דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות כא,ב)
אמר רב ששת: דם מהלכי שתים (אדם) -
אפילו מצות פרוש אין בו (דאינו מצוה לפרוש ממנו, אפילו משום
מצות פרישה בעלמא).
מיתיבי [תוספתא כריתות פ"ב
מ"יב]: 'דם הטחול, דם הלב, דם הכליות, דם אברים - הרי אלו בלא
תעשה; דם מהלכי שתים, דם שרצים ורמשים - אסור ואין חייב עליו'!?
כי תניא אסור -
(כריתות כב,א)
דפירש (שפירש מן האדם בכלי או על גבי ככר); כי
קאמר רב - בדלא פירש,
כדתניא: 'דם שעל גבי ככר - גוררו ואוכלו; של בין
השינים - מוצץ ובולע ואינו חושש'.
איכא דמתני לה להא דרב ששת על הדא, דתניא [דומה
לספרא שמיני פרשתא ב פרק ד משנה ד]: 'יכול חָלָב מהלכי שתים (חלב דאשה) יהא אוכלו עובר בלאו?: ודין הוא: מה בהמה טמאה שהקלתה במגעה (שאין בה זיבות ונדות) החמרתה
בחלבה, מהלכי שתים שהחמרתה במגען - אינו דין שתחמיר בחלבן?
תלמוד לומר: (ויקרא
יא,כט) וזה
לכם הטמא [בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו] זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא',
אלא טהור;
אוציא את
החלב שאין שוה בכל (דבטהורה מותר, ובבהמה טמאה אסור) ולא אוציא הדם ששוה בכל?
תלמוד לומר: וזה לכם הטמא - זה טמא ואין דם מהלכי שתים טמא -
אלא טהור'.
אמר עלה רב ששת: אפילו מצות פרוש אין בו.
תנן התם [חולין פ"ח מ"ג]: 'הלב
- קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליוו';
אמר רבי זירא אמר רב: לא שנא (דאינו
עובר עליו) אלא בלב עוף, הואיל ואין בו כזית, אבל לב בהמה - דיש בו כזית –
אסור, וחייבין עליו כרת.
מיתיבי: 'דם הטחול, דם הלב, דם הכליות, דם אברים - הרי
אלו בלא תעשה; דם מהלכי שתים, דם שקצים ורמשים - אסור ואין חייבין עליו'!?
כי קתני 'אין חייבין עליו' [כנראה
צ"ל 'אינו עובר עליו' בחולין פ"ח מ"ג] - על דם
דיליה (הנבלע בבשר הלב, כשאר דם הנבלע באברים); כי קאמר רב
- דאתי ליה מעלמא (אותו הנמצא בחלל הלב).
'דם דיליה'?: היינו דם אברים!?
וליטעמיך מי לא קתני 'דם כליות' וקתני 'דם אברים'? אלא
תני והדר תני - הכי נמי תני והדר תני.
'מעלמא'? מהיכא אתי ליה?
אמר רבי זירא: בשעה שהנשמה יוצאה מישרף שריף (מושך הדם מבית השחיטה בנשימתו וכונסו בלבו; שריף = בלע"ז הומי"ר).
גליון: מישרף - והוא דם הנפש, ואדם
הנפש אמרינן בריש פירקין שחייבין עליו כרת. עכ"ה:
דם שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו:
איתמר: איזהו 'דם הקזה - שהנשמה יוצאה בו'?
(דם הקזה [משחיטה]:
בתחלה שחור, ואחר כך יוצא אדום, ושתיהן בשתיתה בלא קילוח ברחוק, ואחר כך מקלח,
וסוף - כשהדם מתמעט - שותת ויורד בסמוך;)
רבי יוחנן אמר: כל זמן שמקלח (היינו
אמצעי);
ריש לקיש אמר: מטיפה המשחרת ואילך (משכלה
משחיר הראשון והתחיל להאדים - הוא דם הנפש).
מיתיבי: 'איזהו 'דם הקזה - שהנשמה יוצאה בו'? - כל זמן
שמקלח, יצא דם התמצית מפני שהוא שותת'; מאי לאו אפילו ראשון ואחרון - דשותת
הוא - כדם התמצית דמי, תיובתא דריש לקיש?
לא! למעוטי דם המשחיר (מפני
שהוא נמי כדם התמצית), אבל דם ראשון ואחרון אף על גב דהוא שותת היינו דם הנפש.
מיתיבי [תופסתא זבחים פ"ח מ"ו]: 'איזהו
'דם הנפש'? - כל זמן שמקלח, יצא ראשון (מאדים שלפני הקילוח)
ואחרון מפני שהוא שותת' (מדנקט
טעמא 'מפני שהוא שותת', והני נמי שותתין) - תיובתיה דריש לקיש!?
אמר לך: תנאי היא, דתניא: 'איזהו 'דם הנפש'? - כל זמן
שמקלח, דברי רבי; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מטיפה המשחרת ואילך'.
תנא דבי רבי ישמעאל: '(במדבר
כג,כד) [הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף]
ודם חללים ישתה - פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את
הזרעים' (דם היוצא מן החללים, כלומר: לאחר
מיתה קרוי 'משקה', פרט לדם קילוח שאינו לאחר מיתה, דזהו 'דם הנפש', ואינו קרוי
'משקה' ואינו מכשיר את הזרעים).
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הקיז דם לבהמה וקיבל דמה
בשני כוסות [בזה אחר זה] – מהו? על
הראשון דברי הכל חייב (דדם קילוח מעורב בו), על
האחרון מי מיחייב או לא?
אמר ליה: פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש, דאיתמר: הקיז דם
לבהמה וקיבל דמה בשני כוסות: ריש לקיש אמר: חייב שתי חטאות, ורבי יוחנן אמר אינו
חייב אלא אחת (על הראשון שדם הקילוח מעורב בו).
תוספות
ד"ה קבל דמו בשני כוסות. בכוס ראשון יש דם קילוח ובכוס שני זה שאחר קילוח
חייב שתי חטאות אם אכל בשתי העלמות:
##
רבי ירמיה לא שאל לגבי שתי חטאות כי שאל רק על השני, כגון ששתה ממנו ולא שתה
מהראשונה.
רבי יהודה מחייב בדם התמצית:
אמר רבי אלעזר: מודה רבי יהודה לענין כפרה, שנאמר (ויקרא
יז,יא) [כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על
נפשתיכם] כי הדם הוא בנפש יכפר; דם שהנפש
יוצאה בו מכפר, ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר.
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא, דתניא [ספרא
אחרי מות פרשתא ח משנה ג]: [ויקרא
יז,י:
ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש
האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה] '(הוה
מצי למיכתב) ''דם', מה תלמוד
לומר 'כל דם'? לפי שנאמר 'כי
הדם הוא בנפש יכפר' (דמשמע
דאינו חייב אלא על דם הראוי לכפרה: לזריקה על המזבח, ואין לו כרת אלא בדם קדשים,
והוא שהנפש יוצאה בו שהוא לכפרה, דכתיב בנפש יכפר, דמשמע אין כפרה אלא בדם הנפש): אין לי אלא דם קדשים שהנפש יוצאה בו
שהוא מכפר, דם חולין, ודם התמצית (בקדשים) מנין? - תלמוד
לומר: 'כל דם''; סתם סיפרא
מני? - רבי יהודה היא (אלמא סבירא ליה דדם התמצית לא
מכפר, מדאיצטריך לרבויי מכל).
סיפרא אחרי מות פרשה ח משנה ג: אשר יאכל כל דם מה ת"ל לפי שנאמר 'כי נפש הבשר בדם', שיכול אין לי חייבים אלא על דם
הנפש במוקדשים, מנין על דם הנפש בחולין, ועל דם התמצית בחולין, ועל דם התמצית
במוקדשים? - תלמוד לומר אשר יאכל כל דם דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים על כולם אינן חייבים אלא על דם
הנפש בלבד.
משנה:
[משנה ב] רבי
עקיבא מחייב על ספק מעילה אשם תלוי, וחכמים פוטרים.
ומודה רבי עקיבא שאינו מביא את מעילתו ('מביא מעילה' = הממון וחומשו; אינו צריך להביא את הממון) עד
שיתודע לו, שיביא עמו אשם ודאי.
אמר רבי טרפון: מה לזה מביא שתי אשמות? אלא מביא מעילה
וחומשה (גיליון: היינו דכתיב ואת אשר חטא מן הקדש [ויקרא ה,טז]: שמביא שוה מה שנהנה
וחומשו במעות, ומוסרו לכהן הגזבר, והמעות יפלו לנדבה לקיץ המזבח. תוס'),
ויביא אשם בשני סלעים (הנקח בשני סלעים, דכתיב (ויקרא
ה,טו) בערכך כסף שקלים),
ויאמר: "אם ודאי מעלתי - זו מעילתי וזו אשמי, ואם ספק מעלתי - המעות נדבה,
ואשם – תלוי" - שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע (הילכך יכול להביא ולהתנות).
[משנה ג] אמר
רבי עקיבא: נראין דבריו במעילה מעוטה; הרי שיבוא לידו ספק מעילה במאה מנה לא יפה
לו שיביא אשם בשתי סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?
מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה מעוטה.
[## ולהלכה אין מחלוקת בין רבי
עקיבא לרבי טרפון.]
(כריתות כב,ב)
גמרא:
תנו רבנן: '(ויקרא ה,יז) [ואם נפש
כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו] (באשם תלוי כתיב, ולעיל מיניה - באשם מעילות קמיירי, בויקרא [פרק
ה]) 'ואם
נפש' - לחייב על ספק מעילות אשם תלוי (קסלקא
דעתא מדכתבינהו גבי הדדי) - דברי רבי עקיבא, וחכמים פוטרים'.
לימא בהא קא מיפלגי: דרבי עקיבא סבר למדין עליון (מעילות) מתחתון (אשם תלוי), ורבנן סברי
אין למדין עליון מתחתון. [זהו לימוד 'סמוכין']
אמר רב פפא: דכולי עלמא למדין עליון מתחתון, דאם כן (דלרבנן אין למדין) צפון בבן בקר לא משכחת להו (דחטאת
ועולה יהו טעונין שחיטה בצפון, דצפון כתיב בבן צאן ב'ויקרא' [ויקרא
א,יא: ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני ה'] ובמסכת זבחים (דף מא.) יליף בן בקר בהאי דינא
בעליון מתחתון)! אלא הכא היינו טעמא דרבנן דפטרי: דגמירי [גזירה
שוה] 'מצות' 'מצות' מחטאת (באשם תלוי כתיב מצות [ויקרא
ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא
תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו] ובחטאת כתיב מצות [ויקרא
ד,כז: ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות
ה' אשר לא תעשינה ואשם]): מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל
ספיקו אשם תלוי - אף כל שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל ספקו אשם תלוי,
לאפוקי מעילה דאין חייבין על זדונו כרת, דתניא [תוספתא
זבחים פ"יב מ"ח]: 'הזיד במעילה: רבי אומר במיתה (בידי שמים), וחכמים אומרים באזהרה'; ורבי
עקיבא סבר *[ראה להלן בגליון]: כי ילפינן 'מצות' 'מצות' מחטאת חלב ('חטאת חלב' היינו סתם חטאת, ולהכי נקט 'חלב': משום דסמוכה לחלב, דכתיב
ב'ויקרא' [ויקרא ג,יז] כל
חלב וכל דם לא תאכלו וסמיך ליה [ויקרא
ד,ב] נפש כי תחטא וגו') - להכי הוא דילפינן: מה להלן בקבועה אף כאן בקבועה, לאפוקי עולה
ויורד (כגון: שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו [שהם באשם עולה ויורד, בויקרא
ה, ששם גם פרשת אשם מעילות]), דלא (דלא מייתי על ספיקו אשם תלוי);
ורבנן סברי אין גזירה שוה למחצה.
מכלל דרבי עקיבא סבר יש גזירה שוה למחצה?
אלא דכולי עלמא אין גזירה שוה למחצה, אלא היינו טעמא דרבי
עקיבא: דאמר קרא (ויקרא ה,יז) ואם
נפש [כי
תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו]
וי"ו מוסיף על ענין ראשון [זהו לימוד הֶקֵש],
וילמד עליון מתחתון [בהֶקֵש] (הילכך אתא היקש ואפקיה מגזירה שוה להא מילתא, ועל כרחין גזרה שוה זו למחצה);
ורבנן?
סברי תחתון הוא דגמר מעליון, לאשם בכסף שקלים (בעליון כתיב כסף שקלים
[ויקרא ה,טו: נפש כי תמעל מעל וחטאה
בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל
הקדש לאשם], והקישא לתחתון מעליון הוא דאתא, ולא למילף עליון
מתחתון).
ורבי עקיבא סבר: אין היקש למחצה.
('ורבי עקיבא אין היקש למחצה' לא גרסינן לה, דלאו היינו היקש למחצה;
ובשחיטת קדשים בפרק 'איזהו מקומן' (דף מח.)
איתא לכולה הא שמעתא, ולא גרסינן להא, אלא הכי גרסינן: ורבי עקיבא אשם בכסף
שקלים מנא ליה כו'; הילכך על כרחיך הקישא לאפוקי מגזירה שוה אתא למיהוי גזירה
שוה למחצה, דאי לאו להכי אתא - היקישא למאי תדרוש ליה!?)
מכלל דרבנן סברי יש היקש למחצה? והא קיימא לן דאין היקש
למחצה!?
דכולי עלמא אין היקש למחצה, והכא האי טעמא דרבנן: דגמירי
'מצות' 'מצות' [גזירה שוה] - אפקיה
מהקישא.
גליון:
הכי גרסינן: אלא הכא היינו טעמא
דרבי עקיבא: דכתיב ואם נפש;
לימא בהא קא מיפלגי: דמר סבר הקישא
עדיף ומר סבר גזירה שוה עדיף?
לא, דכולי עלמא הקישא עדיף - שהרי
אין משיבין על ההיקש;
ואמרי לך רבנן היינו היקש: דתחתון
למד מעליון לכסף שקלים, ורבי עקיבא סבר אשם לכסף שקלים נפקא ליה מזאת תורת, אלא היקש להכי אתא: ללמוד עליון
מתחתון, והכי פירש רחמנא - והוא הוא שבקונטרס, אלא ע"כ מבואר היטב עד כאן
הגליון.
ורבי עקיבא?
אשם בכסף שקלים נפקא ליה מ'זאת
תורת האשם [קדש קדשים הוא] (ויקרא
ז,א) - תורה אחת לכל האשמות' - לאשם דבכסף שקלים.
ורבנן?
אף על גב דכתיב 'זאת תורת האשם' -
איצטריך למכתב 'ואם נפש: וי"ו מוסיף על ענין ראשון [בהקש] וילמד תחתון מעליון, ואי מ'זאת
תורת האשם' הוה אמינא 'כי אמינא תורה אחת לכל אשמות - הני מילי בשאר אשמות
ודאין, אבל אשם תלוי, כיון דעל ספק חלב קאתי - אימא לא יהא ספיקו חמור מודאו: מה
ודאו חטאת בת דנקא - אף ספיקו אשם בר דנקא'; אהכי כתב רחמנא 'ואם
נפש - וי"ו מוסיף על ענין ראשון' [והוא
הקש].
[והמחלוקת בין חכמים ורבי
עקיבא היא מה עדיף, כאשר יש סתירה בין לימוד הקש ולמוד גזירה שוה: ללמוד הקש שלם
ולא למחצה, וגזירה שוה למחצה – שיטת רבי עקיבא, או ללמוד הקש למחצה וגזירה שוה שלא
למחצה – שיטת חכמים; ולכל הדעות באופן עקרוני הקש עדיף על גזירה שוה, וגזירה שוה
עדיפה על סמוכין.]
הא ניחא למאן דדריש 'זאת
תורת האשם' (גירסת רש"י: הניחא למאן
דדריש תורת בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג:)
'וזאת תורת המנחה
- תורה אחת לכל המנחות') (הניחא
למאן דדריש: מצי רבי עקיבא למימר הכי: לא איצטריך היקישא לאשם בכסף שקלים, ומהכא
נפקא; וכי איצטריך היקישא - לספק מעילות לאשם תלוי) , אלא למאן
דלא דריש 'זאת תורת האשם' מאי איכא למימר?
יליף (אשם תלוי) 'בערכך' 'בערכך'
מאשם מעילה.
[באשם מעילה כתיב: ויקרא
ה,טו:
נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך
כסף שקלים בשקל הקדש לאשם, ובאשם תלוי כתיב: ויקרא
ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא
תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו ויקרא ה,יח:
והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר
שגג והוא לא ידע ונסלח לו]
אשם שפחה חרופה לא כתב בה 'בערכך'?
ילפינן ב'איל' 'איל' [ויקרא
יט,כ:
ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה
לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה פסוק כא והביא את אשמו
לה' אל פתח אהל מועד איל אשם].
(אשם נזיר דכתיב בספרים שבוש הוא,
דהא באשם נזיר (במדבר ו,יד) כבש
בן שנתו כתיב, ואמרינן בפרק 'ארבעה מחוסרי כפרה' (לעיל
י:) מדאיל בן שתי שנים בשני סלעים - כבש בן שנתו בסלע).
מודה רבי עקיבא [שאינו מביא את מעילתו עד שיתודע לו, שיביא עמו אשם ודאי;
אמר רבי טרפון: מה לזה מביא שתי אשמות? אלא מביא מעילה וחומשה, ויביא אשם בשני
סלעים, ויאמר: "אם ודאי מעלתי - זו מעילתי וזו אשמי, ואם ספק מעלתי - המעות
נדבה, ואשם – תלוי" - שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע. אמר רבי
עקיבא: נראין דבריו במעילה מעוטה; הרי שיבוא לידו ספק מעילה במאה מנה לא יפה לו
שיביא אשם בשתי סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?
מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה מעוטה.]:
'ואם ספק'? מאי קאמר (הא
פשיטא דספק הוא לו)?
אמר רבא: תני 'אם בספיקו עומד - לעולם יהא אשם תלוי,
שממין שהביא על הודע מביאו על שלא הודע';
סוף סוף (כי הביא במעילה מועטת מעילתו ואשמו
בתנאי, אכתי לא נפיק מידי שני אשמות:) כי מתידע ליה (דודאי
מעל) בעי
לאיתויי אשם ודאי!? (דקא סלקא דעתין: אשם דומיא דחטאת,
וחטאת שהביא על ספיקה אשם תלוי, כי מתידע ליה ודאי - בעי איתויי חטאת.)
אמר רבא: מדברי שניהם (דרבי
עקיבא ורבי טרפון, דמודו במעילה מועטת) נלמד: אשם ודאי לא בעי ידיעה לכתחלה (הילכך כי אתייה מספק על תנאי - עולה לו לאשם ודאי כי מתיידע ליה).
משנה:
[המשך משנה ג] האשה (ספק ילדה מין פטור או מין חיוב - מביאה קינה; העולה מביאה, ומַתנה:
"אם מין חיוב הוא - זו עולתה, ואם לאו תהא נדבה" אבל חטאת מביאה מספק
ואינה נאכלת) שהביאה חטאת העוף, אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי - תעשינה
ודאי (ויאכל לכהנים), שממין שהיא מביאה על הודע -
מביאה על לא הודע.
[משנה
ד] חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש: אכל אחת מהן, ואין יודע איזה מהן אכל - פטור.
רבי עקיבא מחייב אשם תלוי (רבי
עקיבא לטעמיה דמחייב אשם תלוי בספק מעילות).
אכל את השניה - מביא אשם ודאי.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה - זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי - דברי רבי עקיבא.
רבי שמעון אומר: שניהן מביאין אשם אחד (בשותפות, ויאמר זה לזה "אם אכלת חתיכה של קדש -
יהא חלקי מחול לך, ויהא אשם כולו עליך").
רבי יוסי אומר:
(כריתות כג,א)
המשך המשנה
אין שנים מביאין אשם אחד (דלית
ליה תנאי בקרבנות; אלא אם כדברי חכמים – פטורין, ואם כדברי רבי עקיבא - כל אחד
מביא אשם תלוי).
[משנה
ה] חתיכת חלב וחתיכת חולין: אכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל - מביא אשם
תלוי; אכל את השניה - מביא חטאת.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה - זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי (דלא בעי חתיכה משתי חתיכות).
רבי שמעון אומר: שניהם מביאין חטאת אחת (ובתנאי, כדפרישית; אבל אשם תלוי מייתי כל אחד ואחד
משום חתיכת החלב).
רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת
אחת.
[משנה
ו] חתיכת חלב וחתיכת (שומן) קודש: אכל
אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל - מביא אשם תלוי (משום ספק חלב); אכל את השניה - מביא חטאת ואשם ודאי.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי (משום חלב; ובהא לא פליג רבי עקיבא לחיוביה שני אשמות תלויין בהן, לפי שאין
כאן אלא עבירה אחת: ספק חלב ספק קדש)
רבי שמעון אומר: שניהן מביאין חטאת ואשם
(בשותפות, ויַתנוּ: "אם אני
אכלתי חלב ואתה הקדש - יהא חלקי באשם מחול לך וחלקך בחטאת מחול לי");
רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת
ואשם אחד.
[משנה
ז] חתיכת חלב וחתיכת חלב קודש: אכל אחת מהן ואין יודע איזו מהן אכל - מביא חטאת (דממה נפשך חלב אכל).
רבי עקיבא אומר: אף אשם תלוי (משום מעילות).
אכל את השניה - מביא שני חטאות ואשם
ודאי.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת. רבי עקיבא אומר: זה וזה מביאין אשם תלוי.
רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא
חטאת ושניהן מביאין אשם אחד.
רבי יוסי אומר: אין שניהן מביאין אשם
אחד.
[משנה ח] חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר (מביא שתים: אחת משום חלב ואחת משום נותר): אכל אחת
מהן ואין יודע איזה מהן אכל - מביא חטאת ואשם תלוי; אכל את השניה מביא שלש חטאות.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את
השניה: זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי.
רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא
חטאת ושניהן מביאין חטאת אחת.
רבי יוסי אומר: כל חטאת שהיא באה על חטא
אין שנים מביאין אותה.
('כל
חטאת שהיא באה על חטא' לאפוקי חטאת העוף של יולדת, ששתים מביאות אותה, ובתנַאי,
כדאמרינן בפרק קמא (לעיל ז:) 'אמר רבי יוסי: אימתי?
- שהלכו זה למזרח וזה למערב כו''.<)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol