דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמיד דף כה-כו
מסכת תמיד פרק ראשון בשלשה מקומות
(תמיד כה,ב)
משנה:
בשלשה מקומות הכהנים שומרים
בבית המקדש בית אבטינס בית הניצוץ בית המוקד;
בשלשה
מקומות. משום דבעי לאורויי במעשה
דתמיד עבודת כהנים - נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר: שבתחלה
טובלין וכו' כאשר הוא מסודר במשנה, ובגמרא נפקא לן מקרא דבית המקדש צריך שימור,
דאי לא נפקא לן מקרא - הוה אמינא דלא צריכי שומרים, דאין עניות במקום עשירות, ואי
גנבי כלי המקדש - קנו אחרים! ועוד: דהוה אמינא דבחד שומר סגי; ומקום שמירתן היא
בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד.
הכי
גרסינן: בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות. 'בית אבטינס' היא לשכת מפטמי
הקטורת, כדתנן בפרק קמא דיומא (דף
יח:) 'הוליכוהו לעליית בית
אבטינס' גבי כהן גדול, ללמדו לשם הלכות חפינה, שהיא אחת מעבודות קשות שבמקדש,
כדמפרש ביומא (דף מט:); ולפי שהיו אומנין על מעשה הקטרת נקראת על
שמם; ומספקא לן ביומא במקום עליית בית אבטינס היכן היא, דאמרינן בפרק קמא דיומא (דף יט.)
'שתי לשכות היו לכהן גדול: לשכת פרהדרין ולשכת בית אבטינס, אחת בצפון ואחת בדרום',
ולא ידענא אי לשכת פרהדרין בצפון ולשכת בית אבטינס בדרום או לשכת בית אבטינס בצפון
ולשכת פרהדרין בדרום, ושם היה כהן גדול ישן; וביומא (דף ח:) מפרש למה נקרא כן.
בית
הניצוץ - לא שמעתי בו טעם למה
נקרא כן. פירוש הרא"ש: כמין אכסדרה היתה פתוחה מרוח אחת וניצוצי חמה מנצצין
בה והיתה בה אורה מרובה, לכך נקראת הלשכה 'בית הניצוץ'.
בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו
עליות, הרובים שומרים שם;
היו
עליות לשמירת כהנים צריך
'עליות': מקום גבוה, כדנפקא לן בגמרא 'וילוו עליך וישרתוך' [במדבר יח,ב]
וגזירת הכתוב היא; ושמירת לוים לא היתה אלא למטה אצל השערים, ולכך קרי ליה הפסוק
ללוים 'שוערים' במקרא: לפי שלא היתה שמירתן אלא אצל השער, והכהנים היו שומרין אותו
בעליות על מקום גבוה כדרך שומרי עיר; וכל שומרי עיר - בין ביום בין בלילה - לא היו
ישנים; ועשרים וארבעה שומרים בעשרים וארבעה מקומות נפקא לן בגמרא שצריך לבית
המקדש, שהיו שומרים יום ולילה: שלשה בכהנים ועשרים ואחד בלוים, ואפילו היו אותן עליות
בנויות מקצתן בעזרה - יכולים כהנים לישב שם כשהיו עייפים, דגגין ועליות לא נתקדשו,
כדאמרינן בפסחים (דף פה:) ובעזרה אין אדם יכול לישב, דאין ישיבה בעזרה
אלא למלכי בית דוד.
והרובין
שומרין שם. 'רובין' קרי כהנים שלא
הגיעו עדיין לעשות עבודה, כגון פחותים מי"ג שנה כמו (שמואל א ב,כא) ויגדל הנער [ומתרגמינן] 'ורבא רביא', ולפי שעדיין לא הגיעו
לעשות עבודה - עבדינן להו שומרים, שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור; ועוד:
הואיל ויכולין לעבוד - אין אנו מניחין אותן לשמור.
בית המוקד – כיפה, ובית הגדול
היה, מוקף רובדין של אבן;
בית
המוקד פירש רבנו חננאל בפרק קמא
דיומא (דף טו: ד"ה ואחת) 'על שם שלא היה האש כבה משם לעולם מפני
שהיו נוטלין האש לצורך המזבח'; דאמרינן בתורת כהנים [ספרא ןיקרא דבורא דנדבה פרשתא ד פרק ה משנה י] שמצוה להביא מן ההדיוט, שנאמר ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח: אף על פי שהאש יורד מן השמים - מצוה להביא
מן ההדיוט; וב'יציאות השבת' (שבת
פ"א מ"יא דף כ.) תנן:
'ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ערב שבת עם חשיכה', דכהנים זריזין הם
ולא אתו להבעיר, ופירש רש"י: להתחמם שם כהנים שהיו הולכים יחפים על גבי רצפת
העזרה, דאמרינן בזבחים (דף כד.) הואיל וכלי שרת מקדשים ועזרה מקדשת, מה מצינו
בכלי שרת שלא יהא דבר חוצץ בין ידו לכלי - התם נפקא לן מקרא - אף עזרה לא יהא דבר
חוצץ בינו לבין הרצפה.
כיפה. כלומר: לשכת בית המוקד על גבי לשכה של אבנים
היתה, ובשביל שהכהנים שומרים לשם בנאוה על גבי כיפה, דשמירתן צריך לעשותה על גבי
מקום גבוה, כדנפקא לן מקרא; ובית גדול היה, וארבע לשכות פתוחות לשם, כדאמר לקמן
ובמסכת מדות (פ"א מ"ו, דף
לד.) 'ארבע לשכות פתוחות
לבית המוקד כקטוניות פתוחות לטרקלין', כלומר: כחדרים הפתוחות לבירה, ועל ידי
מעלות עולין מהלשכות שמה לבית המוקד; 'שתים בקדש ושתים בחול', כלומר: שתי
הלשכות הפתוחות לו, שתים מהם בנויות בקדש ובעזרה ושתים בחול: בהר הבית, ובית המוקד
בנוי חציו בקדש וחציו בחול 'וראשי פשפשים' = קנים 'מפסיקין בין קדש לחול'
כדי שיזהרו כהנים ולא ינהגו במקום קדש מנהג חול; ואי תימא כיון שעל מקום גבוה היה
בנוי בית המוקד, אם כן הרי הוא חול: דגגין ועליות לא נתקדשו?! – תריץ: הכיפה היתה
שוה לקרקע עזרה, לפיכך לא בטלה קדושת כיפה; וכהאי גוונא סוגיא אחרת בפסחים (דף פה:)
על אותה שמועה של גגין ועליות, דאמר התם 'גגין ועליות לא נתקדשו' ופרכינן:
מיתיבי [פסחים פ"ז מ"יב]: 'החלונות ועובי החומה כלפנים'!?
ואמרינן [פסחים פו,א]: 'בשלמא דחלונות משכחת דקדושות כששוות
לקרקע עזרה, אלא עובי החומה היכי משכחת לה?' ומתרצינן: 'כבר שורא'
פירוש: החומה קטנה לפנים מחומה גדולה, והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה עזרה: שקרקע
עזרה הולך ועולה במעלות; ומה היו משמשות? - מערבית דרומית, היא היתה לשכת טלה
קרבן: דשם נותנים הטלאים המבוקרים; דרומית מזרחית - היא היתה לשכת עושי לחם הפנים;
מזרחית צפונית - בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששיקצום מלכי יון; צפונית מערבית -
בה יורדים לבית הטבילה: טמא יורד דרך אותה לשכה למעיין לטבול; ובית המוקד היתה
בצפון עזרה, כדתניא במסכת מדות (פ"א
מ"ו, דף לד.)
מוקף
רובדין של אבן.
'רובדין' - כמו 'יצא והניחו על רובד רביעי שבהיכל' (הרכב של שני בטויים במשנה יומא פ"ד מ"ג, דף מג:) והוא דבר הבולט מן החומה, ולכך עשוין שָׁמָה
הרובדין; היו עולין על גבי מטותיהן שהיו בתוך כניסת החומה, כעין מטות.
ומוקף לאו דוקא, אלא אותו בית המוקד שבנוי בחול היה
מוקף רובדין של אבן כדי לעלות במטות שהן בתוך החומה, דבמקום חול היו ישנים ולא
במקום קדוש, דראשי פשפשין מבדילין בין קדש לחול כדי שלא ינהגו בקדש מנהג חול.
זקני בית אב ישנים שם -
וזקני
בית אב - אותם שהיה להם לעבוד
למחר - היו ישנים בתוך כניסת החומה; ולא ארובדין קאי, דאם כן הוה ליה למימר
'על גביהם'! ובגמרא מוכיח שלא על אלו הרובדין היו ישנים, דקאמר 'גיזרתא דאיצטוותא
דקא סלקי בהו לאיצטוותא'
ומפתחות העזרה בידם;
ומפתחות
[העזרה] בידם.
כלומר: בידי אותם כהנים, לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה; ומפרש במסכת מדות (פ"א מ"ט דף לד:) היכן היתה הנחתן: 'מקום היה שם אמה על אמה' -
בלשכת בית המוקד – 'וטבלא של שיש' באותו מקום, 'וטבעת היתה קבועה בה'
ומגביהין אותן על ידי אותן הטבעות; 'הגיע זמן הנעילה הגביה את הטבלא' מן
הטבעות על ידי טבעת, אי נמי על ידי אותן הטבעות היתה הטבלא נטולה בארץ, וכשרוצין
להגביה - מגביהין אותה מן הטבעת; 'נוטל את המפתחות מן השלשלת' - המפתחות נתונין
תחת אותה טבלא - 'בשלשלת, ונעל הכהן בפנים' - שערי עזרה, 'ובן לוי ישן
לו מבחוץ גמר מלנעול; החזיר המפתחות' למקומן תחת הטבלא, 'ונותן עליו כסות
שלו וישן' על אותו טבלא.
פרחי כהונה (בחורים שהגיעו לעבודה) איש כסתו בארץ (שלא היה להם כניסה בחומה,
ומטות נמי לאו אורח ארעא לעיולי התם, כדמפרש בגמרא) הרא"ש:
'כסת' הוא הקטן שנותן אדם תחת מראשותיו כשהוא ישן, והגדול ששוכב כל גופו עליו –
הוא נקרא 'כר', וכן מוכח במסכת כלים [פ"כח מ"ה], דתנן: 'סדין שעשאו כר
ומטפחת שעשאו כסת'; וכן אמרינן בפרק בתרא דעירובין [דף ק:] 'אשה נעשית כר לבעלה' ,
ואמרינן נמי בפרק בתרא דעבודה זרה [דף סה, וע"ש בתוספות ד"ה ה"ג]
'מניח אדם עליו כסתו ולגינו' ולא גרסינן 'כסותו'!
לא היו ישנים בבגדי קדש (בגמרא מפרש טעמא), אלא היו פושטין ומניחין אותן תחת
ראשיהם (לא
כנגד ראשיהם) ומתכסין
בכסות עצמן (בגדי
חול);
אירע קרי לאחד מהן - (סדר מעשיהם מפרש:) יוצא והולך לו
(תמיד כו,א)
המשך
המשנה
במסיבה ההולכת לו תחת הבירה,
במסיבה. ראיתי בפתרונו של רבי יעקב בר שמעון
זצ"ל בכל מדות מוכיח שמסיבה הוא עמוד של בנין שעולין ויורדין בו על ידי גלגול
תחת
הבירה. כי היכי דפליגי רבי
יוחנן וריש לקיש בעלמא (יומא דף ב.) גבי 'בא ושרפו לפני הבירה', ואיכא מאן דאמר
כל המקדש כולו קרוי בירה, שנאמר 'אל הבירה אשר הכינותי' [דברי הימים א כט,יט] ואיכא מאן דאמר מקום יש בהר הבית ו'בירה' שמו - הכי
נמי פליגי הכא: דלמאן דאמר כולו בית המקדש היה המחילה הולכת תחת בית המקדש וראשה
אחד פתוח ללשכת בית המוקד של מקום חול, וראשה האחד פתוח חוץ לעזרה אל מקום הטבילה;
ואפילו לרבי יוחנן, דאמר מחילות שתחת היכל קדש - הני מילי בפתוחות לקדש, אבל
פתוחות להר הבית - אין עליהן קדושת הר הבית ואף על פי שבנויות בקדש, וכן מוכח
ב'כיצד צולין' בסופו (פסחים דף פו.); ולמאן דאמר מקום יש בהר הבית ו'בירה' שמו -
תחת אותו מקום המחילה נמשכת; ולכך עשו מחילה: דמחילות לא נתקדשו, וזב ובעל קרי
משתלח לשתי מחנות: חוץ לעזרה והר הבית
ונרות דולקין מכאן ומכאן (במחילה כדי להאיר לו) עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה
היתה שם (במחילה
סמוך לבית הטבילה: אחר שטבל מתחמם שם)
ובית הכסא של כבוד: זה היה
כבודו (לפי
שיש בו פתח ואדם שנכנס שמה) מצאו נעול (סגור - היה חוזר לאחוריו): יודע שיש שם אדם; פתוח - בידוע שאין שם אדם (ונכנס שם לעשות צרכיו);
ירד (לבית הטבילה) וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה;
(והא דתנן במסכת מגילה (דף כ.) 'לא מזין ולא טובלין אלא
ביום' - היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה, כמו טמא מת או זב או מצורע, וכשיגיע
יום שביעי וספר מקצתו – יטבול; דסלקא דעתא אמינא 'הואיל ולילה אחר היום - מתחלת
הלילה הוי שביעי' - קא משמע לן דלענין טבילה - עד דהוי יום, דכתיב [ויקרא טו,כח]
וספרה לה שבעת ימים - ימים ולא לילות; ונדה ויולדת - טבילתן
בלילה, שהרי כל שבעה שלהן הן טמאים, הילכך ליל שמיני הן טובלין.)
בא וישב לו אצל אחיו הכהנים
בא
וישב לו אצל אחיו הכהנים.
דאף על גב דעדיין אינו טהור עד שיעריב שמשו, דהא טבול יום הוא - יש לומר דחכמים לא
הטריחוהו ללכת ולצאת משם הואיל ולילה הוא עד שיאיר היום, דהא דאמרינן 'טבול יום אל
יכנס למחנה לויה' – מדרבנן; ומהכא יש להוכיח על אותה שמועה של יבמות (דף ז:)
דהכי פירושו, דאמרינן התם 'מצורע שחל שמיני שלו ערב הפסח וראה קרי בו ביום -
אמרו חכמים אף על פי שאין טבול יום אחֵר נכנס - זה נכנס: מוטב יבא עשה שיש בו כרת
וידחה עשה שאין בו כרת; רבי יוחנן אמר: דבר תורה אפילו עשה אין בו, שנאמר [דברי הימים ב כ,ה] ויעמוד יהושפט ... לפני החצר החדשה וגו' - שחדשו בה דברים ואמרו 'טבול יום אל יכנס למחנה
לויה'; והכי פירושו 'דבר
תורה': רבי יוחנן לא לאפלוגי אתא, אלא מפרש מילתא, דהא דאמרינן 'יבא עשה שיש בו
כרת וידחה עשה שאין בו כרת' - הכי קאמר: מוטב יבא עשה שיש בו כרת = פסח, וידחה
עשה דמדרבנן שאין בו כרת באיסורו; ואגב דאיירי בכרת - נקט כרת, והיינו דקא מפרש
'דבר תורה': דאי תנא קמא איירי באיסור שהוא מן התורה - לא היה לו לרבי יוחנן לומר
לך 'דבר תורה', דהא בהא איירי! אלא הכי היה לו לומר: 'אמר רבי יוחנן: אפילו עשה
אין בו'! אלא ודאי לפרושי מילתא דתנא קמא אתא; ועוד: דמוכח בכתובות (דף ח.)
דרבי יוחנן לאו תנא הוא, דאמרינן התם: 'אמר רב נחמן אמר רב: חתנים מן המנין ואין
אבלים מן המנין; מיתיבי: חתנים ואבלים מן המנין!? - מתני' קרמית עליה דרב? רב תנא
הוא ופליג! איתמר: אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: חתנים מן המנין ואין אבלים מן
המנין; מיתיבי 'חתנים ואבלים מן המנין'!? ומתרץ: כי תניא ההיא – בשורה; ואם איתא
דרבי יוחנן נמי תנא הוא, כי היכי דתריץ אליבא דרב 'רב תנא הוא ופליג' היה לו לתרץ
אליבא דרבי יוחנן 'רבי יוחנן תנא הוא ופליגי! אלא ודאי לאו תנא הוא;
אי נמי
אין להוכיח מכאן, דאיכא למימר אותו 'חציה בחול' לא היתה הכיפה שוה לקרקע הר הבית,
וקיימא לן בפסחים (דף פה:) דגגין ועליות לא נתקדשו, לא שנא גגי עזרה ולא
שנא גגי ירושלים בקדושת ירושלים.
עד שהיו שערים (דלתות העזרה) נפתחים - יוצא והולך לו
יוצא
והולך לו, דהואיל ולא יעשה עבודה -
מה יעשה לשם? אי נמי אגב חביבותא איקרי ועביד עבודה, דומיא דהך דאמרינן בפ"ב
דיומא (דף כד:): 'במה מפיסין? - רב ששת אומר בבגדי קדש, דאי אמרת
בבגדי חול - אגב חביבותא מיקרי ועביד עבודה'
לישנא
אחרינא: יוצא והולך לו לביתו, למלאכתו; דמה יעשה הואיל ולא יעבוד?
ולקמן
נמי אומר שבשעת השתחואה בשעת הקטורת היה ראש המעמד מעמיד את הטמאים בשער המזרח;
ופליגי בה אמוראי בפסחים (דף פב:): חד אומר כדי שכניסת כל העם דרך שם, שנכנסים
לשם להשתחוות, כדלקמן, ויודעים שמפני הטומאה הם חדלים ליכנס שם, ואלו הטמאים יזהרו
לבלתי לטמאות עוד; וחד אמר משום חשד שלא יחשידום שמפני מלאכתם הם חדלים ליכנס שם
לעבוד עבודה, ומעמידים אותם שם כדי שיראו אותם בני אדם ויודעים שמחמת טומאה הם
חדלים, ולא יאמרו מחמת מלאכה הוא, דאם היו שבים לביתם - יאמרו העולם 'מפני ביטול
מלאכתם הם שבים'.
משנה ב:
מי שהוא רוצה לתרום את המזבח
משכים וטובל עד שלא יבא הממונה
מי שהוא
רוצה לתרום את המזבח. כל
אותם שרוצים לתרום היו משכימים, ושנים ושלשה בני אדם אין תורמין, כי אחד הוא תורם,
אלא מטילין גורל מי שבא גורל לידו - הוא תורם; ובסוף מתניתין מפרש כיצד תורם את
המזבח, הילכך קתני 'מי שרוצה לתרום את המזבח' = כהנים שרוצים כל אחד ואחד לתרום את
המזבח – היה מכין את עצמו וטבל קודם שיבא הממונה על הפייסות; ומפרש ביומא מה היה
שמו, ואמרינן במסכת יומא (דף ל.) דאין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול,
ומפרש התם טעמא;
וכי באיזה שעה בא הממונה?
(התנא עצמו שואל ואחר כך משיב, כלומר: אנכי מפרש לך:)
לא כל העתים שוות: פעמים שהוא
בא מקרות הגבר (תרנגול,
בשליש הלילה לאחר חצות) או סמוך לו מלפניו או מאחריו (בין מלפניו בין מלאחריו: פעמים קודם פעמים אחר כך; לא
היה קבע בדבר אבל באמצע הלילה לא יבא);
הממונה (על הפייס) בא (מביתו) ודפק עליהן (בין על שערי הר הבית בין על שערי בית המוקד הפתוח להר
הבית) - והן
פתחו לו; אמר להן (לכהנים שבאותו בית אב): "מי שטבל (והכין עצמו לתרומת המזבח) - יבא ויפיס (יבא ויפייס בכאן: בחצי בית המוקד הבנוי בקדש,
דאין מפילים פייס אלא בעזרה במקום הקדש, דבעינן בבית אלהים נהלך ברגש [תהלים
נה,טו] כדמפרש במסכת יומא (דף כה.));
הפיסו (בחצי בית המוקד המקודש); מי שזכה - זכה בו.
זכה מי
שזכה ואף על גב דשאר פייסות
היו בלשכת הגזית, כדמפרש ביומא (דף
כה.) - התם היינו טעמא: מפני
שאותם כהנים שהיו בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית, כיון דלשכת הגזית מקרבתו להו הוי מפייסי
התם, אבל הכא - כיון דהוו בבית המוקד, שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד
מקום מקודש - הוו מפייסי התם; ובעזרה אי אפשר לפייס, דאין נכון לעמוד בעזרה בלא
מצנפת, כדאמר לקמן (יומא כה:) 'הממונה בא ונוטל מצנפת של אחד, ויודעין כולם
שממנו פייס מתחיל; אי נמי משום דהוי קיימי בכוליאר מסובב - אי אפשר דהוו אחוריהם
לבית; ולקמן, לאחר שפייס את סדר תרומת הדשן והגיע זמן עבודת יום - שחיטה קתני,
וירדו להם ללשכת הגזית; וטעמא כאשר פירשתי: שאותו מקום קרוב להם יותר להפיס.
גמרא:
מנא הני מילי (כלומר: מנלן מן הפסוק,
דבעינן שלשה שומרים)?
אמר אביי: אמר קרא: (במדבר ג,לח) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים
משמרת המקדש למשמרת בני ישראל [והזר הקרב יומת] (אהרן ובניו הרי שלשה שומרים; ולבסוף פריך ואימא כולהו
בחד מקום ומתרץ ליה).
אמרי: אִין, שימור בעלמא
אשכחן, דבעי כהנים ולוים שימור (פשיטא דשימור בעי כדכתיב קרא), מיהו (אנן בעינן מנא ה"מ אהא:) מתניתין קתני 'בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית
המקדש והלוים בעשרים ואחד מקום' (דבשלשה מקומות היו כהנים לפני לוים שהרי הפסוק משמע
דבהדי הדדי הוו דמשה חשיב בהדי כהנים) , ואילו קרא כהנים ולוים בהדי הדדי כתיב!?
אמרי: הכי קאמר (כלומר: ודאי קרא לא חשיב
משה בהדי כהנים, ותדע לך מדכתיב החונים בראש הפסוק שמע מינה הכי
מדריש): 'והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה – משה'; והדר 'אהרן ובניו שומרי משמרת המקדש': אהרן
בחד מקום, ובניו בשני מקומות; ממאי? - מדכתיב 'והחונים' וכתיב 'שומרים': חונים
לחוד ושומרים לחוד (דאם היה משה עמהן - היה לו לכתוב 'לפני המשכן קדמה
משה ואהרן ובניו שומרי משמרת' דכולהו כי הדדי הוו).
אימא כולהו בחד מקום לחודיה (כל שמירת כהנים בחד מקום:
גזירת המקום הוא שיהא שלשה כהנים שומרים יחד שמירה אחת)?
לא סלקא דעתא: מה משה בחד
מקום לחודיה - אף אהרן ובניו בחד מקום לחודיה. (כלומר: ממשה אתה יכול ללמוד, שהרי שמירת כהנים
הוקשה לשמירת משה לומר לך: מה משה בחד מקום שהוא לא היה שומר עמהם - כך אהרן ובניו
כל אחד בשמירתו לבדו.)
רב אשי אמר: מסיפיה דקרא (יכול אתה בקל להבין דבעינן
שלשה מקומות בכהנים דכתיב): 'שומרים' 'משמרת' 'למשמרת' (הרבה
שמירות, ואי בחד מקום הוו כולהו - אם כן לא הוי אלא שמירה אחת).
(תמיד כו,ב)
בית אבטינס ובית הניצוץ -
איבעיא להו: עליות ממש הוו או דלמא דהוו גביהי מגבה כעליות? (משום הכי בעי: דפשיטא ליה להש"ס דשמירת
כהנים הם בגבוה, כדבעינן לפרושי לקמן מקרא; משום הכי בעי 'עליות ממש הוו': כל
עליות שבהש"ס - שהבית תחתיה, לשום תשמיש הוא נעשה להבית, אבל הכא אפילו בלא
תשמיש דלמטה היו צריכים להיות בגבוה; משום הכי קא בעי 'עליות ממש ותשמיש למטה'
כדרך עליות שהתשמיש למטה בבית? או דלמא לא היו צריכים למטה בבית, אלא לשמירת
כהנים: בעבור תהיה בגובה, משום הכי בנאום על גבי מקום גבוה שבעזרה או על גבי
עמודים, אבל עליות משש – לא, שתהא תשמיש למטה?)
תא שמע: דתנן (משנה היא במסכת מדות [מדות פ"א מ"ה, דף לד.], ורישא דמשנה הכי איתא: 'שבעה שערים היו
בעזרה שפתוחים לעזרה: שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח' - דרך כניסה לעזרה;
'שבדרום שער הדלק' - על דרך אותו שער מביאין עצים למזבח; 'ושני לו שער
הבכורות [במשניות שבגמרא: הקרבן]' - דרך אותו שער מביאין בכורות למזבח; 'שלישי
לו שער המים': על גבי אותו שער נעשה כמין חקיקה אמה על אמה ברום שלש אמות,
והמשיכו לתוכן מעין עיטם, וכן מפורש ביומא (דף
לא.); זה 'בית הטבילה' שהזכרנו
למעלה, דחד היה על גבי שער, ואותו בית הטבילה היה בארץ, דהרבה בתי טבילה הוו לצורך
כהנים; 'שבמזרח שער ניקנור' - שם האיש שעשה אותו שער 'ניקנור' שמו, ודרך
אותו שער נכנסים לעזרה; 'ושתי לשכות היו לו: אחת מימינו ואחת משמאלו, אחת לשכת
פנחס המלביש ואחת לשכת עושי חביתין' שמתקנין שם מנחות הנכנסות במחבת ונאפות
שמה): 'שבצפון
שער הניצוץ (אותו בנין היה בנוי בעזרה; ועליות לא נתקדשו, ופתח של
בית הניצוץ היה פתוח לחול: להר הבית, מדקתני [בסיפא] 'ופתח היה לו לחול' אלמא בעזרה היה
מקצת הבנין); כמין
אכסדרא היה (אותו בית למטה פרוצה מרוח אחת, כאכסדרא דבי רב שפרוצה
מרוח אחת; אי נמי בכל צדדין היא פרוצה, כסתם אכסדרות שפרוצות מכל צד),
ועלייה בנויה על גבה (והבנין של מעלה בנוי על
גבי עמודים) שהכהנים
שומרים מלמעלה והלוים מלמטה, ופתח היה לו לחול'.
שהכהנים
שומרים למעלה ולוים למטן.
כלומר: לכך עשאום על גבי אכסדרא: לפי שצורך שמירת כהנים צריכה להיות בגובה, אבל
לוים ששומרים כמו כן מן הפסוק כדלקמן, אין צריכין להיות שמירתן למעלה אלא למטה;
ואגב דצריך לו לומר ששמירת כהנים צריכה שתהא למעלה - פירש דלוים לא בעי למעלן אלא
למטן; 'למעלן' 'למטן' גרסינן; ושמירת לוים אינה מוסבת על בנין אכסדרא, אלא לימדך
שאף על פי ששמירת כהנים צריכה שתהא למעלה - מכל מקום שמירתן של לוים לא בעי למעלן
אלא למטן, כלומר: כל מקום שמירתן למטה; ותדע לך דשמירת לוים לא היתה באכסדרא, אלא
לימדך זו כדקא חשיב במסכת מדות; וגם לקמן הש"ס מייתי לה אגב גררא בשלשה
מקומות הכהנים שומרים כו' והלוים בעשרים ואחד מקום, דקא חשיב להו ולא חשיב שמירה
זו שלוים יהו שומרים באכסדרא זו למטה מהכהנים, דקא חשיב חמשה - על חמשה שערי הר
הבית, ארבעה - על ארבע פנותיו מבפנים, חמשה - על חמשה שערי עזרה, ארבעה - על ארבע
פנותיו מבחוץ; ולקמן מפרש אמאי אלו מבפנים ואלו מבחוץ; אחד - בלשכת הקרבן: באותה
לשכה ניתנין קרבנות המבוקרים, והוא חוץ לעזרה, ושער היה לה; ואחד - בלשכת פרוכת,
שם היו נשים אורגות את הפרוכת, ואחד בלשכת אחורי בית הכפורת, ואם איתא דלוים
שומרים באכסדרא - אם כן הוו להו עשרים ותרי!? לקמן מוכח דאמרינן לקמן 'תרי מינייהו
לא בעו שימור'; ועל מקומו אפרש.
מנא הני מילי (דכהנים שומרים מלמעלן
ולוים מלמטן, כלומר: שהלוים בשמירתן - אין שמירתם בגובה כמו לכהנים)?
דתנו רבנן [דומה לספרי קרח פסקא קטז]: '(במדבר יח,ב) [וגם את אחיך מטה לוי
שבט אביך הקרב אתך] וילוו עליך וישרתוך [ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת] -
בעבודתך הכתוב מדבר (כלומר: בעבודתך - דהיינו שמירה שהן
שומרים כמו כן - בא הכתוב ולימד וילוו - שטפלין לך בשמירתן:
שאינן שומרין בגובה כמותך);
אתה אומר בעבודתך הכתוב מדבר (כאשר פירשתי)? או אינו אלא בעבודתם? (כלומר: שהיו שומרים
ונושאים בכתף, ומאי וילוו
עליך וישרתוך? - הכי
קאמר: ויתחברו עליך וישרתוך בני לוים שהיו נושאים בכתף המשכן וכל כליו, והאי וילוו - שאתה עושה עיקר עבודה דהיינו עבודת מזבח, והם ישרתוך שיהו נושאים המשכן בנסיעתן?)
כשהוא אומר (בבני לוי) (במדבר יח,ד) ונלוו עליך ושמרו [את משמרת אהל מועד לכל עבדת האהל וזר לא יקרב אליכם] - לכל כליו ולכל עבודתו (דעבודתן של לוים היא מַשָׂאָם) - הרי בעבודתם אמור, הא מה
אני מקיים 'וילוו עליך וישרתוך'? - בעבודתך הכתוב מדבר (ולימדך הכתוב שיהו לוים טפלים בשמירתך: כהנים
למעלן ולוים למטן; מורי רבי), הא כיצד? - כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה'.
בית המוקד כיפה: ובית גדול
היה, וחד שומר הוא דהוה בבית המוקד; ורמינהי [מדות פ"א מ"ז]: 'שני
שערים היו בבית המוקד (הבנוי על גבי כיפה) אחד פתוח לחיל (לחול) ואחד פתוח לעזרה'? (בחציו הבנוי בקדש; ומדהוו
שני שערים - אלמא הוו שני שומרים: דלכל שער ושער הוי שומר, ובלבד שישמש כניסה
ויציאה; ואף על גב דאמרינן 'לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול', לשכת בית
המוקד - הואיל והוה ליה שני שערים - אחד בקדש ואחד בחול - הבנוי לקדש נמשך אחר
פתחו, והבנוי בחול נמשך אחר פתחו, וכן מוכח ביומא (דף כה.) גבי
לשכת הגזית, דאמרינן דחציה בקדש וחציה בחול, ואמרינן: שמע מינה שני פתחים היו לה:
אחד פתוח לקדש ואחד פתוח לחול, דאי סלקא דעתך פתח אחד היה לה ולקדש היה פתוח, זקן
היה יושב במערבה מי איכא? והאמר מר 'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד', ואי
סלקא דעתך לחול היה פתוח, ופתח אחר לא היה לו - והאמר מר: 'לשכות הבנויות בקדש
ופתוחות לחול תוכן חול', ואנן בעינן פייס במקום מקודש, שנאמר [תהלים נה,טו]
'בבית אלהים נהלך ברגש'! אלא שמע מינה שני פתחים היו לה: אחד פתוח
לחול ואחד פתוח לקדש)!?
אמר רב יהודה: בזה שנכנסין
לעזרה – (סיומא
דההיא משנה היא:) '[אמר רבי יהודה: זה שהיה פתוח לעזרה -] פשפש קטן היה לו (פתח קטן בתוך שער), שבו נכנסין לבלוש העזרה (בלילה, קודם תרומת הדשן)' (לפי שאינם רוצים לפתוח שערי עזרה עד זמן עבודת
תמיד, שהוא יום; וכן מוכח במתניתין: דלאחר שהפיסו על תרומת הדשן, דשם בבית המוקד
היו מפיסין, ' נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס לעזרה; נכנסו אחריו כו' עד
שהיו מגיעים כו' ... הכל שלום' ומתניתין דתמיד - אליבא דרבי יהודה דמדות).
אמר אביי: כיון דגבי הדדי הוו קיימי (זה כנגד זה, אי נמי דסמיכי אהדדי) - סגי להו בחד שומר: דוי (רואה, כמו 'חזיא דהוי דוי למערב' (שבת דף לה.)) להכא
ודוי להכא.
מוקף רובדין של אבן:
'רובדין' מאי ניהו?
גזרתא דאצטבתא דסלקי בהו
לאצטבתא (שעולין
על ידם למטות שהן בחומה, כעין מטות; וקא סלקא דעתך דלאחר שנבנו בחומה חלקו את
האבנים ועשו כמין איצטוואות, ומשום הכי פריך:)
ומי הוו מיפלגי אבנים?:
והכתיב (מלכים א ו,ז) והבית בהבנותו אבן שלמה [מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו]?
אמר אביי: דמתקני ומייתי
מעיקרא אבני זוטרתא ואבני רברבתא (קודם שיביאו האבנים בעזרה היו מתוקנות על ידי ברזל,
ומייתי אבנים גדולות ואבנים דקות), כדכתיב (דהכי היו עושים): (מלכים א ז,י) [ומיסד אבנים יקרות
אבנים גדלות] אבני עשר אמות ואבני
שמונה אמות. (ואבני עשר אמות - אותן שתי אמות שבולטות -
לצורך איצטוואות הן בולטות, וחוץ לעזרה מותר לחותכן ולהשוותן בברזל, אבל משבאו
לעזרה - אסור להניף עליהם ברזל; והא דכתיב (מלכים א ו,ז) ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו היינו בעזרה, אבל חוץ לעזרה – לא; היינו דקמתרץ 'דמתקני
ומייתי מעיקרא'; כן מוכח במכילתא, דאמרי התם [מכילתא יתרו מסכת דבחודש פרשה יא]:
'לא תבנה אתהן גזית [שמות כ,כג] - בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה גזית
בהיכל ובבית קדשי קדשים; הא מה אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל וכו' בבית
אינו נשמע אבל בחוץ נשמע; כי חרבך הנפת עליה ותחלליה
- רבי שמעון בן אלעזר אומר: המזבח נברא לההאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצרם -
אינו דין שיבא מקצר על המאריך'.)
זקני בית אב ישנים שם:
ואמאי (אמאי ישנים על גבי החומה)? לעיילי מטות?
אמר אביי: לאו אורח ארעא
לעיולי מטות לבית המקדש.
פרחי כהונה איש כסותו
בארץ:
אמאי התם קרי להו 'רובים' ('ורובים שומרים שם') הכא קרי להו
(תמיד כז,א)
'פרחי כהונה'?
אמרי: אִין; התם (גבי שמירה), דלא מטו למעבד עבודה (שלא הגיעו לעשות עבודה
כגון פחותים מי"ג שנה) - קרי להו 'רובים' (כלומר: נערים); הכא, דמטו להו למעבד עבודה (שכל אותם שישנים שם בבית המוקד ראויין לעבודה, דבשביל
כך הם ישנים שם: כדי שיהיו מזומנים למחר לעבודה ביום עבודתם, דכל משמרה מתחלקת
לששה בתי אבות כנגד ששת ימי שבוע, ובשבת עובדין כולן ביחד, וחולקין ביחד) - קרי להו 'פרחי' (בחורים שלא הגיעו עדיין
לכלל זקנה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol