הוזה דמה חייבין [חייבין עליו משום פיגול, נותר, וטמא, ואין בה מעילה].

מעילה הוא דליכא, אבל איסורא (כלומר: איסור אכילה) - איכא! ואמאי? הא ממונא דכהנים הוא (מאחר שהוזה דמה: שהותרה להם באכילה)!?

אמר רבי חנינא: ליוצאין (כלומר: שיצא; דהתם איכא איסור אכילה), ורבי עקיבא היא, דאמר 'זריקה מועלת ליוצא (לאפוקיה מידי מעילה - או לשריפה - כדאמרינן לעיל)' - דלאו בת אכילה היא (כדאמרינן בסוף פירקין; אבל לאכילה לא מרצה הא הזאה: נהי דמהניא לאפוקיה מידי מעילה, אבל להתיר היוצא באכילה לא מהניא, והיינו דקא דייק 'אבל איסורא איכא': דלאו בת אכילה היא).

אמר רב הונא אמר רב: מיצוי חטאת העוף (דכתיב והנשאר בדם יִמָּצֵה [ויקרא ה,ט]: לאחר הזאה ימצה) - אינו מעכב (דכיון דהוזה, אף על פי שלא מיצה - נעשית מצותו, ויצא מידי מעילה, וחייבין עליו משום נותר וטמא; ויצא נמי ידי חובתו: דאינו מעכב הכפרה), דתני רב: 'הוּזָה דָמָה'ּ (דמדקתני במתניתין גבי חטאת העוף 'הוזה דמה' ולא קתני 'מיצה דמה' - אלמא סבירא ליה לתנא דמתניתין דהזאה עיקר, ומיצוי לא מעכב): רב אדא בר אהבה אמר (משמיה ד)רב: מיצוי חטאת העוף מעכב (דלא יצא ידי חובתו ולא נתכפר ולא הוקבע החטאת בפיגול ונותר וטמא אף על פי שהוזה עד דעביד מיצוי), ותני רב (במתניתין גבי חטאת העוף): 'מיצה דמה' (ולא קתני 'הוזה דמה'; דסבירא ליה דמיצוי נמי עיקר מצוה הויא, ומעכב).

תא שמע: (ויקרא ה,ט) [והזה מדם החטאת על קיר המזבח] והנשאר בדם יִמָּצֵה אל יסוד המזבח חטאת היא; בשלמא לרב אדא בר אהבה, היינו דכתיב 'והנשאר בדם ימצה חטאת היא' (דההוא דנשאר אחר הזאה - דהיינו מיצוי - איקרי חטאת, אלמא דשיריים - דהיינו מיצוי - מעכב), אלא לרב הונא מאי 'והנשאר' (כיון דלא מעכב למה לי דכתיב והנשאר)?

(להכי כתיב והנשאר:) כדתניא דבי רבי ישמעאל: שאם נשאר (כלומר: אם נשאר מן הדם - מצוה לעשות מיצוי, אבל אם לא נשאר - לא מעכב, דמיצוי אינו מעכב);

ומאי 'חטאת היא' (לאו כדקא בעית למימר דא'והנשאר ימצה' קאי, דליהוי משמע דבשיריים - דהיינו מיצוי - הוי עיקר חטאת: דמיצוי מעכב)?

ארישא (אלא ארישיה דקרא קאי: א'והזה מדם החטאת' קאי 'חטאת היא', לומר דהזאה מעכבת ולא מיצוי).

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אלא מעתה, גבי מנחה דכתיב (ויקרא ב פסוקים ג,י) והנותרת [מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה'; וכן [ויקרא ו,ט:] והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש בחצר אהל מועד יאכלוה], הכי נמי שאם ניתותר (שכשקמץ את המנחה, אם ניתותר דאיכא שיריים למצוה - שפיר, ואם לא ניתותר: שאם חסרו שיריים בין קמיצה להקטרה - לית לן בה)? וכי תימא הכי נמי (דשיריים לא מעכבי) -

(מעילה ט,א)

והתניא: '(ויקרא ב,ב) [והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו] מסלתה ומשמנה על כל לבונתה [והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח לה'] (דמצי למיכתב קרא 'מסלת ומשמן', מאי 'מסלתהּ ומשמנהּ'?) - פרט שחסרה סלתה, וחסרה שמנה, וחסרה לבונתה (שיהא כל סלתה ושמנה קיים, ואפילו שיריים, דהכי משמע 'מסלתהּ': מן הסלת שהיה בשעת קמיצה - שהיה כולו)' (אלמא דחסרון שיריים מעכבי, כלומר: דבשיריים גופא נמי אמרינן דחסרון מעכב, והיכי אמרינן שאם לא ניתותר לא מעכב)?!

אמרי: התם כתיב 'והנותרת' - קרא יתירא כתיב (דכתיב ביה והנותרת תרי זימני: 'והנותרת ממנה' [ויקרא ו,ט:] 'והנותרת מן המנחה' [ויקרא ב פסוקים ג,י], דשנה עליו הכתוב לעכב: פרט לשחסרה, דמשמע 'והנותרת' - ולא הנותרת מן הנותרת: דהשיריים הן מוּתתר הקומץ, ולא שחסרו השיריים דהוו שירי שיריים; אבל הכא לא כתיב אלא 'והנשאר' לחוד, דמשמע שאם נשאר מן הדם – ימצה, ואם לא נשאר - אינו מעכב; והא דכתיבי תרי מיעוטי במנחה 'והנותרת' ו'מסלתה' - חד למצוה וחד לעכב).

מתיב אבוה דרבי אבין לרב הונא: 'אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ומיצה דמן חוץ למקומן – פסול ואין בו כרת; חוץ לזמנן - פיגול וחייבין עליו כרת' קתני מיהת 'מיצה דמן' (אלמא דמיצוי נמי מעכב בחטאת העוף, הואיל ומצי מפגל בו כמו בהזאה)!

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לצדדין קתני (ד'שמלקן' משמע אתרוייהו: אחטאת העוף ואעולת העוף, ומיצה דמה לא קאי אלא אעולת העוף דלית ביה הזאה אלא מיצוי; אבל חטאת העוף - דאיכא הזאה - מאחר שלא פיגל בהזאה לא מצי מפגל במיצוי, דמיצוי אינו מעכב).

גופא, תנא דבי רבי ישמעאל: 'שאם נשאר בדם' (דמשמע דשיריים לא מעכבין), והא תנא דבי רבי ישמעאל התם (בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב.)): 'שיריים מעכבין' (דפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא היא: דרבי ישמעאל אמר מעכבין ורבי עקיבא אמר אין מעכבין); ואמר רב פפא (התם): מיצוי חטאת העוף איכא בינייהו (דכולי עלמא שיריים דעלמא לא מעכבין, והכא - בשירי חטאת העוף - דהיינו מיצוי - איכא בינייהו: רבי ישמעאל סבר מעכב, רבי עקיבא סבר אינו מעכב, וקשיא דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל)!?

תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל (והאי תנא דהכא, דתני 'שאם נשאר' - סבר אליבא דרבי ישמעאל דמיצוי אינו מעכב).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol