דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות כז,ב)
אמר רבי אלעזר: אמר רבי אושעיא: מטמא מקדש עשיר שהפריש קן
(תורין)
(כריתות כח,א)
לכבשתו (כלומר: במקום כבשתו, שרצה להקריב קרבן עני)
והעני - הואיל ונדחה (שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו, דרבי אושעיא לטעמיה, דאמר
לקמן: מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני - לא יצא) – ידחה (לעולם).
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: שמע מינה תלת:
שמע מינה בעלי חיים נדחים,
וקדושת דמים נדחה (משהוקדש בתחלה לדמים, כמו זה, שתחלתו לא קדש אלא לדמיו, דהא
עשיר הוה - מדחתו קדושת דמים לעולם מקדושת מזבח;
ואם תאמר: הלא אין פדיון דמים לעוף!? הני מילי היכא דנראה
להקריב בשעת הפרשה, כגון אם הפרישו בעניות ונסתאב, אבל זה - לא חלה עליו קדושת
מזבח מעולם),
ודחוי מעיקרא (דלא נראה מעולם: דלא חל עליו קדושת מזבח מעולם, ונדחה) הוי
דחוי (לעולם, וכל שכן
נראה ונדחה פשיטא לן בכל דוכתא דשוב אינו חוזר ונראה).
מתיב רב עוקבא בר חמא [תוספתא
פסחים פ"ט מאי טעמא; הרישא גם משנה פסחים פ"ט מ"ז]: 'המפריש נקבה לפסחו [וקרבן פסח – זכר דוקא:
(שמות יב,ה): שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן
העזים תקחו] קודם הפסח (כדי נסבא) - תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה
פסח; ילדה (אפילו) זכר - ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא
בדמיו פסח (דמכח
קדושה דחויה בא); רבי שמעון
אומר: הוא עצמו יקרב פסח'; שמע מינה (מדרבי שמעון):
בעלי חיים אינם נדחים!?
אמרי דבי רבי אושעיא: כי אמרינן – לרבנן; דרבי שמעון
סבירא ליה בעלי חיים אינן נדחין, והגרלה אינה מעכבת, דתניא: 'מת אחד מהן (משעירי יום הכפורים) -
מביא חבירו (מן השוק) שלא בהגרלה (ויקרב זה הנותר אם
של שם הוא, דאין בעלי חיים נדחין: אף על גב דאבד בן גילו ונדחה זה - חוזר ונראה,
ואין דיחוי אצל בעלי חיים) - דברי רבי
שמעון' אלמא קסבר בעלי חיים אינן נידחין והגרלה אינה מעכבת.
אמר רב חסדא: אין הקינין מתפרשות (אי זה לעולה ואי זה לחטאת) אלא
אי בלקיחת בעלים (אם לקח זה לשם עולה וזה לשם חטאת - אין הכהן יכול לשנותה בשעת
עשיית קרבן, דקבעתה השם) אי בעשיית כהן (שאם לא הפרישוה [שלא פירשו איזו לעולה ואיזו לחטאת] הבעלים בשעת
לקיחה - יכול הכהן לעשות איזה שירצה עולה וחטאת; ואף על גב דהפרישוה בין לקיחה
לעשייה - לא קבעו השם, ויכול כהן לשנותן ולעשות את החטאת עולה).
אמר רב שימי בר אשי: מאי טעמא דרב חסדא? דכתיב [ביולדת] (ויקרא יב,ח)
[ואם
לא תמצא ידה די שה] ולקחה שתי תורים [או שני בני יונה אחד
לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה], (וגבי עשייה נמי כתיב) [ובזבה] (ויקרא טו,ל)
ועשה הכהן [את האחד חטאת ואת האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני ה' מזוב טמאתה]: או
בלקיחת בעלים או בעשיית כהן.
מיתיבי: '(ויקרא טז,ט) [והקריב אהרן את
השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'] ועשהו חטאת';
הגורל עושהו חטאת, ואין [קריאת] השם עושהו חטאת (שאם לא הגריל, אלא אמר 'זה
לַשֵם [לה'
לחטאת]
וזה לעזאזל' - לא קבע עליהן השם ['שעיר לעזאזל' 'שעיר לה''], ויכול להחליף),
ואין כהן עושה חטאת; שיכול: והלא דין הוא: ומה במקום שלא קידש הגורל (בכל הקרבנות) -
קידש [קריאת] השם
[ומכאן שקריאת השם פועלת גם כאשר הגורל אינו
פועל, ומכאן שקריאת שם יש לה יותר יכולת לקבוע], מקום שיקדש
הגורל - אינו דין שיקדש [קריאת] השם!?
תלמוד לומר: 'ועשהו
חטאת': הגורל עושהו חטאת ואין [קריאת] השם עושהו
חטאת'.
קתני [קריאת] שֵׁם דומיא דגורל: מה גורל לאו בלקיחה ולאו בעשייה - אף [קריאת] השם נמי (מקום שקדש השם בשאר
הקרבנות, אף על גב דלאו שעת לקיחה ועשייה היא, וקתני 'קדש השם' סתמא, ואפילו
קינין: שקדש השם) - לאו בלקיחה ולאו בעשייה!?
אמר רבה [כהגהת שטמ"ק, וכן גירסת רבנו
חננאל ביומא מא,א; או 'רבא'; גירסת רבנו גרשם, אבל בודאי לא רב]:
הכי קאמר: ומה במקום שלא קידש הגורל בלקיחת בעלים ובעשיית הכהן - קידש [קריאת] השם: אי
בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן (כגון גבי קינין), כאן - שיקדש הגורל שלא בלקיחה ושלא בעשייה - אינו דין שיקדש
[קריאת]
השם, אי בלקיחה אי בעשייה! תלמוד לומר: 'ועשהו חטאת':
הגורל עושהו חטאת ואין [קריאת] השם עושהו חטאת.
מיתיבי (יומא מא,ב): 'מטמא
מקדש עני שהפריש מעות לקינו והעשיר ואמר (אחר שהעשיר):
"אלו לחטאתי ואלו לעולתי" (וטעה, שהואיל והעשיר - חייב להביא חטאת בהמה) -
מוסיף (מעות
מביתו על דמי חטאת) ומביא חובתו (בהמה) מדמי חטאתו (ודמי עולה ילכו לנדבה), ואין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו' (דקבע שֵם עולה על
המעות, ואינו יכול לשנותן לחטאת); והא הכא (כשהפריש המעות)
דליכא לא לקיחה ולא עשייה, וקתני 'מביא חובתו מדמי חטאתו ולא מדמי
עולתו (דקבע
עליהן השם)'?
אמר רב ששת: ותסברא מתניתא מתקנתא היא, דקתני 'והעשיר
ואמר'? והאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא (שם, יומא מא,ב): 'מטמא
מקדש עשיר שהביא קרבן עני לא יצא' (וכיון דלא יצא - היכי מצי קבע? [והא העשיר, ולא היה ראוי
לקרבן עני])! אלא מאי אית לך למימר? שכבר אמר משעת ענייתו ('אלו לחטאת ואלו
לעולה' קודם שהפריש; והך מתניתא משבשתא היא, דתני 'העני והעשיר ואמר "אלו
לחטאת"')! הכי נמי: שכבר אמר משעת הפרשתו (שבשעת הפרשה אמר "אלו
לחטאת ואלו לעולה", דהוה ליה 'בשעת לקיחה'; אבל הקדישן סתם - שוב אין השם
קובעו עד שעת לקיחה או עד שעת עשייה).
ולרבי חגא אמר רבי אושעיא, דאמר: יצא (מטמא מקדש עשיר
בקרבן עני, והך מתניתא מתרצתא היא, ושפיר קבע לאחר שהעשיר, וליכא לתרוצי
"וכבר אמר") - מאי איכא למימר (הדרא קושיין לדוכתיה, דלאו
שעת לקיחה ועשייה הוא, וקבע)?
תני '[מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו והעשיר]
ואחר כך לקח ואמר ["אלו לחטאתי ואלו לעולתי" - מוסיף ומביא חובתו מדמי
חטאתו, ואין מוסיף ומביא [חובתו] מדמי עולתו]'.
מיתיבי (נגעים פ"יד מ"יב; ערכין יז,א
במשנה; יומא מא,ב): 'מצורע עני שהביא קרבן עשיר –
יצא; עשיר שהביא קרבן עני - לא יצא' - תיובתא דרבי חגא?
אמר רבי אושעיא: אמר לך: שאני גבי מצורע דמיעט רחמנא (ויקרא
יד,ב) זאת [תהיה תורת המצרע ביום
טהרתו והובא אל הכהן].
אי הכי אפילו מצורע עני נמי, שהביא קרבן עשיר לא יצא!?
לאיי, הא אהדריה קרא 'תורת' (משמע 'תורה אחת
לכולן'; ומאחר שאחד מרבה ואחד ממעט - מסתמא דעני יוצא בקרבן עשיר, דמעלין בקודש,
ולא עשיר בקרבן עני, דאין מורידין), והתניא (בניחותא): 'תורת' -
לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר – יצא.
יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני שיצא?
תלמוד לומר 'זאת''.
ולילף מיניה (דמה מצורע עשיר אינו יוצא בקרבן עני - אף מטמא מקדש עשיר נמי לא
יצא בקרבן עני)?
אמר קרא (ויקרא
יד,כא) ואם דל הוא ואין ידו משגת [ולקח כבש אחד אשם לתנופה
לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן]: מצורע הוא
דעשיר שהביא קרבן עני - הוא (משמע הוא ולא אחר) דלא יצא, אבל מטמא מקדש עשיר שהביא
קרבן עני – יצא.
משנה:
רבי שמעון אומר: כבשים קודמין את העזים בכל מקום (דבכל דוכתא כתיב 'מן הכבשים' והדר 'מן העזים תקחו' [שמות
יב,ה]
וכן 'או
לשה בכבשים או בעזים' [במדבר טו,יא]); יכול מפני שהן מובחרים מהם ([ולכן] האומר "הרי
עלי עולה", ויש לו כבש ועז - יביא כבש)?
תלמוד לומר: (ויקרא ד,לב)
ואם כבש יביא קרבנו לחטאת [נקבה תמימה יביאנה] (ולעיל מיניה (ויקרא
ד,כח)
כתיב 'והביא
קרבנו שעירת עזים': כאן הקדים עז לכבש, ובחטאת יחיד כתיב), מלמד
ששניהם שקולין (אלמא
איזה שירצה יקריב).
תורין קודמין לבני יונה בכל מקום (דברוב מקומות כתיב ברישא
'תורין' והדר 'בני יונה'); יכול מפני שהן מובחרים מהן? תלמוד לומר (ויקרא
יב,ו) [ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה]
ובן יונה או תור לחטאת [אל פתח אהל מועד אל הכהן] - מלמד
ששניהם שקולין.
האב קודם לאם בכל מקום יכול מפני שכיבוד האב קודם על כיבוד
האם תלמוד לומר: (ויקרא יט,ג) איש
אמו ואביו תיראו [ואת שבתתי תשמרו
אני ה' אלקיכם] - מלמד ששניהם שקולין, אבל אמרו חכמים: האב קודם לאם בכל
מקום מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו;
וכן בתלמוד תורה: אם זכה הבן לפני הרב - הרב קודם את האב
בכל מקום מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו.
גמרא:
תנו רבנן: 'ארבע צווחות צווחה עזרה:
צווחה אחת: "הוציאו מיכן בני עלי חפני ופנחס שטימאו
את ההיכל"!
צווחה שניה: "פתחו שערים ויכנס יוחנן בן נדבאי
תלמידו של פינקאי וימלא כרסו מקדשי שמים"!
אמרו על בן נדבאי שהיה אוכל ארבע סאה גוזלות
(כריתות כח,ב)
בקינוח סעודה (לאחר אכילתו).
אמרו: כל ימיו - לא היה נותר בעזרה.
צווחה שלישית "שאו שערים ראשיכם ויכנס אלישמע בן
פיכאי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה"!
צווחה רביעית "פתחו שערים והוציאו יששכר איש כפר
ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים"!
מאי הוי עביד?
הוה כריך שיראי על ידיה (כדי שלא ילכלך ידיו בבשר
ובדם)
והוה עביד עבודה.
מאי סליקא ליה [מה היה בסופו]?
ינאי מלכא ומלכתא הוו יתבין; מלכא אמר "גדיא
יאי" ומלכתא אמרה "אימרא יאי".
אמרו: נשייליה ליששכר איש כפר ברקאי דכהן גדול הוא, [ומקריב
קרבנות כל יומא] וקים ליה קדירה בגוייהו. קריוהו ושיילוהו. אמר להם: אי
גדיא יאי - ייסק לתמידא!
בהדי דאמר - אחוי בידיה (בלשון גסות וליצנות ומרד
במלכות).
אמר להון מלכא: הואיל ואחוי בידיה - קוצו לידיה דימינא.
יהיב שוחדא, קציוה לידיה שמאלא.
שמע מלכא. אמר ליקצו נמי לידיה דימינא [כך שנקטעו שני ידיו, שהרי את שתיהן כרך בשיראי].
אמר רב יוסף: בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי
למטרפסיה (לגמולו;
לישנא אחרינא: למלקותו).
אמר רב אשי: ולא הוה תני ליה (לא שנה משנה),
דתנן: 'כבשים קודמין לעזים בכל מקום; יכול מפני שמובחרין? תלמוד לומר: (ויקרא
ד,לב) ואם כבש [יביא קרבנו לחטאת נקבה
תמימה יביאנה] (היינו קרא דמתניתין דקדריש מיניה רבי שמעון ששניהם שקולים,
דכתיב לעיל מיניה [ויקרא ד,כח] 'והביא קרבנו שעירת עזים') - מלמד
ששניהן שקולין כאחת.
רבינא אמר: אפילו מקרא נמי לא קרא, דכתיב (ויקרא
ג,ז) אם
כשב [הוא
מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה'] (ויקרא
ג,יב) ואם
עז [קרבנו
והקריבו לפני ה']
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום
בעולם שנאמר (ישעיהו נד,יג)
וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך - [אל תקרי בניך אלא בוניך*].
*שטמ"ק: ודין סימן פירקא דמסכת
כריתות ומסורתא דילהון תלתין וארבע אמרין מספקת דמא לאיתתא
סימן אחר: תלתין וארבע אמרי ספק
דמא דמייתי
הדרן עלך המביא אשם וסליקא לה
מסכת כריתות
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol