דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות טז,ב)
רב חסדא אמר: זדון שבת ושגגת
מלאכות - אפילו רבי עקיבא סבירא ליה דכגופין דמיין (והאי דקתני ב'כלל גדול' גבי שגגת מלאכות 'היודע שהוא שבת כו'
חייב על כל מלאכה ומלאכה' - של כל שבת ושבת קאמר: אף על גב דאותה שעשה בזה עשה
בזה, ובהעלם אחת - אפילו הכי חייב: דשבתות כגופין דמיין; משום הכי קתני 'בשבתות
הרבה'!), וכי בעי מיניה - שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה: דימים
שבינתיים אי הויין ידיעה לחלק, ופשיט ליה ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק, וקביל
מיניה (כדקתני מציעתא 'היודע עיקר שבת...'); ופשט ליה
דולדי מלאכות כמלאכות דמיין - ולא קביל מיניה (כדקתני סיפא: 'מעין מלאכה אחת כו').
אמר רב חסדא: מנא אמינא לה (דאית ליה לרבי עקיבא שבתות כגופין דמיין)? – דתניא:
'הכותב שתי אותיות בהעלם אחת – חייב; בשתי העלמות, רבן גמליאל מחייב (דאין ידיעה לחצי שיעור, ולא מהני ידיעה שבינתיים לחלק
שלא יצטרפו), וחכמים פוטרין [- כמו משנה שבת פ"יב
מ"ו];
ומודה רבן גמליאל שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת – פטור' ותניא אחריתי 'הכותב שתי
אותיות בשתי שבתות, אחד בשבת זו ואחד בשבת זו – רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין'
קא סלקא דעתך דרבן גמליאל כרבי עקיבא סבירא ליה (כדמפרש לקמן: דליכא למימר דכרבי אליעזר סבירא ליה, מדקתני 'ומודה'); בשלמא
לדידי, דאמינא 'זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו רבי עקיבא אומר דשבתות כגופין דמיין'
הא דתניא 'פטור' - בזדון שבת ושגגת מלאכות, דשבתות כגופין דמיין (דכיון דשבתות כגופין דמיין, גבי זדון שבת ושגגת מלאכות
הוה ליה כעושה שני חצאי מלאכות שאינן דומות זו לזו בהעלם אחת, שפטור מכולם),
(כריתות יז,א)
והא דתניא 'חייב' - בשגגת שבת
וזדון מלאכות, דקסבר אין ידיעה לחצי שיעור (דאי
נמי סבירא לן ימים שבינתים - ידיעה הן, הכא ליכא למימר דמהני חילוק שבתות לחלק שלא
יצטרפו, דקסבר אין ידיעה לחצי שיעור); אלא לרבה - דאמר סבירא ליה לרבי עקיבא
דשבתות כגוף אחד הן, בשלמא הא דתניא 'חייב' - משכחת לה בין בזדון שבת ושגגת
מלאכות: דשבתות כגוף אחד הן, ובין בשגגת שבת וזדון מלאכות, דקסבר אין ידיעה לחצי
שיעור; ואלא הדתניא פטור - במאי מוקמת לה?: לא בחדא ולא בחדא (בשגגת מלאכות לא מוקמת לה, דהא אמר לעיל: לרבי עקיבא
לאו כגופין דמיין, ומצטרפין! ובשגגת שבת נמי לא: דאי נמי אמרינן ימים שבינתיים
הויין ידיעה לחלק, הא שמעינן ליה לרבן גמליאל לעיל דאין ידיעה לחצי שיעור, דקתני
'בשתי העלמות רבן גמליאל מחייב')!?
אמר לך רבה: רבן גמליאל סבירא
ליה כרבי אליעזר, דאמר שבתות כגופין דמיין; והא מדקתני 'ומודה רבן גמליאל'
- מכלל דפליגי אאחרנייתא; אי אמרת בשלמא כרבי עקיבא סבירא ליה (דאית ליה לרבי עקיבא נמי שבתות כגופין דמיין, והא
דקתני 'מודה' - לרבי עקיבא הוא דמודה), היינו דפליגי בשגגת שבת וזדון מלאכות (בהכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו בשגגת שבת
וזדון מלאכות): דרבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעור (דרבן גמליאל מחייב, כאידך ברייתא, דאין ידיעת ימים שבינתים מועלת לחצי
שיעור) ורבי עקיבא (ורבי
עקיבא היינו חכמים, דפטרי) סבר יש ידיעה לחצי שיעור, ומודה רבן
גמליאל בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא פטור, אלמא שבתות כגופין דמיין! אלא אי אמרת
רבן גמליאל כרבי אליעזר סבירא ליה (בשגגת
מלאכות וזדון שבת, דהאי דקתני 'ומודה' - לרבי אליעזר קאמר), מכלל דפליגי (על כרחיך מכלל דפליגי במקצת), במאי?: אי בשגגת שבת וזדון
מלאכות - אפילו רבי אליעזר כרבן גמליאל סבירא ליה דאין ידיעה לחצי שיעור, דתניא:
'הכותב שתי אותיות בשתי שבתות אות: אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו: רבי אליעזר
מחייב (ודאי בשגגת שבת קאמר, ומשום הכי
קתני דאין ידיעה לחצי שיעור: דאי בשגגת שבת וזדון מלאכות, הא כולי עלמא מודו דלרבי
אליעזר שבתות כגופין דמיין ופטור)'!?
אלא באחת על האריג חיובי מחייב,
דתנן [שבת פ"יג מ"א]:'רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין
בתחלה ואחד על האריג – חייב'. (אלא
ב'אחת על האריג' פליגי רבי גמליאל ורבי אליעזר, דלרבי אליעזר פטור ולרבן גמליאל
חייב, והכי קאמר: מודה רבן גמליאל לרבי אליעזר בכותב אות אחת כו' בזדון שבת ושגגת
מלאכה, שהוא פטור: דשבתות כגופין דמיין, ואף על גב דפליג עליה באחת על האריג: דהתם
מחייב רבן גמליאל אף על גב דדמי להאי דכותב חצי שיעור בשבת שני ומשלים ללחצי שיעור
הראשון, ואורג נמי חצי שיעור על האריג כן הוא אפילו הכי מחייב רבן גמליאל, דהכא
גבי כותב היינו טעמא דפטור בשבתות: דשבתות כגופין דמיין, ולא מצטרפין, דדמי כחורש
חצי שיעור וזורע חצי שיעור, אבל באורג - דמעיקרא הוי בהאי בגד אריג שיעור הרבה -
חשיב האי חוט שארג זה אגב כל הבגד; ואף על גב דתנא קמא דרבן גמליאל דפליג עליה
באין ידיעה לחצי שיעור - לאו רבי אליעזר הוא [דהא רבי אליעזר בידיעה לחצי שיעור
סבר כרבן גמליאל], אפילו הכי האי 'ומודה' דקתני – אדרבי אליעזר קאי, ואפלוגתא דאחת
על האריג; והא דקתני ליה הכא גבי העלמות, דאידי ואידי בעושה לחצאין איירי, איידי
דאיירי בכותב לחצאים קאמר, ובהא רבי אליעזר נמי חיובי מחייב.)
אמר רבה: מכלל (לעולם 'ומודה' דקתני - לרבי אליעזר
מודה, ואהך פלוגתא קאי) דפליג בחדא, דתניא [דברי
תנא קמא הם בתוספתא שבת פ"י מ"ז]: 'הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחת
– חייב; בשתי העלמות – פטור (ויש
ידיעה לחצי שיעור); רבי יוסי אומר: בהעלם אחד ברשות אחד
חייב, בשתי רשויות (ושתיהן רשות הרבים) – פטור (דרשויות מחלקות)'; דרבן גמליאל כתנא קמא, ורבי אליעזר
כרבי יוסי! (ברייתא דלעיל מודה רבן גמליאל לרבי
אליעזר דשבתות כגופין דמיין, דמחלקין לכתיבת שתי אותיות מלצרף, אבל בהא פליג עליה:
דרשויות לא מחלקות.)
תא שמע: 'אמר לו: חייב על כל
אחת ואחת מקל וחומר: ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה' [כו'] בשלמא לרב חסדא, דאמר
שגגת שבת וזדון מלאכות בעי מיניה, דימים שבינתים מי הויין ידיעה לחלק או לא -
היינו דקאמר ליה 'ומה נדה' (דנדה
אית בה ידיעת ימים שבינתים, כדמפרש לקמן), אלא לרבה, דאמר 'זדון שבת ושגגת
מלאכות הוא דבעי מיניה: דשבתות אי כגופין דמיין ואי לא' - (מאי פשיט ליה מנדה? בנדה מאי חילוק גופין איכא?) ליתני נדות (מה נדות שאין בהן תוצאות הרבה, הבא על חמש נשים נדות
חייב על כל אחת ואחת כו' , דגופין נינהו - שבתות לא כל שכן שהן גופין)!?
אמר לך רבה: תני 'נדות'.
שמואל תני 'נדה' (דסבירא ליה כרב חסדא); רב אדא בר אהבה תני 'נדה'; רב
נתן בר אושעיא אמר: תני 'נדות'.
ולרב חסדא, דאמר 'שגגת שבת
וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה: דימים שבינתים מי הויין ידיעה לחלק ואי לא' – נדה,
מאי 'ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק' אית בה?
אמר רבה: כגון שבא עליה וטבלה
וראתה וחזר ובא עליה וטבלה [וראתה] וחזר ובא עליה: דטבילות הויין כימים שבינתים.
תא שמע: 'הבא על הקטנות
יוכיח' - בשלמא לרבה היינו דקתני 'קטנות', אלא לרב חסדא מאי 'קטנות'?
קטנות דעלמא (אנשים הרבה הבאין על קטנות הרבה בנדות).
מתניתין דלא כהדין תנא, דתניא (דהאי תנא סבר: נדה מיבעיא ליה, ושבת פשיטא ליה): 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא כך שאלו רבי עקיבא
לרבי אליעזר, אלא כך שאלו: הבא על אשתו נדה וחזר ובא על אשתו נדה בהעלם אחת – מהו?
חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת? - אמר לו: חייב על כל אחת ואחת מקל
וחומר: ומה שבת שאין בה אלא אזהרה אחת שהוא מוזהר על השבת והשבת אינה מוזהרת עליו
- חייב על כל אחת ואחת (אם
עשה חמש אבות מלאכות בהעלם אחד), נדה: שיש בה
שתי אזהרות: שהוא מוזהר על הנדה ונדה מוזהרת עליו - אינו דין שהוא חייב על כל אחת
ואחת?
אמר לו: לא! אם אמרת בשבת שיש בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה, תאמר
בנדה שאין בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה?
אמר לו: הבא על הקטנות יוכיח, שאין בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה,
וחייב על כל אחת ואחת!
אמר לו: לא! אם אמרת בקטנות שכן גופין מוחלקין!
אמר לו: הבא על הבהמה (ביאות הרבה על אחת) יוכיח, שאין
גופין מוחלקין וחייב על כל אחת ואחת!
אמר לו: הבהמה כנדה'. (בהמה
מיבעיא ליה כנדה.)
הדרן עלך אמרו לו
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=---=-=
כריתות פרק רביעי ספק אכל חלב
(כריתות יז,א)
משנה:
ספק אכל חלב ספק לא אכל (מפרש בגמרא: מר אמר חתיכה אחת [היתה שם, ספק אם היתה חלב או
שומן] ומר אמר שתי חתיכות [היו שם]) ואפילו אכל - ספק יש בו כשיעור וספק
(כריתות יז,ב)
המשך המשנה:
אין בו (כגון שסבור שומן הוא ואחר כך נודע לו שהוא אכל חלב, אבל ספק אם יש בו
כזית, ספק אין בו);
שומן וחלב לפניו, ואכל אחד מהן (וכסבור שומן הם, ואחר כך נודע שהאחד היה חלב) ואינו יודע
איזה מהן אכל (מביא אשם תלוי; אבל אם בשעת אכילה היתה
לו ספק והזיד ואכלה מספק - מזיד הוא, ופטור [מאשם תלוי]);
אשתו ואחותו עמו בבית; שגג באחת
מהן (כסבור זו היא אשתו) ואינו יודע
באיזו מהן שגג (ואחר כך נסתפק איזו היתה - מביא
אשם תלוי; ואם נודע לו שאחותו היתה - מביא חטאת);
שבת ויום חול, ועשה מלאכה באחד
מהן ואינו יודע באיזו מהן עשה
- מביא אשם תלוי;
כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת
אינו חייב אלא חטאת אחת, כן על לא הודע שלהן (כגון אכל שתי חתיכות, כסבור שומן הן - ואחר כך נודע שהן ספק) אינו מביא
אלא אשם תלוי אחד (הואיל
ולא נודע בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל);
אם היתה ידיעה (ידיעת ספק) בינתים, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת
ואחת (אם היתה ידיעה ודאי בינתים) - כך (בידיעת ספק) מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת;
כשם שאכל חלב ודם ופיגול ונותר
בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת - כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת
ואחת.
גמרא:
איתמר: רב אסי אמר: חתיכה אחת
שנינו (אכל חתיכה אחת, כסבור שומן הוא), (ואחר כך נודע לו שספק הוא:) ספק של חלב ספק של שומן (היינו הא דקתני מתניתין 'ספק אכל חלב וכו'); חייא בר
רב אמר: חתיכה משתי חתיכות שנינו (כדמפרש
בסיפא: 'חלב ושומן לפניו כו'; אבל חתיכה אחת - פטור).
במאי קא מיפלגי?
רב אסי סבר יש אם למסורת (ב'ויקרא' גבי אשם תלוי [ויקרא
ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר
לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו פסוק יח:
והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא
לא ידע ונסלח לו]): 'מצות' כתיב, וחייא בר רב אמר: יש אם למקרא:
'מצוות' קרינן (דמשמע אחת מתוך שתים).
איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי
לה חייא בר רב לרב אסי: 'חלב ושומן לפניו, ואכל אחת מהן' - מאי לאו מדסיפא
שתי חתיכות, רישא נמי שתי חתיכות!?
אמר להו רב: לא תיזלא בתר
איפכא, דיכול לשנויי לכו סיפא בשתי חתיכות רישא בחתיכה אחת!
אי הכי, יש לומר: חתיכה אחת
מחייב (דבשלמא חתיכה אחת איכא לפלוגי,
משום טעמא דלקמן: דאי אפשר לברר איסורו, או דלא איקבע איסורו), שתי חתיכות צריכא למימר (אבל שתי חתיכות ליכא למימר הכי)?
זו ואין צריך למימר זו.
ולחייא בר רב, דאמר מדסיפא בשתי
חתיכות רישא נמי בשתי חתיכות, מיתנא תרתי למה לי?
פרושי קא מפרש: ספק אכל
[חלב] ספק לא אכל - מביא אשם תלוי, כיצד? - כגון שהיה חלב ושומן לפניו.
אמר רב יהודה אמר רב: היו לפניו
שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל –
חייב; חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן ואכלה – פטור.
אמר רבה: מאי טעמא דרב? - דאמר
קרא (ויקרא ד,כב) [אשר נשיא יחטא] ועשה אחת מכל מצות ה' [אלהיו אשר לא תעשינה] בשגגה [ואשם] - עד שישגוג בשתים; 'מצות' כתיב, 'מצוות' קרינן.
איתיביה אביי [תוספתא
בכורים פ"ב מ"א]: 'רבי אליעזר אומר: כוי (ספק בהמה ספק חיה) חייבין עליו ['על
חלבו' בתופסתא] אשם תלוי' (אף על גב דליכא חתיכה אחת משתי חתיכות, אם אכל חלבו בשוגג, כסבור חיה הוא)!?
אמר לו: רבי אליעזר סבר יש אם
למסורת: 'מצות' כתיב.
איתיביה [יבמות
פ"ד מ"ב]: '(היבמה שנתייבמה בתוך שלשה חדשים) ספק בן
תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון - יוציא והולד כשר, וחייב באשם תלוי (שמא בן הראשון הוא, ונמצא שבא על אשת אח שיש לה בנים, שהוא בכרת; והא אשה
דומיא דחתיכה אחת היא)'!?
הא מני? - רבי אליעזר היא.
[## לפי שלשיטת רב צריך לומר שיש מחלוקת, ולשיטת רב אסי אין מחלוקת
שגם בחתיכה אחת שהיא בספק יש להביא אשם תלוי לכל הדעות – עדיפה שיטת רב אסי!]
איתיביה (במסכת נדה בפרק 'כל היד' [נדה פ"ב מ"ב, דף יד,א]): '([משנה א:] 'דרך בנות ישראל משמשות
בשני עדים' = שני סדינים לקנח, 'אחד לו ואחד לה') נמצא על שלו - טמאין (ודאי בשעת תשמיש היה, ובועל נדה בשוגג הוה),
וחייבין בקרבן (וחייבים
שתי חטאות); על שלה אתיום (לשון
יווני הוא, כלומר: לאחר תשמיש) - טמאין וחייבין בקרבן; נמצא על שלה
לאחר זמן (התם מפרש שיעורא) - טמאין
מספק ופטורין מן הקרבן', ותני עלה: 'חייב משום אשם תלוי' (ואמאי? הא ליכא שתי מצוות)!?
הא מני? - רבי אליעזר היא.
אמר רבי זירא אמר רב: היו לפניו
שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל –
חייב; חתיכה, ספק של שומן ספק של חלב ואכלה – פטור;
אמר רבי זירא: מאי טעמא דרב?
קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו (דאשם
תלוי אינו בא אלא להגין מן הייסורין עד שיִוָדַע לו ויביא חטאת, כדמפרש בפרק בתרא (לקמן
כה.); הילכך שתי חתיכות [ואכל אחת] ונשארה האחת - אפשר
שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן - ודאי חלב אכל, ויביא חטאת), חתיכה אחת
(ואכלה) אי אפשר לברר איסורו.
מאי איכא בין טעמא דרבה (דאמר לעיל טעמיה דרב משום יש אם למקרא) לטעמא דרבי
זירא (דמפרש טעמיה דרב לברר איסורו)?
איכא בינייהו כזית ומחצה (כגון שתי חתיכות, בזו כזית ובזו כחצי זית, ואכל את של
כזית, ואין ידוע אם הוא חלב או שומן): לרבה ליכא 'מצוות' (ליכא שני זיתים, ופחות מכזית כמאן דליתיה), ופטור,
לרבי זירא אפשר לברר איסורו (בחצי
זית זה הנשאר).
איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא [תוספתא
בכורים פ"ב מ"א]: 'רבי אליעזר אומר: כוי חייבין על חלבו אשם תלוי' (והא אי אפשר לברר איסורו)!?
אמר ליה: רבי אליעזר סבר לא
בעינן לברר איסורו.
(כריתות יח,א)
איתיביה [יבמות
פ"ד מ"ב]: 'ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון - יוציא והולד כשר, וחייב באשם
תלוי'!?
הא מני? - רבי אליעזר היא.
איתיביה [נדה
פ"ב מ"ב]: 'נמצא על שלה אתיום - טמאין וחייבין בקרבן; נמצא על שלה לאחר זמן -
טמאין מספק ופטורין מן הקרבן', ותני עלה 'וחייבין באשם תלוי'!?
הא מני? - רבי אליעזר היא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol