דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף יג
(מעילה יב,ב)
משנה:
[משנה
ו] כל הראוי למזבח [בגופו, כמות שהוא]
(מעילה יג,א)
המשך
המשנה
ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא
למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית - מועלין בה;
כיצד?
הקדיש בור מלא מים (ראוי לבדק הבית לבנין
לעשות בו טיט, ולא למזבח; ולניסוך המים נמי לא חזי: שלא היו מנסכין אלא ממי השילוח
שהן מים חיים), אשפות
מלאות זבל (היא
עצמה אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית), שובך מלא יונים, אילן מלא פירות (אמר לי רבי: דהאי 'אילן' הוא גפן, וראוי למזבח
ולניסוך היין, ואינו ראוי לבדק הבית לפי שעצי גפן דקין הן ואינן ראויין לשום בנין;
ובבכורים לא מיתוקמא, שהרי אינם קריבין לגבי המזבח), שדה מלאה עשבים (אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית) - מועלין בהם ובמה שבתוכה;
אבל אם הקדיש בור ואחר כך
נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלא זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נתמלא
פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים - מועלין בהם, ואין מועלין במה שבתוכה (דכל הני הוו 'גידולין').
רבי יוסי אומר: המקדיש את
השדה והאילן - מועלין בהן ובגידולה, מפני שהן גידולי הקדש. (רבי יוסי לא פליג אלא אהנך תרתי: דתנא קמא אמר
'אין מועלין בשבח הקדש' = במה שהשביחו לאחר שהוקדשו, ורבי יוסי סבר: המקדיש שדה או
אילן - מועלין בגידוליהם, הואיל וגדלו ממש בהקדש; אבל בור ואשפה ושובך - דלאו
גידולי שובך נינהו - לא פליג רבי יוסי.)
ולד המעושרת לא ינוק מן
המעושרת (לפי
שהיא קדושה, דכתיב (ויקרא כז,לב) העשירי יהיה קודש, ובנה
חולין הוא ונמצא נהנה מחלב המוקדשין), ואחרים מתנדבים כן (כלומר: בסתם ודאי אסור לינק מן המעשרות, אבל אחרים
מתנדבים כן: שמתנין קודם לכן "על מנת כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר: שאם
תקדש יהא חלבה חולין" שתהא מניקה ולדה בהיתר; ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה:
הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן, הלכך מהני תנאה, והוי כנדבה,
ולהכי קרי להו 'אחרים': שאינן מחמירין עליהן כראוי; וכן נמי בולד מוקדשין לא היו
מקדישין חלב האם);
ולד המוקדשין לא ינוק מן
המוקדשין, ואחרים מתנדבים כן;
הפועלים (שעושין מלאכה בשל הקדש) לא יאכלו מן גרוגרות הקדש (ואף על גב דכתיב כי תבוא בכרם רעך ואכלת וגו' (דברים
כג,כה) ואמרינן בפרק 'השוכר את
הפועלים' (בבא מציעא דף פז:) בפועל הכתוב מדבר - בשל הקדש לא יאכלו, ד'כרם רעך' אמר רחמנא, ולא כרם של הקדש), וכן פרה (של חולין, חרשה בשל הקדש) מכרשיני הקדש.
גמרא:
קתני 'ולד המעושרת לא ינק
מן המעושרת'; מנהני מילי?
אמר
רב אחדבוי בר אמי: אתיא העברה העברה מבכור (כתיב בבכור (שמות יג,יב) והעברת כל פטר רחם, וכתיב במעשר (ויקרא כז,לב) כל אשר יעבור תחת השבט [העשירי
יהיה קדש לה'] מה בכור מועלין בו אף מעשר נמי דנוהג בנקבה מועלין בכולו
אפילו בחלב): מה בכור
מועלין בו (בכל דבר שיש בו, דזכר הוא ולא נקבה) - אף חלב המעושרת מועלין בו.
חלב המוקדש?
נמי אתיא אמו אמו מבכור (כתיב בבכור (שמות כב,כט) כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו, וגבי מוקדשין כתיב בפרשת 'אמור' [ויקרא כב,כז]: והיה שבעת ימים תחת אמו: מה בכור שהוא זכר מועלין בכולו - אף מוקדשין
נמי מועלין בכולו).
הפועלין לא יאכלו [מן גרוגרות הקדש וכן פרה מכרשיני הקדש]:
מאי טעמא (לא תאכל מכרשיני הקדש)? (גבי פועלין דלא יאכלו מגרוגרות של הקדש לא
צריך למיבעי, דהא מיעט קרא בפירוש (דברים
כג,כה) '[כרם] רעך' ולא הקדש, אבל פרה, דלא
כתיב בה הכי קבעי.)
אמר רב אחדבוי בר אמי: דאמר
קרא: (דברים כה,ד) לא תחסום שור בדישו; דישו שלך, ולא דישו של הקדש (כלומר: כי דש בשלך - לא תחסום,
אבל כי דש בשל הקדש אתה חוסם, דענינא כולה בחולין קמיירי).
הדש קלעילין (מין קטנית) בשדה הקדש - מעל (של חולין בשדה הקדש מעל, דנהנה
מהקדש).
והא בתלוש בעינן (כדאמרינן לקמן בפרק
'הנהנה' (דף יח:) דאין מעילה במחובר לקרקע, וכל שכן בקרקע עצמו)?
אמר רבינא: (מדקאמר 'מעל') שמע מינה: אבקה מעלי לה (אבק של שדה מעלי להו לאותן
קלעילין, וכי מעלה אבק מן הקרקע דמתערב בקלעילין - הוה ליה 'תלוש', ולהכי מעל).
(מעילה יג,ב)
משנה:
שרשי אילן [של] הדיוט הבאין
בשל הקדש, ושל הקדש שבאין בשל הדיוט - לא נהנין ולא מועלין (דאזלינן בתר אילן, ואילן בשל הדיוט קאי);
מעין שהוא יוצא מתוך השדה של
הקדש (שהמעין
מתוך שדה של חולין הוא נובע, אלא שיוצא ומושך בתוך שדה של הקדש) - לא נהנין (כל זמן שהוא בתוך שדה של הקדש) ולא מועלין (כל מי שהוא שותה ממנו בתוך שדה של הקדש);
יצא חוץ לשדה - נהנין ממנו;
המים שבכד של זהב (באותו כד שהיו ממלאים
לצורך ניסוך, כדתנן בפרק 'לולב וערבה' (סוכה
דף מח:) כמעשהו בחול כך מעשהו
בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת מן השילוח בחבית של זהב שאינה מקודשת כדי שלא יפסל
בלינה) - (ובאותם מים שבחבית של זהב
שאינה מקודשת) לא נהנין
(משום
דנתמלאו לצורך הקדש) ולא מועלין (משום דלא נתקדשו לניסוך המים למעילה עד שינתנו
בצלוחית של זהב, דהיינו כלי מקודש לכך);
נתנן בצלוחית - מועלין בהן;
ערבה (שהיה סידורן בהר הבית) - לא נהנין (קודם שזקפוה אצל המזבח הואיל ולכך עומדת) ולא מועלין; (אבל משזקפוה דנעשית מצוותה - נהנין ממנה;)
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
נוהגין היו הזקנים שנהנים ממנו בלולביהן (אפילו קודם שנזקפה אצל המזבח).
גמרא:
אמר ריש לקיש: 'אין מועלין'
- בכולן, אבל מועלין בשלש לוגין (שאם יש באותו כד של זהב יותר משלשה לוגין - אין
מועלין בהן, אבל אם יש בכד שלשה לוגין, לא פחות ולא יותר - דאין ביה שיעור ניסוך -
מועלין בו).
והקתני סיפא 'נתנו לצלוחית
מועלין בהן', מכלל דרישא (בכד של זהב) אפילו בשלשת לוגין (גרידי) נמי לא!?
אלא אי איתמר - אסיפא איתמר:
'[נתנן בצלוחית] מועלין בהן'; אמר ריש לקיש: אין מועלין
אלא בשלשה לוגין; ורבי יוחנן אמר: מועלין בכולן.
למימרא דקסבר ריש לקיש יש
שיעור למים (של
ניסוך, דהיינו שלשה לוגין, להכי אין מועלין בהו אלא בשלשה לוגין = כשיעור הראוי
לניסוך; ורבי יוחנן סבר אין שיעור למים, להכי קאמר מועלין בכולן)? והתנן [זבחים פ"יג מ"ו]: 'אמר
רבי אל[י]עזר*: המנסך מי חג בחג בחוץ – חייב' (משום 'מעלה בחוץ': דכל דבר שהוא מתקבל בפנים -
חייבין עליו משום שחוטי חוץ, כדאמרינן במסכת זבחים), ואמר רבי יוחנן משום מנחם יודאפה (התם בפרק 'השוחט והמעלה
בחוץ'): רבי
אל[י]עזר* בשיטת רבי עקיבא אמר, דדריש 'נסכיהם [בפרשת הקרבנות
בפרשת פנחס כתיב פעמים רבות, וכתיב בכל יום מימי חג הסוכות]: אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין' (וכיון דניסוך המים נפקא ליה מדאורייתא - משום הכי
קאמר דחייב עליו משום מעלה בחוץ), ואמר ריש לקיש (לרבי יוחנן): '(כיון
דאמרת דרבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אמרה, דדריש נסכיהם,
ואמרת דניסוך המים הוי דאורייתא כמו ניסוך היין, אם כן נימא הכי:) אי מה יין שלש לוגין - אף מים שלש
לוגין', (ומדקאמר
ליה ריש לקיש הכי -) מכלל דסבר ריש לקיש אין שיעור למים (לניסוך)?!
לטעמא דמנחם יודאפה קאמר (וקאמר ליה ריש לקיש לטעמיה
דרבי מנחם, דאמר 'אין שיעור למים', וקדריש 'נסכיהם':
אי מה יין שלשה לוגין אף מים שלשה לוגין; והא שמעינן ליה לרבי יוחנן דאמר משום
מנחם יודפאה 'מועלין בכולן', דמשמע דאין שיעור למים; אבל ריש לקיש לעולם סבירא ליה
דיש שיעור למים, כדאמרינן לעיל).
*[נראה לי שהגירסה הנכונה כאן היא רבי אלעזר, וכן הוא
במשניות בזבחים; ועוד: רבי אלעזר בן שמוע היה תלמידו של רבי עקיבא, ולכן נראה לומר
שרבי אלעזר אמר בשיטת רבי עקיבא; אך אם נגרוס 'רבי אליעזר', האם נראה לומר שרבי
אליעזר אמר בשיטת תלמידו?]
משנה:
הקן שבראש האילן של הקדש (בגמרא מפרש מאיזה עצים הוא
עשוי) לא נהנין
ולא מועלין;
שבאשירה - יתיז בקנה (שאם אינו יכול להגיע בידו
לקן - יפיל בקנה הקן לארץ, אבל לא יעלה לאילן ויקחנו: שלא יהנה מן האילן בעלייתו
כשעולה עליו; ובגמרא מפרש מאי 'יתיז'.)
המקדיש את החורש - מועלין
בכולו (בעצים
בענפים ובנבייה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol