דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות יז,ב)
אמר רבי זירא אמר רב: היו לפניו
שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל –
חייב; חתיכה, ספק של שומן ספק של חלב ואכלה – פטור;
אמר רבי זירא: מאי טעמא דרב?
קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו (דאשם
תלוי אינו בא אלא להגין מן הייסורין עד שיִוָדַע לו ויביא חטאת, כדמפרש בפרק בתרא (לקמן
כה.); הילכך שתי חתיכות [ואכל אחת] ונשארה האחת - אפשר
שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן - ודאי חלב אכל, ויביא חטאת), חתיכה אחת
(ואכלה) אי אפשר לברר איסורו.
מאי איכא בין טעמא דרבה (דאמר לעיל טעמיה דרב משום יש אם למקרא) לטעמא דרבי
זירא (דמפרש טעמיה דרב לברר איסורו)?
איכא בינייהו כזית ומחצה (כגון שתי חתיכות, בזו כזית ובזו כחצי זית, ואכל את של
כזית, ואין ידוע אם הוא חלב או שומן): לרבה ליכא 'מצוות' (ליכא שני זיתים, ופחות מכזית כמאן דליתיה), ופטור,
לרבי זירא אפשר לברר איסורו (בחצי
זית זה הנשאר).
איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא [תוספתא
בכורים פ"ב מ"א]: 'רבי אליעזר אומר: כוי חייבין על חלבו אשם תלוי' (והא אי אפשר לברר איסורו)!?
אמר ליה: רבי אליעזר סבר לא
בעינן לברר איסורו.
(כריתות יח,א)
איתיביה [יבמות
פ"ד מ"ב]: 'ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון - יוציא והולד כשר, וחייב באשם
תלוי'!?
הא מני? - רבי אליעזר היא.
איתיביה [נדה
פ"ב מ"ב]: 'נמצא על שלה אתיום - טמאין וחייבין בקרבן; נמצא על שלה לאחר זמן -
טמאין מספק ופטורין מן הקרבן', ותני עלה 'וחייבין באשם תלוי'!?
הא מני? - רבי אליעזר היא.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן, ואינו יודע
איזו מהן אכל – חייב; חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, ואכלה – פטור.
אמר רב נחמן: מאי טעמא דרב?
קסבר שתי חתיכות איקבע איסורא, חתיכה אחת לא קבעה איסורא.
מאי איכא בין איקבע איסורא לשאי
אפשר לברר איסוריה?
איכא בינייהו כגון שהיו לפניו
שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ובא עובד כוכבים ואכל את הראשונה ובא ישראל
ואכל את השניה; לרבה ליכא 'מצוות' בעידנא דאכל ישראל, לרבי זירא אי אפשר לברר איסוריה (דהא שתיהן נאכלות), לרב נחמן איקבע איסורא (מעיקרא, וחייב).
איתיביה רבא לרב נחמן [תוספתא
בכורים פ"ב מ"א]: 'רבי אליעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי'!?
רבי אליעזר לא בעי קביעותא
לאיסורא.
איתיביה [יבמות
פ"ד מ"ב]: 'ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם
תלוי'!?
הא מני? - רבי אליעזר היא.
איתיביה[נדה
פ"ב מ"ב]: 'נמצא על שלו - טמאין וחייבין בקרבן; נמצא על שלה אתיום - טמאין וחייבין
בקרבן; נמצא על שלה לאחר זמן - טמאים מספק ופטורין מן הקרבן', ותני עלה 'וחייבין
באשם תלוי'!?
אישתיק. לבתר דנפק – אמר: מאי
טעמא לא אמרי ליה דהא מני רבי מאיר היא, דלא בעי קביעותא לאיסורא, דתניא: 'השוחט
אשם תלוי בחוץ: רבי מאיר מחייב (משום
שחוטי חוץ אף על גב דאיכא למימר שמא אשם זה חולין הוא! - דלא בעי קביעות לאיסור) וחכמים
פוטרין (דלא איקבע איסורא, דשמא חולין הוא)'!?
ואמאי (אצטער דלא אמר לו 'רבי מאיר היא')? לימא ליה (הוה ליה למימר) דרבי אליעזר היא?
הא קא משמע לן: דרבי מאיר -
בשיטת רבי אליעזר קאי (משום
הכי מחייב: דלא בעי קביעות איסור; והאי דלא הוה אמר ליה 'רבי אליעזר היא' לא איכפת
ליה, משום דממילא הוה מצי ידע).
אמר רבה בר אבוה אמר רב: חתיכה
ספק של חלב ספק של שומן, ואכלה - באנו למחלוקת רבי אליעזר וחכמים. (אף על גב דאמרי לעיל פטור: דבעינן שתי חתיכות - לאו
דברי הכל אמרי, דהא רבי אליעזר מחייב, כיון דאמר דמתנדב אדם כו', וליכא למימר
'חולין לעזרה מייתי' - הכא ודאי מיחייב, הואיל ובא לידי ספק.)
לרבי אליעזר מאי איריא כי אכלה?
אפילו לא אכלה נמי, דהתנן [כריתות פ"ו מ"ג, דף
כה,א]: 'רבי
אליעזר אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום' (טעמיה דרבי אליעזר בגמרא מפרש בפרק בתרא (לקמן כה.))!?
אמר
רב אשי: רבי אליעזר - אליבא דבבא בן בוטא, דתנן [שם]: 'אלא
אומרים לו: המתן עד שתכנס לבית ספק'. (האי דבעינן מקצת איסורא לרבי
אליעזר -
אליבא דבבא בן בוטא קאמר,
דאמר בפרק בתרא (שם) שהיה מביא אשם תלוי בכל יום חוץ ממוצאי יום הכיפורים, אמר: 'המעון הזה! אילו מניחים אותי הייתי מביא, אלא אומרים לי "המתן עד שתיכנס לבית הספק"'; כלומר: המתן עד למחר, שיש מקצת ספק שמא חטאת
היום, אבל מוצאי יום הכיפורים - אין לחוש בכך, דהא כיפר עליו יום הכיפורים על ספקו,
כדאמרינן בפרק בתרא (שם) 'חייבי
אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכיפורים פטורין'
ואליבא דהאי בעינן מקצת ספק, כגון חתיכה אחת אפילו לרבי אליעזר, אבל רבנן - דפליגי
אדרבי אליעזר בפרק בתרא (שם),
דאמרי 'אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת',
ואי מייתי הוי מכניס חולין לעזרה - הכא נמי פטרי, דדוקא בעינן, כדקרינן 'מצוות'.)
תנו רבנן: 'היו לפניו שתי חתיכות: אחת של שומן ואחת של
חלב; בא ישראל ואכל את הראשונה, בא עובד כוכבים ואכל את השניה – חייב; וכן (אם אכל) כלב (את השנייה) וכן עורב (- חייב ישראל, הואיל ובשעה שאכל הוה חתיכה משתי חתיכות);
בא עובד כוכבים ואכל את הראשונה, בא ישראל ואכל את השניה – פטור (דליכא שתי חתיכות), ורבי מחייב (דלא
בעי שתי חתיכות);
אכל את הראשונה בשוגג והשניה במזיד (שהיה יודע שספק הוא) – חייב (אשם תלוי אקמייתא: דבשוגג הואי ומשתי חתיכות הואי); הראשונה במזיד והשניה בשוגג – פטור (דבשעת שוגג לא הוו שתי חתיכות), ורבי מחייב;
אכל שתיהן במזיד - פטור מכלום; שתיהן בשוגג - שניהן חייבין: השני
לא מן הדין, אלא שאם אתה אומר 'פטור' - קבעת את הראשונה בחטאת' – ומנו? אי רבי - מן הדין ומן
הדין הוא! אי רבנן - משום דלא נקבע ראשון בחטאת נימא ליה לשני אייתי חולין לעזרה?
אמר רב אשי:
(כריתות יח,ב)
רבי אליעזר היא, דאמר 'מתנדב
אדם אשם תלוי בכל יום' (הילכך
ליכא למימר חולין לעזרה נינהו), הילכך אמרינן ליה 'אייתי אשם תלוי
ואתני: אי אכל ראשון שומן הוא אכל חלב ליהוי כפרה (אי ראשון שומן אכל - ודאי השני חלב, ואי אכל ודאי חלב מספקא - ליהוי ליה
כפרה: להגין עליו עד שיודע לו ויביא חטאת), ואי לא - ליהוי נדבה.
תנו רבנן [ספרא
ויקרא דבורא דחובה פרשה יב פרק כא משנה א-ב]: 'אכל
ספק חלב ונודע לו (שספק
הוא), ספק חלב ונודע לו: רבי אומר:
אומר אני: כשם (שאם
יודע לו באחרונה שכולן ודאי חלב היו) - (ודאי) שמביא חטאת על
כל אחת ואחת (דידיעות
ספק שבינתים מחלקות לחטאות דלא הוי העלם אחת) - כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת (כל זמן שלא נודע לו ידיעה ודאית);
רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אומרים: אין מביא אלא
אשם תלוי אחד, שנאמר: (ויקרא ה,יח) [והביא איל תמים מן הצאן בערכך
לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן] על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו] - אפילו על שגגות הרבה אינו
חייב אלא אחת.
אמר רבי זירא: כאן שנה רבי
ידיעות ספק מחלקות לחטאות (כדפרישית);
רבא אמר: אין ידיעות ספק מחלקות
לחטאות, אלא הכי קתני: כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי מביא חטאת על כל אחת ואחת - כך אם
היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
אמר ליה אביי: ואת לא תסברא
דידיעות ספק מחלקות לחטאות? דאי סלקא דעתך ידיעות ספק אין מחלקות לחטאות,
וחטאת אחת מביא - אמאי מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת - והתניא 'כללו של דבר: כל
שחלוקין בחטאות חלוקין באשמות'!?
אמר ליה רבא בר חנן לאביי:
ולדידך דאמרת ידיעות ספק מחלקות לחטאות, אלא מעתה אכל כזית חלב לפני יום הכיפורים
וכזית חלב אחר יום הכיפורים (שניהם
בהעלם אחד), ויוה"כ במקום אשם תלוי קאי (כדקתני בפרק בתרא: (לקמן כה.)
'חייבי אשמות תלויים שעבר עליהן יום הכיפורים – פטורים', והוה ליה כידיעת
ספק) - הכי נמי דמביא שתי חטאות? הא בהעלם אחת אכלינון!?
אמר ליה אביי: ומאן לימא לן
דיום הכיפורים מכפר על דלא מתידע ליה? דילמא (הא דאמרינן 'יום הכיפורים מכפר') והוא דמתידע ליה (שספק חלב אכל)?
אמר ליה רבא: 'הודע ולא הודע'
תנן (בפרק קמא דשבועות (משנה
ו, דף יב:) מפרש בגמרא: בין שנודע לו ספקו, בין שלא נודע לו ספקו
קודם יום הכיפורים - יום הכפורים מכפר; אלמא אף על גב דלא מתיידע ליה לגמרי מכפר).
איכא דאמרי אמר ליה רבא בר חנן
לאביי: מה אילו אכל כזית חלב שחרית ביום הכיפורים, וכזית חלב במנחה ביוה"כ -
הכי נמי דמיחייב שתי חטאות?
אמר ליה אביי: ומאן לימא לן
דיוה"כ כל שעתא מכפר? דילמא כוליה יומא מאורתא?
אמר ליה רבה בר בר חנא: תרדא (שוטה; לשון אחר עצל)! תנן [כריתות
פ"ו מ"ד]: 'הרי שבא לידו ספק עבירה ביוה"כ אפילו עם חשיכה פטור, שכל היום
מכפר'!
מתיב רב אידי בר אבין [יומא
פ"ח מ"ג]: 'אכל ושתה בהעלם אחת (ביום
הכיפורים) אינו חייב אלא חטאת אחת (דשתיה בכלל אכילה) [אכל
ועשה מלאכה חיב שתי חטאות. אכל אכלין שאינן ראויין לאכילה, ושתה משקין שאינן
ראויין לשתיה, ושתה ציר או מריס - פטור]', והא בין אכילה לשתייה אי אפשר דלא
הוה שהות ביום דמתיידע ליה (כלומר:
אי שיעור דהוי אפשר לאודועי, וכיון דאיכא שהות דיום הכיפורים בנתיים כדי ידיעה -
קם ליה ההוא שיעור במקום ספק ידיעה באשם תלוי) וכפר ליה, דיוה"כ במקום
אשם תלוי קאי, וקתני 'אינו חייב אלא חטאת אחת'; ואי סלקא דעתך ידיעות ספק
מחלקות לחטאות - ליחייב שתי חטאות!?
אמרי: כי אמר רבי זירא – לרבי;
הא - רבנן היא (רבי יוסי [ברבי
יהודה] ורבי אליעזר [ברבי שמעון]).
והא מדסיפא רבי היא, דקתני 'שתה
ציר או מורייס - פטור' - הא חומץ חייב, ומני? - רבי היא, דתניא: 'חומץ אין
משיב את הנפש; רבי אומר: אומר אני: חומץ משיב את הנפש', ומדסיפא רבי - רישא
נמי רבי!
אמרי: סיפא רבי, רישא רבנן.
איתיביה רבא [ספרא
ויקרא דבורא דחובה פרשתא יא משנה ו]: 'אכל היום אכל למחר (משל הקדש שוה חצי פרוטה), נהנה היום נהנה למחר (במידי דלאו בר אכילה), אכל היום נהנה
למחר, נהנה היום אכל למחר - ואפילו מכאן ועד שלש שנים (ובהעלם אחד), מנין שהן
מצטרפין זה עם זה? - תלמוד לומר: (ויקרא ה,טו) [נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה
מקדשי ה' והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם] 'תמעול מעל' – ריבה'; ואמאי? הא כיפר עליה יום הכפורים (שבינתים על חצי שיעור קמא, ואי ידיעות ספק מחלקות - הא הוה יוה"כ
כידיעת ספק, ואמאי מצטרפין)!?
אמרי: כי מכפר יום הכפורים - על
איסורא, על ממונא לא מכפר.
ואיבעית אימא: כי מכפר
יוה"כ - על כוליה שיעורא, על פלגא דשיעורא לא מכפר.
וכן אמר ריש לקיש: כאן שנה רבי
ידיעות ספק מחלקות לחטאות.
רבי יוחנן אמר: אין ידיעות ספק
מחלקות לחטאות, אלא הכי קתני 'כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי - מביא על כל אחת ואחת,
כך אם היתה לו ידיעת ספק - מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת'.
בשלמא לרבי יוחנן, היינו דקא
תלי לאשם בחטאת (דכשם
שאם היתה ידיעה ודאית בנתיים - היתה מחלקת לחטאות, דכתיב (ויקרא
ד,פסוקים כג,כח) או
הודע אליו חטאתו - כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות,
ומביא אשם תלוי על כל אחת ואחת), אלא לריש לקיש, חטאת באשם מיבעיא ליה (כשם שידיעת ספק מחלקת לאשמות - כך מחלקת לחטאות,
ולכשיודע לו באחרונה יביא חטאת על כל אחת ואחת, דהא עיקר ידיעת ספק באשם כתיבא)?
קשיא.
ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן,
ורמי דריש לקיש אדריש לקיש, דתניא [תוספתא טהרות פ"ו מ"ה]: 'שני שבילין: אחד טמא ואחד
טהור (ואין ידוע איזה טמא ואיזה טהור),
מקרה 1. והלך בראשון ולא נכנס (למקדש), בשני ונכנס (למקדש) – חייב (על
ביאת מקדש, דממה נפשך איכא ידיעה ודאית, וטמא הוא, שהרי הלך בשתיהן, ובכניסתו
נעלמה ממנו טומאה);
מקרה 2. הלך בראשון ונכנס
– והזה ושנה, וטבל, והלך בשני ונכנס (ובכניסתו
בשני נעלמה ממנו טומאה דכניסה ראשונה) – חייב;
(כריתות יט,א)
רבי שמעון פוטר בזו (במקרה 2, דשני טומאות נינהו: אכל חדא וחדא כניסה איכא למימר 'שביל זה הוא הטהור',
והילכך ליכא ידיעה ודאית בתחלה, ובטומאת מקדש בעינן ידיעה בתחלה ובסוף והעלם
בנתים; ותנא קמא, דמחייב - מפרש טעמיה לקמן); רבי שמעון בן
יהודה פוטר בכולן משום רבי שמעון'.
ואפילו בקמייתא (בתרתי קמייתא בתמיה: והא איכא ידיעה ודאית)?
אמר רבא: הכא במאי עסקינן? -
כגון שהלך בראשון ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון (ואף על גב דטומאה ודאית היא - מיהא ליכא אלא מקצת הידיעה, דשכח את הראשון), ובהא
פליגי (הני תרי תנאי אליבא דרבי שמעון): תנא קמא
סבר (אליבא דרבי שמעון) מקצת ידיעה
כידיעה דמיא (לא פטרו אלא בבתרייתא, דאילו
בקמייתא - כיון דממה נפשך איכא ידיעת טומאה ודאית: שהלך בשניהם, אף על פי ששכח
שהלך בראשון - אפילו הכי מקצת ידיעה כידיעה, והוה ליה ידיעה בתחלה, אבל בבתרייתא
ליכא ידיעה ודאית), ורבי שמעון (בן יהודה) סבר: מקצת ידיעה לאו כידיעה דמיא (אף על גב דידיעת טומאה ודאית היא, כיון דליכא אלא מקצת
ידיעה - כמאן דליתיה דמיא).
אמר מר 'הלך בראשון, ונכנס
והיזה וטבל, והלך בשני ונכנס - חייב' אמאי חייב? הא לא הוי ליה ידיעה!?
אמר ריש לקיש: הא מני? - רבי
ישמעאל היא (בפרק שני דשבועות (דף יד:)), דלא בעי ידיעה בתחלה.
רבי יוחנן אמר: אפילו תימא
רבנן: כאן (במקרה 2) עשו ספק ידיעה כידיעה. סלקא דעתך 'כאן
עשו' והוא הדין לכל התורה כולה, קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, קשיא דריש לקיש
אדריש לקיש (דאמאי לא אוקמה כרבי, ולימא ידיעת
ספק כודאי)?
בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן
לא קשיא: כאן עשו, אבל בכל התורה כולה לא;
מאי טעמא הכא? גבי טומאה כתיב (ויקרא ה,ב) [או
נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא] ונעלם ממנו והוא טמא [ואשם]:
ידיעה דאית בה נמי ספק חייב קרא (ונעלם
והוא טמא משמע: אף על גב דאיכא קצת העלמה בטומאה - חייב), אבל בכל
התורה כולה כתיב 'או
הודע אליו חטאתו' [ויקרא ד,כג: או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים ויקרא
ד,כג: או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא
קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא] אי אית ליה ידיעה הוא דמחייב!
אלא לריש לקיש קשיא: אדמוקים לה
כרבי ישמעאל לוקמה כרבי!?
הא קא משמע לן: דרבי ישמעאל נמי
לא בעי ידיעה בתחלה.
הא - מתניתין היא, דתנן [שבועות
פ"ב מ"ה]: 'רבי ישמעאל אומר 'ונעלם' 'ונעלם' שתי פעמים [ויקרא ה,ב: או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או
בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם פסוק ג: או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע
ואשם] - לחייב
על העלם טומאה ועל העלם מקדש' (מדאפיק
הני תרי ונעלם להך דרשא - אלמא לית ליה
ידיעה בתחלה: דידיעת טומאה דבעי בתחלה ובסוף לא מפקא אלא מהנך תרי ונעלם, כדאמרן בפרק קמא דשבועות (דף
ד.))!?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא מקרא לית ליה, מגמרא אית ליה - קא משמע לן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol