דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף יט
(מעילה יח,ב)
אי מה חטא האמור בתרומה פגימתו והנאתו כאחד, מנין לאכילתו ואכילת חברו
ואפילו (לא
השלים שיעור אכילתו) מכאן ועד שלש שנים מנין (שהוא חייב)?
תלמוד לומר: 'תמעול מעל' - מכל מקום.
אי מה חטא האמור בתרומה -
(מעילה יט,א)
עד שיצא מן הקדש לחול (לפי שכשאוכל את התרומה הוא מוציאה לחולין), (המוציא) מן הקדש לקדש, כגון (שלקח ממעות הקדש) לקח (וקנה מהן) קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות; ושקל שקלו (או ששקל מהן שקלו שהוא חייב לשקול לתרומת
הלשכה), והביא חטאתו ואשמו מן ההקדש (או שהביא חטאתו ואשמו מן
הקדש דהיינו 'מקדש לקדש'):
כיון שהוציא (וכיון שהביא לעזרה) – מעל, דברי רבי שמעון (דקסבר דמאן דמיחייב חטאת או אשם - לעולם הוא חייב
באחריותו עד שיביאנו לעזרה, וכיון שהביאו - נפטר מאחריותו; אף האי נמי דמוציא מקדש
לקדש, כיון שהביאו לעזרה - יצא ידי חובתו וידי אחריותו, ומעל); רבי
יהודה אומר: (לעולם הוא חייב באחריותו) עד
שיזרוק הדם (אף הכא נמי: כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריותו וחובתו
– מעל: דכיון דיצא בו ידי חובתו - כמו שהוציאו לחולין דמי ריבה)
– מנין (ומנין דמעל, לרבי שמעון כדאית ליה ולרבי יהודה כדאית
ליה)?
תלמוד לומר: 'תמעול מעל' - (ריבה) מכל מקום.'
אמר מר: 'נפש'
- אחד היחיד, ואחד הנשיא, ואחד המשוח במשממע'; שיכול מאי (כלומר: מה הוה סלקא דעתא, למעט נשיא או משוח ממעילה)? פשיטא (דכולן חייבין): 'נפש' כתיב (ו'נפש' משמע בין יחיד בין נשיא ומשוח)!?
מהו דתימא אמר רחמנא (גבי שמן המשחה) (שמות ל,לג) [איש אשר ירקח כמהו]
ואשר יתן ממנו על זר [ונכרת מעמיו], והאי (משוח [כהן או נשיא]) לאו 'זר' הוא, דהא אימשח בגוויה (סלקא דעתך אמינא דלא הוי
בכלל מעילה)? - קא משמע
לן (דנפש
דמשיח נמי הוי בכלל מעילה);
ואקשה רחמנא לסוטה ולעבודת
כוכבים ולתרומה (כלומר: אמרינן לעיל דאקשיה רחמנא למעילה לסוטה
ולעבודת כוכבים, כדאמרינן לעיל):
לסוטה (והיכי דמי אקשיה לסוטה?) - (דכי היכי דסוטה:) דאף על גב דלא פגם (אף על גב דלא פגמה – מעל: דסוטה פגומה ועומדת
היא, דאינה נוהגת אלא בבעולה, כדכתיב [במדבר
ה,כ] מבלעדי אישך,
ואמרינן (סוטה דף כד:) שקדמה בעילת הבעל לבועל, והיינו 'בעולה',
ואפילו הכי כתיב [במדבר ה,יב] ומעלה בו מעל) - גבי הקדש נמי: נתנה טבעת בידה (אף על גב דלא פגמתו) - מעלה;
כי אקשה רחמנא לעבודת כוכבים:
דעד דאית בה שינוי (שמשנה עצמו משכינה לעבודת כוכבים) - גבי הקדש נמי: עד דביקע (עצי חולין) בקרדום ויפגם ופגום (דשינה ממלאכת קדש למלאכת
חול - לא מעל עד דביקע: דפגמה);
אקשה רחמנא לתרומה (כדאמרינן לעיל: יליף 'חטא'
'חטא' מתרומה להכי): מה תרומה (ויקרא כב,יד) [ואיש כי יאכל
קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש] 'כי יאכל', פרט למזיק (שאם שפך אוכלין או משקין של תרומה ולא נהנה מהן -
שאינו חייב) - גבי
הקדש נמי: כל דבר אכילה, כי מזיק ליה (ששפכו ולא נהנה ממנו) – פטור (ממעילה: דאין חיוב מעילה עד שיהנה). (ואמר לן רבי: דהוא הדין נמי אף במידי דלאו בר
אכילה הוא: כי מזיק ליה – פטור, דאין חיוב מעילה עד שיהנה; אלא משום דכתיב בתרומה כי יאכל: דבתרומה ליכא אלא חיוב אכילה - אמר נמי 'גבי הקדש
כל דבר אכילה'.)
[וחכמים אומרים: כל דבר שיש בו פגם -
לא מעל עד שיפגום, ושאין בו פגם, כיון שנהנה – מעל;] כיצד? נתנה קטלא [בצוארה, טבעת בידה, שתה בכוס של זהב
- כיון שנהנה מעל]:
אמר ליה רב כהנא לרב זביד:
ודהבא לאו בר איפגומי הוא (דקתני מתניתין: 'כיון שנהנה מעל', ולא קתני
ביה 'עד שיפגום' - אלמא דלאו בר פגימה הוא; ואם כן דלא מיפגם)? והא דהבא דכלתיה דנון להיכא אזל (נון - אדם עשיר היה, ונתן
זהב הרבה ותכשיטין לכלתו, וכשנתן לה שקלו; ולאחר זמן שקלו ונמצא חסר ממשקלו, אלמא
זהב נמי עשוי ליפגם)?
אמר ליה (רב זביד): (מהא ליכא למשמע מינה) דלמא דהבא דרמיין כלתיך הוא (דלמא ודאי דחסר להיכא דרמיין כלתיך, כלומר:
לפי שלא היו משמרות אותו זהב, אלא משליכות אותו בכל מקום שמוצאות אותו, כדרך
שעושות כלותיך שאינן משמרות תכשיטיהן כראוי - בשביל כך חסר, אבל זהב המשתמר יפה
אינו נחסר)! ועוד (אם תימצי לומר דמתחסר הוא
- אפילו הכי כיון שנהנה מעל) נהי דלא איכא נהנה ופגם לאלתר (שאינו פוגם מיד בשעה שנהנה ממנו) לעולם מי לא איכא פגימה (דמי קאמינא דלית ביה פגימה? לעולם לאלתר
קאמינא דלית ביה פגימה, אבל לאחר זמן הולך ומתחסר; וכיון דלאלתר לית ביה פגימה,
הלכך כיון שנהנה - מעל).
הנהנה מן החטאת [כשהיא חיה - לא מעל עד שיפגום; כשהיא מתה - כיון שנהנה מעל]:
מכדי אי בבהמה תמימה (מכדי בחטאת בהמה תמימה
מיירי מתניתין) - היינו
'כוס של זהב' (דכי
היכי דכוס של זהב לא קאי לאיפגומי, ומשום הכי לא אזיל ביה בתר פגימה אלא כיון
שנהנה בו בפרוטה מעל - אף חטאת תמימה, דקיימא להקרבה - לאו בת פדייה היא, כיון
שנהנה ממנה למעול בה, ואמאי קאמר 'עד שיפגום'? מאי פגם מצי למעבד בה: דאפילו רכיב
עלה עד דאכחשה האי לא הוי שם פגם, דלא פגמה למזבח: דבהמה בין שמינה בין כחושה חזיא
לכפרה, ואין בה תורת פגימה)?
אמר רב פפא: בבעלת מום עסקינן
(מתניתין
- בחטאת בעלת מום עסקינן, דקיימא לפדייה, וכיון דפגמה: שהכחישה ופיחת מדמיה, ודבר
שיש בו פגם הוא, הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה; וסיפא דקתני 'כשהיא מתה כיון
שנהנה בשוה פרוטה מעל' מיירי בין בתמימה בין בבעלת מום: דכיון דמתה - לאו בת פדיון
היא, דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים (פסחים
דף כט.); הלכך לא תני בה 'עד
שיפגום').
(מעילה יט,ב)
משנה:
נהנה כבחצי פרוטה (כגון שלבש בגד של הקדש
ונהנה בו כשיעור חצי פרוטה) ופגם כחצי פרוטה (שקרעו ופגמו כשיעור חצי פרוטה), או שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד (שיש בו פגם, ולא פָּגַם) ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר (כגון ששפך משקה ולא נהנה
מהן) - (הרי זה) לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגם
בשוה פרוטה בדבר אחד (והכא מיירי בדבר שיש בו פגם, וקסבר דכתרומה בעינן:
דפגימתו והנאתו כאחד);
אין מועל אחר מועל במוקדשין
אלא בהמה (דקדשי
מזבח) וכלי שרת
בלבד;
כיצד?
רכב על גבי בהמה ובא חברו
ורכב ובא חברו ורכב - כולן מעלו;
שתה בכוס של זהב ובא חברו
ושתה ובא חברו ושתה - כולן מעלו;
תלש מן החטאת ובא חברו ותלש
ובא חברו ותלש - כולן מעלו;
(הני לאו לדמי קיימי, ולא בני איפגומי נינהו: שאפילו
רכב על גבי בהמה והכחישה, או תלש מצמרה - עדיין ראויה היא לקרבן, ולא פסלה בכך
למזבח, דבין שמינה ובין כחושה חזיא להקרבה, ואין בה תורת פגימה, הלכך אכתי בקדושתה
קיימא, הלכך יש בה מועל אחר מועל; וכן שתה אחד בכוס של זהב: אפילו איפחתו ופגמו,
כיון דקדושת הגוף היא ולא קדושת דמים - דלאו לפדייה קיימא - עדיין קאי לשירות, ויש
בו מועל אחר מועל;)
רבי אומר: כל דבר שאין לו
פדיון (גירסת
רש"י: שאין לו פגם = שאינו
נפסל בפגימה, דהיינו כל דבר שאין לו פדיון כי הני בהמה וכלי שרת דאמרן במתניתין) - יש בו מועל אחר מועל.
(ובגמרא מפרש מאי איכא בין רבי לרבנן.)
גמרא:
מני מתניתין?
רבי נחמיה היא, דתניא: 'אין
מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד; רבי נחמיה אומר: בהמה וכלי שרת'.
מאי טעמא דתנא קמא?
קסבר בעניינא דבהמה כתיב (מעילה, ולא בשאר מילי), דכתיב (ויקרא ה,טז) [ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן
יכפר עליו] באיל האשם [ונסלח לו] (והאי באיל האשם יתירא
הוא: שכבר נאמר תחלה [פסוק טו] איל אשם, ונימא קרא 'וכפר עליו הכהן' ותו לא!
'באיל האשם' למה לי? לומר שכפר עליו במה שמעל: באיל האשם שנהנה ממנו, דמשמע: אפילו
מעל בו מאה פעמים - קרוי אשם: שיש בו מעילה כל שעה; ומדכתב רחמנא בהמה גבי מעילה
ולא שאר מילי - מכלל דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד);
ורבי נחמיה (דמוסיף כלי שרת למעילה,
מייתי להו מקל וחומר:) אמר לך: קל וחומר: אם אחרים מביא לקדושתן (כלומר: כיון דכלי שרת חמירי כל כך שמביאין
אחרים לקדושה, ויש בהן מעילה, דהכי קיימא לן (זבחים פז.) דכלי
שרת מקדשין בכל דבר) - הוא עצמו (כלי שרת, כגון כוס של זהב) לא כל שכן (שיהא קדוש כל כך שיהא בו מועל אחר מועל)!
רבי אומר: כל דבר שאין לו
פדיון (גירסת
רש"י: שאין לו פגם) יש [בו מועל אחר מועל]:
היינו תנא קמא!?
אמר רבא: איכא בינייהו עצים,
דתנו רבנן (דהכי
תנן במסכת מנחות בפרק 'האומר הרי עלי עשרון' [פ"יג מ"ג]): 'האומר "הרי עלי עצים" - לא יפחות משני גזירין ([עד כאן לשון המשנה] ואמרינן בגמרא: תנו רבנן: 'קרבן' - מלמד שמתנדבין
עצים, וכמה? - שני גזירין; וכן הוא אומר (נחמיה
י,לה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים); רבי אומר [שם בברייתא]: עצים קרבן הן, וטעונין מלח
וטעונין תנופה' (גירסת רש"י: 'וטעונין הגשה'; לרבי, דקרי
להו 'קרבן' הוי דבר שאין בו פגם, וקדשי קדושת הגוף, ויש בהן מועל אחר מועל: שאם
ישב עליהן וחזר אחר וישב עליהן - יש בהן מועל אחר מועל; ולרבנן דלא קרו להו 'קרבן'
לא הוו כקדשי מזבח אלא הוו כקדשי בדק הבית, והוו דבר שיש בו פגם, ודָמוּ כמאן דלא
קיימי אלא לדמי, ואין בהן מועל אחר מועל); אמר רבא: לדברי רבי (דקרי להו 'קרבן') עצים טעונין עצים (אותן עצים טעונין עצים אחרים להקטירן עליהן,
כמו שאר קרבן); ואמר רב
פפא: לדברי רבי עצים צריכין קמיצה (שיקח מן העצים מעט בקומצו ויקטיר תחלה: דהואיל ומקיש
להו למנחה שטעונין מלח והגשה - טעונין נמי קמיצה).
רב פפא אמר: קדשי מזבח תמימין
ונעשו בעלי מומין ועבר ושחטן איכא בינייהו, והתניא (בניחותא): 'קדשי מזבח תמימין ונעשו בעלי מומין ועבר ושחטן (עד שלא נפדו): רבי אומר יקברו (משום דקא סבר: הכל היו
בכלל העמדה והערכה אפילו קדשי מזבח, והני לא אפשר בהעמדה והערכה - דהא מתו! הלכך
יקברו, הואיל ולית להו פדייה; הלכך יש בהן מועל אחר מועל: הנהנה ממנה אחר שחיטה) וחכמים אומרים יפדו (דלא בעו העמדה והערכה,
וכיון דקדושת דמים נינהו ואית בהו פדייה - אין בהן מועל אחר מועל)'.
משנה:
נטל אבן או קורה של הקדש -
הרי זה לא מעל;
(מעילה כ,א)
המשך
המשנה
נתנה לחברו - הוא מעל (הנותן מעל, שהוציאה לחולין) וחברו לא מעל;
בנאה בתוך ביתו - הרי זה לא
מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה.
נטל פרוטה של הקדש הרי זה לא
מעל; נתנה לחברו - הוא מעל וחברו לא מעל;
נתנה לבלן אף על פי שלא רחץ –
מעל, שהוא אומר לו "הרי המרחץ פתוח לפניך הכנס ורחוץ".
אכילתו ואכילת חברו, הנייתו
והניית חברו, אכילתו והניית חברו, הנייתו ואכילת חברו - מצטרפין זה עם זה, ואפילו
לזמן מרובה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol