דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף יא
(מעילה י,ב)
משנה:
ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת
שמתו בעליה – ימותו; (דהני הוו מהנך חמש חטאות המתות; והנך שלש מתות לעולם,
בין לפני כפרה בין לאחר כפרה: ולד חטאת להכי מתה: שהרי אינה ראויה לכפרה שלא
הפרישה מתחלה לכך; ותמורת חטאת נמי להכי מתה: שהרי באה בעבירה, ד'[ו]לא ימיר' כתיב [ויקרא
כז,י]; וחטאת שמתו בעליה נמי
להכי מתה: דאין כפרה למתים, דמיתתן כיפרה עליהם;)
ושעיברה שנתה ושאבדה (עד שהיא תמימה) ונמצאת (והרי היא) בעלת מום:
1) אם משכיפרו הבעלים (באחרת: שלא רצו להתכפר
בדמי זו שעברה שנתה או שאבדה ונמצאת בעלת מום) – תמות (ואפילו נמצאת קודם כפרה ונתכפרו בעליה באחרת תמות:
הואיל ונמצאת בעלת מום*), ואינה עושה תמורה (דכיון דנתכפרו באחרת: דלא אחשבה להאי לא לקדושת דמים
ולא לקדושת מזבח - הילכך לא אלימא למיתפס אחרים בתמורה, ואף על גב דבעלמא בעל מום
עושה תמורה, דכתיב או
רע בטוב [ויקרא כז,י] - הכא לא תפיס)
(תוספות ד"ה ואינה עושה
תמורה: שאם תתפיס בהמה אינה מקודשת דהא למיתה אזלא), ולא נהנין (מהם לכתחלה הואיל וקדושין הוו) ולא מועלין (ואם נהנין אין מועלין בהן מדאורייתא אלא
מדרבנן ואינו משלם אלא קרן בלבד);
(*אבל אם נמצאת תמימה קודם כפרה, אף על פי
שנתכפרו באחרת - אינה מתה, אלא תרעה; והכי אמרינן במסכת תמורה בפרק 'ולד חטאת' (דף כב.))
(מעילה יא,א)
המשך
המשנה
2) ואם עד שלא כיפרו הבעלים (באחרת נמצאו, ורוצין
להתכפר בדמי אותה שהיא בעלת מום, הואיל ומסאבא וקיימא) – [תרעה עד שתסתאב ו]תמכר (לאלתר), ויקחו בדמיה (חטאת) אחרת, (ואותה
שעברה שנתה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת;) ועושה תמורה, ומועלין בה (הואיל וקדושה קדושת דמים).
גמרא:
מאי שנא רישא דלא קא מיפלגי (ואמר דלעולם ימותו: בין
משכיפרו בין עד שלא כיפרו) ומאי שנא סיפא דקא מיפלגי?
רישא פסיקא ליה (דלעולם ימותו: דמאי הפלגה
איכא לפלוגי ברישא? התם ליכא למימר 'כיפרו ולא כיפרו', דולד חטאת ותמורת חטאת
אינהו גופייהו לא הוו חטאת, וחטאת שמתו בעליה נמי הא מתו להו בעלים!), סיפא לא פסיקא ליה (אבל בסיפא איכא לפלוגי).
הא תנא ליה גבי תמורה (כי האי גוונא [תמורה פ"ד מ"א])?
תנא התם משום תמורה (איידי דאיירי בתמורה איירי
נמי במעילה), תנא הכא
משום מעילה (ואיידי
דאיירי במעילה איירי נמי בתמורה).
משנה:
המפריש מעות לנזירותו (ולא פירש "אלו לחטאת
ואלו לעולה ואלו לשלמים") - לא נהנין ולא מועלין (בכל אותן מעות) מפני שהן ראוין לבא כולן שלמים. (כלומר: דבכל מנה ומנה מצינן למימר 'זה הפריש לשלמים'
ושלמים קדשים קלין נינהו, ואין בהן מעילה, כדתנן בפרק קמא (לעיל דף ז.)
'קדשים קלין לפני זריקת דמים אין מועלין בהן'). (ומאי טעמא אזיל לקולא? דאי אמרת כולן ראויין להביא
עולה, ואיכא מעילה בכולהו - מכל מקום דמי שלמים איכא בינייהו, דאינן בני מעילה,
ואי מייתי עלייהו קרבן מעילה - אישתכח דקא מייתי חולין לעזרה! הלכך לקולא דלא
נהנין ולא מועלין*.)
*[לפיכך משנתנו לא כרבי עקיבא, כי
לשיטתו ספק מעילה יביא אשם תלוי, ואין בעיה של חולין לעזרה.]
מת והיו לו מעות סתומין (דלא פריש) - יפלו לנדבה (דהלכה היא בנזיר).
מעות מפורשים: דמי חטאת ילכו
לים המלח (דחטאת
שמתו בעליה היא), לא
נהנין ולא מועלין;
דמי עולה יביאו עולה (דדורון בעלמא היא, דלאו לכפרה
אתיא, וכדאמרינן בקינין (פ"ב משנה ה) 'האשה שמתה - יביאו יורשיה עולתה') ומועלין בהן;
דמי שלמים יביאו שלמים,
ונאכלין ליום אחד (כדין שלמי נזיר), ואין טעונין לחם (משום דכתיב ביה (במדבר ו,יט) ונתן על כפי הנזיר - ואין כאן נזיר).
גמרא:
מתקיף לה ריש לקיש: (הואיל וקתני במתניתין 'לא
נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין לבא כולן שלמים) וליתני נמי 'המפריש מעות לקינים לא נהנין ולא מועלין
(כדקתני): מפני שהן ראוין להביא [במעות אלה] תורין (קטנים) שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן (שכבר הן צהובין) - (לא נהנין ולא מועלין)' (דכיון דאינן ראויין לקרבן: דפסולין נינהו - לא
קרינא בהו מקדשי ה', ולית בהו מעילה)?
אמר רבא: (לא דמי מפריש מעות
לנזירותו למפריש מעות לקינו:) (דגבי
נזירות) אמרה
תורה במעות סתומין הבא שלמים (משום דאיחייב נמי להביא במקצתו שלמים, הלכך אמרינן
מפני שראויין להביא בכולן שלמים - לית בהו מעילה); (אבל הכא במפריש מעות לקינו, מי) אמרה תורה הבא תורין שלא הגיע זמנן? אינן ראויין
למזבח (כלל,
למאי מייתי להו)!? (הילכך לא תני להו הכא).
משנה:
רבי שמעון אומר: הדם קל בתחלה
וחמור בסופו, נסכין חומר בתחלתן וקל בסופן, דם בתחלתו אין מועלין; יצא לנחל קדרון
מועלין בו. (מועלין
בו מדרבנן, אבל במקדש אין מועלין בו אפילו מדרבנן, לפי שאין גוזרין גזירות במקדש,
דהא לנחל קדרון - לאחר זריקה הוא, כדתנן (יומא
פ"ה מ"ו, דף נח:) 'אלו
ואלו מתערבין לאמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן' והאי
מעילה - מדרבנן היא, ולא מדאורייתא; אבל מדרבנן מועלין, כגון לאחר שיצא לנחל
קדרון.)
נסכין: בתחלתן מועלין בהן;
ירדו לשיתין - אין מועלין בהן.
גמרא:
תנו רבנן: 'מועלין בדמים -
דברי רבי מאיר ורבי שמעון וחכמים אומרים: אין מועלין'.
מאי טעמא דמאן דאמר 'אין
מועלין (מדאורייתא)'? (לישנא אחרינא הכי גרסינן: עד כאן לא פליגי [דאין מועלין דאורייתא];
מנא הני מילי דאין מועלין בדמים מדאורייתא?)
תוספות ד"ה מאי טעמא: 'מאי טעמא דמאן דאמר אין
מועלין' לא גרסינן, דאם כן משמע דמאן דאמר 'מועלין' היינו מדאורייתא, ולית ליה הני
דרשות דבסמוך, וזה אינו: דהא בריש 'הוציאו לו' (יומא דף נט:) קאמר
'ע"כ לא פליגי אלא מדרבנן, אבל
דאורייתא אין מועלין'; ועוד: דרבי שמעון קאמר הכא דמועלין, ובמתניתין קאמר
דאין מועלין אלא בסוף, דרצה לומר מדרבנן! אלא הכי גרסינן: עד כאן לא פליג רבי
שמעון אלא מדרבנן, אבל מדאורייתא אין מועלין - מנהני מילי?
אמר עולא: אמר קרא: (ויקרא יז,יא) [כי נפש הבשר בדם הוא]
ואני נתתיו לכם [על המזבח לכפר על נפשתיכם כי
הדם הוא בנפש יכפר] - שלכם הוא.
דבי רבי ישמעאל תנא: 'לכפר': לכפרה
נתתיו, ולא למעילה.
רבי יוחנן אמר: אמר קרא: 'כי
הדם הוא בנפש יכפר': לפני כפרה כלאחר כפרה הוא: מה לאחר
כפרה אין בו מעילה (דנעשית מצותו) - אף לפני כפרה אין בו מעילה.
ואימא (הכי לאידך גיסא): 'מה לפני כפרה יש בו מעילה (שהרי לא נעשית מצותו) אף לאחר כפרה יש בו מעילה'? (ואוקימנא דאידי ואידי יש בו מעילה; לטעמיה
דרבי יוחנן קאמר, דדריש 'הוא', וקאמר ליה: מאי חזית דדרשת הכי?)
(אמר ליה רבי יוחנן:) וכי יש לך דבר שנעשית מצותו ויש בו מעילה? (אלא ודאי הכי מיסתבר,
כדאמינא)!
אמאי לא?:
(מעילה יא,ב)
הרי תרומת הדשן (דהוי אצל המזבח), שנעשה מצותו ויש בו מעילה (דכתיב [ויקרא ו,ג]
[ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד
ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח] וְשָׂמוֹ [אצל
המזבח] ונגמר מיניה הכא)?
משום (הכי לא גמרינן מיניה) דהוה ליה תרומת הדשן ואיברי שעיר המשתלח שני כתובין
הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין.
הניחא למאן דאמר (התם (יומא דף סז.)) איברי שעיר המשתלח אין נהנין מהן (איברי שעיר של יום הכפורים מועלין בהן אף על פי
שנעשית מצותן, משום דכתיב [ויקרא
טז,כב] [ונשא השעיר עליו את כל עונתם] אל ארץ גזירה [ושלח את השעיר במדבר] – שפיר: להכי לא גמיר מתרומת הדשן: דהוי תרומת הדשן
ושעיר המשתלח שני כתובין הבאין כאחד), אלא למאן דאמר נהנין מהן (דמפיק ליה ממדבר) מאי איכא
למימר (נגמר
מתרומת הדשן, דלא הוו שני כתובין וכו')?
משום דהוה ליה תרומת הדשן
ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין;
הניחא לרבנן, דאמרי '(ויקרא טז,כג) [ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו
אל הקדש] והניחם שם - מלמד שהן טעונין גניזה' – שפיר; אלא לרבי דוסא,
דאמר מותר להשתמש בהן כהן הדיוט (דלית בהו מעילה, ומאי והניחם שם?
- שלא ישתמש בהן ביום הכפורים אחר
משום דהוה תרומת הדשן ועגלה
ערופה שני כתובין הבאין כאחד;
הניחא למאן דאמר אין מלמדין,
אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר (אפילו
למאן דאמר מלמדין מהן - הכא אין מלמדין)?: (משום ד)תרי מיעוטי כתיבי: כתיב התם (דברים
כא,ו) [וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה] הערופה [בנחל] (הערופה
- דה"א קמייתא יתירא היא), וכתיב התם [ויקרא ו,ג] [ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את
העלה על המזבח] וְשָׂמוֹ [אצל המזבח] (דוי"ו בתראה מייתרא, לומר לך) הני – אִין (הני הוא דמועלין בהן לאחר שנעשית מצותם), (אבל) מידי אחרינא – לא.
[##
והיות והתורה היתה צריכה לפרט בכל מקרה שמועלים לאחר שנעשה מצותו - מכאן שהכלל הוא
שאין מעילה לאחר שנעשה מצותו.]
נסכים בתחילה מועלין בהן [ירדו לשיתין - אין מועלין בהן]:
לימא מתניתין (דקתני 'ירדו לשיתין אין
מועלין בהן') דלא כרבי אלעזר בר רבי צדוק, דתניא: 'רבי אלעזר בר רבי צדוק אומר: לול
קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש; אחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין בו
ומביאין יין קרוש שהוא דומה לעגולי דבילה ושורפין אותה בקדושה, שנאמר (במדבר כח,ז) [ונסכו רביעת ההין לכבש האחד] בקודש הסך נסך שכר לה'; כשם שניסוכה בקדושה כך שריפתה בקדושה' (דלא כרבי אלעזר בר רבי צדוק, דהוא אית ליה דאף על גב
דירדו לשיתין - שריפתם בקדושה, וכיון דמצריך להו שריפה בקדושה - אית ליה נמי
דמועלין בהן)!
מאי משמע? - ואמר רבינא: אתיא קודש קודש: כתיב הכא 'בקודש' וכתיב
התם (שמות כט,לד) [ואם יותר מבשר המלאים
ומן הלחם עד הבקר] ושרפת את הנותר באש ולא
יאכל כי קודש הם הוא: מה נותר
שריפתו בקדושה (דכל
שפסולו בקדש שריפתו בקודש, דגמר לה (פסחים
דף פב:) מחטאת, דכתיב [ויקרא ו,כג]
וכל חטאת אשר יובא מדמה [אל
אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל] באש
תשרף: שריפתו תהא בקדושה) אף האי נמי בקדושה.
אפילו תימא רבי אלעזר בר רבי
צדוק (והא
דקתני 'ירדו לשיתין אין מועלין בהן':) דאי קלט (שלא ירדו לקרקע השית, אלא קודם שיגיעו לשית - פשט ידו
למטה וקלטה מן האויר, דהתם אין מועלין בהן; הא ירדו לשית - מועלין בהן דקרקע השית
מקדש להו);
איכא דאמרי לימא מתניתין כרבי
אלעזר בר רבי צדוק, דאי קלט (כלומר: מדאיצטריך ליה לתנא למיתנא 'ירדו לשיתין אין
מועלין בהן', אלמא סבירא ליה כרבי אלעזר דאמר 'לול קטן היה שם שיכול להביאו דרך
לול', דאי רבנן - סברי שיתין חלולין ויורדין עד התהום, היאך יכול ללקטן ולמעול
בהן? הא נחיתו להו לתהום);
אמרי (ומשני:): לא, ומדרבנן (אפילו תימא רבנן דאי קלט: שאם הכניס ידו לאויר השיתין
וקלטן קודם שירדו לתהום - אפילו הכי קא משמע לן דאין מועלין בהן;
לישנא
אחרינא: דאי רבי אלעזר בר רבי צדוק, כיון דאמר 'ושורפין אותן בקדושה' אכתי
בקדושתייהו קיימי, וסבירא ליה דמועלין!
אפילו
תימא רבי אלעזר בר רבי צדוק דאין לך כו' [דבר
שנעשתה מצותו ומועלין בו], והא
דקאמר 'ושורפין אותו בקדושה' - הכי קאמר: אם בא לשורפו - שורפו בקדושה, אבל מעילה
אין בו מאחר שירד לשיתין).
והא קרא קנסיב לה?
אסמכתא.
משנה:
דישון מזבח הפנימי והמנורה (הדשן שעליהם היה מוציאו
ומניחו אצל מזבח החיצון מקום שהוא מניח תרומת הדשן של מזבח החיצון; וקודם שהניחו
שם) לא נהנין
ולא מועלין (דהכא
לא כתיב 'ושמו' כמו שכתוב בדישון מזבח החיצון);
המקדיש דישון בתחלה - מועלין
בה (כלומר:
לאחר שהניח דישון מזבח הפנימי והמנורה במקום שמניח תרומת הדשן של מזבח החיצון, דאי
אפשר דלא לידחו ביה פורתא, ולהכי מועלין בכולו);
תורין שלא הגיע זמנן ובני
יונה שעבר זמנן - לא נהנין ולא מועלין.
גמרא:
בשלמא
(מעילה יב,א)
(תרומת) מזבח החיצון, דכתיב ביה (בהדיא דמועלין בו): [ויקרא
ו,ג] [ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את
הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח] וְשָׂמוֹ אצל המזבח (לפיכך טעון גניזה: שהיה נבלע במקומו כדי שלא ימעלו בו), מזבח הפנימי מנלן (שהיה מניחו אצל מזבח
החיצון ושיהו מועלין בו לאחר שבא עם תרומת הדשן)?
אמר רבי אלעזר דאמר קרא: (ויקרא ב,טז) והסיר את מוראתו בנוצתה [והשליך אתה אצל המזבח
קדמה אל מקום הדשן]; אם אינו
ענין למזבח החיצון (אם אינו ענין למכתב אל מקום הדשן
לדישון מזבח החיצון, דהא כתיב ביה דשן אחר, דכתיב [ויקרא ו,ג] והרים את הדשן) - תנהו (האי אל מקום הדשן) ענין למזבח הפנימי (לדישון מזבח הפנימי והמנורה, ששם היה מקומו, דמועלין
בו כבתרומת הדשן של מזבח החיצון המונח שם).
אימא: אידי ואידי (קראי) במזבח החיצון, ולקבוע לו מקום (והא דשנה עליו הכתוב והשליך [אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן]
- כדי לקבוע לו מקום: שתהא השלכת מוראת העוף אצל המזבח קדמה, ואכתי לא ידעינן אמאי
מועלין בדישון מזבח הפנימי, דהא לא כתיב ביה דישון כלל, דהאי דכתיב [במדבר ד,יג]
ודשנו את המזבח [ופרשו עליו בגד ארגמן] - ההוא בשעת מסעות קמיירי)!?
אם כן (כדאמרת דלקבוע לו מקום הוא דאתא) לימא קרא '(והשליך אותו) אצל המזבח (קדמה)' (ותו לא וממילא ידענא דהיינו מקום הדשן, דיליף
'אצל' 'אצל' מ-ושמו אצל המזבח, ואיכא למימר דבתרוייהו בדישון מזבח החיצון קמיירי!); מאי '[אל מקום] הדשן'? - (אלא מדאיצטריך למכתב בהאי קרא הדשן
- שמע מינה:) דאפילו
מזבח הפנימי (בדישון
מזבח הפנימי מיירי: דאם אינו ענין כו'; וכיון דכתיב ביה דשן
דינו כתרומת הדשן של מזבח החיצון: מועלין בה).
מנורה מנלן?
דשן – 'הדשן' (מריבוייא דה"א אתי
דישון המנורה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol