דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות כב,ב)
משנה:
[המשך משנה ג] האשה (ספק ילדה מין פטור או מין חיוב - מביאה קינה; העולה מביאה, ומַתנה:
"אם מין חיוב הוא - זו עולתה, ואם לאו תהא נדבה" אבל חטאת מביאה מספק
ואינה נאכלת) שהביאה חטאת העוף, אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי - תעשינה
ודאי (ויאכל לכהנים), שממין שהיא מביאה על הודע -
מביאה על לא הודע.
[משנה
ד] חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש: אכל אחת מהן, ואין יודע איזה מהן אכל - פטור.
רבי עקיבא מחייב אשם תלוי (רבי
עקיבא לטעמיה דמחייב אשם תלוי בספק מעילות).
אכל את השניה - מביא אשם ודאי.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה - זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי - דברי רבי עקיבא.
רבי שמעון אומר: שניהן מביאין אשם אחד (בשותפות, ויאמר זה לזה "אם אכלת חתיכה של קדש -
יהא חלקי מחול לך, ויהא אשם כולו עליך").
רבי יוסי אומר:
(כריתות כג,א)
המשך המשנה
אין שנים מביאין אשם אחד (דלית
ליה תנאי בקרבנות; אלא אם כדברי חכמים – פטורין, ואם כדברי רבי עקיבא - כל אחד
מביא אשם תלוי).
[משנה
ה] חתיכת חלב וחתיכת חולין: אכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל - מביא אשם
תלוי; אכל את השניה - מביא חטאת.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה - זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי (דלא בעי חתיכה משתי חתיכות).
רבי שמעון אומר: שניהם מביאין חטאת אחת (ובתנאי, כדפרישית; אבל אשם תלוי מייתי כל אחד ואחד
משום חתיכת החלב).
רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת
אחת.
[משנה
ו] חתיכת חלב וחתיכת (שומן) קודש: אכל
אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל - מביא אשם תלוי (משום ספק חלב); אכל את השניה - מביא חטאת ואשם ודאי.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי (משום חלב; ובהא לא פליג רבי עקיבא לחיוביה שני אשמות תלויין [על חלב ועל מעילה], לפי שאין כאן אלא עבירה אחת: ספק חלב ספק קדש);
רבי שמעון אומר: שניהן מביאין חטאת ואשם
(בשותפות, ויַתנוּ: "אם אני
אכלתי חלב ואתה הקדש - יהא חלקי באשם מחול לך וחלקך בחטאת מחול לי");
רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת
ואשם אחד.
[משנה
ז] חתיכת חלב וחתיכת חלב קודש: אכל אחת מהן ואין יודע איזו מהן אכל - מביא חטאת (דממה נפשך חלב אכל).
רבי עקיבא אומר: אף אשם תלוי (משום מעילות).
אכל את השניה - מביא שני חטאות ואשם
ודאי.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת. רבי עקיבא אומר: זה וזה מביאין אשם תלוי.
רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת
ושניהן מביאין אשם אחד.
רבי יוסי אומר: אין שניהן מביאין אשם
אחד.
[משנה ח] חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר (מביא שתים: אחת משום חלב ואחת משום נותר): אכל אחת
מהן ואין יודע איזה מהן אכל - מביא חטאת ואשם תלוי; אכל את השניה מביא שלש חטאות.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה: זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי.
רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא
חטאת ושניהן מביאין חטאת אחת.
רבי יוסי אומר: כל חטאת שהיא באה על חטא
אין שנים מביאין אותה.
('כל
חטאת שהיא באה על חטא' לאפוקי חטאת העוף של יולדת, ששתים מביאות אותה, ובתנַאי,
כדאמרינן בפרק קמא (לעיל ז:) 'אמר רבי יוסי: אימתי?
- שהלכו זה למזרח וזה למערב כו''
גמרא:
אמר ליה רבא לרב נחמן: לרבי יוסי, חטאת
הוא דלא מייתו שניהן, הא אשם תלוי מייתו שניהם, היינו תנא קמא? וכי
תימא: חתיכה משתי חתיכות איכא בינייהו (דרבי יוסי הכי קאמר: אין שנים
מביאין חטאת אחת אלא הראשון מביא אשם תלוי והשני פטור, דבעינן חתיכה אחת משתי
חתיכות) –
והתניא: 'רבי יוסי אומר: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי'!?
אמר ליה: הא
קא משמע לן: דמאן תנא קמא? - רבי יוסי.
חתיכת חלב וחתיכת קדש [כו'] חתיכת חלב וחתיכת חלב קודש
כו' חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר כו':
אמר ליה רבא לרב נחמן: וליתי נמי אשם ודאי (אשם מעילה, בהדי חטאת), דנותר דקדש הוא!?
אמר ליה: דלית ביה שוה פרוטה.
והא מעיקרא דאית ביה שוה פרוטה עסקינן, דקתני (רישא: 'חתיכה של קדש וחתיכה של חלב כו', אכל את השניה מביא חטאת ו)אשם
ודאי!?
אמר ליה: ההיא חתיכה דלא נותר היא שויא פרוטה.
והא (בפרק 'אמרו לו' (לעיל
דף יג:)): 'יש
אוכל אכילה אחת' דקתני ביה 'נותר' וקתני 'מביא ארבע חטאות ואשם אחד (אשם מעילות)' (אלמא איכא נותר שוה פרוטה)!?
אמר ליה: ההיא בגסה (אכילה
גסה: שאכל הרבה, ואף על גב דאיסור הנאה הוא כשאר כל הקדשים האסורים בהנאה, שמועלין
בהן, דמשלם הדמים, דהאי נמי חזי לגבוה: שאם עלו לא ירדו) וההיא
בדקה*; אי נמי ההיא בימות הגשמים הכא בימות החמה (בימות
החמה מסרחת בשר נותר, דהא שני ימים או יום ולילה נשתהא, ולא שויא אכילה פרוטה).
*[שמעתי:
בבהמה גסה, שיש חלב רב, וכתוב [ויקרא ז,כד] וחלה
נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו
– לפיכך נראה שאם יש כמות די גדולה, כמו בבהמה גסה – לחלב יש ערך מסחרי; אבל בבהמה
דקה אין לחלב ערך.]
[במשנה ח] [חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר...] אכל אחד את
הראשונה [ובא אחר ואכל את השניה: זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי.
רבי
שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת ושניהן מביאין חטאת אחת.]:
אמר ליה רבא לרב נחמן: ומי אמר רבי שמעון איסור חל איסור (דמיחייב חטאת אנותר, דחייל איסור נותר אאיסור חלב)? והא תניא:
'רבי שמעון אומר: האוכל נבלה ביום הכיפורים פטור (איום
הכיפורים, דלא אתי איסור יום הכיפורים וחייל אאיסור נבלה, ואפילו נתנבלה היום הוה
איסורא בין השמשות דאתמול משום אבר מן החי, ולא אתי איסור יום הכיפורים וחייל)'!?
אמר רב ששת בריה דרב אידי: כגון דאכל כוליא בחלבה (דליכא איסור חל על איסור: דאחלב חייב משום חלב, ואנותר משום כוליא).
וכוליא בחלבה נמי הא קאי עלה באיסור עולין (דלגבוה סלקא), היכי אתי איסור נותר חייל עלה? וכי תימא סבירא ליה לרבי
שמעון דנותר איסור חמור הוא וחייל על איסור קל דעולין, והא נבלה - דאיסור קל הוא
ויום הכיפורים דאיסור חמור הוא, ולא קאתי איסור יום כיפורים דחמור וחייל על נבלה
דקל הוא!?
אלא בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור,
(כריתות כג,ב)
דתניא: '(ויקרא ז,כא)
[ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח
השלמים]
אשר לה' [ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] - לרבות את
האימורין (שאם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת)', ואימורין (כגון כליות) קאי עלייהו באיסור עולין, וחלב (דאימורין) קאי
עלייהו באיסור כרת, וקאתי איסור טומאה חייל עליה!
תדע שכן הוא (דבקדשים איסור חל על איסור לדברי
הכל),
דהא רבי סבירא ליה (בעלמא) איסור חל על
איסור, והני מילי איסור חמור על איסור קל (והא דאיסור חמור על הקל לא איתפרש
לי היכא),
אבל איסור קל על איסור חמור – לא, ובקדשים שמעינן ליה דאמר איסור קל על איסור חמור
נמי חייל, דהא איסור מעילה קל הוא: מיתה, ואיסור קדשים איסור חמור: כרת (איסור מיתה קל הוא דאין חייבין על שגגתה חטאת), ואתי איסור
מיתה חייל על איסור כרת, דתניא: 'רבי אומר: (ויקרא
ג,טז) [והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח]
כל חלב לה' (אלמא ד'[נפש כי
תמעל מעל ו]חטאה בשגגה מקדשי ה''
[ויקרא ה,טו] קרינא בהו) -
לרבות אימורי קדשים קלים למעילה' [ספרא
ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד פרק כ משנה ד, ושם כתוב 'לחייב על חלב מעילה'],
ומעילה - איסור מיתה, וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא, שמע מינה בקדשים גלי
קרא.
והא תניא: 'רבי שמעון אומר: אין פיגול בעולין (שהאוכל אימורי פיגול - כגון כליות - אינו חייב כרת) ואין נותר
בעולין' (אלמא אפילו איסור חמור לא חייל
אאיסור קל)!?
אלא תנאי היא ואליבא דרבי שמעון, דאיכא דאמרי (תנא דמתניתין אליבא דרבי שמעון סבר) בקדשים איסור חל על איסור, ואיכא
דאמרי (והאי תנא דסבר אין פיגול בעולים - סבר) בקדשים נמי
אין איסור חל על איסור.
ולמאן דאמר בקדשים נמי אין איסור חל על איסור (דאין פיגול בעולין), 'כל חלב לה'' (דמשמע דמעילה חיילא אאימורים אלמא איסור קל חל אאיסור חמור בקדשים) מאי
עביד ליה (דבשלמא 'מ'אשר לה'' - לרבות אימורין לאיסור טומאה' לא פרכינן: דמצי לתרוצי דלאו רבי שמעון
היא אלא רבנן דפליגי עליה דרבי שמעון, דאית להו בחולין איסור חל על איסור על ידי
כולל, כגון נבלה ביוה"כ - וטומאת הגוף נמי איסור כולל הוא: מגו דמתסר בבשר
אתסר נמי בחלב - אלא האי קרא דמעילה דאמר דאיסור קל חל על איסור החמור קשיא לן,
דהא לא אשכחן ליה בחולין, אלמא דשני לן בין חולין לקדשים)?
מוקים ליה בולדי קדשים (באימורי
ולדות קדשים), דקסברי ולדי קדשים בהוייתן יהו קדושים (והויה
לישנא דקרא דאיתרבי מיניה ולדות קדשים*, והא דגרסינן בבכורות בפרק שני (דף
יד:) 'רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיה לך אלו הוולדות' [דברים
יב,כו]; וההיא דרשא דגבי טומאת הגוף דלעיל 'אשר לה' - לרבות האימורים' לית ליה, ומוקי ליה לדרשא אחרינא בתורת כהנים [ספרא צו
פרשתא ט ,משנה ח]: '[אשר
לה'] לרבות את הלן ואת היוצא') - דתרוייהו בהדדי אתו.
*[הב"ח: רצה לומר: מאי דאמר בגמרא 'לרבות בולדי
קדשים' ולא אמר 'באימורי ולדי קדשים' – משום דאמר ד'הויא' = לישנא דקרא דאתרבי
מיניה ולדות קדשים הוא, וממילא ידעינן דאיירי באימורין]
הדרן עלך דם שחיטה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כריתות
פרק ששי המביא אשם תלוי
(כריתות כג,ב)
משנה:
המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא:
אם עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר (עם
שאר צאנו כחולין גמורין) - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו
דמיו לנדבה (מפרש טעמא בגמרא).
רבי אליעזר אומר: יקרב: שאם אינו בא על חטא זה - הרי הוא
בא על חטא אחר!
אם משנשחט נודע לו - ישפך הדם (לאמה)
והבשר יצא לבית השריפה (דאף על גב דחולין שנשחטו בעזרה
בקבורה בעלמא, האי - בשריפה דהוי כזבח פסול);
נזרק הדם (קודם שנודע לו) -
הבשר יאכל (הבשר, שהרי גמר כל הכפרה, והוה ליה אשם תלוי כשר, שהרי
על הספק בא מתחלה, וכפר הספק והלך).
רבי יוסי אומר: אפילו הדם בכוס – יזרק (הדם: שכל העומד ליזרק - כזרוק דמי, והוה ליה כנודע לו לאחר זריקת דם),
והבשר יאכל.
[משנה ב] (בההוא לא פליגי רבנן דאם נודע לו עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר, דטעמייהו
דרבנן באשם תלוי: כיון דלבו נוקפו - גמר ומקדישו מספק, אבל) אשם ודאי
אינו כן (דאמרו לו "אכלת קדש" ונודע שלא חטא: דהוזמו העדים, אי נמי כסבור
קדש אכל ונמצא חולין - איגלאי מילתא דהקדש טעות הוא: דכי אקדשיה אדעתא דחטאת
אקדשיה): עד
שלא נשחט - יצא וירעה בעדר; משנשחט - הרי זה יקבר; (בגמרא
מפרש: מאי שנא דהאי בשריפה והאי בקבורה?)
נזרק הדם - הבשר יצא לבית השריפה (מפרש
בגמרא: 'תברא! מי ששנה זו לא שנה זו');
שור הנסקל אינו כן (כאשם
תלוי, דהכא לא פליגי רבנן): (כי אם נודע דלא הרג) עד
שלא נסקל יצא וירעה בעדר; משנסקל מותר בהנאה;
עגלה ערופה אינו כן (כאשם
תלוי לרבנן): (דאם נמצא ההורג) עד
שלא נערפה - תצא ותרעה בעדר; משנערפה תקבר במקומה, שעל ספק באה מתחלה; כיפרה ספקה (בשעת עריפה שהרי עדיין ספק היה) - והלכה לה (הלכך
אסורה בהנאה, ותקבר כדין כל העגלות הערופות).
גמרא:
במאי פליגי?
רבי מאיר סבר: כיון דלא צריך ליה לא מקדיש ליה [רבנו גרשום: כלומר: כשהפרישן לא הפרישו על דעת שלא יהא צריך לו, אלא
כסבור היה שצריך לו, וכיון שנודע לו עד שלא נשחט שלא חטא – נתגלה הדבר למפרע שלא
היה צריך לו בשעת הפרשתו, הילכך הוי חולין ויצא בעדר], ורבנן
סברי: מתוך שלבו נוקפו (שמתירא מספק החטא שחטא) -
גומר ומקדיש (ומייתי). (אבל
חטאת, כיון דהשתא אמרינן מספיקא לא
אקדשיה - איגלאי מילתא דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך לחטאת - לאיתויי הילכך אמרינן
מספיקא לא אקדשיה).
תנא [כמו 'איתמר']:
בין שנודע לו שחטא ובין נודע לו שלא חטא פליגי רבי מאיר ורבנן: בנודע לו שחטא -
להודיעך כחו דרבי מאיר: דאף על גב דידע דחטא, כיון דבעידנא דאפרשיה לא ידע - תצא
ותרעה בעדר; ובנודע לו שלא חטא - להודיעך כחן דרבנן: דאף על גב דלא חטא, כיון
דבעידנא דאפרשיה לא ידע - לבו נוקפו הוה, הלכך גמר ומקדיש.
אמר רב ששת: מודה רבי מאיר לחכמים
(כריתות כד,א)
במפריש שני אשמות לאחריות (שאם
יאבד האחד - יקריב לחבירו) ונתכפר באחת מהן, דשני ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו
לנדבה.
מאי טעמא?
עד כאן לא פליגי רבי מאיר עליהון דרבנן אלא משום דלא גלי
דעתיה דלבו נוקפו, אבל הכא - מכדי חד הוא דאיבעי ליה לאפרושי (כלומר: דהא ידעינן
דגלי דעתיה דלבו נוקפו, דלא הוה ליה לאפרושי אלא חד והוא הפריש תרי);
מאי טעמא אפריש תרי? דסבר: 'אי מירכס חדא - מיכפרנא באידך חבריה'; וכיון דגלי
דעתיה דלבו נוקפו היה - הואיל וכך
היה - גמר והקדישו.
אמר רב יהודה אמר רב: מודים חכמים לרבי מאיר באשם תלוי
שהוזמו עדיו (שאמרו
לו שנים "אכלת ספק חלב בשוגג", והפריש אשם תלוי על פיהם, ובאו עדים
אחרים והזימום ואמרו "הלא אותו היום עמנו הייתם"), דיצא (אשמו לחולין)
וירעה בעדר.
מאי טעמא?
עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא היכא דאפרשיה על פי עצמו
ואמרינן 'לבו נוקפו', אבל היכא דעל פי עדים אפרשיה - לא הוה סמוך עילוי דעדים (דהא יודע בעצמו שלא
אכל),
דסבר: דלמא אתו אחרים (מייתינא סהדי) ומזמי להו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol