דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף יז
(מעילה טז,ב)
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא:
אלא מעתה (דבמובדלין
דבר הכתוב, דמשני שיעורא בין מובדלין לשאינן מובדלין), בהמה נמי ליפלגי בין מובדלת לשאינה מובדלת (הואיל והקישה רחמנא לשרצים
בחד קרא: נבלת בהמה טמאה ונבלת בהמה טהורה לשרצים, דכתיב והבדלתם [ויקרא כ,כה: והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור
ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף] ובכל אשר תרמוש האדמה [אשר הבדלתי לכם לטמא] - נימא נמי דלהכי אקשינהו: דשני בין מובדלת לשאינה
מובדלת, ולימא הכי: דהא דקאמר דנבלה מטמאה בכזית היינו במובדלת - לבהמה טהורה קרי
לה מובדלת: שמובדלת מבהמות טמאות, דמותרת באכילה; אבל בהמה טמאה שאינה מובדלת - לא
מטמאה עד דאיכא טפי מכזית: עד דאיכא כביצה)?
(מעילה יז,א)
אמר ליה: כי קא מקיש רחמנא (בהמה טמאה וטהורה לשרצים) - (לאו לפלוגי שיעורא בין נבילה מובדלת בין
לנבילה שאינה מובדלת, אלא) לבל תשקצו [ויקרא כה,כ: והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את
נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא] (וקא משמע לן דאחת נבלת בהמה טמאה ואחת נבלת בהמה
טהורה ואחד שרצים - מחייב האוכלן משום בל תשקצו נמי, ולאפושי לאו בנבלת בהמה טמאה
לבד מלאו דנבלה: דאיכא לאו דלא תשקצו ולאו דבהמה טמאה), אבל לשיעורין – לא.
משנה:
דם השרץ והבשר מצטרפין זה עם
זה (לכעדשה
לטמא);
כלל אמר רבי יהושע: כל
שטומאתו ושיעורו שוין (כגון: נבלה ונבלה, או חולד ועכבר) – מצטרפין; טומאתו ולא שיעורו (כגון: שרץ ונבלה, דטומאתן
שוה: דשניהן הויין טומאת ערב, ולא שיעורו: דנבלה - שיעור טומאתה בכזית, ושרץ
בכעדשה), שיעורו
ולא טומאתו (כגון
נבלה ומת: תרוייהו מטמאין בכזית; מת הויא טומאתו שבעה, ונבלה לא הויא אלא טומאת
ערב), לא
טומאתו ולא שיעורו (כגון מת ושרץ: דשרץ שיעורו בכעדשה וטומאתו עד הערב,
ומת שיעורו בכזית וטומאתו שבעה) - אין מצטרפין.
גמרא:
אמר רב חנין אמר רב זעירא,
וכן אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: [ויקרא יא,לא: אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם
יטמא עד הערב] 'הטמאין' (ה"א יתירא) - מלמד שהן מצטרפין, ואפילו שרץ
ושרץ, שרץ ודם, בין משם אחד בין משני שמות (כלומר: כחצי שיעור משרץ זה וכחצי שיעור משרץ אחר
מצטרפין, חצי שיעור מחולד וחצי שיעור מעכבר מצטרפין, והא דקתני 'דם השרץ והבשר
מצטרפין' - דוקא בשרו של אותו שרץ עצמו שפירש ממנו הדם, דהוי דם ובשר משרץ
אחד, ולא שהדם משרץ אחד והבשר משרץ אחר; אבל אי אתו משני שרצים - לא מצטרף,
וקשיא לרבי יוחנן)!?
אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן
בכולו כאן במקצתו (אי הוו שרצים כולן שלימין, בין משם אחד בין משני
שמות, ופירש חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה, או מזה דם ומזה בשר, כיון דאתו ממקום
חשוב: דתרווייהו שרצים שלימין נינהו, וחשיבי – מצטרפין; והא דאמר רבי חנין וכו' -
היינו במקצתן: דלא הוו השרצים שלימין, אלא מקצתו של כל אחד ואחד מונח בכאן, ופירש
דם מזה ובשר מזה: הואיל ולא אתו משרצים שלימין לא חשיבי, ולא מצטרפי הדם עם הבשר
אלא עם בשר אותו שרץ שפירש ממנו הדם); ומנא תימרא (דשני לן בין כולו למקצתו)? מדתניא: 'נשפך (רביעית דם שלימה) על הרצפה (ולהכי נקט 'רצפה' שהרצפה היתה חלקה) והיה מקומה קטפרס (דהויא כמדרון ונתפשט הדם), איהל על מקצתו (של רביעית דם, כגון ששחה
על מקצתו) – טהור (משום דלא איהל על כל
השיעור), איהל על
כולו (על
הרביעית של דם טמא) – טמא' מאי מקצתו?: אילימא מקצת דם - והא אמר רבי חנינא אמר רבי: רביעית
דם שהגיס בה (שהפך
בה בכוש או בכרכר) טהורה (ואף
על גב דכי הגיס בה אי אפשר שלא יאהיל על כולו - קתני 'טהור אותו המגיס בו' - ואמאי
קתני אידך ברייתא 'איהל על כולו טמא')?! אלא לאו שמע מינה כאן בכולו כאן במקצתו? (דהאי דקתני 'איהל על כולו' טמא - היינו היכא
דאתי האי רביעית דם ממת שלם, ולהכי חשיב דמטמא באהל; והא דקתני שהגיס בה טהור -
היינו היכא דלא בא רביעית זה ממת שלם, אלא שיצא ממקצתו שהיה מונח שם מקצת מת ופירש
ממנו אותו דם: אף על גב דאית ביה רביעית, הואיל ואינו בא ממת שלם - לא חשיב, ואינו
מטמא באהל; וכן אמר רבי) - שמע מינה.
שאל רבי מתיא בן חרש את רבי
שמעון בן יוחאי בעיר רומי: מנין לדם שרצים שהוא טמא?
אמר ליה: דאמר קרא: (ויקרא יא,כט) וזה לכם הטמא [בשרץ השרץ על הארץ החלד
והעכבר והצב למינהו] (והאי קרא מיותר הוא לדרשא, למידרש ביה הכי;
דהא כתיב קרא אחרינא (ויקרא יא,לא) אלא הטמאים לכם [לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב])
אמרו לו (לרבי מתיא) תלמידיו: חכים ליה בן יוחאי (כבר נתחכם בן יוחאי שיודע
לומר דבר זה).
אמר להם: תלמוד ערוך בפיו של
רבי אלעזר בר רבי יוסי (ולא אמרה מדעתו; ומנלן דלמדה מרבי אלעזר בר רבי יוסי?
– מהכא:) שפעם אחת
גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות; הלך רבי
ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי (שגילח השער שעל מצחו והניח השער של אחריו, כעין
בלורית שהעובדי כוכבים עושין, כדי שלא יכירו בו שהוא יהודי) והלך וישב עמהם, אמר להם: מי שיש לו אויב - יעני או
יעשיר (רצונו
שיעשיר או רצונו שיעני)?
אמרו לו: יעני.
אמר להם: אם כן לא יעשו מלאכה
בשבת כדי שיענו!
אמרו: טבית!
אמר: ליבטל! – ובטלוה;
חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב
- יכחיש או יבריא?
אמרו לו: יכחיש!
אמר להם: אם כן ימולו בניהם
לשמונה ימים ויכחישו!
אמרו: טבית!
אמר – ובטלוה.
חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב
- ירבה או יתמעט?
אמרו לו: יתמעט!
אם כן לא יבעלו נדות!
אמרו: טבית!
אמר - ובטלוה.
הכירו בו שהוא יהודי,
החזירום.
אמרו: מי ילך ויבטל הגזרות?
(מעילה יז,ב)
ילך רבי שמעון בן יוחאי, שהוא
מלומד בנסים (שנעשו
לו נסים במערה, כדגרסינן בפרק 'מה מדליקין' (שבת דף לג:));
ואחריו מי ילך?
רבי אלעזר בר רבי יוסי.
אמר להם רבי יוסי: ואילו היה
אבא חלפתא (אביו
של רבי יוסי) קיים -
יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה (בתמיה: כך אין אתם יכולין לומר לי שאתן בני להריגה)?
אמר להם רבי שמעון: אילו היה
יוחאי אבא קיים - יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה?
אמר להו רבי יוסי: אנא אזלין,
דלמא עניש ליה רבי שמעון, דקא מסתפינא (מסתפינא דלמא עניש ליה רבי שמעון בן יוחאי לבני,
ובדבר זה אני מתיירא יותר מפחד האויבים: שמתיירא אני שמא יכעוס עליו בשביל שום דבר
ויענישנו); קביל
עליה (רבי
שמעון בן יוחאי) דלא
ליענשיה - אפילו הכי ענשיה (כדאמרינן לקמן, דאמר ליה 'אל יחזור הבן כו'): כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו
בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא?
עקם פיו רבי אלעזר בר רבי
יוסי ואמר (שלא
אמר קול רם כמנהגו אלא עיקם פיו מכמות שהיה רגיל לדבר ואמר בלחישה שלא ירגיש רבי
שמעון בן יוחאי, שיהא כמורה הלכה לפניו): (ויקרא יא,כט) וזה לכם הטמא [בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו]; (ואף
על פי כן הרגיש בו רבי שמעון בן יוחאי, ו)אמר ליה רבי שמעון: מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה (ראיתי שהשבת תשובה וניכר
שחכם אתה שידעת להשיב)! (אבל
הואיל והורית לפני) אל יחזור הבן אצל אביו (דענשו; ואידך מפרש באגדתא היכי הוה עובדא דנטה נפשו
למות, עד שנזכר רבי שמעון בן יוחאי שאמר לאביו שיהא מחזירו לשלום, ובקש עליו
רחמים; והיאך נתרפא מפרש התם)!
יצא לקראתו בן תמליון (שד שקורין נוטיו"ן): רצונכם אבוא עמכם?
בכה רבי שמעון ואמר: מה שפחה
של בית אבא, נזדמן לה מלאך שלש פעמים (הגר נזדמנו לה שלשה מלאכים דשלש פעמים כתיב מלאך
בפרשה (בראשית טז)), ואני לא פעם אחת - יבא הנס מכל מקום!
קדים הוא, על בברתיה דקיסר (ונשתגעה, והיתה צועקת
ואומרת "הביאו לי את רבי שמעון בן יוחאי" בכל שעה; ואידך כולה מפרש התם); כי מטא התם – אמר: "בן תמליון
- צא! בן תמליון – צא!" וכיון דקרו ליה –– נפק, אזל.
אמר להון: שאילו כל מה דאית
לכון למישאל, ועיילינהו לגנזיה לשקול כל דבעו! אשכחו ההוא איגרא (דכתיבי בה הלין גזירות
דאמרן לעיל), שקלוה
וקרעוה; והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי: אני ראיתיה (בפרוכת קמיירי: שראה אותה בבית הקיסר) בעיר רומי והוו עליה כמה טיפי דמים (מפר ושעיר של יום הכפורים,
שהוזה עליה כמצליף: שלא היו הטיפין זו בצד זו).
משנה:
הפיגול והנותר אין מצטרפין
מפני שהן שני שמות; השרץ והנבלה וכן הנבלה ובשר המת אין מצטרפין זה עם זה לטמא
אפילו בקל שבשניהן (כלומר: דפחות מכעדשה דשרץ אינו מצטרף להשלים לכזית
נבלה, דהוא קל, וכל שכן דנבילה אינה מצטרפת לפחות מכעדשה, דשרץ דהיינו שיעור חמור;
וכן חצי זית של מת אינו מצטרף לחצי זית של נבלה אפילו לטמא טומאת ערב).
גמרא:
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא
שנו (דפיגול
ונותר אינן מצטרפין) אלא לטומאת הידים, דמדרבנן היא (כדאמרינן במסכת פסחים (דף קכ:) שגזרו
בנותר ופגול שיהו מטמאין את הידים משום חשדי כהונה, או משום עצלי כהונה; וכיון
דגזרה דרבנן היא - אינן מצטרפין לטומאת ידים, דלא עבדינן תקנתא לתקנתא: דכיון
דמדרבנן היא הא גזרה דפיגול ונותר, אי אמרת דמצטרפין - הויא גזרה לגזרה); אבל לענין אכילה (דפיגול ונותר) – מצטרפין (דאי איכא פחות מכזית פיגול, ונותר משלימו
לכזית ואכלו - חייבין עליו משום פיגול; וכן אי הוי רוב דנותר, ופיגול משלימו לכזית
ואכלו - חייב עליו משום נותר; ואמר לי רבי: דאי הוי חצי זית מזה וחצי זית מזה -
מצטרפין זה עם זה לחייב עליו משום נותר ומשום פיגול [לא לחייבו שתים, שאם כן אתה מחייבו על פחות
מכשיעור! אלא לענן מלקות,לחייבו אם התרו בו, משום
נותר או משום פיגול]), דתניא: 'רבי אליעזר אומר: (שמות כט,לד) [ואם יותר מבשר המלאים ומן
הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש] לא יאכל כי קדש הוא (שמות כט,לג) [ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר] לא יאכל כי קדש הם: כל שבקדש פסול (כי קדש הם משמע דשניהן מצטרפין לאכילה; ומלא יאכל נפקא דכל שבקדש פסול, כגון נותר ופגול) - בא הכתוב ליתן לא תעשה על
אכילתו'.
משנה:
האוכל שנטמא באב הטומאה (דהוא ולד ראשון) ושנטמא (והאוכל שנטמא) בולד הטומאה (דהוא שני) - מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם (דהיינו שֵׁנִי, ומצטרפין יחד לעשות שלישי כדרך
שהשני עושה, דהוא 'קל שבשניהן'; אבל לא מצטרפין להכי שיעשו שני כמו ראשון שעושה
שני, דאם כן היינו 'חמור שבשניהן');
כל האוכלים מצטרפין זה עם זה
לפסול הגוייה כבחצי פרס, כבמזון שתי סעודות לעירוב;
וכביצה לטמא טומאת אוכלין;
וכגרוגרת להוצאת שבת;
וככותבת ביום הכפורים;
כל המשקין מצטרפין זו עם זו
לפסול את הגוייה ברביעית, וכמלא לוגמא ביום הכפורים.
גמרא:
תניא: רבי שמעון אומר: מה טעם
(מה
טעם מצטרפין ולד ראשון עם ולד שני?)? - שאפשר לשני שיַעֲשֶׂה ראשון.
ומי קא עביד שני ראשון? הא לא
אפשר (דשני
לעביד ראשון לעולם? דלא מצינו טומאה שעושה כיוצא בו? דאפילו שני נמי לא עביד, וכל
שכן דראשון לא עביד)?
אמר רבא: הכי קאמר: (אלא מה טעם מצטרפין? -
משום) מי גרם
לשני (שיבוא
לידי טומאה)?: לאו
ראשון? (וכיון
דמכח ראשון אתי עליה טומאה - הוי כי ראשון, ולהכי מצטרפין!)
רב אשי אמר: ראשון ושני לגבי
שלישי - בני חדא ביקתא אינון (מבית אחד הן, כלומר, דתרווייהו: ראשון ושני - אתי
מחדא: דשני אתי מכח ראשון; להכי אמר מצטרפין זה עם זה כקל שבשניהן דעושין שלישי;
בין רבא לרב אשי ליכא בינייהו אלא שינוי לשון: דרב אשי מוסיף ואמר 'בני חדא בקתא
אינון').
(מעילה יח,א)
משנה:
הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה
עם זה (כדאמרינן
גבי פגול ונותר);
רבי שמעון אומר: אין מצטרפין.
גמרא:
ומי צריך רבי שמעון לצרופי?
והתניא: 'רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות [שיעור - לקרבן]' (האכילה
כל שהוא עובר בלאו, ואם כן למאי מצטרפין)?
תני 'אין צריכין לצרף'.
משנה:
הבגד (שהוא מטמא שלש אצבעות על שלש אצבעות) והשק (שיעורו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים), השק והעור, העור והמפץ - כולן
מצטרפין זה עם זה (הבגד מצטרף לשק, שקל הימנו, לארבעה על ארבעה; וכן כל
אחד ואחד מצטרף לקל הימנו: דשק מצטרף לעור: לחמשה על חמשה, והעור למפץ: לששה על
ששה, דהיינו לקל הימנו; אבל לא הקל עם החמור: דלהכי תנא להו הכי 'הבגד והשק השק
והעור כו' כולן מצטרפין זה עם זה);
אמר רבי שמעון: מה טעם? -
מפני (שכשיש
בין כולן שיעור אחד בין שניהם) שהן ראוין ליטמא במושב (ליטמא מושב עליו הלכך מצטרפין).
גמרא:
תנא: 'קיצע מכולן (שאם חתך מכולן משהו מכל
הני דתנן במתניתין: מהבגד ומשק ומעור וממפץ) שלשה ועשה מהן בגד: למשכב (כלומר: אם חישב עליו לעשותו למשכב, כגון לתופרו בכסת) - שלשה (אם יש באותו בגד שלשה על
שלשה, הואיל וראוי לעשות ממנו טלאי לכסת שנקרע - מטמא משום משכב), למושב (ואם חישבו למושב, לעשותו טלאי לבגד) – טפח (אם יש באותו בגד טפח על
טפח מטמא משום זב), לאחיזה (אם חישב עליו לאחיזה) - כל שהו (מטמא אפילו בכל שהוא)'.
מאי 'לאחיזה'?
אמר ריש לקיש אמר רבי ינאי:
שכן עומד לנוולה (שכן ראוי אותו בגד לאורגים: שהוא מחליק המטוה של אריג
בסובין או בשום דבר כדי לחזקו - כורך בגד כל שהוא על אצבעו להגין עליו שלא יחתכנו
החוט, והיינו 'עומד לנוולה': לכרוך על אצבעו כשאורג ומטוה החוטין; ו'נוולה' היא
אריגה, כדאמרינן במסכת גיטין (דף
לד.): אשכחה דיתבא ונוולה).
במתניתא תנא: 'הואיל וראוי
לקוצצי תאנים' (שכשמחתכין
את התאנים - כורכין בגד כל דהו על ידיהם שלא יתלכלכו בדבש התאנים; הלכך מקבל טומאה).
:
הדרן
עלך קדשי מזבח
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol