דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף יח
(מעילה יח,א)
משנה:
הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה
עם זה (כדאמרינן
גבי פגול ונותר);
רבי שמעון אומר: אין מצטרפין.
גמרא:
ומי צריך רבי שמעון לצרופי?
והתניא: 'רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות' [שיעור - לקרבן] (האכילה
כל שהוא עובר בלאו, ואם כן למאי מצטרפין)?
תני 'אין צריכין לצרף'.
משנה:
הבגד (שהוא מטמא שלש אצבעות על שלש אצבעות) והשק (שיעורו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים), השק והעור, העור והמפץ - כולן
מצטרפין זה עם זה (הבגד מצטרף לשק, שקל הימנו, לארבעה על ארבעה; וכן כל
אחד ואחד מצטרף לקל הימנו: דשק מצטרף לעור: לחמשה על חמשה, והעור למפץ: לששה על
ששה, דהיינו לקל הימנו; אבל לא הקל עם החמור: דלהכי תנא להו הכי 'הבגד והשק השק
והעור כו' כולן מצטרפין זה עם זה);
אמר רבי שמעון: מה טעם? -
מפני (שכשיש
בין כולן שיעור אחד בין שניהם) שהן ראוין ליטמא במושב (ליטמא מושב עליו הלכך מצטרפין).
גמרא:
תנא: 'קיצע מכולן (שאם חתך מכולן משהו מכל
הני דתנן במתניתין: מהבגד ומשק ומעור וממפץ) שלשה ועשה מהן בגד: למשכב (כלומר: אם חישב עליו לעשותו למשכב, כגון לתופרו בכסת) - שלשה (אם יש באותו בגד שלשה על
שלשה, הואיל וראוי לעשות ממנו טלאי לכסת שנקרע - מטמא משום משכב), למושב (ואם חישבו למושב, לעשותו טלאי לבגד) – טפח (אם יש באותו בגד טפח על
טפח מטמא משום זב), לאחיזה (אם חישב עליו לאחיזה) - כל שהו (מטמא אפילו בכל שהוא)'.
מאי 'לאחיזה'?
אמר ריש לקיש אמר רבי ינאי:
שכן עומד לנוולה (שכן ראוי אותו בגד לאורגים: שהוא מחליק המטוה של אריג
בסובין או בשום דבר כדי לחזקו - כורך בגד כל שהוא על אצבעו להגין עליו שלא יחתכנו
החוט, והיינו 'עומד לנוולה': לכרוך על אצבעו כשאורג ומטוה החוטין; ו'נוולה' היא
אריגה, כדאמרינן במסכת גיטין (דף
לד.): אשכחה דיתבא ונוולה).
במתניתא תנא: 'הואיל וראוי
לקוצצי תאנים' (שכשמחתכין
את התאנים - כורכין בגד כל דהו על ידיהם שלא יתלכלכו בדבש התאנים; הלכך מקבל טומאה).
:
הדרן
עלך קדשי מזבח
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=
מעילה פרק חמישי הנהנה מן ההקדש
משנה:
הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה, אף
על פי שלא פגם – מעל, דברי רבי עקיבא (קסלקא דעתא בין בדבר שאין דרכו לפגום ובין בדבר שדרכו
לפגום קאמר רבי עקיבא דכיון שנהנה מעל); וחכמים אומרים: כל דבר שיש בו פגם (כלומר: שדרכו ליפגם) - לא מעל עד שיפגום, ושאין בו פגם, כיון שנהנה –
מעל.
כיצד?
נתנה קטלא (ענק של זהב של הקדש) בצוארה, (או) טבעת בידה, (או) שתה בכוס של זהב (של הקדש) (כל
הני אין בהו פגם: שאינן נפגמין בכך) - (אלא) כיון שנהנה (מהן שוה פרוטה) מעל; (והיכי משערינן בהו? - הכי: אומדין כמה רוצה אשה ליתן שישאלו
תכשיטין כהללו להוליכן לבית המשתה להתכבד בהן, ומשלמת להקדש שיעור הנאה שנשתמשה
בהן;)
(וכל דבר שיש בו פגם, כגון) לבש בחלוק, (או) כסה בטלית, (או) ביקע בקרדום (הואיל ועומדין ליפגם) - לא מעל עד שיפגום (בשוה פרוטה).
הנהנה מן החטאת כשהיא חיה -
לא מעל עד שיפגום; כשהיא מתה - כיון שנהנה מעל.
גמרא:
תנא: מודה רבי עקיבא לחכמים
בדבר שיש בו פגם (לא מעל אלא לכשיפגמנו, דלא אזלינן בתר הנאה אלא בתר
פגם).
(ופריך: אם כן דמודה רבי עקיבא לרבנן בדבר שיש בו פגם
דלא מעל עד שיפגום, ופשיטא דרישא דקאמר רבי עקיבא 'כיון שנהנה מעל בדבר' שאין בו
פגם - אם כן היינו רבנן,) במאי קא מיפלגי?
אמר רבא: בלבוש מציעאה (דלא לביש ליה מבחוץ לגמרי,
דמלבוש החיצון פגם לאלתר; ולא לגמרי מבפנים סמוך לבשרו - דההוא נמי פגים לאלתר
שמתחכך לבשר, אלא בלבוש שלובש בינתים: בין מלבוש העליון ובין התחתון, שאינו נפגם
עד זמן מרובה) ומלמלא (בגד של פשתן שדק ביותר,
כדאמרינן גיטין (דף נט.) 'דבר הנמלל ונמתח' דהוי כי אמגוזא ופלגא: שכל
כך דק שכשכורכין אותו כולו ביחד אין הכרך גדול יותר מאגוז וחצי; ולפי שדמיו יקרים
הרבה - אינו לובשו אלא פעם בשנה או פעמים, ומשמרו הרבה שלא יפגם, ואין בו פגם עד
זמן מרובה; ובהא פליגי: רבי עקיבא סבר: הואיל והוו דברים שאינן נפגמין לאלתר, אף
על גב דפגמי לאחר זמן, כיון דלא פגמי לאלתר הוי כדבר שאין בו פגם דמועלין בו כיון
שנהנה ממנו כשוה פרוטה, אף על גב דלא פגם; ורבנן סברי: הואיל ויש בו פגם מכל מקום
לא מעל עד שיפגום).
תנו רבנן: [ויקרא ה,טו: נפש כי תמעל מעל וחטאה
בשגגה מקדשי ה’ והביא את אשמו לה’ איל תמים מן הצאן
בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם ]
'נפש' (האמור במעילה) - אחד היחיד, ואחד הנשיא, ואחד המשיח;
'כי תמעל מעל' - אין
'מעל' אלא שנוי, וכן הוא אומר (במדבר ה,יב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל, ואומר (דברי הימים א ה,כה) וימעלו באלהי
(מעילה יח,ב)
אבותיהם ויזנו אחרי הבעלים אלהי
עמי הארץ [אשר השמיד אלקים מפניהם]; (וימעלו וגו' ויזנו - ששינו עצמם מן המקום
לעבודת כוכבים);
יכול פגם ולא נהנה (כלומר: יכול יהא מועל היכא דפגם ולא נהנה, כגון שקרע
בגד של הקדש, דומיא דוימעלו דעבודת כוכבים: דאיכא שינוי וליכא הנאה) או נהנה ולא פגם (או יהא מועל כשנהנה ולא פגם, כי היכי דאשכחן בסוטה:
דנהנה ולא פגם, שהרי פגומה ועומדת: שבעולה היא ומעילה היא) ובמחובר
לקרקע (כגון
באילן של הקדש) ובשליח שעשה שליחותו (של בעל הבית - יכול שימעול השליח כמו שאילו
עשה מדעת עצמו)?
תלמוד לומר 'וחטאה': נאמר [במדבר יח,לב: ולא תשאו עליו] חטא [בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו] בתרומה,
ונאמר חטא במעילה, מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה, ומי שפגם נהנה (דהוא עצמו שפגם התרומה הוא
עצמו נהנה ממנה), ובדבר שפוגם בו נהנה (ולא בדבר אחר), ופגימתו
והנאתו כאחד (בשעה אחת, כדאמרינן 'הנאתו וביעורו שוה'), ובתלוש מן הקרקע (דתרומה אינה נוהגת אלא בתלוש, דכתיב (דברים יח,ד)
ראשית דגנך היינו דאידגן), ובשליח
שעשה שליחותו (דכי תרם מדעתו של בעל הבית - הוא דהויא תרומה) – אף חטא האמור במעילה: פוגם ונהנה (מעל; לאפוקי פגם ולא נהנה, כגון: שקרע שיראין
של הקדש, או לבש חלוק, שנהנה ולא פגם), ומי שפגם נהנה (אתי למיעוטי דנהנה כחצי
שיעור, דלא מעל), ובדבר שפוגם בו נהנה, ופגימתו והנאתו כאחד (למעוטי פוגם האידנא פרוטה,
ונהנה למחר פרוטה), ובתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה
שליחותו (של
בעל הבית, דבעל הבית מעל, פרט לשליח שלא עשה שליחותו אלא מדעת עצמו שלא מעל בעל
הבית);
אין לי אלא אוכל (כדאמרן: דכיון דיליף מתרומה - לא אשכחן אלא אוכֵל,
דכתיב (ויקרא כב,יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה [ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש]) ונהנה בדבר שאין בו פגם; מנין אכילתו ואכילת חברו (כגון שלקח שוה פרוטה מן
ההקדש ואכל הוא חציה והאכיל חציה לחבירו), (או) הנייתו והניית חברו (נהנה הוא כחצי שיעור ונתן
לחברו החצי האחר ונהנה הוא), הנאתו ואכילת חברו (כגון שסך משמן של הקדש
בחצי פרוטה ונתן לחברו החצי האחר ואכלו), (וכן להפך:) אכילתו
והניית חברו (והכא לא מיירי בשום פוגם אלא באוכל) - שמצטרפין זה עם זה, אפילו לזמן מרובה (כגון שאכל זה חצי שיעור בשחרית וחבירו לערב
באותו יום) – מנין (מנין שמצטרפין ויהא הנהנה חייב)?
תלמוד לומר: 'תמעול מעל' - (ריבה) מכל מקום.
אי מה 'חטא' האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד (אלא אכילה אחת בעי בכזית,
כדכתיב (ויקרא כב,יד) ואיש כי יאכל קדש [בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש], דבתרומה קא מיירי), אף חטא
האמור במעילה לא צירף שתי אכילות כאחד (ואנן קיימא לן דצירף בה שתי אכילות כאחת)? מנין (אתה אומר שאם) אכל היום (חצי שיעור) ואכל
למחר (חצי
שיעור, דהיינו שתי אכילות) ואפילו לזמן מרובה (מנין שהוא חייב)? (הא
מילתא איכא בין 'זמן מרובה' דהכא ל'זמן מרובה' דלעיל: דהאי דהכא משמע בין לאחר
שנים או שלשה ימים, דקתני ביה 'אכל היום ואכל למחר', וההוא דלעיל לא משמע אלא ביום
אחד, דלא תנא 'אכל היום ואכל למחר';)
תלמוד לומר: 'תמעול מעל' - מכל מקום.
אי מה חטא האמור בתרומה פגימתו והנאתו כאחד, מנין לאכילתו ואכילת חברו
ואפילו (לא
השלים שיעור אכילתו) מכאן ועד שלש שנים מנין (שהוא חייב)?
תלמוד לומר: 'תמעול מעל' - מכל מקום.
אי מה חטא האמור בתרומה -
(מעילה יט,א)
עד שיצא מן הקדש לחול (לפי שכשאוכל את התרומה הוא מוציאה לחולין), (המוציא) מן הקדש לקדש, כגון (שלקח ממעות הקדש) לקח (וקנה מהן) קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות; ושקל שקלו (או ששקל מהן שקלו שהוא חייב לשקול לתרומת
הלשכה), והביא חטאתו ואשמו מן ההקדש (או שהביא חטאתו ואשמו מן
הקדש דהיינו 'מקדש לקדש'):
כיון שהוציא (וכיון שהביא לעזרה) – מעל, דברי רבי שמעון (דקסבר דמאן דמיחייב חטאת או אשם - לעולם הוא חייב
באחריותו עד שיביאנו לעזרה, וכיון שהביאו - נפטר מאחריותו; אף האי נמי דמוציא מקדש
לקדש, כיון שהביאו לעזרה - יצא ידי חובתו: ידי אחריות, ומעל); רבי
יהודה אומר: (לעולם הוא חייב באחריותו) עד
שיזרוק הדם (אף הכא נמי: כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריות חובתו –
מעל: דכיון דיצא בו ידי חובתו - כמו שהוציאו לחולין דמי ריבה)
– מנין (ומנין דמעל, לרבי שמעון כדאית ליה ולרבי יהודה כדאית
ליה)?
תלמוד לומר: 'תמעול מעל' - (ריבה) מכל מקום.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol