דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף כ
(מעילה יט,ב)
משנה:
נטל אבן או קורה של הקדש -
הרי זה לא מעל;
(מעילה כ,א)
המשך
המשנה
נתנה לחברו - הוא מעל (הנותן מעל, שהוציאה לחולין) וחברו לא מעל;
בנאה בתוך ביתו - הרי זה לא
מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה.
נטל פרוטה של הקדש הרי זה לא
מעל; נתנה לחברו - הוא מעל וחברו לא מעל;
נתנה לבלן אף על פי שלא רחץ –
מעל, שהוא אומר לו "הרי המרחץ פתוח לפניך הכנס ורחוץ".
אכילתו ואכילת חברו, הנייתו
והניית חברו, אכילתו והניית חברו, הנייתו ואכילת חברו - מצטרפין זה עם זה, ואפילו
לזמן מרובה.
גמרא:
מאי שנא הוא (דכי נטלה הוא, דלא מעל) ומאי שנא חבירו (כי נתנה לחברו - דמעל)?
אמר שמואל: בגזבר המסורות לו (אותו אבן או אותו קורה) עסקינן (דכי נטלו הוא - עדיין ברשותו הם, וברשות הקדש
נינהו כמתחלה; אבל כי נתנה לחברו - הרי שינהו מרשות הקדש לחול, ומעל).
בנאה בתוך ביתו אינו חייב [בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה]:
למה לי עד שידור תחתיה? כיון
דשניה (שפיחתה
וחתכה) [נ"א, וכן בגירסת רש"י: או דבנה] (אי נמי שבנאה בבנין) – מעל (שהרי שינה אותה)!?
אמר רב: כגון שהניחה על פי
ארובה (כשהיא
שלימה: שלא בנאה כלום אלא הנחה בעלמא הוא דעבד בה, הלכך לא מעל עד שידור תחתיה
בשוה פרוטה; לישנא אחרינא: כגון שסתם פי ארובה והיה פירות תחת הארובה, ועכשיו נהנה
ממנו הכי: שאין הגשמים יורדים עליהם; דכיון שהגין עליהן בשוה פרוטה - מעל).
וכיון דבני לה - מיהת מעל (הכי קתני לעיל 'כיון...
דבנה – מעל': דאף על פי שמחוברת היא בבנין - חשיב לה כתלוש, ואית בה מעילה); לימא (מדהכא מעל, דאף על גב דחיברו - כתלוש דמי) מסייע ליה לרב, דאמר רב: המשתחוה
לבית אסרו (דאף
על גב דמחובר לקרקע הוא, לענין עבודת כוכבים - כתלוש דמי: דאי אמרת כמחובר דמי לא
אסריה, דהכי גמרינן (עבודה זרה דף מה.) 'אלהיהם על ההרים [דברים יב,ב] ולא ההרים אלהיהם' ואי אמרת כמחובר דמי - לא נאסר, דהוי דומיא דהר,
ואי כמחובר דמי נמי לענין מעילה לא אית בזה מעילה, דהא אין מועלין במחובר לקרקע)?
אמר רב אחא בריה דרב איקא: (לעולם אימא לך דהמשתחוה
לבית לא אסרו, דכמחובר דמי, והכא נמי: כיון דבני לה בסיד - כמחובר דמי; ואי אמרת
'אם כן אמאי מועלין בה?' - משום ד)הנאה הנראת לעינים אסרה תורה (במעילה, וקורה זו שבנאה בבנין - הנאה הנראית לעינים
היא, ולהכי מועלין).
לימא (מדאמרינן הכא דמעל: אף על פי שבנאו כתלוש דמי) מסייע ליה: 'הדר בבית של הקדש,
כיון שנהנה ממנה – מעל (דכתלוש דמי)'.
אמר ריש לקיש: (לעולם אימא לך בית –
כמחובר דמי, ומהכא לא תסייע; ואם אמרת 'אם כן אמאי מעל?' -) התם בשהקדישו (בשהקדיש האבנים והסיעם כשהן בתלוש) ולבסוף בנאו (דכיון דבשעת הקדש הוה תלוש, הלכך אף על גב
דשוב בנאו דמחובר הוא - יש בו מעילה).
(וקא דייק:) אבל בנאו ולבסוף הקדישו (לאחר שהיה מחובר) מאי? לא מעל? מאי איריא רהיט ותני 'הדר בבית של
מערה (של
הקדש) לא מעל'? לימא 'הדר בבית של אבנים שבנאו ולבסוף הקדישו לא
מעל'?
אמרי: (הא ודאי הכי נמי הוה מצי למיתני, דודאי לא
מעל, אבל משום הכי נקט 'בית של מערה':) הא פסיקא ליה (משום דפסיקא ליה דלעולם לית בה מעילה), הא (בית של אבנים דעלמא) לא פסיקא ליה (דיש הפרש בין בנאו ולבסוף הקדישו בין הקדישו
ולבסוף בנאו; להכי לא תנייה, ולעולם דוקא הקדישו ולבסוף בנאו יש בו מעילה: דכתלוש
דמי).
הדרן
עלך הנהנה מן ההקדש
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=
מעילה פרק ששי השליח שעשה
(מעילה כ,א)
משנה:
השליח שעשה שליחותו - בעל
הבית מעל; לא עשה שליחותו (אלא שינה ממה שאמר לו בעל הבית) - השליח מעל.
כיצד?
אמר לו "תן בשר (של הקדש) לאורחים" ונתן להם כבד,
"כבד" ונתן להם בשר - השליח מעל;
אמר לו "תן להם חתיכה
חתיכה" והוא אומר "טלו שתים" והם נטלו שלש - כולם מעלו (בעל הבית מעל לפי שנעשה
שליחותו בחתיכה אחת, והשליח והאורחין מעלו שכל אחד ואחד הוסיף אחד מדעתו).
(מעילה כ,ב)
גמרא:
מאן תנא דכל מילתא דמימלך עלה
שליח - תרתי מילי הויין? (הכי קאמר: מני מתניתין, דמשמע כל מלתא דצריך לשליחא
לאימלוכי עליה ולשאול מבעל הבית אם יקחהו במקום אותו שצוהו אם לאו, כגון שאם צוהו
בעל הבית ליקח לו בשר מן השוק ולא מצא אלא כבד, שעכשיו צריך לחזור לו לשואלו אם
יקחנו אם לאו: דאף על גב דכולו מין בשר הוא, כיון דמימלך עליה - תרי מילי נינהו,
דמתניתין נמי הכי משמע דתרי מילי נינהו, מדקתני 'השליח מעל': דאי חדא מילתא
נינהו - שליח אמאי מעל? הא קא עביד שליחותו של בעל הבית! אלא מדקתני 'מעל'
- אלמא תרי מילי נינהו, ומני הא?
אמר רב חסדא: דלא כרבי עקיבא,
דתנן [נדרים פ"ז מ"א]: 'הנודר מן הירק - מותר בדילועין, ורבי עקיבא
אוסר' (דקסבר
מין אחד הן, ואמרינן במסכת נדרים [פ"ז
מ"א] 'אמרו לו לרבי עקיבא:
והלא אדם אומר לשלוחו "קח לי ירק", והוא בא ואומר לו "לא מצאתי אלא
דלועין"', אלמא כיון דמימלך - מינא אחרינא הוא - להכי מותר בדלועין; 'ואמר
להן: והוא הדבר' כלומר: משם אני למד: דאף על גב דמימליך - חדא מילתא היא; 'כלום
הוא חוזר ואומר "ירק לא מצאתי אלא קטנית"?' אלא כיון דאמר "לא
מצאתי אלא דלועין" ואינו אומר "לא מצאתי אלא קטנית" - אלמא ד'דלועין
בכלל ירק הן' [במשניות הגירסא שונה, ונראה שרש"י כאן מצטט לא במדויק
כדי להקל על ההבנה], ואף
על גב דמימלך עלייהו שליחא - סבירא ליה לרבי עקיבא דחדא מילתא נינהו; והיינו דלא
כרבי עקיבא).
אביי אמר: אפילו תימא רבי
עקיבא, מי לא בעי לאימלוכי (והיינו טעמא דכי נתן להן כבד מעל: מפני שנתן להן
מדעתו! דמי לא בעי אימלוכי בבעל הבית אם יתן להם כבד או לא? וכיון דלא
אימליך - משום הכי מעל השליח, דכמי שנתן להן מדעתו דמי, ולא משום דאמרינן דתרי
מילי נינהו; אלא חדא מילתא נינהו)!?
כי אמרו רבנן קמיה דרבא, אמר
להו: שפיר קאמר נחמני (היינו אביי, דתריץ הכי: אפילו כרבי עקיבא, דמי לא בעי
לאימלוכי?).
מאן תנא דפליג עליה דרבי
עקיבא (דסבירא
ליה דכל מילי דמימלך עליה שליחא - תרי מילי נינהו)?
רבן שמעון בן גמליאל היא,
דתניא [תוספתא נדרים פ"ג מ"ה]: 'הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר, ואסור בראש
וברגלים בקנה ובכבד ובלב, ואסור בבשר עופות, ומותר בבשר דגים וחגבים; רבן שמעון בן
גמליאל מתיר בראש וברגלים בקנה ובכבד (אלמא דקסבר תרי מילי נינהו) ובעופות ובדגים ובחגבים, וכן היה רבן שמעון בן
גמליאל אומר: קרביים - לאו בשר הן, ואוכליהן לאו בר איניש' (כלומר: האוכלן וקונה אותם בדמי שאר בשר: שאם יכול
לקנות ליטרא בשר בזוז ומניח הבשר ולוקח ליטרא קרביים בזוז - לאו בר איניש אצל כל
אדם).
תוספות ד"ה קרביים לאו בשר נינהו. ונפקא מינה
שאם לא היו ראויים לאכילה כי אם לכלבים - אין בכך מקח טעות; אין דרך אדם לאוכלן, ואוכליהן
לאו בר אינש פירוש: האוכלן אינו מבני אדם.
ובא מעשה לפני ריב"א בקורקבן של תרנגולת נבילה
שנתערב באחרות ואמר ריב"א זצ"ל דבטל, דלא הוי 'דבר עשוי להתכבד לפני
האורחים' דאיתא הכא דהאוכלן לאו בר איניש; ומהאי טעמא אמרינן דטבחית כבש של טריפה
שנתערבה באחרות דבטילה ברוב: דאין זה דבר העשוי להתכבד לפני האורחים, כדאמרינן הכא
דהאוכלן לאו בר איניש.
ולתנא קמא, מאי שנא בבשר
עופות (דאסר
טפי מבשר דגים)?
משום דרגיל איניש דאמר
"לא אשכחי בשרא דחיותא ואתאי בשרא דציפרא" (ומין בשר הוא, ולהכי אוסר).
אי הכי - הכי נמי עביד איניש
למימרא "לא אשכחי בשרא דחיותא ואתאי דגים"!?
אמר רב פפא: (משום הכי אסור בבשר עופות:
משום ד)ביום הקזה
עסקינן, דלא אכיל איניש דגים (דנדר [שלא יאכל בשר], דכי נדר - בכל בשר שראוי לו לאכול בו ביום,
אבל שאינן ראוין לו בו ביום הקזה - ודאי לא נדר, כגון דגים).
אי הכי ציפרא נמי ניכול, דאמר
שמואל דמסוכר (שהקיז
דם בכתפיה) ואכל ציפרא
פרח ליביה כציפרא' (אלמא דלא אכיל ההוא יומא, ולא נדר מיניה*)!? ועוד תניא: 'אין מקיזין דם לא
על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח (מליח במלח שני ימים ולילה אחת, דשוב אינו משיב
את הנפש)'!?
*(ובהני
ספרים דכתיב בהו 'ציפרא נמי לא ניכול' - משום הכי: ציפרא נמי לא רגיל איניש למיכל
ביום הקזה, ולא נדר מיניה.)
אלא אמר רב פפא: ביומא
דכייבין ליה עיניה עסקינן, דלא אכיל דגים (להכי אינו אסור בבשר עופות: דנדר מן הבשר ביומא
דכייבין ליה עיניה שהוא אינו אוכל דגים, שקשים לעינים; אבל כל מין בשר - אפילו בשר
עופות – אכיל; הלכך נאסר בכל מין בשר שראוי לו לאכול, ומותר בדגים; והא דאמרינן
במסכת נדרים (דף נד:) 'סימן נו"ן סמ"ך עיי"ן',
דמשמע נון סמא לעינא [דג הוא סם מרפא לעיניים]
- היינו בתחלת עינא: כשמתחילין העינים לכאאוב, אבל בסוף אוכלא קשי להו דגים).
תוספות ד"ה ביומא דכייבין ליה עיניה עסקינן. דלא
אכיל דגים; והא דאמר פרק 'הנודר מן הירק' [נדרים
דף נד:] 'נונא סמא לעינא' - התם
פריך ליה, ומשני 'כאן בתחלת אוכלא כאן בכולה אוכלא'; יש מפרשים תחלת חולי העין, ויש
מפרשים 'אוכלא' = סעודה, כלומר: כאן שהדגים בתחלת הסעודה, כאן שבאים בכולה
הסעודה.
[אמר לו "תן בשר (של הקדש)
לאורחים" ונתן להם כבד, "כבד" ונתן להם בשר - השליח מעל] אמר לו "תן לו חתיכה [אמר
לו "תן להם חתיכה חתיכה" והוא אומר "טלו שתים" והם נטלו שלש -
כולם מעלו]:
שמע מינה: מוסיף על שליחותו
הוי שליח! (מדקתני
'כולן מעלו', דמשמע דבעל הבית נמי מעל - מכלל דסבירא ליה לתנא דמתניתין דשליח לא
עקר שליחותו דבעל הבית, אלמא 'מוסיף על דבריו' הוא דהוי; דאי הוי 'עוקר שליחותו' -
לא היה הבעל הבית מועל! אלא ודאי 'מוסיף על שליחותו' הוא; ותפשוט מהכא הא דמיבעיא
לן במסכת כתובות (דף צח:): האי מאן דאמר לשלוחיה "זיל זבין לי
ליתכא דארעא" וזבין ליה כורא - שהוא פי שנים - מי אמרינן 'מוסיף על דבריו של
משלח' הוי, ולא עקר שליח שליחותיה, וקנה (שליח כוליה כורא [או
את הלתך])? או עובר על דבריו הוי,
ולא קנה הלוקח כלום?)
אמר רב ששת: (מהכא לא תיפשוט, דהכא -
היינו טעמא דבעל הבית נמי מעל:) דאמר שליח "טול אחת מדעתו ואחת מדעתי" (משום דאמר שליח מדעתו, דהכי אמר שליחא לאורחים
"טלו לכם שתי חתיכות: האחד מדעתו של בעל הבית ואידך מדעתי", ואידך לקחו
מדעתן, דהכא ודאי 'מוסיף' הוי, ואיתעבידא שליחותיה, ולכך מעל); (וכי תימא: (אי הכי) הא פשיטא דבעל הבית מעל)
(מעילה כא,א)
מהו דתימא עקר שליח שליחותיה
דבעל הבית ולא למעול? - קא משמע לן (כיון דאמר "טלו אחד מדעתו של בעל הבית",
ודעתו של בעל הבית - היינו שליחותיה, ומעל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol