דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות כו,ב)
במאי אוקימתא 'למעילתו' דרישא? גזילו! אימא סיפא:
'אחד לאשם ואחד לחולין: אם היה של אשם יפה שתי סלעים - יקרב לאשמו, והשני
למעילה, ויביא עמה סלע וחומשה' (על כרחיך 'לאשמו' דסיפא הוא אשם ראשון, שהרי איל זה
לשמו נלקח, ו'למעילתו' הוא אשם מעילות, ולא לתשלומי הקרן, דהא קתני 'יביא
סלע וחומשו' לתשלומי קרן וחומש) - אלמא 'מעילתו' = איל אשם!?
רישא קרי ליה 'למעילתו' = גזילו,
(כריתות כז,א)
סיפא קרי ליה 'למעילתו' = איל אשם (גירסת רש"י: סיפא קרי לאיל אשם 'מעילתו' (בתמיה)?
(ומשני: אִין: על כרחיך תנא דמתניתין הוצרך לחלק בשמותיהן של
שני אשמות הללו, לפי שהאחד בא לחובת אשמו הראשון, והשני לאשם מעילות; לפיכך קרא
לאחד מהן 'אשמו' ולאחד מהן 'מעילתו'; הילכך:) רישא, דהוה
ליה איל דזבן קרן
וחומשו (שטמ"ק: שהרי ברישא הקרן והחומש עולין עשרה זוז, כמו כן אחד האילים אשר
לקח הוא יפה עשרה זוז) – (להכי) קרו ליה (את הקרב לאשמו הראשון,
דהיינו 'גזילו') 'מעילתו' (כלומר: קרן שמעל בו וחומשו, להודיע: דמה שהוא מביא אשם בעשרה
זוז - משום מעילה וחומשה הוא, ואת הקרב לאשם מעילות - קרא 'אשמו') =
גזילו; סיפא, דלא הוי איל דזבן, קרן וחומש ([דהיינו 'גזילו']
אינו עולה אלא סלע וחומש סלע, ואין האיל קרב בשביל תשלומי גזילתו אלא בשביל איל
אשם) קרי
ליה 'איל אשם מעילתו' (על שם אשם מעילות), ויביא עמה סלע וחומשה.
בעי רב מנשיא בר גדא: בכינוס חומשין (כגון מעל בשני
סלעים דאשם כמה פעמים, עד שיעלו החומשים לשני סלעים) - מהו
שיתכפר (מהו שיקח מהן אשם
למעילתו) ([פירוש אחר:] בכנוס חומשין כגון
הפריש שני סלעים לאשם, ומעל בקרן ארבע פעמים, שיעלו החומשין לשתי סלעים: מהו
שיתכפר בחומשין לבדו: שיקנה בהן איל, והקרן יפול לנדבה, דהא מוֹתר הוא [כך שמעתי מרבי] [עיין
ערוך לנר])? [מי אמרינן] אם
תימצי לומר [כמו: 'למאן דאמר'] 'אדם מתכפר
בשבח הקדש' (כגון
לקח איל בסלע, והוקרו טלאים ועמדו על שתים) - משום דקטרח קמיה, אבל הכא, דלא
קטרח - לא מתכפר? או [דלמא] אם תימצי לומר 'אין אדם מתכפר בשבח
הקדש' - משום דלא אפרשיה (בשעת הפרשה לא היה שוה אלא סלע), אבל הדין
כינוס חומשין – דאפרשיה (הא אפרשיה זה שהפרישו לשם אשם - כל שעה ומכח אשם באו) -
איכא למימר מתכפר,
דאיבעי להו 'מתכפר בשבח הקדש או לא'?
תא שמע [ממשנתנו]: 'המפריש
שני סלעים לאשם, ולקח בהן שני אילים לאשם; היה אחד מהן יפה שתי סלעים - יקרב
לאשמו, והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה'; מאי לאו דזבן בארבע איל
[ארבעה זוז=סלע], ושבח דשוי
תמניא, ושמע מינה (מדקתני 'יקרב לאשמו') אדם מתכפר
בשבח הקדש!?
לא! הכא במאי עסקינן? דאוזיל רועה גביה [אך המחיר בשוק נשאר כשהיה].
תא שמע: 'לקח איל בסלע, ופטמו, והעמידו על שתים – כשר';
שמע מינה 'אדם מתכפר בשבח הקדש'!
לא, פטמו שאני, דהא חסר ליה תמניא (זוזי: שהוציאו בפיטומו סלע).
תא שמע (מסיפא דהא ברייתא דפיטום): 'לקח
איל בסלע והרי הוא בשתים – כשר'!
הכא נמי כשפטמו.
אי הכי היינו רישא!?
רישא: דזבן בארבע ואשבחיה בארבעה אחרינא, דחסר ליה תמניא;
סיפא: דזבין איל בארבע, ואשבחיה בתלתא, ושוי תמניא! (ולקמן פריך: סוף סוף שמע
מינה דאדם מתכפר באותו זוז שהשביח ההקדש בלא חסרונו!?)
אי הכי - אימא סיפא 'ישלם סלע [לגזבר מביתו]' – [אמאי ישלם סלע? די בזוז אחד!?] הא
חסר ליה שבעה!?
מאי 'ישלם'? - תשלום דסלע (זוז אחד להשלים סלע שני).
(ואי קשיא: לוקמה כגון דאוזיל גביה רועה? הא - ליכא למימר,
מדקתני 'ישלם סלע לגזבר מביתו', ואי דאוזיל גביה רועה - אמאי ישלם? הא שוה
בשעת הפרשה שני סלעים, ואי דיהביה ניהליה בחנם - מאי איכפת לן? הא לא בעינן אלא
'שוה שתי סלעים', והרי שוה שתי סלעים, והקדש לא השביח בו כלום.)
ואי סבירא לן דאין אדם מתכפר בשבח הקדש - כי יהיב תשלום
דסלע מאי הוי? איל בן שתי סלעים (שקנו בשתי סלעים) בעינן - וליכא!
לעולם קסבר אדם מתכפר בשבח הקדש.
אי הכי - תשלום דסלע לא יתן!?
היינו טעמא דקיהיב תשלומין דסלע: גזירה, שמא יאמרו 'איל
פחות משתי סלעים מכפר'.
מאי הוי עלה (דהאי - שינוייא דחיקא הוא: דאי אדם מתכפר בשבח הקדש - תשלום
סלע לא הוי)?
תא שמע (דמתכפר): (הכי גרסינן בתוספתא [תוספתא כריתות פ"ד
מ"ד]:) 'בשעת
הפרשה יפה סלע, (ו)בשעת כפרה יפה שתי סלעים – יצא'.
בעי רבי אלעזר (רבי אלעזר לא שמיעא ליה הך ברייתא): אדם מתכפר
בשבח הקדש או לא?
אמר רבי יוחנן: כמה שנים גדל זה בינינו - ולא שמע הלכה זו
ממני (בתמיה)?
מכלל דאמר רבי יוחנן?
אִין, ועל הדא אמרה (במסכת מנחות בפרק 'התודה' (עט,ב)):
דתנן [מנחות פ"ז מ"ד]: 'ולד תודה, ותמורתה, וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת
תחתיה - אין טעונה לחם (התם מפרש טעמיה)'; ושלח רבי חנינא משמיה דרבי יוחנן:
לא שנו אלא לאחר כפרה (שכבר הקריב את אמו ויצא ידי נדרו) דולד אין
טעון לחם, אבל לפני כפרה - (יקריב זה במקום אמו לחובת נדרו, ו)טעון לחם';
אלמא קסבר מתכפר בשבח הקדש (אדם מתכפר בולד, דהיינו
שבח הקדש).
בעי רבי אלעזר: בעלי חיים נדחין (מעל גבי המזבח, כגון: שעירי
יום הכיפורים, ומת אחד מהן - מהו שיקריב חבירו ויביא אחר עמו? מי אמרינן 'נדחה זה
במיתת חבירו') או לא?
(ואי קשיא - לפשוט ליה
מדקיימא לן (תמורה
כא,ב):
'חטאת שכיפרו בעליה מתה' אלמא 'נדחין' - הלכה למשה מסיני הוא, ואין למידין הימנה.)
אמר רבי יוחנן: הרי כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה
זו ממני?
מכלל דרבי יוחנן אמרה?
אִין, דאמר רבי יוחנן: 'בהמה של שני שותפין: הקדיש חציה
וחזר ולקח חציה והקדישה – קדושה, ואינה קריבה (הואיל ומתחלה נדחית: שהיתה
חציה חולין כשהקדישה - לא היתה ראויה לכך), ועושה תמורה, ותמורתה כיוצא בה'
שמע מינה תלת:
שמע מינה: בעלי חיים נדחין,
ושמע מינה: קדושת דמים מדחה,
ושמע מינה: יש דיחוי בדמים.
(הכי גרסינן: שמע מינה תלת: שמע מינה בעלי חיים נדחין,
ושמע מינה דחוי מעיקרו הוי דחוי,
ושמע מינה יש דחוי בדמים - ותו לא מידי:
שמע מינה קדושת דמים מדחה: בהמה שאינה ראויה ליקרב, והקדישה
לדמים: כיון דאמר [לקמן כח,א: המפריש נקבה לפסחו] 'תסתאב', ונוהג בה מנהג
דחוי: דשוב אינה חוזרת ונראה; דלא תימא 'אין תורת דיחוי נוהגת אלא בקדושת הגוף',
שהרי זו - כשהוקדשה חציה - לא הקדישה אלא לדמיה, וקאמר 'אינה קריבה'. 'קדושת דמים
מדחה' ו'יש דחוי בדמים' חדא מילתא היא, אלא שנשתנה לשון הגירסא. [אלא] הכי גרסינן: שמע
מינה תלת: שמע מינה בעלי חיים נדחין, ושמע מינה דחוי מעיקרו הוי דחוי, ושמע מינה
יש דחוי בדמים).
בעי רבי אלעזר: הוזלו טלאים בעולם (ואינו מוצא אלא בפחות משני
סלעים) –
מהו? מי אמרינן (דברים יב,יא)
[והיה
המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם - שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם:
עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל] מבחר נדריכם [אשר תדרו לה']
בעינן, והא איכא? או דילמא (ויקרא ה,טו) [נפש כי תמעל מעל
וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך]
כסף שקלים [בשקל הקדש לאשם] בעינן, וליכא?
אמר רבי יוחנן: כמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא שמענו הלכה
זו!?
ולא? והאמר רבי יוחנן: 'אמר רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה
לא נתנה תורה קצבה במחוסרי כפרה (כגון: זב, וזבה, ויולדת, ומצורע, שכפרתן מעכבתן מן הקדשים)?
שמא יוזלו טלאים ואין להן תקנה לאכול בקדשים' (אלמא היכא דנתנה תורה קצבה
- אין לו תקנה עד שיביא באותה קצבה>)?
אימא 'לא לימדנו (לאחרים)
הלכה זו'.
והא רבי זירא [חייא] בר אדא מהדר
תלמודיה כל תלתין יומין קמיה?
אימא 'לא נתבקשה הלכה זו ממנו בבית המדרש'.
גופא: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה לא
נתנה קצבה במחוסרי כפרה? שמא יוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים.
מתקיף לה אביי: אלא מעתה - חטאת חלב ינתן לה קצבה, דלכפרה
אתיא ולאו לאישתרויי באכילת קדשים הוא?
מתקיף לה רבא: אלא מעתה אשם נזיר להוי ליה קצבה, דלבטלה
הוא דאתי, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אין לך דבר שהוא בא לבטלה אלא
אשם נזיר בלבד [נזיר שנטמא במת, והזה שלישי ושביעי וגלח ביום
השביעי - מביא שתי תורים או שתי בני יונה לחטאת ולעולה, וכבש לאשם; והיות והביא
חטאת – מדוע מביא גם אשם?]!
קשיא.
משנה:
המפריש חטאתו ומת - לא יביאנו בנו תחתיו (על חיוב שלו, ואין
צריך לומר על חטא האב: דאין כפרה לאחר מיתה);
לא יביאנו מחטא אל חטא; אפילו הפריש על חֵלב שאכל אמש -
לא יביאנה על חלב שאכל היום, שנאמר (ויקרא ד,כח)
[או
הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא] קרבנו [שעירת עזים תמימה נקבה]
על חטאתו [אשר חטא] - עד שיהא קרבנו לשם חטאתו.
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא, ויקרא דיבורא דחובה פרשה ו
משניות ב-ג; מלבי"ם ויקרא סימן רסו, נזיר כז,ב-כח,א]:
''קרבנו' - בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן
אביו.
יכול לא יצא
בקרבן אביו: בבהמה שהפריש אביו, מן הקלה על החמורה (לא יצא זה מידי עבירה קלה,
כגון נדה וחֵלב, שאין בהן מיתת בית דין), או
מן החמורה (בבהמה
שהפריש אביו על עבירה חמורה, כגון חלול שבת) על
הקלה, אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה?
תלמוד לומר:
'קרבנו': בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבנו
של אביו.
יכול לא יצא
בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שהרי אין
מגלח נזירותו על בהמה שהפריש אביו (לנזירתו), אבל יוצא
במעות שהפריש אביו אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה, שהרי אדם מגלח
נזירותיו על מעות שהפריש אביו בזמן שהן סתומים (שלא פירש "אלו לקנות
חטאת ואלו לקנות עולה"; והכי מפרש בפרק 'מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו' (נזיר
כז,ב)) ולא בזמן שהן מפורשין?
תלמוד לומר 'קרבנו': בקרבנו הוא יוצא, ואין יוצא בקרבן
אביו;
(תלתא זימני כתיב גבי חטאת 'קרבנו': חד בנשיא ותרין
ביחיד: [בנשיא: ויקרא ד,כג: או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר
עזים זכר תמים
ביחיד:'נפש אחת': ויקרא
ד,כח: או הודע
אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו
אשר חטא וכן:
ויקרא ד,לב: ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה)
יכול לא יצא
אפילו במעות שהפריש, אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, אבל יוצא
בקרבן שהפריש לעצמו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה?
תלמוד לומר:
'קרבנו...
על חטאתו': עד שיהא
לשם חטאת;
יכול לא יצא
בקרבן עצמו בבהמה שהפריש לעצמו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שכן
אם הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם, על הדם והביאה על החלב, שהרי לא מעל ולא
כיפר (מפרש
לקמיה), אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן
הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה, או מן החמורה על הקלה ומן הקלה על החמורה, שכן
אם הפריש לעצמו מעות על החלב והביאן על הדם על הדם והביאן על החלב שהרי מעל
(שהוציא מעות הקדש
לחולין, דשינה אותן לדבר אחר) - וכיפר?
תלמוד לומר:
'קרבנו...
על חטאתו': עד שיהא
קרבנו לשם חטאו'.
מאי 'לא מעל ולא כיפר'?
תרגמא רב שמואל בר שימי קמיה דרב פפא: הכי קאמר: כיון דלא
מצי מעיל (דאינו
יכול להוציא לחולין, ולא לשנותה אף דמְשַנֵי לה - בקדושתה קיימא, דהקדש שאינו בעל
מום - לא יצא לעולם לחולין) - כפורי נמי לא מכפר; הואיל וכך - לא מצי מְשַנֵי; אבל
מעות (דשייכא בהו מעילה) -
כיון דאי מְשַנֵי – מעיל (ונפקי לחולין, וכפר אי עבר), ומייתי
קרבן מעילה - אימא בתחלה נמי מייתי? קא משמע לן (קרבנו ... על חטאתו).
משנה:
מביאין מהקדש כשבה - שעירה (שאם הפריש מעות לקנות כשבה
לחטאתו, אם רצה - יקח מהן שעירה), מהקדש שעירה – כשבה, ומהקדש כשבה
ושעירה - תורין ובני יונה, ומהקדש תורין ובני יונה - עשירית האיפה; כיצד? הפריש (מעות) לכשבה או לשעירה, העני – יביא (בהן) עוף (והשאר חולין);
העני - יביא עשירית האיפה;
הפריש לעשירית האיפה, העשיר - יביא עוף (ויוסיף עוד מביתו
על דמי עשירית האיפה); העשיר - יביא כשבה ושעירה [במשניות:
או שעירה; ובמשניות יש המשך, וכן בגמרא בהמשך: הפריש כשבה או שעירה, ונסתאבה
- אם רצה יביא בדמיה עוף; הפריש עוף ונסתאאב - לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין
לעוף פדיון.]
(בקרבן עולה ויורד כתיב (ויקרא ה,ו) גבי כשבה ושעירה 'מחטאתו' דמשמע מקצת
חטאתו, כלומר: אם העני - יביא עוף, ממקצת דמים הללו; וגבי עוף כתיב (שם,י) 'מחטאתו', דמשמע דאם העני
- יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה; וגבי עשירית האיפה כתיב (שם,יג) 'על חטאתו' דמשמע דאם העשיר
- יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף, או אם העשיר יותר - יביא כשבה או שעירה.)
ויקרא ה,ו: והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה
או שעירת עזים לחטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו
ויקרא ה,ז: ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי
תרים או שני בני יונה לה' אחד לחטאת ואחד לעלה
ויקרא ה,י: ואת השני יעשה עלה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו
אשר חטא ונסלח לו
ויקרא ה,יא: ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה
והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה
לבנה כי חטאת הוא
ויקרא ה,יג: וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה
ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: [ספרא ויקרא דבורא
דחובה פרשתא י משנה ט-י מלבי"ם סימן שכה] [ויקרא
ה,ו:
והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים לחטאת
וכפר עליו הכהן] מחטאתו [ויקרא ה,י: ואת השני יעשה
עלה כמשפט וכפר עליו הכהן]
מחטאתו [אשר חטא ונסלח לו]; [ויקרא
ה,יג:
וכפר עליו הכהן] על
חטאתו [אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה] - מה תלמוד לומר?
מנין אתה
אומר
שמביאין מהקדש כשבה – שעירה, ומהקדש שעירה – כשבה,
ומהקדש כשבה ושעירה - תורים ובני יונה,
ומהקדש תורין ובני יונה - עשירית האיפה?
כיצד: הפריש לכשבה ולשעירה והעני - יביא עוף; העני - יביא עשירית
האיפה;
הפריש עשירית האיפה והעשיר - יביא עוף; העשיר - יביא כשבה או
שעירה;
הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו - אם רצה יביא בדמיהן עוף (כגון אם העני);
הפריש עוף ונסתאב - לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון
(שפדיון לא נאמר אלא
בבהמה)?
- לכן נאמר 'מחטאתו' 'על חטאתו''.
ואיצטריך למכתב 'מחטאתו'
גבי כשבה או שעירה (ויקרא ה,ו), ואיצטריך למכתב גבי עוף (ויקרא
ה,י): דאי כתיב קרא גבי הקדש כשבה או שעירה, הוה אמינא: הפריש כשבה (כלומר מעות לקנות כשבה), כי
מֵיעֲנִי - מֵהַלֵין מעות נחלינון על עוף, דנייתי עוף, דכשבה ועוף - תרוייהו מיני
דמים נינהו, אבל עשירית האיפה - דלאו מיני דדמים נינהו, אי לא כתיב קרא 'מחטאתו'
גבי עוף - הוה אמינא כי מפריש מעות לקינו ומֵיעֲנִי - לא מייתי עשירית האיפה, דלאו
מיני דדמים הוא, אלא מייתי עשירית האיפה מן ביתיה, והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה;
אהכי הדר כתיב קרא 'מחטאתו' גבי עוף (לאשמועינן דממקצת דמי עוף
יביא כפרתו כגון עשירית האיפה), למימרא דמהקדש דעוף נמי מייתי
עשירית האיפה, והכי קאמר: כי מפריש לעשירית האיפה, ואדמייתי העשיר - נוסיף עליהון
ונייתי עוף; העשיר - נוסיף עליהון ונייתי כשבה או שעירה;
ומאי טעמא כתיב 'על חטאתו' (ויקרא
ה,יג) גבי עשירית האיפה (ולא כתביה גבי עוף)?
דאי כתיב 'על חטאתו' גבי עוף (ולא כתביה גבי
עשירית האיפה), הוה אמינא: כי מפריש מעות לקינו והעשיר - הוא דמוסיף עליהון
ומייתי כשבה או שעירה, דתרוייהו מיני דמים נינהו, אבל הפריש מעות לעשירית האיפה
והעשיר, (אימא:) אי
לא (אילו) העשיר טובא - נייתי עוף (יביא עוף כמשפטו מביתו),
ואם העשיר טובא נייתי כשבה או שעירה (מביתו), והלין מעות דאפריש (דעשירית האיפה)
יפלו לנדבה (לנדבת
ציבור),
אהכי כתיב קרא בהדין חטאת בעשירות (כשבה או שעירה) ודלות (העוף) 'מחטאתו' (לאשמועינן דאם העני
עוד יביא עשירית האיפה במקצת הדמים), וגבי דלי דלות (עשירית האיפה) 'על
חטאתו' למדרש כדאמרינן (דמוסיף עלייהו, וליתי עוף אף על גב דמין דמים הוא, ולא דמי
לעשירית האיפה - אפילו הכי יביא עוף, ואם עוד העשיר יביא כשבה).
אמר רבי אלעזר: אמר רבי אושעיא: מטמא מקדש עשיר שהפריש קן
(תורין)
(כריתות כח,א)
לכבשתו (כלומר: במקום כבשתו, שרצה להקריב קרבן עני)
והעני - הואיל ונדחה (שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו, דרבי אושעיא לטעמיה, דאמר
לקמן: מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני - לא יצא) – ידחה (לעולם).
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: שמע מינה תלת:
שמע מינה בעלי חיים נדחים,
וקדושת דמים נדחה (משהוקדש בתחלה לדמים, כמו זה, שתחלתו לא קדש אלא לדמיו, דהא
עשיר הוה - מדחתו קדושת דמים לעולם מקדושת מזבח;
ואם תאמר: הלא אין פדיון דמים לעוף!? הני מילי היכא דנראה
להקריב בשעת הפרשה, כגון אם הפרישו בעניות ונסתאב, אבל זה - לא חלה עליו קדושת
מזבח מעולם),
ודחוי מעיקרא (דלא נראה מעולם: דלא חל עליו קדושת מזבח מעולם, ונדחה) הוי
דחוי (לעולם, וכל שכן
נראה ונדחה פשיטא לן בכל דוכתא דשוב אינו חוזר ונראה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol