דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
מעילה דף ג
(מעילה ב,ב)
מתו - נמי תנינא: (דאין מועלין בהן דתנן לקמן בפרק 'הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש' (דף
יח.)) 'הנהנה מן החטאת (בעלת מום), כשהיא חיה - לא
מעל עד שיפגום (עד
שיחסר ממנו: דכיון דקדושת דמים היא - לא מעל עד שיחסר מדמיה, כגון שתלש מן הצמר או
שחרש בה והכחישה: דכיון דבעלת מום היא - קיימא לדמיה, וקיימא לן: כל העומד לדמים -
אין מועלין בו עד שיחסר מדמיו, אבל כל שאינו עומד לדמים, כגון כוס של זהב של הקדש,
כיון שנהנה ממנו כל שהוא, אף על פי שלא חיסרו – מעל), וכשהיא מתה (דלאו
לדמי קיימא: דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים) - כיון דנהנה כל שהוא (בשוה פרוטה) – מעל (אף על פי שלא חיסרו)' (והאי 'מעל' - מדרבנן הוא, דלאחר שמתה דברי הכל אין בה מעילה מדאורייתא;
אלא מאי 'מעל'? - מדרבנן)!
(והכא הוא בחטאת מתה, דמעל: דחמורה קדושתה, דלכפרה אתיא; אבל בשאר קדשים -
כגון עולה ואשם ושלמי צבור, משום דלאו לכפרה אתו - כיון שמתו לית בהו מעילה אפילו
מדרבנן; וקשה לעולא)!?
(אמר לך עולא: הוא הדין דבכל קדשי קדשים סבירא ליה לתנא נמי דמעל, ומאי שנא
דנקט בחטאת טפי משאר קדשי קדשים? - ד)סלקא דעתך
(מעילה ג,א)
אמינא: חטאת הואיל ולכפרה קא אתיא (דכשהיא
חיה קיימא לחטאת) - לא בדילין מינה, אבל קדשים הואיל ולאו
לכפרה קאתי בדילי מנהון ולית בהו מעילה (והשתא
נמי כשהיא מתה בדילי מינה ולא אצטריך למגזר בה מעילה)? - קא משמע לן (תנא דמעל, וכל שכן בהנך דלאו לכפרה אתו ואית בהו
מעילה, הואיל ומחיים לא בדילי מינייהו אינשי כולי האי).
וחטאת שמתה מי אית בה מעילה? והתניא [דומה לתופסתא מעילה
פ"א מ"ג]: 'חטאות המתות (כגון
חמשה חטאות המתות) ומעות ההולכות לים המלח (הנך שנמצאו לאחר כפרה) - לא נהנין (מדרבנן דאיסורא איכא) ולא מועלין (אפילו מדרבנן: דהא ליכא למימר 'לא מועלין מדאורייתא
אבל מועלין מדרבנן', דלא מצית למימר הכי דכיון דתנא ליה ברישא 'לא נהנין' –
מדרבנן, דליכא אלא איסורא בעלמא, היכי מיתריץ למימר 'אבל מועלין'? אלא הכי מיתריץ:
למימר לא נהנין מדרבנן ולא מועלין נמי מדרבנן, דאיסורא בעלמא איכא, ולא מעילה)' (וקשה לעולא)!?
אמרי: חטאות המתות (כיון
דלא קיימי להקרבה אלא למיתה) - בחייהן בדילין מנהון (בדילי מינייהו אינשי אפילו מחיים, וכל שכן לאחר מיתה,
דמאיסי ולא אתי לאיתהנויי מינייהו; הילכך לא איצטריך למיגזר בהו מעילה), לאפוקי
היכא דמחיים דלא בדילין מיניה (לאפוקי
שאר קדשים, דלהקרבה קיימי, דלא בדילי מינייהו מחיים - איצטריך למגזר בהו מעילה
לאחר מיתה).
איתיביה רב יוסף לרבה חדא מגו חדא וחדא מגו חדא (כלומר: שלא מצא לו קושיא ממשנה אחת עד שדקדק שלש משניות זו מזו וזו מזו,
והעמיד השלישית בשנוי מקום שחיטה, וקתני בה 'אם עלו לא ירדו'; ואלו המשניות -
במסכת זבחים: תרי מינייהו הוו בפרק 'חטאת העוף' (דף סו:
ודף סח:) והשלישית בפרק הסמוך לו (בפ"ט) והכי קתני התם):
'(חטאת העוף שעשאה כמעשה עולת העוף
ועולת העוף שעשאה כמעשה חטאת העוף וכו' ואוקמינן התם בגמרא דכל הני דתני התם -
היינו ששינה במקום מליקה ושינוי הזאה, וקתני התם) [זבחים
פ"ז מ"ג] וכולן (אף
על גב ששינה בהן לא חשיבי כנבלה אלא דינן כמליקה, ו)אין מטמאים בגדים אבית הבליעה ומועלין
בהן (דלא יצאו מקדושתן), חוץ
מחטאת העוף שעשה למטה (מחוט
הסיקרא) כמעשה חטאת העוף לשם חטאת (דהיינו כמצוותה: דמצוותה הוי למטה מחוט הסיקרא, דאין מועלין בה, שהרי יש
לה עכשיו שעת היתר לכהנים)' (ואף על גב דתנא בההיא משנה עצמה 'עולת העוף שעשאה למעלה' - דהיינו כמצוותה
- לא תני דאין מועלין בה, משום דעולה כלילל, ואאף על פי שנעשית כמצוותה אין בה היתר
לכהנים, הילכך מועלין בה), וקתני עילויה [זבחים
פ"ז מ"ה; דף סו,ב]: 'כל שהיה פסולו בקדש (כגון הני דשינה במליקה והזאה) - אינו מטמא בגדים אבית הבליעה (והיינו 'חדא מגו חדא', כלומר: דהכי דייקינן: דכי היכי
דההיא דקתני 'וכולן אינן מטמאין בגדים' מיירי בשינוי מקום מליקה, כדמוקמינן התם -
אף הא נמי, דתני 'כל שהיה פסולו בקדש אינו מטמא בגדים' - מיירי בשינוי מקום מליקה), וכל
שלא היה פסולו בקדש (כגון:
שעבר זמנו, או שיבש גפה, או נקטעה רגלה, דהיינו פסול דשלא בקדש, אלא שאירע לה קודם
שהוקדשה ונמלקה) - מטמא בגדים אבית הבליעה', וקתני (בפרק הסמוך לו): 'כל שהיה פסולו בקדש - אם עלו
לא ירדו [זבחים
פ"ט מ"ב, דף פד,א: ואלו - אם עלו לא ירדו:
הלן והטמא והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולים וזרקו את דמו. רבי
יהודה אומר: שנשחטה בלילה ושנשפך את דמה ושיצא דמה מחוץ לקלעים - אם עלתה תרד. רבי
שמעון אומר: לא תרד, שהיה רבי שמעון אומר: כל שפסולו בקודש – הקודש
מקבלו]' (והיינו
'אידך', וחדא מגו חדא: דכי היכי דהאי 'כל שהיה פסולו בקדש אינו מטמא בגדים אבית
הבליעה' מיירי בשינוי מקום מליקה, דהיינו תחילת עבודה - אף האי דקתני נמי 'כל שהיה
פסולו בקדש אם עלו לא ירדו' - בשנוי מקום מליקה מיירי, וקתני 'אם עלו לא ירדו'
וכי היכי דבשנוי מקום מליקה לחוד - דהיא התחלת עבודה קתני 'אם עלו לא ירדו' - הוא
הדין במתניתין בשנוי מקום שחיטה לחוד, דהיינו התחלת עבודה – אם עלו לא ירדו) - תיובתא
דרבה!?
תיובתא.
והא דפליגי בה רבה ורב יוסף (בשנוי
מקום שחיטה) - פשיטא ליה לרבי אלעזר (דהכי
תנינן תמן במסכת זבחים בפרק בתרא (פ"יד מ"י, דף קיב:): מה בין במת יחיד לבמת צבור - דהיינו מזבח במת יחיד? - אינה טעונה צפון
ולא תנופה ולא הגשה ולא ריח ניחוח, ואינו נפסל ביוצא כו'), דאמר רבי אלעזר: עולת במת
יחיד שהכניסה לפנים (אם
הקדיש בהמה להקריבה עולה בבמת יחיד בשעת היתר הבמות, ונמלך והכניסה לפנים לעזרה
להקריבה במזבח) -
(מעילה ג,ב)
קלטוה מחיצות (של עזרה) לכל דבר (דהוי כמי שהוקדשה מתחלה להקריבה למזבח: דטעונה צפון וכל דברים הטעונים
בקדשי מזבח, ונפסלת ביוצא ובדרום ובשאר פסולין הנהוגין בקדשי מזבח); בעי רבי
אלעזר: עולת במת יחיד שהכניסה שנפסלה (ששחטה
לההיא עולת במת יחיד לאחר שהכניסה לעזרה בדרום); עלו (והעלה אותה הכהן לגבי המזבח בשוגג או במזיד) - מהו שירדו? (מאי לאו) מדקמיבעיא ליה לחדא (בהא דתחלתה לאו למזבח) - מכלל דאידך (בעולת פנים) פשיטא ליה, אי כרבה אי כדרב יוסף!
(ומשני: לא! לעולם לא פשיטא ליה אי כרבה אי כרב יוסף, אלא) חדא מגו
חדא (עולת במת יחיד מגו עולת פנים) קמיבעיא
ליה: עד כאן לא קאמר רבה התם (בעולת
פנים ששינה בשחיטתה או שיצאתה) אם עלו ירדו (משום) מחיצה כתיקנה (כלומר:
היכא דמעיקרא כי אקדשה לשם קדושת פנים - אקדשה להקריבה בעצמה, דהיינו 'מחיצה
כתיקנה', התם כי שינה בה) - (משום הכי) פסלה, (אבל עולת במת יחיד, הואיל והוקדשה תחילה) שלא כתיקנה
(להקריבה בחוץ) - (כי הכניסה לאחר מכן בפנים ושחטה בדרום או יצאת) לא פסלה (ואם עלתה לא תרד, דהא דאמרינן דנפסלת בדרום או ביוצא - היינו כשנכנסה תחילה
למחיצת עזרה, דהיינו 'כתיקנה'), או דילמא: אפילו לרב יוסף דאמר (בעולת פנים אי שינה בה) אם עלתה לא תרד: מחיצה כתיקנה (היינו טעמא: דכיון שהקדישה להקריבה במחיצת העזרה,
דהיינו כתיקונה) – קלטה (קלט
לה מזבח דאם עלתה לא תרד), (אבל עולת במת יחיד שהוקדשה תחלה) שלא כתיקנה (ואחר כך הכניסה בפנים, דהיינו 'מחיצה שלא כתיקנה', ויצאת או נשחטה בדרום) - (אם עלתה – תרד:) לא קלטה (דלא קלט מזבח ולא אתאי תחילה למחיצת עזרה כתיקנה)?
תיקו. (ומדקמבעיא ליה אליבא דתרוייהו - שמע מינה דבשינוי מקום שחיטה דעולת פנים
נמי לא פשיטא ליה אי כרבה אי כרב יוסף.)
אמר רב גידל אמר רב: זריקת פיגול (שחישב בשחיטה לפגל הזבח, ופגל נמי בזריקה, והשתא
הוקבעה לפיגול שיש בו כרת) אינו מוציא מידי מעילה בקדשי קדשים (כלומר: דזריקת פיגול אינה חשובה כל כך שתוציא בשר קדשי
קדשים מידי מעילה כזריקה כשרה, דקיימא לן דמאחר שנזרק הדם כראוי - יש בבשר היתר
לכהנים ואין מועלין בו, אבל הכא - כיון דפיגל בזריקה - לא יצא הבשר מידי מעילה,
דהא לא חזי לכהנים), ואינו מביא (ואותה זריקה אינה מביאה האימורין) לידי מעילה בקדשים קלים (כזריקה כשרה, כדתנן בסיפא דמתניתין 'בקדשים קלים לאחר
זריקת דמן מועלין באימורין ואין מועלין בבשר' דלא חשיבא זריקא כלל לענין מעילה).
יתיב אביי וקאמר לה להא שמעתא (דרב גידל); איתיביה רב פפא לאביי [מנחות
פ"ז מ"ג]: 'השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה - לא קדש את הלחם (דכתיב על זבח התודה חלות (ויקרא ז,יב) ובעינן 'על' בסמוך); שחטה עד שלא קרמו פניה בתנור, ואפילו
קרמו כולן חוץ מאחת מהן - לא קדש הלחם (דבעינן
בשעת זביחה שיהא כל הלחם ראוי); שחטה חוץ לזמנה (דחישב עליה בשעת שחיטה לאוכלה חוץ לזמנה) וחוץ
למקומה (או חוץ למקומה) - קדש
הלחם' (וקסלקא דעתא אף על פי שזרק במחשבת פיגול קדש הלחם להכי דמועלין בו), אלמא
פיגול מייתי לה לידי מעילה (בקדשים
קלים, וקשיא לרב גידל דאמר אינה מביאה לידי מעילה בקדשים קלים)!
אישתיק.
כי אתא (אביי) לקמיה דרבי אבא, אמר ליה: (הא דרב פפא לא קשיא לרב גידל:) בזריקה (טעמא דקדש הלחם כשפגל בשחיטה - משום דשתק בזריקה: דלא פגל בזריקה, הילכך
לא הוי פיגול גמור בשחיטה לחודה - להכי קדש הלחם, ומועלין בו, אבל הא דאמר רב גידל
דאינו מביא לידי מעילה - היינו דפיגל בזריקה ממש, דהוי פיגול גמור).
אמר ליה רב אשי לרבא: והא אמר עולא (במסכת זבחים בפרק 'בית שמאי' (דף מג.):): קומץ פיגול (שחישב
עליו לפגל בשעת קמיצה*) שהעלו לגבי מזבח - (כיון שמשלה בו האור) פקע פיגולו ממנו (שאם פקע מיד וירד מעל גבי המזבח – יעלה), (מכל מקום קתני 'קומץ פיגול': דפגל בקמיצה) וקמיצה
היינו שחיטה (ופיגול דקמיצה הוי כמו פיגול דשחיטה:
דהיכי דקבע פיגול בקמיצה לחודה - הכי נמי מיקבע פיגול בשחיטה לחודה, אלמא דבשחיטה
לחודה הוי פיגול גמור, וקתני 'קדש הלחם': שמביאו לידי מעילה, אלמא דפיגול מייתי
קדשים לידי מעילה, וקשיא לרב גידל)!
(*והוא הדין נמי לאיברי פיגול שהעלן לגבי המזבח: כיון שמשלה בהן האור - פקע
פיגולן מהן; והאי דנקט 'קומץ פיגול' משום דאי תנא באיברי פיגול לחוד לא הוה אתי
קומץ מיניה, דסלקא דעתא אמינא הני מילי אבר, דמיחבר - להכי כיון שמשלה בו האור
במקצת והוי כמו שמשלה בכולו ופקע פיגולו ממנו, אבל קומץ - דמיפרת - אימא לא? - קא
משמע לן; ולהכי נקט קומץ: דאף על גב דמיפרת - פקע פיגולו ממנו, וכל שכן גבי אבר
פיגול, דכיון דמיחבר, כי משלה האור במקצתו - הוי כנשרף כולו ופקע פיגולו.)
אמר ליה: (מהכא לא תיקשי ליה, דמאי דקאמר 'קומץ פיגול' - לא אמר דבקמיצה לחודה הוי
פיגול, אלא: מאי 'קומץ פיגול'? =) איסורא דמייתי לידי פיגול (שהתחיל לפגל בקמיצה, דהיינו תחילת פיגול, אבל לא הוי
פיגול גמור עד דפגל נמי בהקטרה; והוא הדין לשחיטה הויא תחילת איסור פיגול, ולא הוי
פיגול גמור שלא פגל אלא בשחיטה לחודה; והאי דאמר רב גידל 'אינו מביא לידי מעילה'
היינו למי שפיגל בזריקה קאמר);
(מעילה ד,א)
והא (עלה דההיא דקומץ פיגול) קתני: 'אם אחרים (כלומר: השיריים במחשבה דקמיצה לחודה) מביא לידי פיגול - הוא עצמו (הקומץ) לא כל שכן!' (ואמרינן התם במסכת זבחים: מאי קאמר? - הכי קאמר: אם אינו חשוב האי פגול
דפגל בקומץ לחוד כפגול גמור, ולא אמרינן 'דכיון דהעלהו למזבח דפקע פגולו ממנו כשאר
פיגולים - אינו מביא אחרים [השיריים] לידי מעילה', אלא ודאי פקע פגולו ממנו ומביא
השיריים לידי מעילה, אלמא דמחשבה דקומץ לחוד הוי פיגול גמור, והוא הדין במחשבה
דשחיטה לחודה, וקתני דקדש הלחם: דמביא לידי מעילה - וקשיא לרב גידל)?
(ומשני:
אמר לך רב גידל:) הא נמי (דקתני 'אם אחרים מביא לידי פיגול' - הכי קאמר:) איסורא דמייתי לידי פיגול (דלא אמר דבקמיצה לחוד הוי פגול, אלא הכי נמי דפגל
בקמיצה ופגל נמי בהקטרה, כדאמרינן לעיל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol