דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף יב
(מעילה יא,ב)
משנה:
דישון מזבח הפנימי והמנורה (הדשן שעליהם היה מוציאו
ומניחו אצל מזבח החיצון מקום שהוא מניח תרומת הדשן של מזבח החיצון; וקודם שהניחו
שם) לא נהנין
ולא מועלין (דהכא
לא כתיב 'ושמו' כמו שכתוב בדישון מזבח החיצון);
המקדיש דישון בתחלה - מועלין
בה (כלומר:
לאחר שהניח דישון מזבח הפנימי והמנורה במקום שמניח תרומת הדשן של מזבח החיצון, דאי
אפשר דלא לידחו ביה פורתא, ולהכי מועלין בכולו);
תורין שלא הגיע זמנן ובני
יונה שעבר זמנן - לא נהנין ולא מועלין.
גמרא:
בשלמא
(מעילה יב,א)
(תרומת) מזבח החיצון, דכתיב ביה (בהדיא דמועלין בו): [ויקרא
ו,ג] [ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את
הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח] וְשָׂמוֹ אצל המזבח (לפיכך טעון גניזה: שהיה נבלע במקומו כדי שלא ימעלו בו), מזבח הפנימי מנלן (שהיה מניחו אצל מזבח
החיצון ושיהו מועלין בו לאחר שבא עם תרומת הדשן)?
אמר רבי אלעזר דאמר קרא: (ויקרא ב,טז) והסיר את מוראתו בנוצתה [והשליך אתה אצל המזבח
קדמה אל מקום הדשן]; אם אינו
ענין למזבח החיצון (אם אינו ענין למכתב אל מקום הדשן
לדישון מזבח החיצון, דהא כתיב ביה דשן אחר, דכתיב [ויקרא ו,ג] והרים את הדשן) - תנהו (האי אל מקום הדשן) ענין למזבח הפנימי (לדישון מזבח הפנימי והמנורה, ששם היה מקומו, דמועלין
בו כבתרומת הדשן של מזבח החיצון המונח שם).
אימא: אידי ואידי (קראי) במזבח החיצון, ולקבוע לו מקום (והא דשנה עליו הכתוב והשליך [אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן]
- כדי לקבוע לו מקום: שתהא השלכת מוראת העוף אאצל המזבח קדמה, ואכתי לא ידעינן אמאי
מועלין בדישון מזבח הפנימי, דהא לא כתיב ביה דישון כלל, דהאי דכתיב [במדבר ד,יג]
ודשנו את המזבח [ופרשו עליו בגד ארגמן] - ההוא בשעת מסעות קמיירי)!?
אם כן (כדאמרת דלקבוע לו מקום הוא דאתא) לימא קרא '(והשליך אותו) אצל המזבח (קדמה)' (ותו לא וממילא ידענא דהיינו מקום הדשן, דיליף
'אצל' 'אצל' מ-ושמו אצל המזבח, ואיכא למימר דבתרוייהו בדישון מזבח החיצון קמיירי!); מאי '[אל מקום] הדשן'? - (אלא מדאיצטריך למכתב בהאי קרא הדשן
- שמע מינה:) דאפילו
מזבח הפנימי (בדישון
מזבח הפנימי מיירי: דאם אינו ענין כו'; וכיון דכתיב ביה דשן
דינו כתרומת הדשן של מזבח החיצון: מועלין בה).
מנורה מנלן?
דשן - הדשן (מריבוייא דה"א אתי
דישון המנורה).
משנה:
רבי שמעון אומר: תורין שלא
הגיע זמנן - מועלין בהן (לפי שראוין למזבח כשיגדילו); בני יונה שעבר זמנן - לא נהנין ולא מועלין בהן.
גמרא:
בשלמא רבי שמעון (דמחייב מעילה בשלא הגיע
זמנן), כדקתני
טעמא (בפרק
'אותו ואת בנו'): (השוחט אותו ואת בנו קדשים
בחוץ, שָׁנִי: הרי הוא בלא תעשה דשוחט חוץ, ואין בו כרת,) שהיה רבי שמעון אומר: כל הראוי לאחר זמן (כגון זה שהוא ראוי לישחט
למחר בפנים ושחטו בחוץ) והקדישו בתוך זמנו - הרי הוא בלא תעשה ואין בו כרת (לפי שאינו מתקבל בפנים)' (דאיסור אותו ואת בנו נוהג נמי בקדשים (חולין דף עח.); והני תורים נמי שהקדישן קודם זמנן, הואיל ויהיו
ראוין לאחר מכאן - השתא נמי אית בהו מעילה), אלא רבנן (תנא קמא, דאמר 'לא נהנין ולא מועלין') מאי שנא ממחוסר זמן (ממחוסר זמן דבהמה דקיימא
לן שנכנס לדיר להתעשר, כדאמרינן פרק 'מעשר בהמה' (בכורות דף נו. [בגמרא ולא במשנה, שבמשנה בכורות פ"ט מ"ד איתא:
הכל נכנס לדיר להתעשר חוץ מן...ומחוסר זמן]): 'מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר': דיליף העברה העברה
מבכור [שמות יג,יב: והעברת
כל פטר רחם... ויקרא כז,לב: וכל מעשר...יעבר תחת השבט]: מה בכור קדוש לפני זמנו - שהרי קדוש מרחם -
אף מחוסר זמן נמי, שאינו בן שמונה - קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו; והני תורין
נמי ליקדשו קודם זמנן ולמעול בהו)?
אמרי (לא דמי מחוסר זמן דבהמה למחוסר זמן דעופות): (דהיינו טעמא ד)מחוסר זמן (דבהמה [שהוא] קדוש:) מידי דהוה אבעל מום (דבהמה): דבר פדיון הוא (דמיגו דחשיבא דאית בה קדושה כשהיא בעלת מום - אית בה
קדושה נמי כשהיא מחוסר זמן), אבל הני עופות, כיון דאין מום פוסל בעופות (דליכא למימר בהו האי מגו, הואיל ואין המום
פוסל בעופות: דאין תמות וזכרות בעופות) [ו]אין לעופות פדיון - (הכי נמי דעוף) אינו קדוש במחוסר זמן.
אמר עולא אמר רבי יוחנן:
קדשים שמתו - יצאו מידי מעילה דבר תורה (דלא קדשי ה' נינהו, דלא חזו לגבוה;
וקדושת דמים נמי לית בהו: דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים).
יתיב עולא וקאמר להא שמעתא;
אמר ליה רב חסדא: מאן שמע לך ולרבי יוחנן רבך! [וכי] קדושה שבהן להיכן הלכה?
אמר ליה: תיקשי מתניתין: 'תורין
שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן לא נהנין ולא מועלין', הכא נמי נימא 'קדושה
שבהן להיכן הלכה'? (אלא כי היכי דבמתניתין לא אמרינן 'קדושה שבהן להיכן
הלכה' - הכי נמי לא אמר גבי קדשים שמתו, הלכך יצאו מידי מעילה דבר תורה; אבל בהא
מודינא לך: אף על גב דאמינא 'יצאו מידי מעילה דבר תורה', מודינא דאיכא מעילה
מדרבנן בקדשים שמתו ובתורין שלא הגיע זמנן, ומשלם הקרן)!
אמר ליה (רש"י אינו גורס 'אמר
ליה', דמשמע דרב חסדא קאמר הכי, אלא גורס 'אבל בהא מודינא לך' – ועולא קאמר הכי
לרב חסדא): מודינא
לך דאיכא מעילה מדרבנן, וקשיא לי ([לעולא] אתורין דרב חסדא, דאמר 'וכי קדושה שבהן להיכן
הלכה וכו', דמשמע דסבירא ליה דאית בהו קדושה): מי איכא מידי דמעיקרא לא אית ביה מעילה ולבסוף אית
ביה מעילה (ומי
איכא מידי דמעיקרא לית ביה מעילה כלל, ולבסוף אית בהו מעילה דרבנן? בשלמא היכא
דהוה בה מעילה מעיקרא מדאורייתא, כגון הני קדשים שמתו, דאית בהו מעילה מדרבנן
לבסוף – שפיר, אבל בתורין שלא הגיע זמנן: דבשעת הקדש לא הוה בהו מעילה מדאורייתא:
דלא חזו בקדשי ה' - מי אמרינן דליהוי בהו מעילה מדרבנן לבסוף)?
ולא? והא איכא דם (דמעיקרא לאלתר כשנשחט קודם
שנזרק אין בו מעילה לפי שאין מועלין בדמים), דמעיקרא לית בה מעילה ולבסוף אית בה מעילה, דתנן [לעיל יא,א]: 'דם: בתחלה אין מועלין
בו; יצא לנחל קדרון - מועלין בו'?
אמרי: התם נמי איכא מעילה
מעיקרא,
(מעילה יב,ב)
דאמר רב: המקיז דם לבהמת
קדשים, (אותו
דם שהקיז) אסור
בהנאה ומועלין בו (דכיון דלא חזי לזריקה - חשיב כגופה דבהמה, ומועלין
בו; וכיון דאית ביה האי מעילה מעיקרא - משום הכי אית ביה מעילה נמי לאחר שיצא לנחל
קדרון, אבל תורין - דלא הויא בהו מעילה מעיקרא כלל - קשה לי).
גופא: אמר רב הונא אמר רב: המקיז דם לבהמת קדשים - אסור
בהנאה, ומועלין בו.
מתיב רב המנונא [מעילה פ"ג מ"ה להלן]: 'חָלָב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין' (ולא אמרינן דכגופה דמי -
הכי נמי לימא גבי מקיז דם; אמאי מועלין)!?
אמר ליה: כי קאמרינן לגבי דם,
דלא מתקיימת (הבהמה) בלא דם (דדם הוא הנפש -
להכי אמרינן כגופה דמי ומועלין בו), אבל חלב, דקא מקיימא בלא חלב (הלכך) לא (אין
מועלין בו).
מתיב רב משרשיא: 'הזבל
והפרש (של
קדשים) שבחצר (הוא הדין בכל מקום, אלא
דדרכו להיות בחצר של הקדש) - אין נהנין ואין מועלין, ויפלו דמיה ללשכה'; אמאי? הכא נמי לא מקיים (הבהמה) בלא פרש (שלא יהא קצת פרש במעיה, וכגופה הוא, ולימעול ביה)?
אמרי: (לא דמי דמה לפרשה:) מאי איריא הדין פרש, דמן עלמא קאתי לה (לבהמה מחמת מאכל של חולין): (אפילו) אזיל האי (אזיל מגופה לגמרי) - אתי אחרינא (כשתחזור ותאכל, ולא כגופה דמי, הלכך אין
מועלין בו) - לאפוקי
דם מגופה (שהרי
נברא עמה, הלכך מועלין בו).
הא קתני 'לא נהנין ולא
מועלין ודמיו ללשכה' - מסייעא ליה לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: כל מקום שאמרו
חכמים 'קדוש ואינו קדוש (דהיינו: לא נהנין ולא מועלין)' - דמיו יפלו ללשכה.
משנה:
חָלָב המוקדשין וביצי תורין
לא נהנין ולא מועלין; במה דברים אמורים? - בקדשי מזבח (דהואיל וחלב וביצים אינן ראוין למזבח - הלכך
אין מועלין בהן) אבל
בקדשי בדק הבית (הואיל וקדושת דמים הן וכולן ראוין לבדק הבית), הקדיש תרנגולת - מועלין בה
ובביצתה, חמורה - מועלין בה ובחלבה.
גמרא:
אלא (השתא קא דייק למתניתין, דקתני 'במה דברים
אמורים?' וקאמר) גבי
מזבח, (אפילו) כי אקדשה קדושת דמים, לא אית בה
מעילה? (דהכי
משמע 'במה דברים אמורים? בקדשי מזבח': אבל בקדשי בדה"ב וכו'; אבל אם הקדיש
בהמה ועוף למזבח שיקנה מהם דבר הראוי למזבח - אין מועלין בחלב וביצים, ואמאי לית
בהו מעילה?)
(אלא) אמר רב פפא: חסורי מיחסרא, והכי קתני: 'במה דברים אמורים? - כשהקדיש קדושת
הגוף לגבי מזבח, אבל הקדישו קדושת דמים לגבי מזבח - נעשה כמי
שהקדישו לבדק הבית: הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה, חמורה מועלין בה ובחלבה'.
משנה:
כל הראוי למזבח [בגופו, כמות שהוא]
(מעילה יג,א)
המשך
המשנה
ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא
למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית - מועלין בה;
כיצד?
הקדיש בור מלא מים (ראוי לבדק הבית לבנין
לעשות בו טיט, ולא למזבח; ולניסוך המים נמי לא חזי: שלא היו מנסכין אלא ממי השילוח
שהן מים חיים), אשפות
מלאות זבל (היא
עצמה אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית), שובך מלא יונים, אילן מלא פירות (אמר לי רבי: דהאי 'אילן' הוא גפן, וראוי למזבח
ולניסוך היין, ואינו ראוי לבדק הבית לפי שעצי גפן דקין הן ואינן ראויין לשום בנין;
ובבכורים לא מיתוקמא, שהרי אינם קריבין לגבי המזבח), שדה מלאה עשבים (אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית) - מועלין בהם ובמה שבתוכה;
אבל אם הקדיש בור ואחר כך
נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלא זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נתמלא
פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים - מועלין בהם, ואין מועלין במה שבתוכה (דכל הני הוו 'גידולין').
רבי יוסי אומר: המקדיש את
השדה והאילן - מועלין בהן ובגידולה, מפני שהן גידולי הקדש. (רבי יוסי לא פליג אלא אהנך תרתי: דתנא קמא אמר
'אין מועלין בשבח הקדש' = במה שהשביחו לאחר שהוקדשו, ורבי יוסי סבר: המקדיש שדה או
אילן - מועלין בגידוליהם, הואיל וגדלו ממש בהקדש; אבל בור ואשפה ושובך - דלאו
גידולי שובך נינהו - לא פליג רבי יוסי.)
ולד המעושרת לא ינוק מן
המעושרת (לפי
שהיא קדושה, דכתיב (ויקרא כז,לב) העשירי יהיה קודש, ובנה
חולין הוא ונמצא נהנה מחלב המוקדשין), ואחרים מתנדבים כן (כלומר: בסתם ודאי אסור לינק מן המעשרות, אבל אחרים
מתנדבים כן: שמתנין קודם לכן "על מנת כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר: שאם
תקדש יהא חלבה חולין" שתהא מניקה ולדה בהיתר; ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה:
הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן, הלכך מהני תנאה, והוי
כנדבה, ולהכי קרי להו 'אחרים': שאינן מחמירין עליהן כראוי; וכן נמי בולד מוקדשין
לא היו מקדישין חלב האם);
ולד המוקדשין לא ינוק מן
המוקדשין, ואחרים מתנדבים כן;
הפועלים (שעושין מלאכה בשל הקדש) לא יאכלו מן גרוגרות הקדש (ואף על גב דכתיב כי תבוא בכרם רעך ואכלת וגו' (דברים כג,כה) ואמרינן בפרק 'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא דף פז:) בפועל הכתוב מדבר - בשל הקדש לא יאכלו, ד'כרם רעך' אמר רחמנא, ולא כרם של הקדש), וכן פרה (של חולין, חרשה בשל הקדש) מכרשיני הקדש.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol