מאות אמה:
רובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, ומיעוטו מן המערב, והכי
פירושו: העזרה היתה באמצע הר הבית, אלא שלא היתה ממוצעת מכל וכל: דרוב הר הבית
בדרומו של עזרה; שני לו מן המזרח, כלומר: הר הבית מתמעט מכל צדדיו: דרובו היה
בדרום עזרה, ושני - פחות היה בו אצל מזרח, ועוד שלישי פחות מן הצפון, ועוד פחות מן
המערב = אחורי בית קדש הקדשים.)
מנא הני מילי (דבעינן כ"א שומרים
בכ"א מקומות)?
אמר רב יהודה מסורא, ואמרי לה
במתניתא תנא: דכתיב (דברי הימים א כו,יז) למזרח הלוים ששה לצפונה לוים ארבעה לנגבה לוים ארבעה
ולאסופים שנים שנים [פסוק יח] לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר (קרא - במשכן כתיב, בימי דוד בדברי הימים, וקא מני קרא
את השומרים שהיו שומרים את המשכן; ובקרא לא נחית למנין כהנים, ומדחשיב לוים
כ"א - ללמדנו שבכ"א מקומות היו, דאי בחד מקום היה מיירי, אמאי בצד מזרח
ששה? בתרי סגי! ומשום צוותא בחד מקום הוי שומרים? אלא ודאי הכי קאמר: למזרח לוים
צריך ששה מקומות, וכן כולהו).
אמרי: הני - כ"ד הוו.
אמר אביי הכי קאמר: 'ולאסופים שנים' (כלומר: קרא, דקא חשיב
'שנים שנים' - בשביל סוף פסוק כפל את לשונו, כאדם המדבר וכופל את לשונו, והכי
קאמר: וללשכות התוספות במשכן שנים שנים יהיו בכל עת; אחר כך הוא אומר לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר; ומעיקרא כשהקשה הש"ס 'כ"ד הוו' -
היה סבור דשנים לא לשון כפל, אלא דוקא, ומתרץ: דודאי לאו דוקא הם, דאם כן היה לו
לכתוב 'ארבעה', ולמה יכתוב 'שנים שנים'? אלא ודאי כפל לשון, כמו שפירשתי.)
אכתי עשרין ותרי הוו?
היאך דפרבר - חד הוה, ואחרינא
- בצוותא הוא דאזיל ויתיב גביה משום דקאי אבראי (אבל למערב לפרבר ארבעה, דלא בעי צוות, שהרי
ארבעה הן באותה רוח, ואין כל אחד צריך לצוות שהרי חבירו שומר באותו צד; אבל הכא,
אותן שנים דקחשיב קרא - האחד בשביל צוות; שולי"ץ בלע"ז)
מאי 'לפרבר'?
אמר רבה בר רב שילא: כמאן
דאמר 'כלפי בר';
ואיבעית אימא: לעולם
כ"ד, כדכתיב (קרא דקחשיב שנים שנים -
דוקא כתיב, ולא כפל לשון, וגם שנים לפרבר): תלתא מינייהו דכהנים ועשרין וחד דלוים (ויותר משלשה לא מצינו לרבויי גבי כהנים: דלא
מצינו בכהנים יותר משלש שמירות, דכתיב שומרי משמרת ... למשמרת).
והא הכא '[ה]לוים' הוא דכתיב?
כרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי
יהושע בן לוי: בכ"ד מקומות נקראו כהנים 'לוים' (וילמוד סתום מן המפורש), וזה אחד מהן (זהו מפורש מכולן, לכך נקיט ליה במילתיה): (יחזקאל מד,טו) והכהנים הלוים בני צדוק
[אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה
יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם ד' ה']' (וילמוד
סתום מן המפורש).
'חמשה על חמשה שערי הר
הבית, וארבעה על ארבעה פנותיו מתוכו, חמשה על חמשה שערי עזרה, וארבעה על ארבעה
פנותיו מבחוץ' - מאי שנא הר הבית דעבדינן מתוכו (בין אפִּנות בין אשערים), ומאי שנא עזרה דעבדינן מבחוץ (בין אשערים בין אפנות עזרה)?
אמרי: הר הבית, דאי תמה (כלומר: היה עייף מלעמוד) ובעי מיתב – יתיב, אמרינן מתוכו;
עזרה, דאי תמה ובעי למיתב לא מצי יתיב, דאמר מר 'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית
דוד בלבד' - אמרינן מבחוץ (דאי הוו מתוכן לא מצי יתבי ואי אפשר לעמוד כל היום).
אמר מר: 'חמשה על חמשה
שערי עזרה'; וחמשה שערים הוא דהוי בעזרה? ורמינהי: 'שבעה שערים היו
בעזרה: שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח'!?
אמר אביי: תרי מינייהו לא
צריכי שימור (לא
בעי שימור לוים, דהא כהנים בשלשה שמרי להו, ומה ניהו? - שער בית המוקד ושער
בית הניצוץ, ובחשבון השבעה שערים קא חשיב להו מתניתין דמדות (שם));
רבא אמר: תנאי היא, דתניא: 'אין
פוחתין משלשה-עשר גזברין ומשבעה אמרכלין (אמרכלין = שרי הכל, כלומר: ממונין אף על
הגזברין) [עד כאן לשון המשנה בשקלים פ"ה מ"ב]; רבי נתן אומר: אין פוחתין מי"ג גזברין כנגד
שלשה-עשר שערים ('גזברין' הם השוערים; וזהו הלשון נמי איכא בספרי וכו'
ורבי נתן היא, ופרושי קא מפרש לה למה היו שלשה-עשר; ואותם שני שערים דהוה בבית
המוקד חשבי להו כחד, הואיל וגבי הדדי הוו קיימי)'; דל חמשה דהר הבית - פשו להו תמניא דעזרה, אלמא (תלתא תנאי נינהו:) איכא תנא דאמר תמניא הוו (ולדידיה, קרא דוקא בלוים
כתיב, ולא בכהנים), ואיכא תנא דאמר שבעה ואיכא תנא דאמר חמשה הוו.
לא היו ישנים בבגדי [אלא היו פושטין ומניחין אותן תחת ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן]:
שינה הוא דלא (שמא יפיח בהן וגנאי הוא
לבגדי קדש), אבל
הילוך מהלכים (אפילו
שלא בשעת עבודה); שמעת
מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן (שעל מנת שיהנו בהן אפילו שלא בשעת עבודה הקדישום
מתחלה, ותנאי בית דין הוא; ופלוגתא היא במסכת יומא (דף סט.))!
אמרי: הוא הדין דאפילו הילוך
נמי לא (דאפילו
הילוך נמי אסור), והא
דקתני 'לא היו ישנים' - משום דבעי למיתנא סיפא 'אלא פושטין ומקפלין
ומניחין אותן תחת ראשיהן' קתני רישא נמי לא היו ישנים. (איירי באיסור שינה.)
והא גופה קא קשיא: 'ומניחין
אותן תחת ראשיהן' - שמע מינה (מדקתני 'תחת ראשיהן') בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם!
אימא 'נגד ראשיהם (אצל ראשיהן)'
אמר רב פפא [נ"א: רב משרשיא]: (כלומר: מדשרינן איסורא דאורייתא, דהיינו בגדי קדש
דאסור ליהנות בהן שלא בשעת עבודה, ואף על פי כן שרינן ליה להניח תחת מראשותיו שלא
כנגד ראשו, ולא גזרינן שלא יתגלגלו ויבואו כנגד ראשו ונמצא מועל ובא לידי איסורא
דאורייתא) שמע מינה
תפילין מן הצד שריין (מותר להניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו) ולא חיישינן דלמא מיגנדר ונפיל
עלייהו (והוי
איסורא דרבנן דדמי לבזיון שיהא ראשו מונח על התפילין, כלומר: מדשרי דבר שיוכל לבא
לידי איסור דאורייתא - כל שכן דאית לן למישרי איסור שאין יכול לבא אלא לידי איסור
דרבנן).
הכי נמי מסתברא: דכנגד
ראשיהן, דאי אמרת תחת ראשיהן (ממש), נהי דניתנו ליהנות בהן (ומשום הכי מותר לישן בזמן שהן תחת ראשו ואיסור שמא
יפיח בהן לא הוי אלא בזמן שהוא לבוש, דאז הוא גנאי, אבל אם הן בין כר לכסת - ליכא
איסורא דשמא יפיח) - תיפוק ליה משום איסורא דכלאים!
(והכי נמי יכול לתרץ לעיל כשתירץ 'הוא הדין דאפילו
הילוך נמי לא ואיידי כו' אלא שיוכל לדחותו כדדחי ליה הש"ס לקמן.)
(תמיד כז,ב)
הניחא למאן דאמר 'אבנטו של
כהן גדול (בשאר
ימות השנה, דדברי הכל של כלאים) לא זהו אבנטו של כהן הדיוט (דאותו של כהן גדול הוה דכלאים, ושל הדיוט לא הוה
דכלאים)', אלא
למאן דאמר 'אבנטו של כהן הדיוט זהו אבנטו של כהן גדול (אבנטו של הכן הדיוט נמי היה דכלאים, כמו של
כהן גדול)' מאי
איכא למימר? וכי תימא: כלאים בעליה ולבישה הוא דאסור, אבל מימך תותיה שפיר דמי (מותר להציעו ולישן על גביו) – והתניא [ספרא קדושים פרשתא ב פרק ד משנה יח]: (ויקרא יט,יט) [את חקתי תשמרו בהמתך לא
תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז] לא יעלה עליך - אבל אתה מציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תיכרך נימא אחת
על בשרו (ומתחמם, ופסיק רישא הוא)' (שארוג בו כלאים מצד אחד - אפילו מהצד האחר אסור
ליהנות ממנו, דכולו הוו דכלאים, ואסור לישן עליהם; חומרא דכלאים הוא, ומסתמא הכא
לא התירו, הואיל ולא לצורך עבודה הוא), וכי תימא דמפסיק מידי - והאמר רבי שמעון אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי
יוסי בן שאול משום קהלא קדישא שבירושלים: 'אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים
תחתיהן אסור לישן עליהן'! אלא שמע מינה נגד ראשיהן (וכיון שלא כנגד ראשיהן היו נתונים - ליכא
חומרא דכלאים: דכולי האי לא מחמרינן, כיון שיש היכר לדבר, ולא אתו לידי איסורא)!
ואי בעית אימא: באותן שאין
בהן כלאים (לא
תימא הכי נמי מסתברא: דאי נתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא, דבהנך דלית בהו כלאים
קאמר דמניחין תחת ראשיהן). (ובסדר
יומא בפרק 'בא לו' (דף סט.) לא גרסינן להאי 'ואיבעית אימא'.)
רב אשי אמר: בגדי כהונה קשין
הן (ואין
מחממין, ואנן בעינן העלאה דומיא דלבישה: דאית בהו הנאה; הילכך, אי לאו הכי משום
דלא ניתנו ליהנות בהן - משום כלאים ליכא למיחש), דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: הא נמטא (פלטר) גמדא (קשה) דנרש (מקום) – שריא (דקשה הוא, ואינו מחמם).
ובפרק 'בא
לו' ביומא פירש הרב רבינו ש"י פירוש אחר, ואינו נראה, דפירש: תפלין מן הצד
שריין ולא חיישינן שמא יפיח בהן, דשמא יפיח בהן לא שייך אלא בשעה שהוא לבוש
בהם; ותדע מדקא פריך 'נהי דניתנו ליהנות בהו, ותיפוק ליה משום איסורא דכלאים - היה
לו להקשות 'נהי דניתנו ליהנות בהן תיפוק ליה משום שמא יפיח', הואיל ואיסור שמא
יפיח הוי אם הם כנגד ראשו!
ובסוף
יומא אין כתוב בספרים 'ולא חיישינן דילמא מיגנדר ונפיל עלייהו', לכך פירשוֹ הרב
משום איסור שמא יפיח בהם;
והשתא
לפי פירוש מורי אתיא שמעתא שפיר, דהכי פירושו: שמע מינה - מדקא שרינן איסור
דאורייתא, כלומר: דבר שיוכל לבא לידי איסורא דאורייתא, כל שכן דאית למישרי דבר
שאינו יכול לבא אלא לידי איסורא דרבנן: דאם באו תפלין כנגד ראשו - אין כאן אלא
משום בזיון; וביומא (שם) מוכיחים מברייתא אחת שמביא הש"ס לשם דבגדי
כהונה ניתנו ליהנות בהן.
אירע קרי באחד מהן [יוצא והולך לו במסיבה ההולכת לו תחת הבירה]:
מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר (הני תרי מילי דשמעינהו
מרביה כי הדדי אמרינהו): מחילות לא נתקדשו (משום הכי תיקנו לו מחילות לצאת דרך שם; ובפסחים בפרק 'כיצד
צולין' בסופו (דף פו.) מוכיח דהא דאמר רבי יוחנן 'מחילות לא נתקדשו'
- הני מילי במחילות שתחת הר הבית, אבל מחיילות שתחת עזרה - אם הם פתוחין לעזרה - נתקדשו
בקדושת עזרה, ואם הם פתוחין להר הבית לא נתקדשו כלום, אפילו בקדושת הר הבית, ומותר
לזב ולבעל קרי ליכנס לשם; הילכך עשו הכא מחילה ופתוחה להר הבית: לחצר בית המוקד
הבנוי בהר הבית - לצאת לו לבעל קרי דרך שם, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדפרישית
במתניתין) ובעל קרי
משתלח חוץ לשני מחנות.
'חוץ
לשתי מחנות' גרס, וכן מוכח ב'אלו דברים' (פסחים
סז:), דאמר התם: 'זב וכל זב [ויקרא
ה,ב] לרבות בעל קרי',
וזב משתלח חוץ לשתי מחנות; מצורע - חוץ לשלש, ואמרינן התם: מסייע ליה לרבי יוחנן
דאמר רבי יוחנן כו'
והנרות דולקין מכאן ומכאן [עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד: זה היה
כבודו: מצאו נעול: יודע שיש שם אדם; פתוח - בידוע שאין שם אדם]:
רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא;
אתא רבי אבא, נחר ליה; אמר ליה: ליעול מר. (ולא הוה ביה דלת בפתח, אלא זה היה מנהגו: אדם שרוצה
ליכנס שם - היה נוחר, ואם היה שם אדם - היה נוחר כנגדו, וזה חוזר לאחוריו; ורב
ספרא לא עשה כן אלא רבי אבא נחר ואמר לו רב ספרא ליעול מר, והיה לו לנחור כנגדו!)
בתר דנפיק אמר ליה רבי אבא (לכך השיב לו רבי אבא לאחר
שיצא משם): עד כאן
לא סליקת לשעיר (כלומר: עדיין לא עלית לשם) גמרת מילי דשעיר (ואתה מתנהג במעשיהם שאינך צנוע כמותם, אבל
פרסיים צנועים הם, כדאמרינן בברכות בפרק קמא (דף ח:): בשלשה דברים אני אוהב את
הפרסיים: שצנועים בבית הכסא וכו')!? לאו הכי תנן 'מצאו נעול בידוע שיש שם אדם' למימרא דלא מיבעי ליה
למיעל (ולא
היה לו לומר 'בא אדוני', אלא היה לו לנחור כנגדו)!
ורב ספרא סבר: דלמא מסוכן הוא,
כדתניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד החוזר (כשאדם צריך לפנות ומשהא את נקביו ומחזירם
בבטנו) מביא את
האדם לידי הדרוקן, סילון החוזר (אדם הצריך להטיל מים ומשהא את עצמו; גבי הטלת מים
שייך לומר 'סילון') מביא את האדם לידי ירקון'.
אמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר
ליה רב הונא לרבה בריה:
1. חשיך תקין נפשך וקדים תקין
נפשך כי היכי דלא תרחק (כלומר: למד עצמך שאפילו אינך צריך לנקביך - חזק עצמך
ליפנות בשני פרקים, ולא תצטרך ליפנות ביום שבני אדם מצויים, אלא ביציאת היום בתחלת
הלילה, וגם קודם שתצא הלילה שבני אדם מצויין בבית, ותוכל ליפנות סמוך לבית; ומתוך
שתלמוד את עצמך בשני פרקים אלו - לא תצטרך ליפנות ביום בשעה שבני אדם מצויין בדרכים,
ולא תצטרך להתרחק מביתך: שבתי כסאות שלהם היו בשדות; ואם תצטרך ליפנות ביום - פעמים
שתצטרך להתרחק, ותשהא נקביך - ותסתכן);
2. (וכשאתה נפנה) תוב (שב תחלה ואחר כך) וגלי (ותעשה צרכך, ואל תגלה מעומד, וזהו צניעות שלא יראוך) כסי וקום (קודם שתעמוד עצמך - כסה לאחר שעשית צרכך)
3. שטוף ושתי שטוף ואחית (ואף על גב דאין אדם שותה
אלא אם כן שוטף את הכוס, כדאמר 'שטוף ושתי' - אפילו הכי לאחר שתשתה - שטוף ואחית,
דלמא איקרי ושתי בלא שטיפה ונמצא בולע רוקו),
4. וכשאתה שותה מים - שפוך
מהן (כלומר:
הא דבעינן שטיפה לאחר שתיה - הני מילי ביין, שאינך יכול לשפוך ממנו ותעביר הרוק
בשפיכה משום בזיון אוכלין, אבל במים - שאין כאן בזיון - שפוך מהן, וטוב לעשות יותר) ואחר כך תן לתלמידך (שפוך מהן תחלה; קא סלקא
דעתך הואיל ותלמידו הוא לא אנינא דעתיה - קא משמע לן), כדתניא: 'לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם
כן שפך מהן; ומעשה באחד ששתה מים ולא שפך מהן ונתן לתלמידו, ואותו תלמיד איסטניס
היה ולא רצה לשתות ומת בצמא; באותה שעה אמרו: לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם
כן שפך מהן'.
רב אשי אמר: הילכך האי תלמידא
דשפיך קמי רביה - לית ביה משום אפקירותא.
5. כל מילי (דבר שאכלת ובא רוק בפיך) לא תיפלוט באפי רבך (לא תרוק בפני רבך דאמרינן (עירובין דף צט.) 'הרק בפני רבו חייב מיתה') בר מקרא ודייסא (בר אם אכלת קרא או דייסא, שאם בא רוק בפיך אל
תחזירהו לאחוריו, דסכנה היא) דכפתילה של אבר דמו (ששורפין את הגוף כפתילה של אבר).
תנן התם (במסכת מדות [פ"א מ"ב]): 'איש הר הבית (שר, כמו (משלי ח,ד) אליכם אישים אקרא) (כל לילה ולילה) היה מחזר על כל משמר ומשמר (והיו לו מפתחות הר הבית), ואבוקות דולקות לפניו, ו(בשעה שהיה בא אצל המשמר) כל משמר שאינו עומד (כנגדו) - אומר לו איש הר הבית:
(תמיד כח,א)
"שלום עליך! ניכר שהוא
ישן"! חובטו במקלו (מלקהו); ורשות היתה לו לשרוף את כסותו; והם אומרים "מה קול בעזרה? - קול בן
לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן לו על משמר" (ובשביל כך הוא צועק ונשמע קולו בכאן). רבי אליעזר בן יעקב אומר:
פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן ושרפו את כסותו'.
אמר רבי חייא בר אבא: כי מטי רבי יוחנן בהא מתניתא - אמר
הכי: אשריהם לראשונים שאפילו על אונס שינה עושין דין (דשינה זו היא אונס: שאין אדם יכול לעמוד את עצמו שלא לישן משבאה
לו שינה לעינו), שלא על אונס שינה (דבר
שעושין במתכוין) על אחת כמה וכמה!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol