דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות כה,ב)
חייבי אשמות תלויין [פטורין]:
מנהני מילי?
אמר רבי אלעזר: אמר קרא: (ויקרא
טז,ל) [כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם] מכל
חטאתיכם לפני ה' [תטהרו]: חטא שאין מכיר בו אלא המקום (שלא נודע לו שחטא) - יום הכפורים מכפר.
אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא <בר תחליפא> משמיה
דרבא: קדמייתא נמי (דחייבי חטאות ואשמות ודאין כו'
דחייבין להביא אחר יום הכיפורים) לא תיתי
(כריתות כו,א)
למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי (דשינויא
דחיקא הוא: דאכתי איכא למיפרך כדמעיקרא), אלא מהא: חטא שאין מכיר בו אלא
המקום - יום הכפורים מכפר, ומינה: חטא שאין מכיר בו אלא המקום - הוא דיום הכפורים
מכפר, אבל דידע בה (כגון אשם ודאי שפיר נודע לו) -
לא מכפר.
ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא: חייבי מלקיות
שעבר עליהן יום הכפורים – חייב.
פשיטא!: מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין?
סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא (דמיחייב
לגבוה, וכיון דאפשר לשלם - לא פטר ליה יום הכיפורים: דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה),
אבל הכא דגופא הוא אימא לא - קא משמע לן.
והא אנן תנן [שבועות
פ"א מ"ו, לעיל יח,ב]: 'הודע
ולא הודע, עשה ולא תעשה'?
לא קשיא: הא דאתרו ביה (דאיכא
מלקות לא פטר ליה יום הכיפורים), הא דלא אתרו ביה.
<סימן: יולדת מצורע נזיר סוטה בעגלה>
אלא מעתה (כיון דבחטא שאין מכיר בו אלא המקום
יום הכפורים מכפר) ספק יולדת
שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי (חטאת העוף על הספק),
דהא כפר עליה יום הכפורים, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא (אלָמָה תנן במתניתין דמייתא)?
אמר רב הושעיא: (ויקרא טז,טז) '[וכפר על הקודש
מטומאת בני ישראל ומפשעיהם] לכל חטאתם [וכן יעשה לאהל
מועד השכן אתם בתוך טמאתם] - ולא לכל טומאתם;
ולרבי שמעון בן יוחי, דאמר יולדת חוטאת היא (במסכת נדה בפרק 'המפלת' (דף לא:):
בשעה שהיא כורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה) - מאי איכא למימר?
יולדת כי קא מייתי קרבן - לאישתרויי באכילת קדשים הוא,
ולא לכפרה מתיא (דהא מיכפרה בשעת לידה [הב"ח:
מצער לידה]).
אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא (דהיינו
טעמא דמתייא לאחר יום הכפורים: משום דלאו לכפרה אתי) [כריתות פ"ו מ"ה, לעיל כה,א]: 'האשה
שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יום הכפורים - חייבת להביא לאחר יום הכפורים,
מפני שמכשרתה לאכול בזבחים'.
אלא מעתה, ספק מצורע (כגון ספק קדם שער לבן לבהרת -
וטהור, ספק בהרת ללבן - וטמא) שעבר עליו יום הכפורים לא מייתי, דהא עבר עליה יום
הכפורים, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא (ספק מצורע מפרש במסכת נזיר בפרק
'שני נזירים' (דף ס.) דמייתי קרבן, וכן
נזיר שנטמא בספק)!?
אמר רבי אושעיא: (ויקרא
טז,טז) '[וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם]
לכל חטאתם [וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] - ולא לכל
טומאתם;
והא אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: על שבעה דברים
נגעים באים (בערכין בפרק 'יש בערכין' (דף טז.)) [סימן
(שמותם): גג"ג גניבה וגזילה, גילוי
עריות, גאוה] ששל"ץ שפיכות דמים, שבועת
שוא, לשון הרע, צרות עין]
מצורע כי מייתי - לאו לכפרה מייתי (דמנגעו
איכפר ליה: מצער הנגע נתכפר חטאו) אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא.
אלא מעתה, ספק נזיר* שעבר עליו יום הכפורים לא מייתי קרבן (חטאת
העוף הבא על הספק, דאמרינן במסכת נזיר בפרק שני נזירים דמייתי),
דהא כפר יום הכפורים, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא?
אמר רבי אושעיא: (ויקרא
טז,טז) '[וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם]
לכל חטאתם [וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] - ולא לכל
טומאה;
ולרבי אלעזר בן הקפר, דאמר 'נזיר - חוטא הוא (שציער עצמו מן היין; במסכת תענית בפרק קמא (דף יא.))' -
מאי איכא למימר?
נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי (דהא איכפר ליה שנתנוול בגידול שער) אלא למיחל עליו נזירות טהרה הוא.
*(נזיר [ש]ספק נטמא ספק לא נטמא, דאילו ספק נזיר טהור - כגון דאמר "הריני נזיר
אם תלד אשתי בן" ולא נודע לו אם בן אם בת - מצי אתויי ואתנויי שאם לא היה
נזיר עכשיו יהא נזיר לבסוף, ולסוף שלשים יביא קרבנו, כדתנן בפרק 'הריני נזיר מן
הגרוגרות' (נזיר יג.): 'רבי שמעון אומר: אמר
אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה, ואם לאו - הריני נזיר נדבה'.)
אלא מעתה, ספק סוטה (היינו
סוטה סתם: דספק הוא אם נטמאת אם לא נטמאת) שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי (מנחת קנאות), דהא כיפר עליה יום הכפורים, דחטא
שאינו מכיר בה אלא המקום?
אמר רבי אושעיא: (ויקרא
טז,טז) '[וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם]
לכל חטאתם [וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] - ולא לכל
טומאתם;
אמר אביי: בועל מכיר בו.
רבא אמר: סוטה כי מטיא - לברר עון (להודיע
אם נטמאת) קא מטיא.
אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יוה"כ וכו'
אמר אביי: הורג מכיר.
רבא אמר: אמר קרא (במדבר לה,לג)
[ולא
תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ] ולארץ
לא יכופר לדם אשר שפך בה [כי אם בדם שפכו] (ולארץ
לא יכופר [כי אם בדם שפכו]:
אין לך שום כפרה אלא זו עגלה ערופה על הספק, והריגת ההורג על הודאי).
רב פפא אמר: אמר קרא (דברים
כא,ח) כפר לעמך ישראל [אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר
להם הדם]: ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים (דכתיב
אשר פדית והרי כמה ימי הכפורים עברו
עליהן ועדיין הן צריכין לכפרה זו אם נמצא חלל ביניהם).
השתא דאמרת חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר,
אימא כי מתיידע ליה בתר יום הכפורים נמי לא מייתי חטאת?
אמר רבי זעירא: לא מצית אמרת, דכתיב קרא ידיעה גבי חטאת
וגבי נשיא וגבי צבור (כדכתיב קרא או
הודע גבי יחיד [ויקרא ד,כח], ונשיא [ויקרא ד,כג], וצבור [ויקרא
ד,יד]*, דלא צריכי כולהו - איכא למדרש מחד מהנך 'או הודע'
דלא צריך: כל אימת דמתיידע ליה ואפילו לאחר יום הכפורים [חייב
להביא את החטאת]).
* [גבי יחיד: ויקרא ד,כז: ואם נפש אחת
תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה’ אשר לא תעשינה ואשם (פסוק
כח)
או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו
אשר חטא גבי נשיא: ויקרא
ד,כב:
אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה’ אלקיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם
(פסוק כג) או הודע אליו
חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים וגבי צבור: ויקרא
ד,יג:
ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה’
אשר לא תעשינה ואשמו (פסוק יד) ונודעה
החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד]
(וקא פריך הש"ס: הני מצריך)
צריכי:
דאי כתב קרא גבי יחיד הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתאן,
דאיכא למיפרך: מה ליחיד שכל קרבנו נקבה (יחיד בעי ידיעה ודאית שכן קל הוא
שכל קרבנו נקבה, אבל נשיא - דמייתי שעיר זכר בשאר עבירות, וצבור - כל קרבנו זכר,
אימא החמירו ובספק נמי לייתי חטאת)!?
נכתוב גבי נשיא ונייתי הנך מנשיא? - יחיד מנשיא לא אתי,
דאיכא למיפרך: מה לנשיא (שכן קל) שכן אין
בשמיעת קול (דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו), תאמר ביחיד
שכן ישנו בשמיעת קול? וצבור מנשיא לא אתי, דאיכא למיפרך: מה לנשיא שכן בקרבנו
נקבה!? (נשיא - יש בקרבנו נקבה בעבודה זרה, דכתיב בעבודה זרה [במדבר
טו,כז] ואם נפש אחת תחטא
בשגגה - יחיד ונשיא ומשיח במשמע - והקריבה
עז בת שנתה לחטאת.)
נכתוב גבי צבור ונייתי יחיד ונשיא מינה? - איכא למיפרך:
מה לצבור שכן אין חייבין (פר העלם דבר) אלא על העלם
דבר ([כגון] שהורו להם בית דין שחֵלֶב מותר) עם
שגגת מעשה (שאכלו צבור חלב על פיהן.)
מחדא ידיעה לא אתיא, תיתי חדא ידיעה מתרתי?:
לא נכתוב ידיעה גבי יחיד, ותיתי מנשיא וצבור? - איכא
למיפרך (הא ליכא למימר, דליכא למימר למידין וחזר הדין כשאר דוכתי): מה
לנשיא וצבור שכן אינן בשמיעת קול (דכי אמרינן 'מה לנשיא שכן אינו
בשמיעת הקול' ליכא למימר 'צבור יוכיחו', דהא נשיא וצבור אינן בשמיעת הקול)
תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול?
לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור, ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא?
- איכא למיפרך (דהכא ודאי נמי אין למידין מצד השוה): מה
ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן נקבה (דכי אמרינן 'מה לנשיא שכן יש
בקרבנו נקבה' - ליכא למימר 'יחיד יוכיח', דהא שניהן יש בקרבנן נקבה) -
תאמר בצבור שאין בקרבן נקבה?
[אלא מכאן הוכחת רבי זעירא:]
לא נכתוב גבי נשיא, ותיתי מידיעה דיחיד וצבור!: מאי פרכת: אי
משום דאינן בשמיעת הקול ואינן חייבין אלא על העלם דבר - יחיד יוכיח; ואי משום דיש
בכל קרבנו נקבה - צבור יוכיח, דאין בקרבנן נקבה (הכי
גרסינן: דמאי פרכת?: דאי משום דיחיד - כל קרבנו נקבה? צבור יוכיח, דאין בקרבנן
נקבה! ואי משום דאינו בשגגת מעשה - יחיד יוכיח, דישנו נמי בשגגת מעשה) -
עד דאית להון ידיעה לא מחייב, למה לי דכתיב ידיעה גבי נשיא? אם אינו ענין לגופיה -
דהא אתיא מיחיד וצבור - תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת!
אביי אמר: אי דלא כתיב ידיעה גבי נשיא - מיחיד וצבור לא
אתי, משום דאיכא למיפרך: מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות, תאמר
(כריתות כו,ב)
בנשיא שעשוי להשתנות (נשיא
עשוי להשתנות, דאי עבר מנשיאותו - כשאר יחיד הוי)? (ואף על גב דהך פירכא לאו קולא וחומרא היא, הא אמרינן ב'כל הבשר' (חולין
קטו.): על מה הצד פרכינן כל דהו.)
[שטמ"ק
אות א בשם תוספות הרא"ש: וקשה לי: כי היכי דנשיא עשוי
להשתנות אם יעבור מנשיאותו – כן יחיד עשוי להשתנות אם מינוהו לנשיא!?
ויש לומר דפריך מיחד ממזר ומכל
הפסולין, שאין מעמידין מלך אלא מהמשיאין לכהונה.]
אלא אמר אביי: מהכא: מכדי מצות מצות ילפי מהדדי (יחיד ונשיא וצבור, דבכולהו כתיב מצות וילפי כולהו בהך גזירה שוה מהדדי במסכת הוריות (דף ח:) לדבר שחייבין על זדונו כרת וחייבין על שגגתו חטאת, הילכך להא מילתא נמי
לילפו מהדדי); כיון דילפי מהדדי, למה לי דכתיב שלש ידיעות: גבי יחיד וגבי
נשיא וגבי צבור? - אם אינו ענין לגופיהן - דהא גמרי להן מצות מצות - תנהו ענין
היכא דמתיידע ליה בתר יום הכיפורים הוא דמייתי חטאת.
אימא כי מתיידע ליה בתר יום כפורים - הוא דמייתי חטאת,
משום דיוה"כ לאו על הדין חטא קא אתי (כלומר: לא על הדין לחודיה קאתי),
אבל אשם תלוי - דעל הדין חטא קאתי - אימא הכי נמי דמיכפר: דכי מתיידע לבתר דקא
מייתי אשם תלוי לא מייתי חטאת!
אמר רבא: אמר קרא: 'או הודע
אליו' (ויקרא ד פסוק כג בנשיא,פסוק כח ביחיד) -
מכל מקום.
השתא דאמר כי מתיידע ליה מייתי חטאת, אשם תלוי למה בא?
אמר רבי זירא: שאם מת - מת בלא עון.
מתקיף לה רבא: 'מת'? מיתה ממרקת!?
אלא אמר רבא: להגן עליו מן הייסורים.
חטאת העוף הבא על הספק [אם משנמלקה נודע – תקבר]:
אמר רב: וכיפר.
אי הכי אמאי תקבר? [שטמ"ק:
דס"ד שנודע שילדה]
לפי שאינה משתמרת. (כיון
דעל הספק באה ולא לאכילה הוה קיימא - לא שמרוה יפה, ונפסלה בהסח הדעת שמא נטמאה.)
אימת לא משתמרת?: אי מעיקרא (קודם
מליקה) -
חיה הויא (ובעלי חיין אינן מקבלין טומאה)? אי לבסוף
קמנטר לה!?
אלא מתניתין בנודע לה דלא ילדה, ובדין הוא דמותרת בהנאה (דחולין גמורין היא, ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר: דלא אסרה תורה אלא
שחיטה, אבל מליקה – לא!), ומאי 'תקבר'? – מדרבנן (אבל
רבנן גזרו דאסור בהנאה שמא יאמרו 'נהנין מחטאת העוף ספק'), וכי איתמר
דרב ['וכיפר'] - (אהא איתמר:) על האשה שהביאה חטאת העוף בספק (דתנן בפרק 'דם שחיטה' (לעיל
כב,ב):
האשה שהביאה כו', ועלה קאי רב ואמר): אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי
- תעשה ודאי (מזה
ומוצה כמשפט חטאת העוף, כדכתיב (ויקרא ה): והזה מדם החטאת על קיר המזבח, והנשאר
בדם ימצה וגו'), שממין שהביאה על לא הודע מביאה על הודע; אם משנמלקה נודע שילדה
- אמר רב: מזה דמה ומוצה דמה
רבי יוחנן אמר: אסורה באכילה: גזירה שמא יאמרו 'חטאת העוף
הבאה על הספק נאכלת'.
תני לוי כותיה דרב: 'חטאת העוף הבאה על הספק: אם
משנמלקה נודע שילדה ודאי - מזה דמה ומוצה דמה וכפרה ומותרת באכילה'.
תניא כוותיה דרבי יוחנן: 'חטאת העוף הבאה על הספק: אם
עד שלא נמלקה נודע לה שלא ילדה - תצא לחולין או תמכר לחברתה; אם עד שלא נמלקה נודע
לה שילדה ודאי - תעשה ודאי, שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע; אם משנמלקה
נודע שילדה – מזה, ומיצה דמה, וכיפרה, ואסורה באכילה; מיצה דמה ואחר כך נודע שילדה
– אסורה אפילו בהנאה (כשאר חטאת העוף ספק שאסור באכילה, שמא חולין היא, ונבלה היא;
ובהנאה נמי אסורה: דשמא קדש היא, וקדש שאינו נאכל אסור בהנאה אחרת, שהרי לכלבים לא
יאכילנו),
שעל הספק באה מתחלתה (הילכך כמי שלא נודע דמי); כפרה ספיקה
והלכה לה'.
משנה:
[משנה ו]
המפריש שני סלעים לאשם (זהו דין אשם, דכתיב [ויקרא
ה,טו]
בערכך
כסף שקלים בשקל הקדש לאשם), ולקח בהן שני אילים לאשם: אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים
- יקרב לאשמו, והשני ירעה עד שיסתאב (לפי שנקח ממעות אשם לשם אשם) וימכר, ויפלו
דמיו לנדבה.
לקח בהן שני אילים לחולין (לאכילה, ומעל במעות, ויצאו
לחולין, ויש עליו לשלם אשם של עשרה זוז לקרן וחומש של אשם ראשון, ואשם בשתי סלעים
לאשם מעילות), (ולכן: אם היה) אחד
יפה שני סלעים, ואחד יפה עשרה זוז [ארבעה זוז = סלע;
עשרה זוז = שני סלעים ומחצה, כלומר: שני סלעים וחומש [מלבר]] - היפה שתי
סלעים יקרב לאשמו (לאשם מעילות), והשני (היפה עשרה זוז - יקרב)
למעילתו (מפרש בגמרא: יקרב
בשביל אשם ראשון, והרי נפטר מקרן וחומש; והשתא קרי ל'מעילתו' 'גזילו' [שטמ"ק:
גליון: והכי נמי תניא פ"ב דמעילה: הנהנה מדמי חטאות ואשמות עד שלא קרב אשמו –
יוסיף ויביא אשם]).
[אם לקח סלע] אחד
לאשם ואחד לחולין (מָעַל בסלע): אם היה של אשם יפה שתי סלעים - יקרב
לאשמו (לאשמו הראשון, שהרי
לאשמו נלקח ממעות שהופרשו לו), והשני (שהוא חולין, יקרב) למעילתו (לאשם מעילתו; והשתא קרי
לאיל האשם של אשם מעילות 'מעילתו'), ויביא (מביתו; שמה ששיבח אשם בשתי
סלעים - שבח הקדש הוא) עמה סלע (קרן שמעל בו) וחומשה [ורבע,
שכל ה'חומש' הוא מלבר] (ויפלו לנדבה, שהרי ממותר אשם הראשון בא).
גמרא:
מאי 'מעילתו' דקתני רישא" '[לקח בהן שני אילים
לחולין: אחד יפה שני סלעים, ואחד יפה עשרה זוז, היפה שתי סלעים יקרב לאשמו] והשני
למעילתו'? אילימא איל אשם (של אשם מעילות) למימרא דחומש בהדי איל מייתי ליה (אם הביא אשם שהוא
שוה יותר על שני סלעים כדי חומש הקרן - נפטר מן החומש)? והכתיב (ויקרא ה,טז)
ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו [ונתן אתו לכהן והכהן
יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו] - אלמא בהדי גזילו מייתי ליה? ועוד,
קתני סיפא: (היכא
דמעל בסלע) 'אחד לאשם ואחד לחולין: אם היה של אשם יפה שתי סלעים - יקרב
לאשמו, והשני (יקרב) למעילתו, ויביא עמה סלע וחומשה' (דעל כרחך האי
'למעילתו' - איל לאשם מעילות הוא, דהא קתני 'ויביא עמה סלע וחומש' לקרן
וחומש) -
אלמא חומש בהדי גזילו מייתי ליה?
(והאי דהדר ומקשי ממתניתין - דלא תימא 'קרא אישתעי בדנהנה
מקדשי בדק הבית או מהקדש עולה, הילכך חומש - כי מייתי ליה בהדי איל אשם - לא נפיק,
דחומש - כי קרן בעי מהוי, אבל האי דקרן גופיה אשם הוה - כי מייתי חומש בהדי
אשם של מעילה שפיר דמי' – לכך אמר תא שמע מסיפא, ואף על גב דאידי ואידי אשם נינהו
– אפילו הכי יביא החומש בהדי גזילו, ואם כן אמאי קתני ברישא דבהדי איל מיתי לה?).
אלא 'מעילתו' = מאי דאיתהני מהקדש: משני סלעים
דאפרישנו לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין; דיפה שתי סלעים - מקריב ליה איל אשם,
ויפה עשרה זוז - יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש, דהוה ליה 'גזילו וחומשו'; ומאי 'למעילתו'
(דרישא)?
= גזילו (הוא האשם הראשון, דאיתהני
האי מהקדש דידיה בשתי סלעים שהפרישו לאשמו, וילקח בהן שני אילים לחולין, דיפה שתי
סלעים - מקריב ליה לאיל מעילות, והוא 'לאשמו' דקתני במתניתין; והיפה עשרה
זוז יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש, כלומר יקריבנו לאשמו הראשון, ויהיו תשלומין לקרן
וחומש שמעל בהן, והיינו 'למעילתו' דקתני מתניתין).
במאי אוקימתא 'למעילתו' דרישא? גזילו! אימא סיפא:
'אחד לאשם ואחד לחולין: אם היה של אשם יפה שתי סלעים - יקרב לאשמו, והשני
למעילה, ויביא עמה סלע וחומשה' (על כרחיך 'לאשמו' דסיפא הוא אשם ראשון, שהרי איל זה
לשמו נלקח, ו'למעילתו' הוא אשם מעילות, ולא לתשלומי הקרן, דהא קתני 'יביא
סלע וחומשו' לתשלומי קרן וחומש) - אלמא 'מעילתו' = איל אשם!?
רישא קרי ליה 'למעילתו' = גזילו,
(כריתות כז,א)
סיפא קרי ליה 'למעילתו' = איל אשם (גירסת רש"י: סיפא קרי לאיל אשם 'מעילתו' (בתמיה)?
(ומשני: אִין: על כרחיך תנא דמתניתין הוצרך לחלק בשמותיהן של
שני אשמות הללו, לפי שהאחד בא לחובת אשמו הראשון, והשני לאשם מעילות; לפיכך קרא
לאחד מהן 'אשמו' ולאחד מהן 'מעילתו'; הילכך:) רישא, דהוה
ליה איל דזבן קרן
וחומשו (שטמ"ק: שהרי ברישא הקרן והחומש עולין עשרה זוז, כמו כן אחד האילים
אשר לקח הוא יפה עשרה זוז) – (להכי) קרו ליה (את הקרב לאשמו הראשון,
דהיינו 'גזילו') 'מעילתו' (כלומר: קרן שמעל בו וחומשו, להודיע: דמה שהוא מביא אשם בעשרה
זוז - משום מעילה וחומשה הוא, ואת הקרב לאשם מעילות - קרא 'אשמו') =
גזילו; סיפא, דלא הוי איל דזבן, קרן וחומש ([דהיינו 'גזילו']
אינו עולה אלא סלע וחומש סלע, ואין האיל קרב בשביל תשלומי גזילתו אלא בשביל איל
אשם) קרי
ליה 'איל אשם מעילתו' (על שם אשם מעילות), ויביא עמה סלע וחומשה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol