דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף י
(מעילה ט,ב)
תניא כוותיה דרב:
'הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם (כגון:
שהפריש מעות לחטאתו או לאשמו, ונהנה מקצתן), עד שלא קרבה חטאתו (הכי
קאמר: אם נודע לו שנהנה מהן עד שלא קרב חטאתו: שעדיין לא קנה החטאת מן הדמים
שהפריש) - יוסיף (האי קרן וחומש שחייב בשביל שמעל על הנהו מעות
דפיישו שלא מעל בהן) ויביא חטאתו (מאלו
ומאלו), (והוא הדין נמי לאשם:)
ועד שלא קרבה אשמו - יוסיף ויביא אשמו;
(אם)
כבר קרב חטאתו (עד שלא נודע לו שמעל ושוב נודע לו) -
ילכו (האי קרן וחומש) לים המלח (דאילו
לא קרבה חטאתו - עדיין היה מוסיף האי קרן וחומש על דמי חטאתו [הנך דפיישי], ומביא
בהן חטאת שמינה, אבל השתא דנודע לו לאחר שקרבה חטאתו - הנך מעות דקרן וחומש שהיה
צריך להוסיף על דמי חטאת, כיון דקרבה חטאתו - הוו להו כחטאת שכפרו בעליה, דלמיתה
אזלא, והמעות ילכו לים המלח, דהיינו במקום מיתה);
כבר קרב אשמו - (נמי המעות דקרן וחומש)
יפלו לנדבה (לנדבת צבור, דקיימא לן (תמורה דף יח.) 'כל
שבחטאת מתה באשם רועה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה').
הנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים -
מה שנהנה יפלו לנדבה (והיינו כוותיה דרב);
כל קרבנות המזבח (כלומר: אם נהנה מקרבנות המזבח) - (יפלו
הקרן והחומש לנדבה) למזבח, קרבנות קדשי בדק הבית (ואם
נהנה מקדשי בדק הבית) - לבדק הבית (ישלם
קרן וחומש לבדק הבית), קרבנות צבור - לנדבת צבור (לשופרות)'.
הא גופה קשיא: 'עד שלא קרבה חטאתו - יוסיף
ויביא חטאתו, משקרבה חטאתו - ילכו לים המלח', וקתני: 'כל קרבנות המזבח –
למזבח', ולא שנא דאיכפור בעלים, ולא שנא היכא דלא איכפור?! רישא (דאמר 'ילכו לים המלח') רבי שמעון היא, דאמר (תמורה דף טו.): כל חטאת
שכיפרו בעליה - תמות.
(מעילה י,א)
רישא רבי שמעון וסיפא (דאמר 'כל קרבנות המזבח
למזבח' ואף על גב דאיכפור בעלים) רבנן (דאמרי:
אין חטאת מתה אלא אותה שאבדה ונמצאת לאחר כפרה, וכן המעות)?
אמר רב גביהא דבי כתיל לרב
אשי: הכי אמר אביי: רישא רבי שמעון וסיפא רבנן.
אמר רבא [עולא?]: הכל (רב ורבי יוחנן, דפליגי
באפר תפוח) מודים
שאם נהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא [( אפילו) קודם זריקה] ומאימורי קדשים קלין לאחר שהעלן (על גבי המזבח אפילו קודם שנעשו אפר אבל משלה
בהן האור) – דפטור (ממעילה).
פשיטא (דפטור)? מאי קא מפסיד (דכיון דנטמאו בשר קדשי קדשים - לא חזו לא לכהנים ולא
לגבוה; ובאימורי קדשים קלים נמי: הרי כבר העלן ונעשית מצותן)?
(ואם תאמר: הא אמרינן בפרקין דלעיל (דף ה:)
'הפגול לעולם מועלין בו', ולא פרכינן 'מאי קא מפסיד?' - היינו טעמא דמועלין בו:
הואיל ומרצין לפגולן: דחשיב כולי האי דצריך זריקת דמים לקובעו בפגול - חשיב נמי
דמועלין בו אף על גב דלא מפסיד.)
מהו דתימא בשר קדשי קדשים
שנטמא (אכתי) אית ליה (מקצת קדושה:) מצות שריפה לכהנים (דבעו שריפה בקדש כשאר פסולי דקדש), אימורי קדשים קלין (נמי שהעלם), איכא מצוה להפוכי בצינורא (כדי שיהו נשרפין לגמרי) (ולחייב בהן משום מעילה)? - קא משמע לן דלא.
(ואי קשיא לך אמאי אמר רבא אימורי קדשים קלים
לאחר שעלו פטור ממעילה? הא אמרינן לעיל לפני תרומת הדשן דכולי עלמא לא פליגי
דמועלין בו, ואמאי פטור?
הא לא קשיא: התם לעיל מיירי באפר עולה ובאימורי קדשי
קדשים, דחמירי - משום הכי מועלין בהן עד שיצאו לבית הדשן, אבל אימורי קדשים קלים -
דלא חמירי כולי האי - משום הכי הנהנה מהן לאחר שעלו פטור.)
אמר רבא: הא דאמרת 'כבר
קרבה חטאת - ילכו לים המלח' - הני מילי דאתידע ליה (דמעל) קמי כפרה (קודם שקרבה חטאתו: דכיון דהוה ליה להוסיף אלו המעות -
קרן וחומש - על דמי חטאתו, דכי הפריש השתא לקרן וחומש לא הפרישו לאיבוד, אלא היה
יכול להקריבן, ודינייהו הוו כחטאת שכיפרו בעליה וילכו לים המלח), אבל (נודע לו שמעל) לאחר כפרה (לאחר שקרבה חטאתו הני קרן וחומש שהפריש עכשיו אינו
מביא מהן שוב חטאתו שכבר כיפרו הבעלים, ואם ילכו לים המלח הויין לאיבוד!) - (אלא) יפלו לנדבה; מאי טעמא? - אין מפרישין מתחלה לאיבוד (כלומר:
על מנת שילכו לים המלח; הילכך יפלו לנדבה).
משנה:
[משנה
ט] הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת
כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים - מועלין בהם משהוקדשו (מנחת כהנים - דכתיב [ןיקרא
ו,טז] וכל מנחת כהן כליל תהיה [לא תאכל]
; מנחת כהן משיח היינו חביתי כהן גדול; ומנחת נסכים - היינו מנחה
הבאה עם הזבח, שיש בו נסכים: דאין בהן שיריים; דכל הני דמתניתין - כליל נינהו - מועלין
בהן משהוקדשו קדושת פה בעלמא);
קדשן בכלי - הוכשר ליפסל
בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה, וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא, ופיגול אין
בה (דאין
להם מתירין);
זה הכלל: כל שיש לו מתירין (כגון: שלמים, וחטאת, ואשם
- דדמן מתיר האימורין להקטרה והבשר לכהנים; אאו דבר שיש לו מתירין למזבח בלבד,
כגון: עולת העוף, ועולת בהמה - דדמן מתירן למזבח, וכגון שתי הלחם דדמן של כבשים הן
מתירין אותן, וכגון לחם הפנים דבזיכין מתירין אותו, ומנחות שניתרות בקומץ) - אין חייבין עליו משום פיגול ונותר
וטמא עד שיקריבו מתירין (דהכי כתיב בפיגול דשלמים 'לא ירצה',
ואמרינן (זבחים דף כח:) 'כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול וכו',
ומשום נותר וטמא נמי אין חייבין עד שיקרבו מתירין כמו פגול: דנותר יליף 'קדש'
'קדש'* מפגול, וטמא יליף (שם דף מה.) 'חילול' 'חילול' מנותר*);
וכל שאין לו מתירין (כגון: הקומץ והלבונה וכו'
דהן עצמן מתירין), כיון שקידש בכלי - חייבין עליו משום נותר וטמא (משום טמא - כדנימא לקמן בגמרא: 'וטומאתו עליו ונכרתה [ויקרא
כב,ג ]- בכל הקדשים הכתוב מדבר;
ומשום נותר דילפינן חילול חילול מטמא), ופיגול אין בה (אבל חיוב פגול אין בו: משום דלא מצינו חיוב פגול אלא
בדבר שיש לו מתירין, דהא בשלמים כתיב פיגול (ויקרא
ז,יח)).
*[## את השרש 'קדש' לא מצאתי בקשר לפגול; בנותר כתיב כי את קדש ה' חלל (ויקרא
יט,ח), ובטומאה כתיב וינזרו ... ולא יחללו (ויקרא
כב,ב) – רש"י זבחים מד,א, בפירוש 'ואתי
נותר 'חילול' 'חילול' מטומאה'; אך שם הלימוד בין נותר
ופגול הוא מ'עון': [ויקרא
ז,יח]
ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא
יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא
– דהיינו כרת; ובנותר: ואכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל (ויקרא
יט,ח); ובזבחים מה,א כתוב: 'אין חייבין עליו משום
פיגול נותר וטמא' - מאי טעמא? דאתי פיגול 'עון' 'עון' מנותר, ואתי נותר
'חילול' 'חילול' מטומאה.]
(מעילה י,ב)
גמרא:
מנא הני מילי (דנותר וטמא חייבין עליהן
בין בדבר שיש לו מתירין בין בדבר שאין לו מתירין)?
דתנו רבנן [ספרא אמור פרשתא ד משנה ו]: 'יכול אין חייבין משום טומאה אלא
בדבר שיש לו מתירין? ודין הוא: ומה פיגול, (שהוא חמור כל כך) שהוא
בידיעה אחת (כשנודע לו שאכל פיגול, שאינו צריך שתי ידיעות כטומאת
מקדש וקדשיו: דבטומאת מקדש וקדשיו בעינן שתי ידיעות: ידיעה בתחלה וידיעה בסוף
והעלם בנתיים, דכתיב (ויקרא ה,ב) [ונפש
אשר תגע בכל דבר טמא ...]
ונעלם [שם פסוקים ב,ג,ד] מכלל
שידע, והדר כתיב והוא
ידע [פסוק ד] - הרי
כאן שתי ידיעות) וקרבנו קבוע (דהאוכל פיגול בשוגג מביא חטאת בהמה) ולא הותר מכללו (בצבור) - אין חייבין אלא על דבר שיש לו
מתירין – טומאה, שהיא בשתי ידיעות, וקרבנו עולה ויורד, והותרה מכללה (כגון פסח הבא בטומאה) - אינו דין שלא יהא חייב אלא על דבר שיש לו מתירין?
תלמוד לומר: (ויקרא כב,ג)
אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם [אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטמאתו עליו
ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני ה'] - בכל הקדשים הכתוב מדבר (לרבות כל הקדשים לטומאה, בין שיש להן מתירין
בין שאין להן מתירין);
[שם משנה ז, בשנויים] יכול (אם הוא דבר שיש לו מתירין) יהו חייבין עליהן (משום טומאה) מיד (קודם שיקרבו מתירין, ואותן שאין להן מתירין -
יהו חייבין עליהן משום טומאה לאלתר: קודם שינתנו בכלי)?
תלמוד לומר: 'אשר יקרב' (והאי 'יקרב' משמע נגיעה: דבנגיעה
לחודה מחייב, דכי יגע (ויקרא
ה,ג; ז,כא) מתרגמינן 'ארי יקרב').
אמר רבי אלעזר: וכי יש נוגע שהוא חייב (כרת)? הא כיצד (אם כן למה נאמר אשר יקרב,
דמשמע נגיעה בעלמא)!?
תוספות ד"ה הא כיצד:
כלומר: אם [כן] קשו קראי אהדדי: דאשר יקדישו משמע משעת הקדש, ואשר יקרב משמע
הקרבה ממש!?
(אלא לא משמע נגיעה, אלא הכי משמע: דאינו חייב עליו
משום טומאה עד שיכשר ליקרב, דהיינו עד שיקרבו מתירין:) כל דבר
שיש לו מתירין אינו חייב עד שיקרבו מתירין, וכל דבר שאין לו מתירין אינו חייב עד
שיקדש בכלי' (ונותר אתי 'חילול' 'חילול' מטמא, כדאמרינן
במסכת זבחים (דף מה.)*).
*[בנותר כתיב כי את קדש
ה' חלל (ויקרא יט,ח), ובטומאה כתיב וינזרו ... ולא
יחללו (ויקרא כב,ב) – רש"י זבחים
מד,א, בפירוש 'ואתי נותר 'חילול' 'חילול' מטומאה.]
הדרן
עלך חטאת העוף
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-=--=-=--==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מעילה פרק שלישי ולד חטאת
(מעילה י,ב)
משנה:
ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת
שמתו בעליה – ימותו; (דהני הוו מהנך חמש חטאות המתות; והנך שלש מתות לעולם,
בין לפני כפרה בין לאחר כפרה: ולד חטאת להכי מתה: שהרי אינה ראויה לכפרה שלא
הפרישה מתחלה לכך; ותמורת חטאת נמי להכי מתה: שהרי באה בעבירה, ד'[ו]לא ימיר' כתיב [ויקרא
כז,י]; וחטאת שמתו בעליה נמי
להכי מתה: דאין כפרה למתים, דמיתתן כיפרה עליהם;)
ושעיברה שנתה, ושאבדה (עד שהיא תמימה) ונמצאת (והרי היא) בעלת מום:
1) אם משכיפרו הבעלים (באחרת: שלא רצו להתכפר
בדמי זו שעברה שנתה או שאבדה ונמצאת בעלת מום) – תמות (ואפילו נמצאת קודם כפרה ונתכפרו בעליה באחרת תמות:
הואיל ונמצאת בעלת מום*), ואינה עושה תמורה (דכיון דנתכפרו באחרת: דלא אחשבה להאי לא לקדושת דמים
ולא לקדושת מזבח - הילכך לא אלימא למיתפס אחרים בתמורה, ואף על גב דבעלמא בעל מום
עושה תמורה, דכתיב או
רע בטוב [ויקרא כז,י] - הכא לא תפיס)
(תוספות ד"ה ואינה עושה
תמורה: שאם תתפיס בהמה אינה מקודשת דהא למיתה אזלא), ולא נהנין (מהם לכתחלה הואיל וקדושין הוו) ולא מועלין (ואם נהנין אין מועלין בהן מדאורייתא אלא
מדרבנן ואינו משלם אלא קרן בלבד);
(*אבל אם נמצאת תמימה קודם כפרה, אף על פי שנתכפרו
באחרת - אינה מתה, אלא תרעה; והכי אמרינן במסכת תמורה בפרק 'ולד חטאת' (דף כב.))
(מעילה יא,א)
המשך
המשנה
2) ואם עד שלא כיפרו הבעלים (באחרת נמצאו, ורוצין
להתכפר בדמי אותה שהיא בעלת מום, הואיל ומסאבא וקיימא) – [תרעה עד שתסתאב ו]תמכר (לאלתר), ויקחו בדמיה (חטאת) אחרת, (ואותה
שעברה שנתה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת;) ועושה תמורה, ומועלין בה (הואיל וקדושה קדושת דמים).
גמרא:
מאי שנא רישא דלא קא מיפלגי (ואמר דלעולם ימותו: בין
משכיפרו בין עד שלא כיפרו) ומאי שנא סיפא דקא מיפלגי?
רישא פסיקא ליה (דלעולם ימותו: דמאי הפלגה
איכא לפלוגי ברישא? התם ליכא למימר 'כיפרו ולא כיפרו', דולד חטאת ותמורת חטאת
אינהו גופייהו לא הוו חטאת, וחטאת שמתו בעליה נמי הא מתו להו בעלים!), סיפא לא פסיקא ליה (אבל בסיפא איכא לפלוגי).
הא תנא ליה גבי תמורה (כי האי גוונא [תמורה פ"ד מ"א])?
תנא התם משום תמורה (איידי דאיירי בתמורה איירי
נמי במעילה), תנא הכא
משום מעילה (ואיידי
דאיירי במעילה איירי נמי בתמורה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol