דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף טז
(מעילה טו,ב)
משנה:
כל הנבילות מצטרפין זו עם זו (לכזית; משמע השתא אפילו נבלת
בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה), וכל השקצים מצטרפין זה עם זה (לאוכל מהן כזית).
גמרא:
אמר רב:
(מעילה טז,א)
לא שנו (ד'נבלות מצטרפות זו עם זו', דמשמע אפילו נבלת
בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה) אלא לענין טומאה (הנוגע בהן דבתרוייהו כתיב (ויקרא יא,לט)
הנוגע בנבלתה יטמא), אבל לענין אכילה - טהורין בפני עצמן וטמאים בפני עצמן (אבל לענין אכילה לחייב
עליה משום לא תאכלו כל נבלה (דברים יד,כא)
- לא מצטרפין, אלא נבלות טהורים בפני עצמן מצטטרפות זו עם זו, ונבלות טמאות בפני
עצמן; אבל לענין איסור אכילה לא מצטרפין, דאין איסור חל על איסור: דלא אתי איסור
נבלה וחייל על איסור בהמה טמאה, הלכך לא מצטרפין);
ולוי אמר: אפילו לאכילה נמי
מצטרפין (דקסבר:
איסור חל על איסור, וחייב שתים: אחת משום בהמה טמאה ואחת משום נבלה);
ורב אסי אמר: טהורים לעצמן
וטמאין לעצמן.
איכא דאמרי (הא דרב אסי) פליגא אדרב (ומצינן לאוקמא האי דקאמר רב אסי 'טהורים לעצמם
וטמאים לעצמם' - משמע דבין לענין טומאה ובין לענין אכילה ומוקים רב אסי למתניתין
דתני 'כל הנבלות מצטרפות' - היינו טהורין בפני עצמן וטמאין בפני עצמן, ואפילו
לענין טומאה, והיינו 'פליגא אדרב'), ואיכא דאמרי לא פליגא (דמצינן לאוקמי נמי לדרב אסי כדרב, וכי קאמר רב אסי
'טהורין לעצמן' - לענין אכילה, אבל לטומאה - הכי נמי דמצטרפין, והיינו כרב).
מיתיבי: 'מיתת פרה וחיי גמל (שאם נטל חצי זית מפרה מתה וחתך חצי זית מגמל חי ואכלם) אין מצטרפין זה עם זה (לחייב, לא משום נבלה דמיתת
פרה, ולא משום אבר מן החי הבא מגמל חי)' - הא מיתת שניהם (שנטל חצי זית מפרה מתה וחצי זית מגמל מת) מצטרפין (לטומאה), וקשיא לרב אסי? (קשיא לרב אסי אליבא דמאן דאמר דפליגא אדרב, דקאמר
'אפילו לענין טומאה נמי טמאות לעצמן וטהורות לעצמן', אבל לרב לא מצי לפרוכי: דרב
מצי לאוקמי להא דוקיא 'דהא מיתת שתיהם מצטרפין' - לענין טומאה קאמר.)
אימא 'הא חיי שניהם מצטרפין (לכזית אבר מן החי)', ומני? - רבי יהודה היא, דאמר (בפרק גיד הנשה (חולין דף קא)) 'אבר מן החי נוהג בטמאה'.
אבל מיתת שניהם – מאי?: לא
מצטרפי (משום
דטהורות לעצמן וטמאות לעצמן)? אם כן מאי איריא דרהיט ותני (ברייתא) 'מיתת פרה וחיי גמל (אין מצטרפין משום דזה חי וזה מת)'? הא אפילו מיתת שניהם לא מצטרפי (אף על גב דשניהם מתים,
וליתני הכי: 'מיתת פרה וגמל שניהם אין מצטרפין'? אלא ודאי דמדתני 'מיתת פרה וחיי
גמל אינן מצטרפין' - מכלל דסבירא ליה דהא מיתת שניהן מצטרפין, וקשיא לרב אסי)? ועוד: תניא (והיינו סיפא דהאי ברייתא דלעיל, דקתני 'מיתת
פרה וחיי גמל'): 'חצי
זית פרה בחייה וחצי זית גמל במיתתה אין מצטרפין', אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל
בין בחייה (בחיין:
ששניהן חיין) בין
במיתתה (במיתת
שניהן) מצטרפין', קשיא רישא (דקתני 'מיתת פרה וחיי גמל וכו' דדייקת 'הא מיתת שניהן
לא מצטרפין') אסיפא (דקתני 'אבל חצי זית
מפרה בין בחייה בין במיתתה מצטרפין')? אלא לאו שמע מינה (מדסיפא) מיתת שניהם מצטרפין (- ברישא נמי מצטרפת מיתת שניהן, וקשיא לרב אסי לאיכא דאמרי
דפליגא אדרב)!?
אמר לך רב אסי: האי תנא סבר
איסור חל על איסור. (דאף על גב דאיכא איסור של טמאה ואיכא איסור נבלה,
אפילו הכי מצטרפין, ולא סבירא לי [לרב אסי] הכי, אלא סבירא לי דאין איסור חל על איסור,
ומיתת שניהן אין מצטרפין; והא דקתני ברישא 'מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין'
- היינו נבלה ואבר מן החי דלבהמה טמאה: דלא אתתי איסור נבלה וחייל אאיסור אבר מן
החי; והא דקתני סיפא 'חצי זית מפרה בחייה וכו' - התם ליכא איסור נבלה:
דבבהמה טמאה ליכא איסור נבלה אלא איסור בהמה טמאה ואבר מן החי!
ענין
אחר: קשה רישא אסיפא: דהא רישא, דקתני 'חצי זית מפרה בחייה וחצי זית מגמל
במיתתה אין מצטרפין' - קשה להא סיפא דקתני 'אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל בין
בחייה בין במיתתה מצטרפין', דהא דקתני בין בחייה בין במיתתה משמע ליה בין במיתת
חדא וחיי חברתה, וקתני מצטרפין! אלא לאו שמע מינה דמיתת שניהן מצטרפין והכי
קאמר: אלא מאי אית לך למימר דלא תיקשי רישא לסיפא? - הכי צריך לפרושי להא סיפא
דקתני 'בין בחייה בין במיתתה', תריץ הכי: בין במיתתה = בין במיתת שניהן,
וקתני דמצטרפין, וקשיא לרב אסי להך לישנא דפליגא אדרב, דמשמע דסבירא ליה לרב אסי
דאפילו לטומאה נמי אין מצטרפין; ולא מן המורה.)
(מעילה טז,ב)
אמר רב יהודה אמר רב: אכילת
שרצים לוקה עליו בכזית (ולא בכעדשה); מאי טעמא? 'אכילה' כתיב בהו (לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא,מב) ,
ואכילה אינה פחותה מכזית).
והתני רבי יוסי בר רבי חנינא
קמיה דרבי יוחנן: '(ויקרא כ,כה) והבדלתם
בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף
ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא -
פתח הכתוב באכילה (דהאי דכתיב ולא תשקצו את נפשותיכם
- היינו באכילה: דכי אכיל להו - משקץ נפשיה) וסיים בטומאה (אשר הבדלתי לכם לטמא - אלא לומר לך): מה טומאה (טומאת שרץ) בכעדשה - אף אכילה (לוקה עליהן) בכעדשה', וקלסיה רבי יוחנן (להאי דתני רבי יוסי בר רבי חנינא) וקשיא לדרב (לרב יהודה אמר רב דאמר בכזית)?
לא קשיא: כאן במיתתן, כאן
בחייהן (הא
דתני כזית - היינו כי אכיל מינייהו בחייהן, אבל כי אכיל מינייהו במיתתן - אפילו
בכעדשה לקי, דומיא דטומאה).
אמר ליה אביי: והא רב -
אמתניתין קאי (ומנא
ידעי דהכי הוא? משום דקאמר רב לעיל 'לא שנו אלא לענין אכילה' וההיא ודאי
אמתניתין קאי: 'אכל הנבלות מצטרפין', הכא נמי, הא דקאמר רב 'אכילת שרצים לוקה
עליהן בכזית' - קאי אמתניתין: 'אכל השרצים מצטרפין זה עם זה'), ומתניתין 'כל השרצים' קתני = אפילו במיתתן (ומתניתין - במיתתן קא
מיירי, דהא קתני 'כל הנבלות מצטרפות זו עם זו', דהיינו במיתתן, וכיון דקאי
אמתניתין, מכלל דהא דקאמר רב נמי בכזית קאי במיתתן, והיכי מתרצא לדרב בחייהן)!? <לאו דאיכא פורתא מהאי ופורתא
מהאי (לא
שמענו פירושו)>
אמר ליה רב יוסף (לאביי): ההיא דיוקא (כלומר: האי דיוקא דקא דייקת, דרב אמתניתין קאי) - דילך הוא (שלך יהא אותו דקדוק, ולא סבירא לי); רב (דאמר אכילת שרצים וכו') - (לא קאי אמתניתין אלא) שמעתא בעלמא קאמר.
וקלסיה רבי יוחנן:
מיתיבי (על הא דקאמר לעיל דקלסיה רבי יוחנן, דמשמע
דסבירא ליה דאכילת שרצים בכעדשה - מותיב ליה השתא): 'האיברין אין להן שיעור: אפילו פחות מכזית נבלה
ופחות מכעדשה מן השרץ (דאבר כל שהוא, אם הוא שלם, אפילו הוא פחות מכזית לענין
נבלות, או אבר שלם מן השרץ שהוא פחות מכעדשה) - מטמאין' (דהואיל והן איברין שלמין,
אף על פי שאין בהן כשיעור – מטמאין, משום דחשיבי), ואמר רבי יוחנן: אין לוקין עליהן (אין האוכלן לוקה עליהן) אלא בכזית! (והשתא משמע דרבי יוחנן קאי אהאי ברייתא
דהאיברין, והך ברייתא ודאי במיתתן קמיירי, דקתני 'אפילו פחות מכזית נבלות', ואמר
רבי יוחנן 'אין לוקין אלא בכזית' והיכי קלסיה רבי יוחנן להא דרבי יוסי בר רבי
חנינא דלוקין עליהן בכעדשה, דאוקימנא לה נמי דבמיתתן קמיירי, וקשיא דרבי יוחנן
אדרבי יוחנן)?
אמר רבא: (דהא דקלסיה רבי יוחנן
לההיא 'מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה' -) במובדלין דבר הכתוב (בהני דכתיב בהן והבדלתם
בהנך שמונה שרצים שבתורה [ויקרא יא,יג: אל תשקצו את נפשתיכם
בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם],
שמובדלין משאר שרצים וחמורין לענין טומאה יותר מן האחרים: דאחרים לא מטמו כלל אלא
הני שמונה, ובהנהו קאמר קרא דמשמע דאכילה נמי בכעדשה; והאי דאמר רבי יוחנן 'אין
לוקין עליהן אלא בכזית' - לא קאי אברייתא, דברייתא ודאי מיירי בשרצים שאינן
מובדלין קאמר רבי יוחנן דאין לוקין עליהן אלא בכזית).
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא:
אלא מעתה (דבמובדלין
דבר הכתוב, דמשני שיעורא בין מובדלין לשאינן מובדלין), בהמה נמי ליפלגי בין מובדלת לשאינה מובדלת (הואיל והקישה רחמנא לשרצים
בחד קרא: נבלת בהמה טמאה ונבלת בהמה טהורה לשרצים, דכתיב והבדלתם [ויקרא כ,כה: והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור
ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף] ובכל אשר תרמוש האדמה [אשר הבדלתי לכם לטמא] - נימא נמי דלהכי אקשינהו: דשני בין מובדלת לשאינה
מובדלת, ולימא הכי: דהא דקאמר דנבלה מטמאה בכזית היינו במובדלת - לבהמה טהורה קרי
לה מובדלת: שמובדלת מבהמות טמאות, דמותרת באכילה; אבל בהמה טמאה שאינה מובדלת - לא
מטמאה עד דאיכא טפי מכזית: עד דאיכא כביצה)?
(מעילה יז,א)
אמר ליה: כי קא מקיש רחמנא (בהמה טמאה וטהורה לשרצים) - (לאו לפלוגי שיעורא בין נבילה מובדלת בין
לנבילה שאינה מובדלת, אלא) לבל תשקצו [ויקרא כה,כ: והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף
הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר
הבדלתי לכם לטמא] (וקא משמע לן דאחת נבלת בהמה טמאה ואחת נבלת
בהמה טהורה ואחד שרצים - מחייב האוכלן משום בל תשקצו נמי, ולאפושי לאו בנבלת בהמה
טמאה לבד מלאו דנבלה: דאיכא לאו דלא תשקצו ולאו דבהמה טמאה), אבל לשיעורין – לא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol