דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות כ,א)
מתיב רב אושעיא: 'רבי שמעון
שזורי ורבי שמעון אומרים: לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב, אלא על מה
נחלקו? - על דבר שהוא משום שני שמות: שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.'
ורבי יהודה מאי קאמר? דפליגי בנתכוין ללקט ענבים ולקט תאנים, שחורות ולקט לבנות;
ענבים ותאנים שחורות ולבנות מאי ניהו? - שני שמות (קא סלקא דעתך השתא שחורות ולבנות נמי כשני מינין דמו)!? (ואי רבי שמעון ורבי שמעון שזורי נמי כרבי יהודה מוקמי פלוגתייהו בנתכוין
ללקט את זה ולקט את זה -) היינו רבי שמעון ורבי שמעון שזורי!?
רבי יהודה מאי אתא לאשמועינן? אלא לאו מתעסק איכא בינייהו: דרבי יהודה סבר מתעסק
חייב, ורבי שמעון ורבי שמעון שזורי סברי מתעסק פטור (דשמעיה רבי יהודה לרבי שמעון שזורי דאוקי פלוגתא באבד מלקט מלבו, אבל
במתעסק דברי הכל פטור, ואתא איהו למימר: אפילו נתכוין ללקט כו' הוי 'מתעסק', הואיל ובאיסור נתעסק -
פליגי, ומחייב רבי אליעזר; ואפילו רבי יהושע לא פטר אלא בשני שמות, אבל בשם אחד –
חייב, ותמה אני כו' אם כן למה נאמר בה 'פרט למתעסק' – בהיתר? או במתעסק באב מלאכה
ועשה אב מלאכה אחרת)!?
לא! מתעסק דברי הכל פטור, והכא
בהא קא מיפלגי: דרבי שמעון שזורי סבר שכח מלקט מלבו בשם אחד (שנתכוין לתאנה זו ושכח כסבור תאנה אחרת הסמוכה לה בעינא, והלכה ידו על
הראשונה) דברי הכל חייב (הואיל
ולכך נתכוין תחלה; ועוד: כששכח מחשבתו לא חשב אלא באותו מין עצמו), כי פליגי
בשני שמות (שנתכוין לתאנים ושכח וכסבור ענבים
בעינא, והלכה ידו על התאנים); רבי יהודה סבר: לא שנא בשם אחד ולא
שנא בשני שמות פליגי (אפילו
בשם אחד פליגי, וסבירא ליה דשחורות ולבנות - שם אחד הן, הואיל והן מין אחד). (תוספות: מה שאמר במתניתין 'תמיה אני אם פטר בה רבי
יהושע' - במין אחד, שהרי נתקיימה מחשבתו; עד כאן תוספות.)
רבא אמר: ליקדם איכא בינייהו (שנתכוין ללקט זו תחלה, ואחר כך זו והלכה ידו על
האחרונה: רבי שמעון ורבי שמעון שזורי סברי: אם משם אחד - דברי הכל חייב, הואיל ושם
אחד הן, וסוף סוף תרווייהו עבד, ולא איכפת לן במקדים המאוחר; כי פליגי בשני שמות:
רבי אליעזר מחייב חטאת הואיל ולשניהן נתכוין ושניהם עשה, ולא איכפת לן במקדים
המאוחר, ורבי יהושע פוטר: הואיל ובשעת לקיטת כל אחת ואחת לא לזה הוא מכוין - הוה
ליה כמתעסק, ופטור; ורבי יהודה סבר: אפילו
בשם אחד פליגי, אבל תמהני למה פטר הואיל וסוף סוף לשניהן נתכוין, אבל במתעסק
בעלמא: שלא נתכוין אלא לאחת ולא עשאה ועשה את חברתה - דכולי עלמא פטור), והתניא (סייעתא דחיישינן למוקדם ומאוחר): 'היו לפניו שתי נרות
דולקות, ונתכוין לכבות את זו וכיבה את זו (בשגגת שבת או בשגגת מלאכות), להדליק את זו והדליק את זו (דהיינו 'מתעסק': לא נתכוין אלא לאחת, ולא עשאה ועשה את
חברתה) – פטור; להדליק ולכבות וכיבה והדליק בנשימה אחת (כשהיה נר דולק ונר כבוי ונתכוין להדליק זה תחלה ואחר
כך לכבות זה וכבה זה ואחר כך הדליק זה) – (אם בנשימה אחת שנפח, ומחמת הנפיחה כבה זה והדליקה) חייב (דליכא למימר הי מוקדם והי מאוחר), בשתי נשימות פטור (דלא נעשית כסדר)'; פשיטא!?: מהו דתימא לא איתעבד
מחשבתיה (דאיכא למימר כבה ואחר כך הדליק), דהא
להדליק מעיקרא בעי ולבסוף לכבות, וכי עבד מעשה כיבה ובסוף הדליק הוא, ואימא פטור?
- קא משמע לן: נהי דאקדומי נמי לא מקדים - אחוורי נמי לא מאחר.
תנו רבנן [תוספתא
שבת פ"ב מ"ז]: 'החותה גחלים (הממלא
כלים מצבור הגחלים) בשבת - חייב חטאת; רבי שמעון בן אלעזר
אומר משום רבי אליעזר ברבי צדוק: חייב שתים, מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את
התחתונות' (מכבה העליונות שעכשיו נעשות תחתונות, וכבו מחמת המשא
של עליונות; ומבעיר התחתונות שהיו כבויות מחמת המשא שהיה עליהן, וכשהן עכשיו
עליונות - נתבערות).
במאי עסקינן? אי דקא מיכוין
לכבות ולהבעיר - מאי טעמא דמאן דפטר [משתי חטאות ומחייב
רק אחת]? אלא דלא
קא מכוין להבעיר, אלא לכבות? מאי טעמא דמאן דמחייב תרתי (הא לא איכוין לחדא, ולגביה מתעסק הוא)?
רבי אלעזר ורבי חנינא דאמרי
תרווייהו: כגון שנתכוין לכבות העליונות כדי להבעיר את התחתונות (כלומר: להבערת התחתונות לא הוה צריך, אלא לכבוי
עליונות היתה עיקר כוונתו), דתנא קמא קסבר: מקלקל בהבערה (כגון דנפח הוא, כדאמר רבי יוחנן: בנפח שנו, דלא ניחא
ליה לנפח להבעיר גחלים) - פטור, ורבי אליעזר ברבי צדוק אמר: (מקלקל בהבערה) חייב (דקיימא לן: אף על גב דשאר מקלקלים פטורין - חובל ומבעיר חייבין).
וכן אמר רבי יוחנן: בנפח שנו (שהיה נפח וצריך לפחמין, ונתכוין לכבות עליונות שהיו
גסות - ואף על פי שידע שיבערו התחתונות - נתכוין לכיבוי של אלו על מנת שיתבערו
אלו, אף על פי שהוא מקלקלם אצלו).
אמר רבי ירמיה: עד כאן לא
נתגלתה טעמא של הלכה זו.
אמי בר אבין ורב חנניא בר אבין
דאמרי תרווייהו:
(כריתות כ,ב)
כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר (ואפילו הכי אהבערה פטור) דתנא קמא סבר לה כרבי יוסי,
דאמר הבערה ללאו יצאת (וליכא
קרבן), ורבי אליעזר ברבי צדוק סבר לה כרבי נתן, דאמר הבערה לחלק יצאת.
רבא אמר: להקדים איכא בינייהו (שנתכוין להדליק תחלה ואחר כך לכבות, והדליק וכבה
בחתייה אחת: תנא קמא חייש למוקדם ומאוחר, הילכך לתרתי ליכא לחיוביה: דשמא כבה
תחילה; ולמפטריה בולא כלום נמי לא: דנהי דאקדומי לא אקדמיה - אחורי נמי לא אחר!
הילכך מחייב חדא; ורבי אליעזר לא חייש למוקדם ולמאוחר, הילכך מחייב תרתי).
רב אשי אמר: כגון שנתכוין לכבות
(ולא להבעיר: שלא היה יודע שסוף
תחתונות להבעיר) והובערו מאיליהן: ותנא קמא סבר לה כרבי שמעון, דאמר דבר שאין מתכוין
- פטור, ורבי אליעזר ברבי צדוק סבר לה כרבי יההודה, דאמר דבר שאין מתכוין חייב.
תנו רבנן: 'החותה גחלים בשבת
להתחמם בהם והובערו מאיליהן': תני חדא 'חייב' ותני אידך 'פטור':
הדתניא 'חייב' קסבר: מלאכה שאינה צריכה לגופה (כגון זה: שאינו צריך להבעירן, אלא להתחמם בחתייתן, ומכל מקום יודע היה
שיתבערו ועל מנת כן עשה, והוה ליה 'מתכוון', מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך
הבערה) חייב עליה, והא דתנא פטור קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור
עליה.
הדרן עלך ספק אכל חלב
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-===-=-=
כריתות
פרק חמישי אכל דם
(כריתות כ,ב)
משנה:
אכל דם שחיטה בבהמה בחיה ובעוף (בין
בבהמה בין בחיה בין בעופות) בין טמאין בין טהורין, (בין) דם
נחירה (ובין) דם עיקור (שעקר סימניהם), (ובין) דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו (כרת:
ד'דם הנפש' הן; ובגמרא מפרש: 'איזהו דם היקז? - שהנפש יוצאה בו');
דם הטחול, דם הלב, דם ביצים (ביצי
איל ושור; לשון אחר דם ביצים המוזרות שנתאדמו מחמת חמימות, שישבה עליהן התרנגולת), דם
חגבים דם התמצית אין חייבין עליו (כרת:
שאין כרת אלא בדם הנפש, דכתיב (ויקרא יז,יד) כי נפש כל בשר
דמו היא כל אוכליו יכרת);
רבי יהודה מחייב בדם התמצית.
גמרא:
תנו רבנן [ספרא צו פרשתא י משנה יא]: '(ויקרא
ז,כו) [ו]כל דם לא תאכלו [בכל מושבתיכם לעוף
ולבהמה]; שומע אני
אפילו דם מהלכי שתים, דם ביצים, דם חגבים, דם דגים - הכל בכלל?
תלמוד לומר:
'לעוף
ולבהמה': מה עוף ובהמה
מיוחדין שיש בהן טומאה קלה (טומאת אוכלין בכביצה) וטומאה חמורה ([בהמה]
כשהיא נבלה מטמאה במשא [ונבלת עוף טמא מטמא בגדים
אבית הבליעה]) ויש בהן
איסור (קודם שחיטה) והיתר (לאחר שחיטה), והן מין
בשר - אף כל שיש בהן טומאה קלה; אוציא דם מהלכי שתים שיש בהן טומאה חמורה ואין בהם
טומאה קלה,
(כריתות כא,א)
אוציא דם
שרצים שאין בהם טומאה חמורה (שאין שרצים מטמאין אדם לטמא בגדים), אוציא דם ביצים שאין מין בשר, דם
דגים דם חגבים שכולו היתר (מפרש לקמן (ע"ב));
'לעוף ולבהמה' (למה
נאמרו שניהם, שהרי מאחד מהן הייתי דן כעין הפרט): (כלומר: אם לא נאמר אלא עוף, הייתי
אומר:) אי מה עוף שאין בה כלאים (מפרש לקמן: כלאי הצמר, דנוצת העוף אין בהן משום כלאים) אף בהמה שאין בה כלאים (כגון שור ועז חייבין על דמן, אבל לא על דם צאן שהרי בצמרן כלאים)?
תלמוד לומר:
'ולבהמה'.
אי מה בהמה
שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים (כגון
עוף טמא שאינו טעון שילוח - חייבין על דמו, אבל עופות טהורין לא)?
תלמוד לומר 'לעוף ולבהמה'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שבדף הבית : www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use to the address at www.geocities.com/yeshol