דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות כד,ב)
[משנה ב] אשם ודאי אינו כן [עד שלא נשחט - יצא
וירעה בעדר; משנשחט - הרי זה יקבר; נזרק הדם - הבשר יצא לבית השריפה;
שור הנסקל אינו כן: עד שלא נסקל יצא וירעה בעדר; משנסקל מותר
בהנאה;
עגלה ערופה אינו כן: עד שלא נערפה - תצא ותרעה בעדר; משנערפה
תקבר במקומה, שעל ספק באה מתחלה; כיפרה ספקה והלכה לה]:
איתמר: עגלה ערופה אימתי נאסרת?
רב המנונא אמר: מחיים;
רבה אמר: לאחר עריפה.
בשלמא לרבה - מעידנא דאיתעביד בה מעשה, אלא לרב המנונא
מאימתי?
(כריתות כה,א)
אמר רבי ינאי: גבול שמעתי בה (מאימתי
נאסרת)
ושכחתי, ונסבין חברייא למימר ירידתה לנחל איתן אוסרתה.
אמר רב המנונא: מנא אמינא לה? דתנן [חולין
פ"ה מ"ג,ספרא אמור פרשתא ח פרק ח משנה ח]: 'השוחט
פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה: רבי שמעון פוטר (מ'אותו ואת בנו')
וחכמים מחייבין'; בשלמא לדידי, דאמינא 'מחיים' - בהא פליגי רבי שמעון
ורבנן: דרבי שמעון סבר 'שחיטה שאינה ראויה (באכילה, כגון הא, דאסירא באכילה) לא שמה
שחיטה (דהא מחיים נאסרו
כולן)'
ורבנן אמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה; אלא אי אמרת 'לאחר עריפה' - אמאי פטר רבי
שמעון? שחיטה ראויה (לאכילה) היא!? וכי תימא סבר רבי שמעון עגלה בשחיטה כשרה (לכפרתה, והויא לה
שחיטה שאינה ראויה לאכילה, ומשמע דשחיטה במקום עריפה קיימא) - והתנן [חולין
פ"א מ"ו]: 'כשר בפרה (אדומה) - פסול
בעגלה ערופה; פסול בפרה - כשר בעגלה ערופה': פרה
בשחיטה כשרה בעריפה פסולה, עגלה בעריפה כשרה בשחיטה פסולה!
אישתיק.
לבתר דנפק – אמר: מאי טעמא לא אמינא ליה דרבי שמעון סבר
עגלה בשחיטה כשירה?
ורב המנונא אמר לך: לא נשתמיט תנא דנשמעינן עגלה בשחיטה
כשרה דתימא רבי שמעון היא.
אמר רבה: מנא אמינא לה? מדתנן [לעיל דף
כג ע"ב]: 'עגלה ערופה אינה כן (באשם תלוי, דבהא לא פליגי
רבנן) עד
שלא נערפה תצא ותרעה בעדר', ואי אמרת מחיים - אמאי תצא ותרעה
בעדר? הא איתסרא לה מחיים (כשירדה לנחל איתן)!?
תני 'עד שלא נראית לעריפה' (דלא ירדה לנחל איתן).
אימא סיפא 'משנערפה תקבר במקומה' (נערפה – אִין, לא
נערפה - לא)!?
תני 'משנראית לעריפה'.
אם כן אימא סיפא 'שעל הספק באה מתחלה, כיפרה ספיקה
והלכה לה' - ואי מחיים עדיין לא כיפרה ספיקתה!?
תנאי היא (אי אסורה מחיים אי לא), דתניא (דבי רבי ישמעאל סבר מחיים
אסורה): 'נאמר
מכשיר ומכפר בפנים (מכשיר בפנים = אשם מצורע; מכפר = חטאות ואשמות)
ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ (מכשיר בחוץ = צפרי מצורע; מכפר בחוץ = שעיר המשתלח ועגלה
ערופה); מה
מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר (אשם מצורע כמכפר כשאר חטאות
ואשמות) -
אף מכשיר [ומכפר] האמור בחוץ (צפרי מצורע דאסורין בהנייה מחיים) עשה מכשיר
כמכפר (כמכפר בשעיר המשתלח
ועגלה ערופה)' (אלמא סבירא ליה דעגלה ערופה מחיים אסירא, דכי היכי דגמר מכשיר
ממכפר יליף מכפר ממכפר: עגלה משעיר, ושעיר ודאי אסור מחיים כשאר קדשים; והכי מפרש
במסכת קדושין בשילהי 'האיש מקדש' (דף נז.)).
משנה:
[משנה ג] רבי
אליעזר אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה; הוא היה נקרא אשם חסידים.
אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום
חוץ מאחר יום כיפורים; יום אחד אמר "המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי
מביא, אלא אומרים לי: המתין עד שתכנס [לבית] הספק" (ושאר ימות השנה הוא דאיכא
למיחש בספק שמא חטא שום עון או לאו [אולי צ"ל שמא חטא בעשה או בלאו], אבל השתא ליכא למיחש:
דהא כיפר יום הכפורים);
וחכמים אומרים: אין מביא אשם תלוי אלא על שזדונו כרת
ושגגתו חטאת.
[משנה ד]
חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין להביא לאחר יום
הכיפורים, וחייבי אשמות תלויין פטורין.
מי שבא בידו ספק עבירה ביוה"כ אפילו עם חשיכה –
פטור, שכל היום מכפר.
[משנה ה]
האשה שיש עליה חטאת העוף ספק, ועבר עליה יום הכפורים - חייבת להביא לאחר יום
הכיפורים, מפני שהיא מכשרת לאכול בזבחים;
חטאת העוף הבאה על הספק, אם משנמלקה נודע – תקבר.
גמרא:
מאי טעמא דרבי אליעזר?: אי סלקא דעתא חובה היא, מתיידע ליה
אמאי מייתי חטאת? אלא שמע מינה נדבה היא;
(גליון: מאי טעמא דרבי אליעזר? אי סלקא דעתך חובה כו'. מאי
טעמא דרבי אליעזר דאמר אשם תלוי בא בנדבה? היינו טעמא: דאי סלקא דעתא חובה
הוא בא אם כן כי מתיידע ליה ודאי - אמאי מייתי חטאת? והלא כבר יצא ידי חובתו!?
אלא ודאי נדבה הוא, כדורון עולה ושלמים. עד כאן הגליון.)
ורבנן?
עולה ושלמים הוא דאתו בנדר ונדבה, אבל חטאת ואשם - חובה
נינהו; ואשם תלוי - היינו טעמא דמייתי מקמי דמתיידע ליה: להגן עליו (מן היסורין עד
שיודע לו),
דהתורה חסה על גופן של ישראל.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: דילמא אשם תלוי (מדקיל כולי האי:
דאתי על הספק - איכא למימר נמי דדינו) כעולה ושלמים: מה עולה ושלמים דאתו
בחובה (כגון עולת ראייה
ושלמי חגיגה) ואתו בנדבה, אשם תלוי נמי דאתי בחובה אתי נמי בנדבה?
אמר ליה: עולה ושלמים עיקר בנדבה כתיבי [ויקרא
פרקים א-ג], אשם תלוי עיקר בחובה כתיב [ויקרא
פרקים ד-ה].
תני רבי חנינא קמיה דרבא:
(כריתות כה,ב)
אשם תלוי בא על הנבלה (כלומר:
על ספק איסור לאו).
אמר ליה: והאנן תנן 'וחכמים אומרים: אינו מביא אשם
תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת', ואי רבי אליעזר - בנדבה נמי אתי!?
אמר ליה: מאי טעמא לא מתנית ([אינך שונה
משנה וברייתא??] גליון: למה לא למדת קמיה דרבה,
והיית יודע כמוני. עכ"ה)? זימנין סגיאין תניתה קמי מר, ומנו? – רבה, ואמר לי: הא
מני רבי אליעזר היא דאמרו לו, דתנן: 'אלא אומרים לו המתן עד שתכנס לבית הספק'
(דקצת איסור כל דהו בעינן) [ובודאי יביא על ספק נבלה]!?
אמר רבא: מאי טעמא ד'אמרו לו' (אשם
תלוי בא על איסור כל דהו כגון לאו דנבלה)? אמר קרא (באשם
תלוי) (ויקרא
ד,כב) [אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל
מצות ה' אלקיו]
אשר לא תעשינה בשגגה ואשם (דאפילו
ליכא שגגה אלא במידי דלאו, דהיינו שלא תעשינה חייב).
אמר רבא[?רבה?]: מאי טעמא דרבנן, דאמרי אין מביאין
אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת? - ילפי 'מצות' 'מצות' מחטאת חלב [רש"י דף כב,ב: באשם תלוי כתיב מצות [ויקרא
ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה
ולא ידע ואשם ונשא עונו] ובחטאת כתיב מצות [ויקרא
ד,כז: ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות
ה' אשר לא תעשינה ואשם]]: מה להלן
שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
תנו רבנן: חמשה אשמות מכפרין (אשם גזילות, ומעילות, שפחה חרופה, ונזיר, ומצורע); אשם תלוי
אין מכפר (דלכי מתיידע ליה מייתי חטאת).
מאי קאמר?
אמר רב יוסף: הכי קאמר: חמשה אשמות מכפרין כפרה גמורה,
ואשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה, ודלא כרבי אליעזר דאמר אשם תלוי בא על הנבלה. (דאי כרבי אליעזר, דאמר בא על ספק נבלה - נמצא אשם תלוי דספק נבלה מתכפר
כפרה גמורה: דלכי מתיידע ליה - לאו בר חטאת הוא!)
רבינא אמר: הכי קתני: חמשה אשמות אין אחֵר מכפר כפרתן,
דכי מתיידע ליה (שאם מעל בשוגג ולא ידע ועבר עליו
יום הכיפורים, ואחר כך נודע לו) - מייתי (מביא
אשם מעילות, וכן כולן); אשם תלוי, אחֵר מכפר כפרתו: דלכי מתיידע - לא מייתי,
כדתנן: 'חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא אחר יום
הכפורים; חייבי אשמות תלויין פטורין'.
חייבי חטאות ואשמות ודאין [שעבר עליהן יום הכפורים חייבין
להביא אחר יום הכפורים; חייבי אשמות תלויין פטורין]:
קתני: 'חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים
חייבין להביא לאחר יום הכפורים; חייבי אשמות תלויין פטורין' - מנהני מילי (דאשמות ודאין לא מכפר יום הכיפורים עלייהו)?
כי אתא רב דימי אמר רבי אמי אמר רבי חנינא: אמר קרא (ויקרא
טז,טז) 'וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם [וכן יעשה לאהל
מועד השכן אתם בתוך טמאתם]' חטאים דומיא דפשעים: מה פשעים דלאו
בני קרבן (דפשעים היינו מרדין: שמורד ברבו, וכן הוא אומר: מלך מואב פשע בי (מלכים ב
ג,ז)) -
אף חטאים דלאו בני קרבן (כגון נבלה) מכפר (מכפר עלייהו יום הכפורים), אבל חטאים בני קרבן (כגון חטאות ואשמות ודאין) לא מכפר (וטעמא
דמכפר אתלויין - מפרש לקמן).
אמר ליה אביי: והא כי כתיב הדין קרא - בשעיר הנעשה בפנים
הוא דכתיב, דלא מכפר על עבירות דמצוה ידועה (כדאמר
בפרק קמא דשבועות (דף ב.): 'על טומאה שיש בה ידיעה
בתחלה: כשנטמא ידע, ואין בה ידיעה בסוף: כשנכנס לא ידע שהוא טמא, וכשיצא לא נודע
לו שנכנס בטומאה, שיביא קרבן - שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע שנכנס
למקדש טמא ויביא בעולה ויורד; אבל נודע לו שחטא ונכנס למקדש בטומאה - אינו מכפר,
הילכך לא מכפר החטאים דבני קרבן: משום דזוטרא כפרתיה); אבל שעיר
המשתלח (דנפישא כפרה דיליה) דמכפר על עבירות דמצוה ידועה (דמכפר
על עבירה שנודע לו שחטא, כדאמרינן בפרק קמא דשבועות (פ"א
מ"ו; שם:) 'על כל עבירות שבתורה הזדונות והשגגות הודע ולא
הודע כו' [שעיר המשתלח מכפר]) - אימא לך
אפילו על חטאים דבני קרבן נינהו מכפר!?
אלא אמר אביי – מהכא (בשעיר
המשתלח): (ויקרא
טז,כא) [וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי]
והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם [ונתן אתם על ראש השעיר
ושלח ביד איש עתי המדברה] - חטאים דומיא דפשעים: מה פשעים דלאו
בני קרבן אף חטאים דלאו בני קרבן, אבל חטאים דבני קרבן נינהו - לא מכפר, ומיעטיה
קרא בשעיר המשתלח למימרא (לאשמועינן): (דאף על גב דנפישא כפרתו - אפילו הכי) דעל חטאים
דבני קרבן נינהו לא מכפר.
אמר ליה רב דימי: ממאי דהני פשעים לאו בני קרבן נינהו?
דלמא הני דבני קרבן נינהו, כדתנן [כריתות בפרק 'ארבעה מחוסרי כפרה'
פ"ב מ"א; דף ח,ב]: 'ארבעה מביאין על הזדון כשגגה'?
איתמר נמי (כאביי): כי אתא
רבין אמר רבי יוסי אמר ריש לקיש: (ויקרא טז,כא) [וסמך אהרן את
שתי ידו על ראש השעיר החי] והתודה עליו את כל עונות בני
ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם [ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה] -
חטאים דומיא דפשעים: מה פשעים דלאו בני קרבן מכפר - אף חטאים דלאו בני קרבן מכפר,
אבל חטאים דבני קרבן לא מכפר.
אמר אביי: אנא נמי מהדין קרא אמרי, ואקשי לי רב דימי:
ממאי דהני פשעים דלאו בני קרבן נינהו? דלמא הנך דבני קרבן נינהו, כדתנן 'ארבעה
מביאין על הזדון כשגגה'?
אמר ליה רבין: רוב פשעים לאו בני קרבן.
אמר ליה: מידי 'רוב' כתיב?
אלא אמר אביי: מרישיה דקרא 'והתודה
עליו את כל עונות בני ישראל' (כלומר:
מדרישיה דקרא לגופיה וסיפיה מייתר להך דרשא), ותניא: 'עונות - אלו זדונות, וכן
הוא אומר (במדבר טו,לא) [כי דבר ה' בזה
ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא] עונה בה' (והא מזיד הוא, דכתיב ברישיה דקרא כי דבר ה' בזה וגו'); 'ואת כל פשעיהם לכל חטאתם' למה לי? -
לאקשויי חטאים לפשעים: מה פשעים דלאו בני קרבן - אף חטאים דלאו בני קרבן, אבל
חטאים דבני קרבן נינהו - לא מכפר. (והשתא ליכא למיפרך דרב דימי, דאם
כן - דלבני קרבן קאתי - לא לכתוב קרא פשעיהם דהא כתיב עונות,
ולכתוב 'חטאתם' דמשמע בני קרבן: דסתם חטאת בני קרבן! אלא מדכתיב פשעיהם - מופנה לדרוש דברוב פשעיהם
קמיירי.)
חייבי אשמות תלויין [פטורין]:
מנהני מילי?
אמר רבי אלעזר: אמר קרא: (ויקרא
טז,ל) [כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם] מכל
חטאתיכם לפני ה' [תטהרו]: חטא שאין מכיר בו אלא המקום (שלא נודע לו שחטא) - יום הכפורים מכפר.
אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא <בר תחליפא> משמיה
דרבא: קדמייתא נמי (דחייבי חטאות ואשמות ודאין כו'
דחייבין להביא אחר יום הכיפורים) לא תיתי
(כריתות כו,א)
למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי (דשינויא
דחיקא הוא: דאכתי איכא למיפרך כדמעיקרא), אלא מהא: חטא שאין מכיר בו אלא
המקום - יום הכפורים מכפר, ומינה: חטא שאין מכיר בו אלא המקום - הוא דיום הכפורים
מכפר, אבל דידע בה (כגון אשם ודאי שפיר נודע לו) -
לא מכפר.
ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא: חייבי מלקיות
שעבר עליהן יום הכפורים – חייב.
פשיטא!: מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין?
סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא (דמיחייב
לגבוה, וכיון דאפשר לשלם - לא פטר ליה יום הכיפורים: דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה),
אבל הכא דגופא הוא אימא לא - קא משמע לן.
והא אנן תנן [שבועות פ"א מ"ו, לעיל
יח,ב]: 'הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה [שעיר
המשתלח מכפר]'?
לא קשיא: הא דאתרו ביה (דאיכא
מלקות לא פטר ליה יום הכיפורים), הא דלא אתרו ביה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol