דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף טו
מעילה פרק רביעי קדשי מזבח
(מעילה טו,א)
משנה:
קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה
(שאם
נהנה משני מיני קדשי מזבח בשוה פרוטה – מעל), (ומצטרפין
נמי לכזית) ולחייב
עליהם משום פיגול ונותר וטמא (או לחייב משום 'מעלה בחוץ');
קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם
זה (למעילה;
אבל פגול ונותר וטמא אין בהן, משום דהני לא נהגי בקדשי בדק הבית, וקדושת דמים
נינהו);
אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק
הבית מצטרפין זה עם זה למעילה (אבל לא לדבר אחר; ומשום הכי קא פליג לה מתניתין דתני
'קדשי מזבח' בפני עצמן ו'קדשי בדק הבית' בפני עצמן).
גמרא:
השתא יש לומר דקתני 'אחד
קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית', דהאי קדושת הגוף והאי קדושת דמים, אפילו הכי
קתני 'מצטרפין זה עם זה', קדשי מזבח עם קדשי מזבח מיבעיא?
משום דקתני עלה 'לחייב
עליהן משום פיגול נותר וטמא', דקדשי בדק הבית לא איכא הכי - משום הכי קא פליג
ליה.
אמר רבי ינאי: מחוורתא (דבר ברור הוא, כמו:
'במחוורת עליו' (נזיר דף סג.)): אין חייבין משום מעילה אלא על קדשי
בדק הבית ועולה בלבד; מאי טעמא? - דאמר קרא: (ויקרא ה,טו) נפש כי תמעול מעל [וחטאה בשגגה] מקדשי ה' [והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם]: קדשים המיוחדין לה' יש בהן מעילה, אבל קדשי מזבח
אית בהו לכהנים ואית בהו לבעלים.
תנן: 'קדשי מזבח מצטרפין
זה עם זה למעילה'!?
(ומתרץ:) מדרבנן (מדרבנן הוא דאית בהו מעילה בקדשי מזבח, אבל לא
מדאורייתא).
'קדשי קדשים ששחטן בדרום
מועלים בהן' [מעילה פ"א מ"א]!?
מדרבנן.
תנן [מעילה פ"ב מ"ב]: 'הנהנה
מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום (כגון שרכב עליה והכחישה, כדמפרש בפירקין דלקמן (דף יט.)
דבחטאת בעלת מום מיירי, דקיימא לדמי; לפיכך מעל: שהפסיד להקדש: שפחת מדמיה); כשהיא מתה - כיון שנהנה כל
שהוא (אף
על פי שלא פגם) – מעל (דלאו לדמי קיימא, שאין
פודין את הקדשים להאכילן לכלבים (פסחים
דף כט.))'!?
(האי מעל נמי) מדרבנן.
ומדאורייתא לא? והתניא: 'רבי
אומר: (ויקרא ג,טז) [והקטירם הכהן המזבחה
לחם אשה לריח ניחח] כל חלב לה' - לרבות אימורי קדשים קלים למעילה'!?
מדרבנן.
והא קרא קא נסיב לה (לאשמועינן דמדאורייתא מעל)?
אסמכתא בעלמא.
והא אמר עולא אמר רבי יוחנן:
'קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה' (משום דכתיב '[מ]קדשי ה'', וכיון דמתו לא חזו לקדשי ה'); במאי (קמיירי עולא): אילימא בקדשי בדק הבית - אפילו כי מתו נמי (נמי לא יצאו מידי מעילה): לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדק הבית, לאו אית בה
מעילה (מי
לא קדשה לדמיה דאית בה מעילה? הכי נמי דאי אקדיש בהמה לבדק הבית, אף על גב דמתה -
קדשה נמי לדמים, ואית בה מעילה)? אלא קדשי מזבח בחייהם נמי דאורייתא אית בהו מעילה (אלא פשיטא דבקדשי מזבח
מיירי, ולאחר מיתה יצאו מידי מעילה דבר תורה; מכלל דבחייהן יש בהן מעילה
מדאורייתא, וקשיא לרבי ינאי)?
אלא הכי קא אמרי דבי רבי ינאי
(אמר
לך רהי ינאי): (אִין, ודאי בקדשי מזבח נמי
אית בהו מעילה מדאורייתא) מהאי קרא - קדשי בדק הבית שמעין מינה, קדשי מזבח לא שמעין מינה (אבל מהאי קדשי ה' דבקרא ד'נפש כי תמעול מעל' (ויקרא
ה,טו) לא שמעינן מיניה אלא קדשי
בדק הבית, דמחוורין לה', אלא מקרא אחרינא נפקא לן דקדשי מזבח אית בהו מעילה: דכתיב
ואיש כי יאכל קדש בשגגה [ויסף
חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש]
(ויקרא כב,יד): דבכל קדש מיירי).
(מעילה טו,ב)
משנה:
חמשה דברים בעולה מצטרפין זה
עם זה: הבשר והחלב והסולת והיין והשמן (היינו מנחה הבאה עמה, והיין, והשמן - מצטרפין זה עם
זה בכזית לחייב משום 'מעלה בחוץ' ולחייב משום פגול ונותר וטמא, ומשום מעילה נמי;
ואף על גב דתנא רישא נמי 'קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה' - איצטריך למיתני הא,
לאשמועינן רבותא: דבשר וסלת ויין מצטרפין אף על גב דמינא אחרינא נינהו);
וששה בתודה (מצטרפין זה עם זה לפיגול
ונותר וטמא): הבשר
והחלב והסולת והיין והשמן והלחם (והאי סלת נמי דקתני גבי תודה - היינו נמי מנחת נסכים
הבאה עם התודה, כדאמרינן במסכת מנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ:) דתודה נמי טעונה מנחת
נסכים, דמפיק ליה מ'או
זבח' (במדבר
טו,ג)).
גמרא:
מתני ליה רב הונא לרבא: 'חמשה
דברים בעולם מצטרפין זה עם זה'; אמר ליה: 'בעולם' קא אמרת (דמשמע בכל הזבחים שבעולם
חמשה דברים שמצטרפין זה עם זה, ותו לא)? והא קתני בתודה 'ששה דברים שבתודה הבשר והחלב והסולת והיין והשמן
ולחמי תודה'? (ודם לא קא חשיב, לפי שאין מועלין בדמים, וליתיה לא
בפגול ולא בטמא, כדאמרינן בפרק 'כל הבשר' (חולין
דף קיז:).)
אמר ליה: תני 'בעולה'. (תני 'בעולה איכא חמשה
דברים המצטרפין', ולא במקום אחר;
ענין
אחר: אמר לו רבא: 'בעולם' קאמרת: דבכל דבר שבעולם מצטרפין אלו חמשה דברים? והא
קתני בתודה - דמשמע דבזבחים מיירי, ולא בחולין.)
תנינא להא, דתנו רבנן: 'עולות
ואימורים מצטרפין לכזית להעלותן בחוץ (דאי מקטיר כחצי זית בשר וכחצי זית אימורין בחוץ -
חייב עליהם משום 'מקטיר בחוץ', והקטרה בעינן בכזית, כדכתיב [ויקרא ז,יח] ואם האכל יאכל
ואמרינן (זבחים דף כח:) 'בשתי אכילות הכתוב מדבר: אחת אכילת אדם
ואחת אכילת מזבח': מה אכילת אדם בכזית אף אכילת מזבח בכזית) ולחייב עליהן משום פיגול
ונותר וטמא'!?
קתני בעולה - אִין, בשלמים –
לא.
בשלמא להעלותן בחוץ, עולה
דכליל היא – מצטרפין (הבשר והחלב לחייב הקטרה בחוץ), (אבל) שלמים (דאינן
כליל) - לא
מצטרפין (לאימורין); אלא לחייב עליהן משום פיגול ונותר
וטמא, שלמים אמאי לא מחייב (בשלמים אמאי לא מצטרפין בכזית לחייב משום פיגול ונותר
וטמא)?: והתנן
'כל הפיגולים מצטרפין זה עם זה וכל הנותרות מצטרפות זו עם זו'?
אלא אימא 'עולה ואימוריה
מצטרפין זה עם זה לכזית' ליזרק עליהן את הדם, וכיון דמצטרפין ליזרק את הדם – 'חייב
וכו'.
ומאן קתני לה?
רבי יהושע היא, דתניא [תופסתא פסחים פ"ו מ"ג]: 'רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן
כזית בשר וכזית חלב - זורק את הדם; כחצי זית בשר וכחצי זית חלב - אינו זורק את
הדם; ובעולה - אפילו כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם, מפני שכולה כליל (משאינו כן בשאר הזבחים;
וטעמיה דרבי יהושע בשאר זבחים משום דכתיב ואם האכל יאכל,
כדאמרינן לעיל: דבשתי אכילות הכתוב מדבר; משום הכי סבירא ליה דאין זורקין עליהן את
הדם עד שישתייר מהן כזית בשר, דהיינו אכילת אדם או כזית חלב דהיינו אכילת מזבח,
אבל חצי זית בשר דהיא אכילת אדם וחצי זית חלב דלאו אכילת אדם הוא - אינו זורק
עליו: דאין מצטרפין, אבל עולה - דלית בה אכילת אדם - אפילו כחצי זית בשר וכחצי זית
חלב מצטרפין); ובמנחה
אפילו כולה קיימת (ואין שם כלום מן הבשר) לא יזרוק'.
מנחה מאי עבידתיה (מאי זריקה טעונה מנחה)?
אמר רב פפא: מנחת נסכים (כלומר: האי דקאמר ובמנחה
אפילו כולה קיימא וכו' - באותה מנחה הבאה בנסכים קאמר, כדכתיב ומנחתם סלת וגו', דקא סלקא דעתא: 'הואיל ובהדי זבח קאתייא,
כגופא דזבח דמיא, ואף על גב דלא נשתייר מן הבשר כלום - יזרוק עליה את הדם' - קא
משמע לן דלא).
משנה:
התרומה (היינו תרומה גדולה: תרי ממאה) ותרומת מעשר (היינו 'מעשר מן המעשר'
[במדבר יח,כו] ) ותרומת מעשר של דמאי (שהוא אחד ממאה), והחלה, והביכורים - מצטרפין זה עם זה לאסור (שאם נפל מכולן לתוך עיסה של חולין ויש בו כדי
לחמץ - אסורה) ו(ומצטרפין לאוכל מכולן בשוה
פרוטה בשגגה) לחייב
עליהן את החומש;
כל הפיגולים מצטרפין זה עם
זה, וכל הנותרים מצטרפין זה עם זה.
גמרא:
מאי טעמא (מצטרפין חלה ובכורים עם
התרומה)?
כולהו איקרו 'תרומה': גבי חלה
כתיב (במדבר טו,כ) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה [כתרומת גרן כן תרימו אתה]; גבי
ביכורים נמי איקרו תרומה, דתניא [ספרי
ראה פסקא עב]: (דברים יב,יז) [לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך
אשר תדר ונדבתיך] ותרומת ידך - אלו ביכורים'; אבל אינך לא צריכא (כלומר: שאר הנך לא צריכי קרא לאיתויי דמצטרפין זה עם
זה, דהא מיקרו 'תרומה').
משנה:
כל הנבילות מצטרפין זו עם זו (לכזית; משמע השתא אפילו
נבלת בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה), וכל השקצים מצטרפין זה עם זה (לאוכל מהן כזית).
גמרא:
אמר רב:
(מעילה טז,א)
לא שנו (ד'נבלות מצטרפות זו עם זו', דמשמע אפילו נבלת
בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה) אלא לענין טומאה (הנוגע בהן דבתרוייהו כתיב (ויקרא יא,לט) הנוגע בנבלתה יטמא), אבל לענין אכילה - טהורין בפני
עצמן וטמאים בפני עצמן (אבל לענין אכילה לחייב עליה משום לא תאכלו כל נבלה (דברים יד,כא) - לא מצטרפין, אלא נבלות
טהורים בפני עצמן מצטרפות זו עם זו, ונבלות טמאות בפני עצמן; אבל לענין איסור
אכילה לא מצטרפין, דאין איסור חל על איסור: דלא אתי איסור נבלה וחייל על איסור
בהמה טמאה, הלכך לא מצטרפין);
ולוי אמר: אפילו לאכילה מי
מצטרפין (דקסבר:
איסור חל על איסור, וחייב שתים: אחת משום בהמה טמאה ואחת משום נבלה);
ורב אסי אמר: טהורים לעצמן
וטמאין לעצמן.
איכא דאמרי (הא דרב אסי) פליגא אדרב (ומצינן לאוקמא האי דקאמר רב אסי טהורים לעצמם
וטמאים לעצמם משמע דבין לענין טומאה ובין לענין אכילה ומוקים רב אסי למתניתין דתני
'כל הנבלות מצטרפות' - היינו טהורין בפני עצמן וטמאין בפני עצמן, ואפילו לענין
טומאה, והיינו 'פליגא אדרב'), ואיכא דאמרי לא פליגא (דמצינן לאוקמי נמי לדרב אסי כדרב, וכי קאמר רב אסי
'טהורין לעצמן' - לענין אכילה, אבל לטומאה - הכי נמי דמצטרפין, והיינו כרב).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol