דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף כא-כב
(מעילה כ,ב)
[אמר לו "תן בשר (של הקדש) לאורחים"
ונתן להם כבד, "כבד" ונתן להם בשר - השליח מעל] אמר לו "תן לו חתיכה [אמר לו "תן להם חתיכה
חתיכה" והוא אומר "טלו שתים" והם נטלו שלש - כולם מעלו]:
שמע מינה: מוסיף על שליחותו
הוי שליח! (מדקתני
'כולן מעלו', דמשמע דבעל הבית נמי מעל - מכלל דסבירא ליה לתנא דמתניתין דשליח לא
עקר שליחותו דבעל הבית, אלמא 'מוסיף על דבריו' הוא דהוי; דאי הוי 'עוקר שליחותו' -
לא היה הבעל הבית מועל! אלא ודאי 'מוסיף על שליחותו' הוא; ותפשוט מהכא הא דמיבעיא
לן במסכת כתובות (דף צח:): האי מאן דאמר לשלוחיה "זיל זבין לי
ליתכא דארעא" וזבין ליה כורא - שהוא פי שנים - מי אמרינן 'מוסיף על דבריו של
משלח' הוי, ולא עקר שליח שליחותיה, וקנה (שליח כוליה כורא)? או עובר על דבריו הוי,
ולא קנה הלוקח כלום?)
אמר רב ששת: (מהכא לא תיפשוט, דהכא -
היינו טעמא דבעל הבית נמי מעל:) דאמר שליח "טול אחת מדעתו ואחת מדעתי" (משום דאמר שליח מדעתו, דהכי אמר שליחא לאורחים
"טלו לכם שתי חתיכות: האחד מדעתו של בעל הבית ואידך מדעתי", ואידך לקחו
מדעתן, דהכא ודאי 'מוסיף' הוי, ואיתעבידא שליחותיה, ולכך מעל); (וכי תימא: (אי הכי) הא פשיטא דבעל הבית מעל)
(מעילה כא,א)
מהו דתימא עקר שליח שליחותיה
דבעל הבית ולא למעול? - קא משמע לן (כיון דאמר "טלו אחד מדעתו של בעל הבית",
ודעתו של בעל הבית - היינו שליחותיה, ומעל).
משנה:
אמר לו "הבא לי מן החלון
או מן הדלוסקמא (טליקא דסבי, שקורין טסק"א [=שַׂק] בלע"ז)" והביא לו, אף על פי שאמר בעל הבית "לא
היה בלבי (שתביא
לי אותו ממקום שהבאת לי) אלא מזה (האחר)" והביא מזה - בעל הבית מעל (שהרי נעשית שליחותו: דדברים שבלב שהוא אומר "לא
היה בלבי על זה" - אינן דברים);
אבל אם אמר לו "הבא לי
מן החלון" והביא לו מן הדלוסקמא, או "מן הדלוסקמא" והביא לו מן
החלון - השליח מעל;
שלח (פרוטה של הקדש) ביד חרש שוטה וקטן: אם עשו שליחותו - בעל הבית מעל;
לא עשו שליחותו (ממה שצוהו בעל הבית) - (בעל הבית לא מעל דלא איתעבידא שליחותיה והם לא מעלו
דלאו בני דעה נינהו, אלא) חנווני מעל (לכשיוציא: כשיתן אותה פרוטה לשום אדם, דהשתא הוא משנה
לה מקדש לחול: כשמוציאה);
שלח ביד פקח ונזכר (בעל הבית שהיה של הקדש) עד שלא הגיע אצל חנווני (קודם שהגיעה ליד חנווני) - חנווני מעל לכשיוציא (ולא
בעל הבית ולא שליח: בעל הבית לא מעל, דכיון דנזכר בעל הבית קודם שנעשה שליחותו -
איפטר ליה ממעילה, דהוה ליה מזיד, ומעילה אינה נוהגת אלא בשגגה, דכתיב [ויקרא ה,טו]
וחטאה בשגגה מקדשי ה'; ושליח נמי לא מעל, שהרי עשה שליחותו! אבל
חנווני מעל לכשיוציא, דהואיל ואינו יודע דשל הקדש היא - הויא שגגה גביה);
כיצד יעשה (בעל הבית, כשנזכר לו,
שיוציא החנווני מידי מעילה)?
נוטל פרוטה (של חולין) או כלי, ואומר (קודם שיוציאנה החנווני): "פרוטה של הקדש בכל מקום שהוא
מחולל על זה": שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף.
גמרא:
מאי קא משמע לן?
דברים שבלב אינם דברים.
שילח ביד חרש
שוטה וקטן; אם עשו [שליחותו
- בעל הבית מעל; לא עשו שליחותו - חנווני מעל]:
והא לאו בני שליחותא נינהו (הני חרש שוטה וקטן, ואמאי
מעל בעל הבית משיעשו שליחותו)!?
אמר רבי אלעזר: עשאום (לחרש שוטה וקטן) כמעטן של זיתים, דתנן [טהרות פ"ט מ"א]: 'הזיתים מאימתי מקבלין טומאה? משיזיעו זיעת המעטן (שמחמת שמונחים במעטן בדוחק
- מתחממין ומזיעות טיפות שמן, ובאותה זיעהה ניחא ליה לבעל הבית משום דכבר מתחילין
לכונסן כדי לסוחטן בבד, וכיון דניחא ליה בההיא זיעה - הרי הן מוכשרין) ולא זיעת הקופה (אותה זיעה שמזיעין בקופה
כשמלקטין אותן; דההיא זיעה לא חשיבא ליה ולא ניחא ליה, ולא מכשרא לקבל טומאה; ומכל
מקום האי 'זיעת המעטן' דניחא ליה בגווה - אמרינן דקעביד שליחותיה דבעל הבית: אף על
גב דמעטן לאו בר זיעה הוא - חשיבא הא זיעה ומכשרא לטומאה, הא נמי: חרש שוטה וקטן,
אף על גב דלאו בני דעה נינהו, כי איתעבידא שליחותיה על ידיהן, הואיל וניחא ליה
בגוויה - מעל)';
רבי יוחנן אמר: כאותה ששנינו [תוספתא עירובין פ"ב מ"ט]: 'נתנו (לעירוב) על גבי הקוף והוליכו, או על גבי הפיל והוליכו - הרי זה עירוב' אלמא קא
עבדא שליחותיה (אף
על גב דלא הוי בן דעת, הואיל ואיתעבידא שליחותיה - הוי עירוב) - הכי נמי (גבי חרש שוטה וקטן) איתעביד שליחותיה.
שלח ביד פקח [ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני - חנווני מעל לכשיוציא]:
ואף על גב דלא אידכר שליח?
ורמינהי [תוספתא מעילה פ"ב מ"ג] 'נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח - השליח מעל (דכיון שנזכר בעל הבית -
דהוה ליה מזיד - פטור ממעילה, אבל השליח - דשוגג הוא – מעל; והיינו דאמר במסכת
חגיגה: האי דמעל השליח - היינו כהררין התלויין בשערה: דשליח ענייא, מאי עביד? הא
לא עביד אלא שליחותיה דבעל הבית!)?
אמר רב ששת: מתניתין (היינו טעמא דחנווני לחודיה
מעל) -
כשנזכרו שניהם (בעל
הבית ושליח, והחנווני לא נזכר; דשניהם: בעל הבית והשליח - הוו להו מזידין, ולכך לא
מעלו אלא חנווני לחודיה, דהוה שוגג).
משנה:
נתן לו פרוטה [ו]אמר לו: "הבא לי בחציה נרות (בחציה כלי חרס שמדליקין בו
את הנרות) ובחציה
פתילות", והלך והביא לו בכולה פתילות או בכולה נרות, או שאמר לו "הבא לי
בכולה נרות" או "בכולה פתילות" (שניהם לא מעלו: בעל הבית לא מעל, שלא נעשה
שליחותו, והשליח נמי לא מעל: שבדבר ששינה בו שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה,
ואין מעילה בחצי פרוטה), והלך והביא בחציה נרות ובחציה פתילות - (הכי נמי) שניהם לא מעלו (משום טעמא דרישא);
אבל אם אמר לו "הבא לי
בחציה נרות ממקום פלוני ובחציה פתילות ממקום פלוני", והלך והביא לו נרות
ממקום פתילות ופתילות ממקום נרות - השליח (ששינה שליחותו בפרוטה שלמה) מעל;
נתן לו שתי פרוטות ואמר לו
"לך והבא לי אתרוג", והלך והביא לו באחת אתרוג ובאחת רימון - שניהם מעלו
(דהא
נעשית שליחותו של בעל הבית בפרוטה, והשליח נמי שינה בפרוטה);
רבי יהודה אומר: בעל הבית לא
מעל, שהוא אומר לו 'אתרוג גדול (בשתי פרוטות) הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע (שלא הייתי מבקש כן)';
נתן לו דינר זהב ואמר לו
"לך והבא לי חלוק"
(מעילה כא,ב)
המשך
המשנה
והלך והביא לו בשלשה (דינרי כסף, שהוא חצי דינר
זהב) חלוק
ובשלשה טלית - שניהם מעלו (דבעל הבית נעשית שליחותו ביותר מכדי פרוטה, והשליח
מעל ביותר משוה פרוטה);
רבי יהודה אומר: בעל הבית לא
מעל, שהוא אומר לו "חלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע (ולא עשית שליחותי כלל)".
גמרא:
שמעת מינה: מאן דאמר לשלוחו
"זיל זבן לי כורא דארעא", ואזל וזבן ליה ליתכא - קני לוקח (כלומר: שמעת ממתניתין
דקתני 'והביא לו חלוק בשלשה - שניהם מעלו' ואפילו בעל הבית, אף על פי שצוהו
להביא לו בדינר זהב: דזבן לו פחות ממה שאמר לו - שמעת מינה: האי מאן דאמר לחבריה
וכו' ותפשוט מהכא דקנה לוקח אף על פי שקנה לו פחות).
אמרי: הכא היכי דמי? כגון
דאייתי ליה שוה שש בשלש (כלומר: מהכא ליכא למשמע, דהכא מאי טעמא מעל בעל הבית?
כגון דאייתי ליה השליח חלוק שוה דינר זהב בשלשה דינרי כסף: דהואיל ושוה דינר זהב -
נעשית שליחותו, ולהכי מעל).
אימא סיפא: 'רבי יהודה
אומר: בעל הבית לא מעל, שהוא יכול לומר לו 'חלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי חלוק
קטן ורע' (ואם
איתא דאייתי ליה שוה דינר זהב - היכי מצי אמר ליה "הבאת לי קטן ורע"? הא
שוה דינר זהב ביקש, ושוה דינר זהב הביא לו!)!?
(הא לא קשיא, דמשום הכי אמר רבי יהודה 'בעל הבית לא
מעל') דאמר ליה
(דאכתי
מצי אמר ליה):
"אי יהבת דינר (זהב) כוליה (כמו
שאמרתי לך) - אייתית
לי (חלוק) שוה שני דינרין".
הכי נמי מסתברא, דקתני 'מודה
רבי יהודה בקטנית ששניהם מעלו (כלומר: אם הביא לו קטנית שוה דינר זהב בשלשה דינרי
כסף, דבעל הבית נמי מעל), (מאי
טעמא?:) שהקטנית
בפרוטה וקטנית בדינר (דלא מצי למימר ליה איהו 'אי יהבת ליה דינר זהב כוליה
הוית מייתית שוה שני דינרין דהוו מוזלי גבך משום דזבנת טפי' שהקטנית בפרוטה היא
קטנית בדינר, כלומר: דלא מוזלי למאן דזבין קטנית בדינר ממאן דלא זבין אלא
בפרוטה)' (אלמא דטעמיה דרבי יהודה
הוי גבי חלוק דלא מעל בעל הבית אף על גב דאייתי ליה שוה דינר בשלשה - משום דאמר
ליה 'אילו יהבת דינר וכו' שויא ליה טפי).
היכי דמי? אי באתרא דזבני
בשומא, גבי קטנית נמי: דיהב סלע מוזלי ליה טפי (שהיה מביא קטנית יותר משום דהוו מוזלי גביה)!?
אמר רב פפא: בדוכתא דמזבני
בכני כני (במדות
דהתם פסיקא מילתא), כנא כנא בפרוטה (ולא מוזלי גביה כלל); דהתם פסיק מילתייהו.
לישנא
אחרינא: היכי דמי? וכו':
השתא קא דייק מאי טעמא דרבי יהודה דמודה בקטנית: אי באתרא דמזבני בשומא =
באומד שלא במדה, אם כן אכתי מצי בעל הבית למיטען לשליח 'אילו יהבת דינר הוה מייתית
טפי: שהיו מוסיפין לך בשביל הדינר, ואותו התוספות שהיו נותנין לך לא הבאת לי ממנו
כלום', והיינו דומיא דחלוק: דאמר ליה 'אילו יהבת דינר וכו'!
אמר רב
פפא: לא מצית למימר הכי, דבאתרא
דכיילי ומזבני בכני עסקינן: דכנא כנא בפרוטה: דהתם פסיקא מילתייהו,
ולא יהבי תוספת כלל, הלכך לא מצי למימר בעל הבית כלום, אלא כי אייתי ליה קטנית שוה
דינר בשלשה - שניהם מעלו.
משנה:
המפקיד מעות (של הקדש) אצל שולחני: אם (הפקידן) צרורין - לא ישתמש בהן (דלהכי הפקידן אצלו צרורין
דלא הוה בעי דלישתמש בהו), לפיכך אם הוציא (השולחני) – מעל; אם מותרין - ישתמש בהן (שלדעת כן הפקידן אצלו מותרין שיתעסק בהן שיחליפם), לפיכך אם הוציא לא מעל (השולחני, אלא המפקיד);
אצל בעל הבית - בין כך ובין
כך (בין
צרורין ובין מותרין) לא ישתמש בהן (דלהכי הפקידן אצל בעל הבית: שהוא יודע שבעל הבית אין
דרכו לפרוט ולהחליף, ולא חשש אם צרורין אם מותרין), לפיכך אם הוציא (בעל הבית) – מעל (דשלא מדעת המפקיד נשתמש בהן);
(הפקידן אצל) החנווני (הרי הוא) כבעל הבית (שאינו רגיל בחילופין כשולחני ובין כך ובין כך לא יגע
בהן) - דברי
רבי מאיר; רבי יהודה אומר: כשולחני (דלפעמים נמי הוא רגיל להחליף כשולחני, לפיכך דינו
כשולחני).
נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו,
או שאמר "פרוטה בכיס זה הקדש", כיון שהוציא את הראשונה – מעל (דאימר: של הקדש היתה), דברי רבי עקיבא;
וחכמים אומרים: עד שיוציא את
כל הכיס (דמעילה
בפרוטה אחרונה היא);
ומודה רבי עקיבא לחכמים באומר
"פרוטה מן כיס זה - הקדש" שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס.
גמרא:
כי אתא רב דימי, אמר: רמי ליה
ריש לקיש לרבי יוחנן: מאי שנא רישא (דפליג רבי עקיבא) ומאי שנא סיפא (דמודה רבי עקיבא לחכמים)?
אמר ליה: סיפא - באומר
"לא יפטור כיס זה מן ההקדש (שלא יהא בו הקדש כל שהוא)" (דכיון דאמר הכי - משמע דפרוטה אחרונה קאמר דתהא הקדש;
להכי לא מעל אלא באחרונה).
כי אתא רבין, אמר: כיסין
אשוורים רמא ליה, דתנן [מנחות פ"יג
מ"ט]: 'האומר "אחד משווריי
הקדש", היו לו שנים - הגדול שבהן הקדש (טעמא דאיכא גדול, משום הכי אמר דהגדול הוי
הקדש: דמקדיש - בעין יפה מקדיש)' (הא
שניהן שוין - הראשון שיבא לידו הוי הקדש, ואמאי מודה רבי עקיבא בסיפא דפרוטה
אחרונה הקדש)?
אמר ליה: סיפא באומר 'לא
יפטור כיס זה מן ההקדש'.
(מעילה כב,א)
רב פפא אמר: כיסין אלוגין רמא
ליה (ריש
לקיש לרבי יוחנן), דתנן [משנה דמאי פ"ז
מ"ד - עד 'דברי רבי מאיר';
תוספתא דמאי פ"ח מ"ד]: הלוקח יין מבין הכותים (עד שלא נאסר יינם, וכגון
שהיה בדרך או בערב שבת בין השמשות ואינו יכול לתקנו לאלתר) - אומר:
"שני לוגין שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה (גדולה), (ואחר כך עושה ממה שנשתייר מאה מדות; מפריש) עשרה - (ל)מעשר ראשון (ונשתיירו תשעים מדות), (ומפריש
מהן) תשעה - (ל)מעשר שני" ומיחל (למעשר שני שיעור זה, שיכול
לחללו; והשאר חולין) ושותה מיד (וישתה ממנו לאלתר, אלא
שיזהר שיותיר בכלי שיעור התרומה והמעשרות, דקסבר יש ברירה) - דברי
רבי מאיר; רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרים (עד שיפריש ממש, דקסברי אין ברירה, ואכל כוס
וכוס יש לומר שהוא תרומה ומעשר, ואפילו מראשון)' (והא דרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון - קשיא אדרבי
עקיבא, דמודה שמוציא והולך עד האחרונה: דכי היכי דהכא אמר אין ברירה: דמן הראשון
אמרינן נמי שהוא תרומה ומעשר - גבי הקדש נמי אכל פרוטה ופרוטה איכא למימר שהיא
הקדש)!
אמר ליה: סיפא דמתניתין (דמודה רבי עקיבא - מיירי) באומר "לא יפטר כיס זה מן
ההקדש".
הדרן
עלך השליח וסליקא לה מסכת מעילה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol