דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות יח,ב)
וכן אמר ריש לקיש: כאן שנה רבי
ידיעות ספק מחלקות לחטאות.
רבי יוחנן אמר: אין ידיעות ספק
מחלקות לחטאות, אלא הכי קתני 'כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי - מביא על כל אחת ואחת,
כך אם היתה לו ידיעת ספק - מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת'.
בשלמא לרבי יוחנן, היינו דקא
תלי לאשם בחטאת (דכשם
שאם היתה ידיעה ודאית בנתיים - היתה מחלקת לחטאות, דכתיב (ויקרא
ד,פסוקים כג,כח) או
הודע אליו חטאתו - כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות,
ומביא אשם תלוי על כל אחת ואחת), אלא לריש לקיש, חטאת באשם מיבעיא ליה (כשם שידיעת ספק מחלקת לאשמות - כך מחלקת לחטאות,
ולכשיודע לו באחרונה יביא חטאת על כל אחת ואחת, דהא עיקר ידיעת ספק באשם כתיבא)?
קשיא.
ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן,
ורמי דריש לקיש אדריש לקיש, דתניא [תוספתא טהרות פ"ו מ"ה]: 'שני שבילין: אחד טמא ואחד
טהור (ואין ידוע איזה טמא ואיזה טהור),
מקרה 1. והלך בראשון ולא נכנס (למקדש), בשני ונכנס (למקדש) – חייב (על
ביאת מקדש, דממה נפשך איכא ידיעה ודאית, וטמא הוא, שהרי הלך בשתיהן, ובכניסתו
נעלמה ממנו טומאה);
מקרה 2. הלך בראשון ונכנס
– והזה ושנה, וטבל, והלך בשני ונכנס (ובכניסתו
בשני נעלמה ממנו טומאה דכניסה ראשונה) – חייב;
(כריתות יט,א)
רבי שמעון פוטר בזו (במקרה 2, דשני טומאות נינהו: אכל חדא וחדא כניסה איכא למימר 'שביל זה הוא הטהור',
והילכך ליכא ידיעה ודאית בתחלה, ובטומאת מקדש בעינן ידיעה בתחלה ובסוף והעלם
בנתים; ותנא קמא, דמחייב - מפרש טעמיה לקמן); רבי שמעון בן
יהודה פוטר בכולן משום רבי שמעון'.
ואפילו בקמייתא (בתרתי קמייתא בתמיה: והא איכא ידיעה ודאית)?
אמר רבא: הכא במאי עסקינן? -
כגון שהלך בראשון ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון (ואף על גב דטומאה ודאית היא - מיהא ליכא אלא מקצת הידיעה, דשכח את הראשון), ובהא
פליגי (הני תרי תנאי אליבא דרבי שמעון): תנא קמא
סבר (אליבא דרבי שמעון) מקצת ידיעה
כידיעה דמיא (לא פטרו אלא בבתרייתא, דאילו
בקמייתא - כיון דממה נפשך איכא ידיעת טומאה ודאית: שהלך בשניהם, אף על פי ששכח
שהלך בראשון - אפילו הכי מקצת ידיעה כידיעה, והוה ליה ידיעה בתחלה, אבל בבתרייתא
ליכא ידיעה ודאית), ורבי שמעון (בן יהודה) סבר: מקצת ידיעה לאו כידיעה דמיא (אף על גב דידיעת טומאה ודאית היא, כיון דליכא אלא מקצת
ידיעה - כמאן דליתיה דמיא).
אמר מר 'הלך בראשון, ונכנס
והיזה וטבל, והלך בשני ונכנס - חייב' אמאי חייב? הא לא הוי ליה ידיעה!?
אמר ריש לקיש: הא מני? - רבי
ישמעאל היא (בפרק שני דשבועות (דף יד:)), דלא בעי ידיעה בתחלה.
רבי יוחנן אמר: אפילו תימא
רבנן: כאן (במקרה 2) עשו ספק ידיעה כידיעה. סלקא דעתך 'כאן
עשו' והוא הדין לכל התורה כולה, קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, קשיא דריש לקיש
אדריש לקיש (דאמאי לא אוקמה כרבי, ולימא ידיעת
ספק כודאי)?
בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן
לא קשיא: כאן עשו, אבל בכל התורה כולה לא;
מאי טעמא הכא? גבי טומאה כתיב (ויקרא
ה,ב) [או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או
בנבלת שרץ טמא]
ונעלם ממנו והוא טמא [ואשם]: ידיעה דאית בה נמי ספק חייב קרא (ונעלם והוא טמא
משמע: אף על גב דאיכא קצת העלמה בטומאה - חייב), אבל בכל התורה כולה כתיב 'או הודע אליו חטאתו' [ויקרא ד,כג: או הודע אליו חטאתו אשר
חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים ויקרא ד,כג: או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו
אשר חטא] אי אית
ליה ידיעה הוא דמחייב!
אלא לריש לקיש קשיא: אדמוקים לה
כרבי ישמעאל לוקמה כרבי!?
הא קא משמע לן: דרבי ישמעאל נמי
לא בעי ידיעה בתחלה.
הא - מתניתין היא, דתנן [שבועות
פ"ב מ"ה]: 'רבי ישמעאל אומר 'ונעלם' 'ונעלם' שתי פעמים [ויקרא ה,ב: או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או
בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם פסוק ג: או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע
ואשם] - לחייב
על העלם טומאה ועל העלם מקדש' (מדאפיק
הני תרי ונעלם להך דרשא - אלמא לית ליה
ידיעה בתחלה: דידיעת טומאה דבעי בתחלה ובסוף לא מפקא אלא מהנך תרי ונעלם, כדאמרן בפרק קמא דשבועות (דף
ד.))!?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא מקרא
לית ליה, מגמרא אית ליה - קא משמע לן.
משנה:
חלב ונותר לפניו (וכסבור שניהן שומן דהיתרא) ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה
מהן אכל;
אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג
באחת מהן (בא על האחת, כסבור זו אשתו, וכסבור
שטהורה היא, ונמצא שאשתו היתה נדה) ואינו יודע באיזה מהן שגג (ועוד ספק על איזו מהן בא);
שבת ויום הכיפורים, ועשה מלאכה
בין השמשות, ואינו יודע באיזה מהן עשה –
רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי
יהושע פוטר (מפרש בגמרא: אשר
חטא בה (ויקרא ד,כג)
- עד שיִוָּדַע לו במה חטא).
אמר רבי יוסי: לא נחלקו על
העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, שאני אומר מקצת עשה היום ומקצת עשה למחר; על מה
נחלקו? - על העושה מלאכה בתוך היום, ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביוה"כ עשה,
או על העושה (שעשה מלאכה בשבת) ואינו יודע
מעין איזו מלאכה עשה (אם
חרש אם זרע), שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.
אמר רבי יהודה: פוטרו היה רבי
יהושע אף מאשם תלוי (מפרש
בגמרא).
רבי שמעון ורבי שמעון שזורי
אומרים: לא נחלקו (רבי
אליעזר, דאמר לא בעינן שיֵדע במה חטא, ורבי יהושע, דאמר בעינן שיֵדע במאי חטא) על דבר
שהוא משם אחד (כגון שתי אילנות של מין אחד לפניו,
ולא ידע אם מזה לקט אם מזה) שהוא חייב (שהרי ידע במה חטא: איזו מלאכה עשה, שבלקיטת תאנים חטא); על מה
נחלקו? - על דבר שהוא משום שני שמות, שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר (כגון ספק קצר ספק טחן, אי נמי ספק תאנים ספק ענבים;
וכן בנתכוין לזו ועשה את זו, דבה
דכתיב בקרא [ויקרא ד,כג: [או הודע אליו חטאתו אשר
חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים]
- בין אידיעה בין אחטאת היא לרבי יהושע: עד שייתכוון לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה
חטא; ולרבי אליעזר, כיון שנתכוון לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא - סגי).
אמר רבי יהודה: אפילו נתכוון
ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט
שחורות - רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. (בגמרא מפרש מאי פלוגתיה דרבי יהודה עלייהו.)
אמר רבי
שמעון רבי
יהודה: תמיהני אם פטר בה רבי יהושע (כלומר:
על מה פטר בה רבי יהושע? הלא נתכוון על דבר האסור): אם כן (דמתעסק כי האי גוונא חייב) למה נאמר (ויקרא
ד,כג) [או הודע אליו חטאתו] אשר חטא בה [והביא את קרבנו שעיר
עזים זכר תמים] -
פרט למתעסק (בהיתרא, כגון לחתוך את התלוש וחתך
את המחובר, אבל זה: המתעסק באיסור - חייב).
גמרא:
תניא*: 'אמר רבי אליעזר: מה
נפשך: אי חלב אכל חייב אי נותר אכל חייב, אי אשתו נדה בעל חייב אי אחותו בעל חייב,
אי בשבת עשה מלאכה חייב אי ביה"כ עשה מלאכה חייב!?
אמר לו רבי יהושע: הרי הוא אומר
(ויקרא ד,כג) [או הודע אליו חטאתו] אשר חטא בה [והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים] - עד שיודע לו במה חטא'.
*[סיפרא
ויקרא דיבורא דחובא פרשתא ה פרק ז:
משנה
ו: אשר חטא בה מה תלמוד לומר?
מניין
אתה אומר אשתו נידה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהם שגג. שבת
ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות באחד מהם ואין ידוע באיזה מהם עשה. חלב ונותר
לפניו ואכל אחד מהם ואין ידוע איזהו מהם אכל. ר' אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע
פוטר:
משנה
ז: אמר לו רבי אליעזר מה נפשך אשתו נידה בעל חייב. אחותו בעל
חייב. שבת חילל חייב. יום הכפורים חילל חייב. חלב אכל חייב. נותר אכל חייב. אמר לו
רבי יהושע: אשר חטא בה - לימד שאין חייב עד שתתודע לו
חטאתו.]
ורבי אליעזר, האי 'בה' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה פרט למתעסק (כגון נתכוון לזו ועשה אחרת).
(כריתות יט,ב)
'מתעסק'? דמאי?: אי דחלבים
ועריות חייב, דאמר רב נחמן אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריות חייב, שכן נהנה (מתעסק בחלבים
- כגון חלב ושומן לפניו, ונודע שזה חלב וזה שוומן, ונתכוון לאכול שומן, והביט למקום
אחר והלכה ידו אל החלב ואכלו; אי נמי חֵלב וחֵלב לפניו, וסבור שהוא שומן, ונתכוין
לאכול חתיכה זו ואכל את זו, ולא דמי לשוגג: דשוגג היינו שנתכוין לחתיכה זו עצמה
אבל סבור שהוא שומן; מתעסק בעריות - כגון נתכוון לבוא על אשתו נדה וסבור
טהורה היא*; אחותו ואשתו לפניו, ונשמטה אשתו ולא ידע ובאה אחותו במקומה; ולא דמי
לשוגג: דשוגג = כגון שנתכוון לזו עצמה, וסבור שהיא אשתו), ואי מתעסק בשבת – פטור (להכי אתא קרא: למיפטריה! 'מתעסק בשבת' מפרש לקמיה), מאי טעמא?
מלאכת מחשבת (שחשב ונתכוון למלאכה זו עצמה) אסרה
תורה!?
*שטמ"ק יט: לא הבנתי זה הלשון, דהיינו נתכוין לחתיכה עצמה של חלב
וסבור שהוא של שומן, שאמר רש"י לעיל שהוא שודד! וכך היה לו לומר:'אשתו טהורה
ואחותו עמו בבית, ןמכוין לבא על אשתו ונשמטה אשתו ולא ידע ובא אחותו במקומה; אי
נמי אשתו נדה ואחותו עמו בבית ונתכוין לבא על אשתו ובא על אחותו; והיינו דומיא דמתעסק
דפירש רש"י בעצמו לעיל!
לרבא משכחת לה (מתעסק בשבת) כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את
המחובר, לאביי משכחת לה כגון דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר. דאיתמר:
נתכוון להגביה את התלוש וחתך את
המחובר - פטור (לדברי הכל, דהאי 'מתעסק' הוי), מאי טעמא?
- דהא לא איכוון לשום חתיכה;
לחתוך את התלוש וחתך את המחובר:
אביי אמר חייב, דהא איכוון לשום חתיכה; רבא אמר פטור, דהא לא איכוון לחתיכה
דאיסורא.
(ואי קשיא: אם כן, דרבי אליעזר [לעיל בעמוד א בברייתא ובמשנה] אית ליה דרב נחמן, האי 'בה' דדריש רבי אליעזר 'פרט למתעסק' - לא צריך:
דמ'מלאכת מחשבת' דמייתי רב נחמן מצי למילף!
נראה לי דרבי אליעזר לית ליה דרב נחמן דדריש 'מלאכת מחשבת אסרה תורה', דלא
משמע ליה ההיא דרשא, ולא מייתי דרב נחמן אלא משום דאמר בהדיא דמתעסק בשבת פטור,
אבל לרבי יהושע, דדריש: 'אשר חטא בה עד שיוודע לו במה חטא' - איהו דריש כרב נחמן
'מלאכת מחשבת אסרה תורה'.)
רבי יוסי אומר לא נחלקו [על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, שאני אומר מקצת עשה
היום ומקצת עשה למחר; על מה נחלקו? - על העושה מלאכה בתוך היום, ואינו יודע אם
בשבת עשה אם ביוה"כ עשה, או על העושה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה, שרבי
אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.]:
תניא: 'אמר להן רבי יוסי:
דקדקתם אחרי (כלומר:
נצחתוני וקפחתוני)'.
מאי אמרי ליה, דאמר להו 'דקדקתם אחרי'?
הכי אמרו ליה: הגביה בין השמשות
(הגביה חפץ בין השמשות שבין שבת
ליום הכיפורים כדי להוציאו, דאהגבהה חייב מיד: שיש הגבהה שהיא הוצאה, כגון שהיא
סמוך לרשות הרבים והוא עומד ברשות הרבים) - מהו (היכי מצית למימר התם 'מקצתה היום ומקצתה למחר')?
אמר להו: דקדקתם אחרי.
ונימא להו 'מקצת הגבהה היתה
מהיום ומקצתה למחר'!?
הכי נמי קאמר להו: דקדקתם אחרי (וחשבתם לנצחני) ולא העליתם בידכם כלום (דאיכא למימר נמי מקצת הגבהה היום ומקצת הגבהה למחר).
ולרבי יוסי גמר מלאכה לרבי
אליעזר פטור (נהי נמי דמקצתה היום ומקצתה למחר -
גמר מלאכה הוא, אמאי קאמר 'לדברי הכל פטור')? הא שמענא ליה דמחייב, דתנן [שבת
פ"יג מ"א]: 'רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב'!?
אמר רב יוסף: רבי יוסי, אליבא
דרבי אליעזר - הכי מתני: 'רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה ושנים
על האריג חייב' ('ושנים
על האריג' - כל השיעור הוא זה, ובתחלה היינו טעמא דבעי שלשה: משום דסתרי: דשנים
אינן מתקיימין, אבל הכא [במגביה] איכא למימר חציו היום וחציו למחר).
אמר רבי יהודה פוטרו היה רבי
יהושע אף מאשם תלוי:
תניא [ספרא
ויקרא דבורא דחובה פרשתא יב משנה ד]: 'אמר רבי יהודה: פוטרו
היה רבי יהושע אף מאשם תלוי, שנאמר (ויקרא ה,יז) [ואם נפש] כי תחטא [ועשתה אחת מכל
מצות ה' אשר לא תעשינה] ולא ידע [ואשם ונשא עונו] (גבי אשם תלוי כתיב) - פרט לזה שידע
שחטא;
אמר לו רבי שמעון: זהו שמביא אשם תלוי, שנאמר 'ועשתה* ולא ידע', וזה לא ידע במה עשה, אבל ספק
אכל חלב ספק לא אכל - צא ושאל עליו אם מביא אשם תלוי אם לאו'.
*[כן הוא הספרא וכן הוא בפסוק זה]
מאי הוי עלה (דספק אכל ספק לא אכל אליבא דרבי שמעון)?
תא שמע: 'חטא ולא ידע במה
חטא (כגון חלב ונותר לפניו ולא ידע איזו
מהן אכל), או ספק חטא ספק לא חטא (כגון שומן וחלב לפניו) - מביא אשם תלוי'; מאן שמענא ליה דאמר חטא ואין
ידוע במאי חטא מביא אשם תלוי? - רבי שמעון, וקא תני 'ספק חטא ספק לא חטא מביא
אשם תלוי' - שמע מינה סבירא ליה לרבי שמעון ספק חטא ספק לא חטא - מביא אשם
תלוי.
רבי שמעון שזורי ור"ש אומר
לא נחלקו כו' [אמר רבי שמעון: תמיהני אם פטר בה רבי יהושע;] אם כן מה תלמוד לומר (ויקרא
ד,כג) [או הודע אליו חטאתו] אשר חטא בה [והביא
את קרבנו שעיר עזים זכר תמים] - פרט למתעסק:
אמר רב נחמן אמר שמואל: מתעסק
בחלבים ועריות חייב, שכן נהנה; מתעסק בשבת פטור: מלאכת מחשבת אסרה תורה.
אמר ליה רבא לרב נחמן: והא
תינוקות (שנתכוון למול את זה ומל את זה) דכי מתעסק
דמי (ושוגג - כגון שהיה מתכוין לזה
עצמו, אבל סבור שנולד בשבת), ותנן [שבת
פ"יט מ"ד]: 'מי שהיו לו שני תינוקות: אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת, ושכח ומל
את של אחר השבת בשבת: רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר'?
עד כאן לא פטר רבי יהושע אלא
משום דקסבר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור, אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה (כגון נתכוין לתאנה זו ולקט את זו) - אפילו רבי יהושע מחייב!
אמר לו: הנח לתינוקות: הואיל
ומקלקל בחבורה חייב (דהכי
אמרינן בבבא קמא בפרק 'המניח את הכד' (דף לד:)
'כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר') - מתעסק בחבורה חייב.
איתיביה רב יהודה לשמואל: 'רבי
יהודה אומר: אפילו מתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות
וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות, רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר' והא
הכא מתעסק הוא! ורבי יהושע נמי לא קא פטר אלא מן מינא למינא, אבל בחד מינא אפילו
רבי יהושע מחייב (ואת
אמרת 'מתעסק בשבת פטור', דמשמע בסתם ואפילו בחד מינא)!?
(אפילו רבי יהושע מחייב - דלאו מתעסק הוא, שהרי ללקיטת
תאנים נתכוין וליקט תאנים!
אף על גב דאביי ורבא לא פטרי במתעסק אלא במתכוין להיתר, כגון לחתוך את
התלוש, אבל שמואל - אפילו במתעסק באיסור פטר - מדנקט הש"ס למילתיה 'מלאכת
מחשבת אסרה תורה' - משמע שיתכוין בו.)
אמר ליה: שיננא! שבוק מתניתין
ותא בתראי (תריץ כוותי דמתעסק פטור: והכא לאו
מתעסק הוא: דאותה שנתכוין - אותה ליקט): הכא במאי עסקינן (ומאי טעמא פטר רבי יהושע)? - כגון שאבד מלקט מלבו (מחשבה ראשונה של לקיטה אבדה מלבו, ושכחה): (כגון) נתכוון ללקט ענבים ושכח וסבור תאנים
בעינא, והלכה ידו על הענבים (וליקטן
בלא מתכוון - הרי נעשית בקשתו: שלענבים היה צריך, אבל לא נעשית מחשבתו: שבשעת
לקיטה חשב על התאנים, ועכשיו נמצא שלא נעשית מחשבתו), דרבי אליעזר סבר: הרי נעשתה
כוונתו, ורבי יהושע סבר: הרי לא נעשתה כוונתו ומחשבתו (ואנן תרוייהו בעינן: בקשתו ומחשבתו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol