דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף יד
(מעילה יג,ב)
משנה:
הקן שבראש האילן של הקדש (בגמרא מפרש מאיזה עצים הוא
עשוי) לא נהנין
ולא מועלין;
שבאשירה - יתיז בקנה (שאם אינו יכול להגיע בידו
לקן - יפיל בקנה הקן לארץ, אבל לא יעלה לאילן ויקחנו: שלא יהנה מן האילן בעלייתו
כשעולה עליו; ובגמרא מפרש מאי 'יתיז'.)
המקדיש את החורש - מועלין
בכולו (בעצים
בענפים ובנבייה).
(מעילה יד,א)
גמרא:
איתמר: עבודת כוכבים שנשתברה
מאליה: רבי יוחנן אמר: אסורה, וריש לקיש אמר מותרת:
רבי יוחנן אמר אסורה - דלא
בטלה עובד כוכבים (שהרי לא ביטלה עובד כוכבים בפירוש); וריש לקיש אמר מותרת: (דביטלה העובד כוכבים בלבו:) מימר אמר: "היא גופה לא מצלה (שלא הצילה עצמה שלא תישבר), לדידי מצלה לי?"!
איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן:
'הקן שבראש האילן של הקדש - אין נהנין ואין מועלין; שבאשירה - יתיז בקנה'
מאי? לאו דאיתבר מגופה (מגופיה של אילן: שיבר מן הענפים של אילן ועשה הקן,
דהיינו עבודת כוכבים שנשתברה מאליה: דלא ביטלה העובד כוכבים), וקתני 'יתיז בקנה' (משמע דמותר בהנאה)?
לא, דאייתי (העוף) עצים מעלמא (ועשה קן). [גירסת רש"י, הדומה
לסוגיא המקבילה במסכת עבודה זרה מב,ב על פי השטמ"ק אות א:, וכן הב"ח]
דיקא נמי דקתני גבי הקדש 'לא נהנין ולא מועלין': אי אמרת בשלמא דאייתי מעלמא
וקינתה בהן - היינו דקתני 'לא מועלין ולא נהנין': לא נהנין מדרבנן (הואיל
ועל אילן של הקדש קאי)
ולא מועלין דאורייתא, דהא לא קדשי (הואיל דאייתי מעלמא); אלא
אי אמרת דאיתבר מגופה, אמאי אין מועלין?
מאי איריא (לעולם
אימא לך דאיתבר מגופיה, ואמאי לא מועלין הכא גבי הקדש)? - הכא בגידולין הבאין לאחר מכאן (לאחר
שהוקדש) עסקינן, וקסבר אין מועלין בגידולין (וליכא למידק מהכא לעבודת
כוכבים שנשתברה מאליה, ולא קשיא לרבי יוחנן).
[רש"י לא גורס:
אי הכי - אמאי של הקדש אין נהנין ואין מועלין? אלא בגידולין הבאין לאחר מכאן,
וקסבר אין מועלין בגידולין; הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתא דאייתי מעלמא - אמאי
יתיז בקנה? לשקליה משקל!?]
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן:
לעולם דאייתי מעלמא, ומאי 'יתיז' = יתיז אפרוחים. (רבי אבהו מתרץ להאי 'יתיז' לאו בקן עצמו
מיירי, אלא דכיון דאיתבר מגופה דאשרה - קן עצמו אסור בהנאה; אלא מאי 'יתיז בקנה'?
- באפרוחים קמיירי;
לישנא
אחרינא: 'הכי נמי מסתברא...', ולא שמענו, משום דקתני בה 'לישקליה משקל'
דמשמע שיעלה באילן ויקחהו בידו, והא אי אפשר שלא יהנה מן האילן! [הב"ח: נראה
ברור רצה לומר דיש לישנא אחרינא, והיינו כמו שהגירסא לפנינו, וזה היה לרש"י
ל'לישנא אחרינא', וקאמר דלא שמיע ליה - כלומר לא סבירא ליה – דקשה על זה דקתני בה
'לשקליה משקל'])
אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה:
אפרוחים כאן וכאן (בין באילן של הקדש ובין של אשרה) מותרין (לפי שאינן צריכין לאילן: שפורחין בכל מקום שרוצין), (אבל) ביצים כאן וכאן אסורין (משום דלא ניידי וצריכין לאילן, וכאילן עצמו דמי).
אמר רב אשי: אם אפרוחים
צריכין לאמן (שעדיין
לא גדלה נוצתן ואינן יכולין לפרוח) - כביצים דמו (ואסירי).
משנה:
הגזברים שלקחו עצים (מן היער של חולין לצורך
קורות) - מועלין
בעצים (עצמן
הראוים לקורות) ואין
מועלין לא בשיפויי (הנסורת שמשפה החרש מן הקורה) ולא בנבייה (היינו עלין שלהן, לפי שהגזברים לא קנו והקדישו אלא
דבר הצריך לבנין, ולא שפוייה ונבייה).
גמרא:
אמר שמואל: בונין בחול ואחר
כך מקדישין (כלומר:
כשהן בונין בבדק הבית, היו קונין כל צרכי הבנין ממעות של חולין, או היו לוקחין כל
צרכי הבנין באמנה, ולאחר שנגמר הבנין - היו מקדישין אותו כן: שהיו מביאין ממעות של
הקדש כשיעור דמי כל הבנין והשבח שהשביחו האומנין בבנין ושכר האומנין, ואומר
"תחול קדושה שיש במעות הללו על הבנין הזה" ונמצא הבנין קדוש, והמעות
יצאו לחולין, ופורעין מהן שכר האומנין ממה שחיללו והשבח שהשביחו האומנין בבנין,
ופורעין לאותן שלוו מהן מעות של חולין שקנו בהן צורכי הבנין, או לאותן שהאמינו להן
צרכי הבנין).
מאי טעמא (בונין בחול)?
מאן דמתנדב מעות מקדש להו (משום דמאן דמתנדב מעות
לבדק הבית - לאלתר מקדיש להו, וכיון דמקדיש להו - שוב אינו יכול לקנות בהן דבר של
חולין בהדיא, לפי שהמוכר היה מועל בהן!), דאמר (לפיכך
צריך שיאמר כך): תיחול
קדושת מעות אבנין ויהיב להון לאומנין בשכרן (שיהו מחוללין קודם שיבואו לידי המוכר).
(מעילה יד,ב)
מיתיבי [שקלים פ"ד מ"ה]: 'מותר
הקטרת (מה
שהיה נשאר על שס"ה מנה) מה היו עושין בו (דלאחר שנכנס ניסן אין ראוייה להקטרה, דבעינן 'חדש
והבא קרב מתרומה חדשה')? - היו מפרישין ממנה (ממותר הקטרת כנגד) שכר האומנין (דקסלקא דעתא דלאלתר כשקנו צרכי הבנין מיד היו
מחללין מעות הקדש בשעת קניה על העצים ועל האבנים ועל כל צרכי הבנין שקנו ופורעין,
אבל לא שכר האומנין שבונין בבנין: שהכל היה קדש חוץ מן השבח שהיו האומנים משביחין
בבנין בכל יום; ובכל יום היה הגזבר מביא מעות הקדש כשיעור השבח שהשביחו האומנין
בבנין באותו יום), ומחללין אותה על מעות האומנין (על השבח שהשביחו האומנין בבנין באותו יום), ונותנין אותה לאומנין
בשכרן, וחוזרין ונוטלין אותה מתרומה חדשה' (והיינו
טעמא דעושין כן בכל יום: משום טעמא דאמרן לעיל: ד'מאן דמתנדב מעות וכו'; והיו
המעות חולין [הב"ח: לאחר שנפדה באותו יום] והבנין קדש; אבל לא היה הגזבר נותן
להן המעות לאלתר: דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, כשיגמר הבנין; וכן היו עושין כל
השבח, [כ]שעדיין
לא היה שם 'מותר הקטרת' – מחללין על המעות; אבל כשמגיע ניסן - שיש שם מותר הקטרת -
דצריכין ללוקחו מתרומה חדשה - מחללין אותו מותר הקטרת על אותן מעות חולין שיש ביד
הגזבר שחילל על השבח שהשביחו האומנין, והוי הקטרת חול ומעות חזרו לקדושתן כבתחלה,
וחוזרין ולוקחין הקטרת מן האומנין מתרומה חדשה); (ואי קשיא לך: מה צורך לחללה על מעות האומנים? ליתבה
לקטרת לאומנין לאלתר? - הא לא קשיא: דליכא בהאי מותר כשיעור כל שכר האומנין, להכי
עבדי הכי;) - ואמאי (ואי סלקא דעתך כדאמר שמואל
דבונין בחול ואחר כך מקדישים)? ליחליה אבנין (ליחלה לקטרת אבנין עצמו, ואמאי מפרישים וכו')?!
(ומשני:) דלא איכא בנין (שלא בנו אותה שנה כלום).
והא 'מעות האומנין' קתני (אלמא דבנו בנין)?
(אִין, ודאי בנו בנין, אלא) דליכא בנין כשיעור מעות.
והאמר שמואל 'הקדש שוה מנה
שחיללו על שוה פרוטה מחולל' (ואכתי אם איתא לדשמואל - ליחלה אההוא פורתא בנין על
אותו קטורת אף על גב דלא הוי כשיעור דמי הקטרת)?
הני מילי דאי עבד, לכתחלה לא (הלכך מחללין אותה על מעות
האומנין בלבד).
רב פפא אמר: היינו טעמא
דבונין בחול: לא נתנה תורה למלאכי השרת, אמרי דלמא בעי למיזגא וזגא עלייהו (דאי אפשר דלא יתבי זמנין
בטולא דבנין מפני החמה, ונמצא מועל דדלמא בעי למיזגא עליהון, כלומר: שאם הוצרך
וישב עליהן - נמצא נהנה מהן): אי בנא בקודשא - אישתכח דקמעיל בקודשא.
תנן: 'הגזברין שלקחו את
העצים - מועלין בהן, ואין מועלין לא בשיפויי ולא בנבייה'; ואמאי מועלין בהן?
הכא נמי ליעבד בחול?
אמרי: דדלמא בעי למיזגא וזגא
עליהן ואישתכח דקא מועל בקדשים.
אמר רב פפא: אי בעצים דמכאן
ואילך (כלומר:
אי בעצים דאין דעתו לבנותן בבנין עד זמן מרובה) - הכי נמי (דלא מקדשינן להו עד שיבנו בבנין, דאיכא למיחש דלמא
יתיב עליהון וקא מעיל), אלא כי תנן במתניתין (דמועלין) - בעצים דיומיה (שדעתו לבנותן בו ביום שלקחום, דהשתא ליכא למיחש דלמא
אתי למזגא עליהון: הואיל ובנו להו לאלתר בו ביום בבנין).
הדרן
עלך ולד חטאת
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol