דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף ד
(מעילה ג,ב)
אמר ליה רב אשי לרבא: והא אמר עולא (במסכת זבחים בפרק 'בית שמאי' (דף מג.):): קומץ פיגול (שחישב
עליו לפגל בשעת קמיצה*) שהעלו לגבי מזבח - (כיון שמשלה בו האור) פקע פיגולו ממנו (שאם פקע מיד וירד מעל גבי המזבח – יעלה), (מכל מקום קתני 'קומץ פיגול': דפגל בקמיצה) וקמיצה
היינו שחיטה (ופיגול דקמיצה הוי כמו פיגול
דשחיטה: דהיכי דקבע פיגול בקמיצה לחודה - הכי נמי מיקבע פיגול בשחיטה לחודה, אלמא
דבשחיטה לחודה הוי פיגול גמור, וקתני 'קדש הלחם': שמביאו לידי מעילה, אלמא דפיגול
מייתי קדשים לידי מעילה, וקשיא לרב גידל)!
(*והוא הדין נמי לאיברי פיגול שהעלן לגבי המזבח: כיון שמשלה בהן האור - פקע
פיגולן מהן; והאי דנקט 'קומץ פיגול' משום דאי תנא באיברי פיגול לחוד לא הוה אתי
קומץ מיניה, דסלקא דעתא אמינא הני מילי אבר, דמיחבר - להכי כיון שמשלה בו האור
במקצת והוי כמו שמשלה בכולו ופקע פיגולו ממנו, אבל קומץ - דמיפרת - אימא לא? - קא
משמע לן; ולהכי נקט קומץ: דאף על גב דמיפרת - פקע פיגולו ממנו, וכל שכן גבי אבר
פיגול, דכיון דמיחבר, כי משלה האור במקצתו - הוי כנשרף כולו ופקע פיגולו.)
אמר ליה: (מהכא לא תיקשי ליה, דמאי דקאמר 'קומץ פיגול' - לא אמר דבקמיצה לחודה הוי
פיגול, אלא: מאי 'קומץ פיגול'? =) איסורא דמייתי לידי פיגול (שהתחיל לפגל בקמיצה, דהיינו תחילת פיגול, אבל לא הוי
פיגול גמור עד דפגל נמי בהקטרה; והוא הדין לשחיטה הויא תחילת איסור פיגול, ולא הוי
פיגול גמור שלא פגל אלא בשחיטה לחודה; והאי דאמר רב גידל 'אינו מביא לידי מעילה'
היינו למי שפיגל בזריקה קאמר);
(מעילה ד,א)
והא (עלה דההיא דקומץ פיגול) קתני: 'אם אחרים (כלומר: השיריים במחשבה דקמיצה לחודה) מביא לידי פיגול - הוא עצמו (הקומץ) לא כל שכן!' (ואמרינן התם במסכת זבחים: מאי קאמר? - הכי קאמר: אם אינו חשוב האי פגול
דפגל בקומץ לחוד כפגול גמור, ולא אמרינן 'דכיון דהעלהו למזבח דפקע פגולו ממנו כשאר
פיגולים - אינו מביא אחרים [השיריים] לידי מעילה', אלא ודאי פקע פגולו ממנו ומביא
השיריים לידי מעילה, אלמא דמחשבה דקומץ לחוד הוי פיגול גמור, והוא הדין במחשבה
דשחיטה לחודה, וקתני דקדש הלחם: דמביא לידי מעילה - וקשיא לרב גידל)?
(ומשני: אמר לך רב גידל:) הא נמי (דקתני 'אם אחרים מביא לידי פיגול' - הכי קאמר:) איסורא דמייתי לידי פיגול (דלא אמר דבקמיצה לחוד הוי פגול, אלא הכי נמי דפגל
בקמיצה ופגל נמי בהקטרה, כדאמרינן לעיל).
אמר ליה רבינא לרב אשי: והאמר אילפא (בפרק 'כל הזבחים' (דף כט:), דקאמר רבי יהודה במתניתין [זבחים פ"ב מ"ה] 'אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פיגול וחייבין עליו כרת, ואם
מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול ואין חייבין עליו כרת': דעיקר פיגול
דחייבין עליו כרת הוי במחשבת אכילה חוץ לזמנו; 'וחכמים אומרים: זה וזה פסול
ואין חייבין עליו כרת', ואמר אילפא): 'מחלוקת בשתי עבודות, כגון דאמר
"הריני שוחט סימן ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו" (דרבי יהודה סבר: 'אם מחשבת הזמן וכו', ורבנן
סברי: להכי אין בו כרת: דעירוב מחשבות הוי חוץ לזמנו וחוץ למקומו בזבח אחד, ולהכי
אפילו בשתי עבודות פסול ואין בו כרת: הואיל ולא הויא כולה במחשבת חוץ לזמנו, ולהכי
קרי לשני סימנין 'שתי עבודות': משום דקסבר 'ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף', וכי שחט
סימן אחד - עבד פלגא דשחיטה), אבל בעבודה אחת (כגון בסימן אחד, שחישב בחציו חוץ לזמנו וחציו חוץ למקומו) - דכולי
עלמא עירובי מחשבות הואי (ואין
בו כרת, אבל פסול הוי); (ומכל מקום אשכחן לרבי יהודה דאם מחשבת הזמן קדמה בשחיטה לחודה הוי פיגול,
ואם כן לרבנן, אם לא חישב בה אלא חוץ לזמנו לחודה בשחיטה - הוי פיגול וחייבין עליו
כרת; אלמא דבמחשבת שחיטה לחודה פיגול הוי, וקתני לעל 'קדש הלחם': דפיגול מייתי
קדשים קלים לידי מעילה, וקשיא לרב גידל)!?
(אמר לך רב גידל:) הכי נמי (לא אמר דבמחשבת שחיטה לחודה פיגול, אלא): לכי זריק תיגלי מילתא אי
בעבודה אחת (עירב המחשבות) אי בשתי עבודות (דאי חשיב בשתי עבודות, לכי זרק הדם במחשבת פיגול - הוי
פיגול, לרבי יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו, ואי בעבודה אחת - דברי הכל לא הוי
פיגול; אבל מכל מקום לעולם לא מיקבע בפיגול עד דזריק; והתם – הכי טעמא דקדש הלחם: דשתק בזריקה = דלא פיגל אלא
בשחיטה לחודה, אבל אם פיגל בזריקה נמי - לא מייתי קדשים קלים לידי מעילה, כדרב גידל).
אי הכי, גבי תודה נמי עד דזריק (אי הכי תיקשי ליה נמי דקאמר דעד דזריק לא הוי פיגול:
דלטעמיה גבי תודה נמי לא הוי פיגול עד דזריק, אם כן קשיא ליה הא: דמאי 'קדש הלחם'
דקאמר?: לאו לחיוביה במעילה אף על גב דהשתא הוי פיגול גמור: דפגל בזריקה? אלמא
זריקת פיגול מביאה לידי מעילה בקדשים קלים)!?
(לא!) מאי 'קדש (הלחם)'? = ליפסל:
דבעי שריפה (דלא הוו כחולין, אבל לא למעילה,
וכדרב גידל).
לימא מסייע ליה (לרב גידל): 'הפיגול לעולם מועלין בו': לאו אף על
גב דאיזריק דם (לשם פיגול), ומסייע ליה (והיינו כרב גידל, דאמר: אינו מוציא מידי מעילה בקדשי
קדשים)?
לא, דלא זרק הדם (כי קתני 'לעולם מועלין בו' - דלא זריק קא מיירי, ולא מסייע ליה).
אי דלא זרק הדם (לשם פגול), מאי למימרא (פשיטא דמועלין בו)? אלא לעולם דזריק (ואפילו הכי לא מסייע ליה:) וכי תניא ההיא ('דלעולם מועלין בו' - אפילו לאחר זריקה) – בעולה (הואיל ולגבוה היא: דאין בה היתר לכהנים, ולא מיירי
בחטאת ואשם).
(לעולם בחטאת ואשם מיירי ד)אי בעולה – פשיטא (מאי למימרא): דגבוה היא כולה!?
(מעילה ד,ב)
ועוד (מסיפא נמי דיקא דבחטאת איירי), דקתני סיפא: 'לן דמה (והוא הדין לפיגול), אף על פי שחזר וזרקו - מועלין
בו' (דאין מוציא מידי מעילה); אי אמרת בשלמא בחטאת (מיירי) – שפיר (צריכא למימר; להכי דייקינן דהוא הדין לפיגול: שאם פיגל בו - אף על פי שחזר
וזרקו - מועלין בו), אלא אי אמרת בעולה - צריכא למימר (דמועלין בה? הא כולה לגבוה הוא! אלא שמע מינה בחטאת
מיירי, והוא הדין לרישא)?
סיפא ('לן דמה כו') ודאי מסייע ליה (דמיירי לאחר זריקה בהדיא, ודייקינן 'הוא הדין דפיגול': דזריקה אינו מוציא
מידי מעילה); רישא מאי? (נימא) הואיל
ומסייע ליה סיפא - מסייע ליה נמי רישא (דנימא
נמי בחטאת מיירי, וקאמר 'לעולם מועלין בו', דמשמע אף על גב דזרק).
(וקא פריך:) סיפא לאו ודאי מסייע ליה (ומסיפא נמי, מי פשיטא ליה דמסייע ליה? דילמא לעולם
אימא לך דלא מסייע ליה, דאמרינן דלא דמי 'לן דמה' ל'מחשבת פיגול')?
(ומהדר ליה: אמאי לא דמי?: ) מאי שנא (כלומר: מה הפרש יש בין פסול לן לפסול פיגול)?
(ואמר ליה: ודאי לא דמו, דאימא לך:) הלנה, דקעביד (איסורא) בידים (שהיה
לו לזורקו והלינו, דהיינו 'דקעביד ליה פסול בידים': דלגבי מחשבה דפיגול חשיב ללינה
'מעשה בידים') - (הילכך
קנסינן ליה:) לא מהני זריקה לאפוקי מידי מעילה (דלא תיהני ליה זריקה לאפוקיה מידי מעילה, אלא מועלין נמי לאחר זריקה); (אבל) מחשבה (מחשבת פיגול) לא קא עביד בידים (אלא פסול מחשבה) - (אימא לך דלא קנסינן ליה ו)מהני ליה זריקה לאפוקי מידי מעילה (ודלא כרב גידל, ורישא בעולה קמיירי, כדאוקימנא ברישא)?
לימא הא מסייע ליה: 'הפיגול בקדשי
קדשים - מועלין בו', לאו אף על גב דזרק, ומסייע ליה?
לא, דלא זרק.
אבל זרק מאי?: הכי נמי דאין מועלין בו (דזריקת פיגול מוציאה מידי מעילה, והיינו דלא כרב גידל)? אמאי קתני
סיפא (דההיא) '(הפיגול) בקדשים קלים אין מועלין בו' (כלומר: אפילו לאחר זריקה, דלאו 'קדשי ה'' נינהו)? ליפלוג ברישא (בדידיה) וליתני 'לפני זריקה - מועלין בו, לאחר זריקה - אין מועלין בו'? (אלא מדלא פליג הכי ברישא אלא בסיפא - לימא בדאף-על-גב
דזריק מיירי רישא, דמועלין בו, וסיפא מסייעא לרב גידל?)
ההוא (סיפא דקתני 'בקדשים קלים אין מועלין') ודאי מסייע ליה (לרב גידל: דאיהו נמי הכי קאמר: 'ואינו מביא לידי מעילה
בקדשים קלים').
לימא: הואיל ומסייע ליה סיפא (כדאמרן ד'ודאי מסייעא ליה') - מסייע ליה נמי רישא (נימא נמי רישא דבאף-על-גב דזרק מיירי)?
(אמר ליה: רישא ודאי לא תסייע ליה, דרישא מיירי בדלא זרק, כדאמרן; והא
דדייקת 'אבל זרק מאי, הכי נמי דאין מועלין', אמאי קתני סיפא כו', ליפלוג ברישא?
אין הכי נמי דמצי לפלוגי ברישא, אלא משום הכי תנא סיפא 'בקדשים קלים אין מועלין
בו':) קדשים קלים - פסיקא ליה (הואיל
ופסיקא ליה למלתא: דבין לפני זריקה ובין לאחר זריקה אין מועלין בו באימורין, הואיל
וזריקת פיגול היא), (משום הכי חביבא ליה טפי מההיא) הכא - לא פסיקא ליה (הפלגה דרישא דלא פסיקא ליה מילתא, הואיל דלפני זריקה
מועלין בו ולאחר זריקה אין מועלין בו, כדדייק ברישא, הילכך לא תני לה, ולעולם לא
מסייע ליה לרב גידל).
כלל אמר רבי יהושע: כל שהיתה לה שעת
היתר לכהנים - אין מועלין בה, וכל שלא היתה לה שעת היתר לכהנים - מועלין בה;
איזוהי שהיתה לה שעת היתר לכהנים? - שלנה ושנטמאת ושיצאת, ואיזוהי שלא היתה לה שעת
היתר לכהנים? - שנשחטה חוץ לזמנה, וחוץ למקומה, ושקבלו פסולין וזרקו את דמה:
אמר ליה בר קפרא לבר פדת: בן אחותי, ראה
מה אתה שואלני למחר בבית המדרש [הכן עצמך לשאול שאלה
חכמה]!
[למחרת שאלו:] (הא דקתני במתניתין) '[שעת] היתר' שחיטה שנינו (דכיון שנשחטה כתקנה בלא פסול - היינו 'שעת היתר', ואף
על גב דשוב נפסלה - יצאת מידי מעילה),
(מעילה ה,א)
או '[שעת] היתר' זריקה שנינו (דאף על פי ששחט כראוי - בעינן דתהוי קבלה נמי בלא
פסול, וכיון דקיבל כראוי - הותר לזריקה: דאף על גב דעדיין לא נזרק דמו הוי כאילו
נזרק בהיתר, דכל העומד ליזרק כזרוק דמי: דכיון דנתקבל בכוס כראוי ונראה לזריקה -
שוב אין בו מעילה), או '[שעת] היתר' אכילה שנינו (דאף על גב דנשחט ונתקבל כראוי - לעולם לא יצא מידי
מעילה עד שנזרק הדם, דיש בו שעת היתר אכילה לכהנים; ואם אירע בו אחר כך שום פסול
אפילו הכי אין מועלין)?
(והשיבו
בר קפרא:) חזקיה אמר: היתר שחיטה שנינו, רבי יוחנן אמר: היתר אכילה שנינו (דחזקיה ורבי יוחנן פליגי בהא מילתא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol