דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות טו,ב)
קיבלה רבי יהושע להא תשובה מרבי
עקיבא או לא?
תא שמע, דתניא: 'אכל חמש חתיכות נותר מזבח אחד בהעלם אחת בחמשה
תמחויין - אינו מביא אלא חטאת אחת, ועל לא הודע שלהן (שהיו חמש חתיכות נותר וחמש חתיכות כשרות לפניו, ואין ידוע איזו אכל: אם
החמש של נותר אם החמש כשרות) אינו מביא אלא
אשם תלוי אחת;
מחמשה תמחויין בחמש העלמות (ומזֶבח אחד אכל נותר) - מביא חטאת על
כל אחת ואחת (משום
נותר, דהעלמות מחלקין), ועל לא הודע
שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת;
מחמשה זבחים (אכל
נותר) בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת
(הואיל וגופים מוחלקין);
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אפילו אכל חמש חתיכות מחמשה זבחים
בהעלם אחת - אינו מביא אלא חטאת אחת, ועל ספיקן אין מביא אלא אשם תלוי אחת;
כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאות חלוקין באשמות
(רבי יוסי ורבי אליעזר [בתוסתא
כריתות פ"ב מ,ט] סבירא להו כרבי עקיבא דמתניתא
דרבי שמעון.)
(אתאן לתנא קמא דאיירי רישא בחמש חתיכות נותר מזבח אחד,
והכי קאמר: לגבי מעילה מודינא דתמחויין מחלקין:) אכל חמש חתיכות בחמשה תמחויין מזבח אחד לפני זריקת דמים אפילו
בהעלם אחת - חייב על כל אחת ואחת משום מעילה (לפני זריקת דמים. שייכא מעילה אבל נזרק הדם דהיתה לה שעת היתר לכהנים שוב אין
בו מעילה וכן מפורש במנחות בפרק התכלת (דף מז:))' -
(כריתות טז,א)
ואילו 'על ספיקו מביא אשם תלוי'
לא קתני (בסיפא גבי מעילה); מני הא (כלומר: תנא קמא מני)? אילימא רבי עקיבא - ליתני נמי
סיפא 'ועל ספיקן מביא אשם תלוי', דהתנן (בפרק
'דם שחיטה' (משנה ב, לקמן כב.)): 'רבי עקיבא מחייב על ספק מעילה אשם
תלוי'! אלא - לאו רבי יהושע היא, וקתני 'בחמש העלמות מביא חמש חטאות',
ושמע מינה קיבלה מיניה (העלמות
הוא דמחלקין, אבל זבחים לא, ושמע מינה הדר ביה רבי יהושע)!?
אלא אדרבה: מסיפא, דקתני 'מחמשה
זבחים אפילו בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת' - שמע מינה לא קיבלה מיניה!?
ואלא מאי אית למימר? (מיהא ברייתא) תנאי היא (בתמיה, כלומר: מאי בעית למשמע מהך ברייתא? תנאי היא)!: דאיכא תנא דקיבלה ואיכא תנא
דלא קיבלה (תנא קמא, דקתני העלמות - דמשמע
דהעלמות מחלקין, ולא זבחים, אית ליה דקיבלה רבי יהושע והדר ביה; והאי דקתני 'חמשה
זבחים בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד' - תנא אחרינא הוא, ואית ליה דלא קיבלה!)? (אפילו הא לא פשטת מינה דתנאי היא ד)אפילו תימא
רבי עקיבא היא, והאי תנא (תנא
קמא- אליבא דרבי עקיבא קאי, מדקתני העלמות, דמשמע העלמות ולא זבחים; ודקא קשיא לך
דלא תניא אשם תלוי אספק מעילות) סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא:
סבר לה כותיה בהעלמה, ופליג עליה במעילות (והאי
דקתני מחמשה זבחים בהעלם אחד חייב על כל אחד - תנא אחרינא הוא, ורבי יהושע היא).
היכי דמי חמש מעילות [בחמשה
תמחויים]?
אמר שמואל: כאותה ששנינו: חמשה
דברים בעולה מצטרפין (לענין
כזית להעלותן בחוץ: שאם העלן - חייב כרת; ולהכי נקט 'עולה': דבשאר זבחים לא מצטרף
בשר, לפי שאינן כליל): הבשר, והחלב, והיין, והסלת, והשמן (הכא נמי שאכל מחמשה דברים הללו).
חזקיה אמר: כגון שאכל מחמשה
אברים;
ריש לקיש אמר: אפילו תימא באבר
אחד, משכחת לה בכתף (בכתף
יש חמשה אברים: הפרסה, והעצם התחתון עד הארכובה, ושני עצמות לבד מן הכתף);
רבי יצחק נפחא אמר: כגון שאכל
בחמשה מיני קדירה (כגון:
כרישין, ובצלים, וכרוב, ודלעת, ולפת, ואכלן כזה עצמו וכזה עצמו);
רבי יוחנן אמר: כגון שאכל בחמה
טעמים (צלי, ומבושל, כבוש, שלוק, וצלי קדר).
משנה:
אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבי
אליעזר: העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (אותן
שעשה בשבת זו עשה בשבתות אחריני) מעין מלאכה אחת (תולדות הרבה של אב אחד וכולן) בהעלם אחת – מהו?: חייב אחת על כולן?
או חייב על כל אחת ואחת? (ובגמרא
פריך: מאי קמבעיא ליה, דנקט תרי מילי: שבתות הרבה ותולדות הרבה, ואמאי נקט תולדות
ולא אבות?)
אמר לי: חייב על כל אחת ואחת
מקל וחומר: ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה (עניינים
הרבה, כגון שבת, דאיכא אבות מלאכות ותולדותיהן) וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת,
שבת שיש בה תוצאות הרבה ומיתות [נ"א וחטאות] הרבה אינו דין שיהא חייב על כל
אחת ואחת? (נדה אין בה תוצאות הרבה: דאין
חיובה אלא ביאה, וחייב על כל ביאה וביאה בהעלם אחת, כדאמר רבי אליעזר לעיל בגמרא 'בא
עליה וחזר ובא עליה כו'.)
אמרתי לו: אם אמרת בנדה שיש בה
שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו (דכתיב (ויקרא כ,יח) ונכרתו
שניהם מקרב עמם), תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת?
אמר לי: הבא על הקטנות (כמו 'על הקטנה' ומאי 'קטנות'? – דעלמא, כלומר: הבא על
אחת מן הקטנות ביאות הרבה בנדתה) יוכיח, שאין בה אלא אזהרה אחת (שאינה מוזהרת עליו) וחייב על כל אחת ואחת (על כל ביאה וביאה)!
אמרתי לו: אם אמרת בקטנות, שאף
על פי שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן - תאמר בשבת, שאין בה עכשיו ולא לאחר זמן?
אמר לי: הבא על הבהמה יוכיח (שחייב על כל ביאה, כדאמרן לעיל טעמא: שאי אפשר לערב
הביאות).
אמרתי לו: הבהמה כשבת (פלוגתא היא בגמרא: איכא למאן דאמר קבל רבי עקיבא מרבי
אליעזר, והכי קאמר ליה: בהמה כשבת: מה בהמה חייב על כל אחת ואחת - אף שבת חייב על
כל אחת, דאינו יודע להשיב כלום; ולמאן דאמר לא קיבלה מיניה - הכי קאמר ליה: אף
בהמה מיבעי לי כשבת).
גמרא:
מאי קבעי מיניה (דנקט 'שבתות הרבה' ועושה בזו אותה מלאכה שעשה בזו,
ונקט תולדות ולא אבות)?: אי 'שבתות כגופין דמיין (אי האי דעבד בכמה שבתות: אותן מלאכות שעשה בזו עשה
בזו, ובהעלם אחד: דלא הודע לו בינתיים, מי אמרינן 'כיון דבתרי שבתות עשאן הויין
הני תרתי שבתות כשני גופי עבירות: כאילו קצר וזרע בהעלם אחת, וחייב על כל אחת) ואי לא (או לא: דאמרינן דהוי כעושה מלאכה אחת כמה פעמים בהעלם
אחת, דחייב חדא)' בעי מיניה? (אי
הא קמיבעיא ליה אמאי נקט 'תולדות') ניבעי 'העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה' (ליבעי הכי, א'עשה אב מלאכה אחת בשבתות הרבה מהו')?
אלא 'ולדי מלאכות אי כאבות
דמיין ואי לא' בעי מיניה (אי
בולדי מלאכות קבעי מיניה: אם עושה תולדות הרבה מאב אחד, אי חייב אחת או על כל אחת
ואחת, ולהכי נקט תולדות)? (אם כן אמאי נקט 'שבתות הרבה'?) ניבעי מיניה (הכי) 'העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת'?
אמר רבה: אמרי בי רב: תרתי בעא
מיניה: 1. שבתות כגופין דמיין ואי לא? בעא מיניה 2. 'ולדי מלאכות כמלאכות דמיין אי
לא'? [שטמ"ק יז:] ופשט ליה דשבתות כגופין דמיין, ופשט
ליה דולדי מלאכות כמלאכות דמיין (ופשיט
תרוייהו לחומרא, מדקתני 'חייב על כל אחת ואחת', ואף על גב דמנדה לא מצי למיפשט ליה
אלא חדא, דהא בנדה ליכא תולדות);
ושבתות - היכי מיבעי ליה (איזו מהן, כלומר: היכי דמי דקעביד לה להא מלאכה בכמה
שבתות)?:
1. שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה (לרבי עקיבא) דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק (דחייב על כל אחת, דלא אמרינן 'חדא שגגה', אלא אמרינן
ימים שבינתיים הויין ידיעה: דדמי כמי שנודע לו בינתיים דשבת הוי, והוי כעושה מלאכה
אחת בכמה העלמות), וזדון שבת (יודע שהוא שבת) ושגגת מלאכות (דסבור שמלאכה זו מותרת היא) הוא דבעי מיניה: אי כגופין דמיין (דהא ליכא למימר ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק, דלהכי
הויין ידיעה: לידע ששבת היתה, אבל לענין שגגת מלאכות - ליכא ידיעה עד שילמוד, והכי
קמיבעיא ליה: האי דעבד חדא מלאכה בשתי שבתות, מי אמרינן: כיון דבשני ימים הם, אף
על גב דהעלם אחד הוא לגבי מלאכות, הויין הנך שבתות כגופין של מלאכה שאינן דומין זה
לזה, כגון זרע וקצר בהעלם אחד בזדון שבת ושגגת מלאכות, דחייב על כל אחת, כדאמרינן [שבת
דף ע,א כריתות ג,א] 'אחת שהיא הנה = זדון שבת
ושגגת מלאכות') אי לא (או לאו כגופין דמיין, והרי עשה בהעלם אחד מלאכה אחת עשר פעמים שאינו חייב
אלא אחת)?
2. או דלמא זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה דכגופין דמיין (שאין דומות זו לזו: שהעושן בשגגת מלאכות וזדון שבת -
חייב שתים, דהיינו 'אחת שהיא הנה'), ושגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי
מיניה (דאפילו אמרינן כגופין דמיין - לא
מחייב אלא חדא, דהיינו 'הנה שהיא אחד': שהעושה שתי אבות בשגגת שבת וזדון מלאכות
בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, אלא אי איכא ידיעה בינתיים דשבת היא - מהניא לחלק,
דהעלמות מחלקין, והכי קמיבעיא ליה): דימים שבינתים אי הויין ידיעה לחלק (מי אמרינן 'ימים שבנתיים הויין ידיעה כמו שנודע לו
ששבת היא') אי לא?
אמר רבה:
(כריתות טז,ב)
מסתברא (מהא מתניתין דאמרינן לקמן) שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה דימים
שבינתיים הויין ידיעה לחלק, וזדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי מיניה: כגופין דמיין
או לאו? ופשיט ליה דזדון שבת ושגגת מלאכות כגופין דמיין, ולא קביל מיניה, ופשט ליה
דולדי מלאכות כמלאכות דמיין ולא קביל מיניה.
אמר רבה: מנא אמינא לה? - דתנן [שבת
פ"ז מ"א]:
'כלל גדול אמרו בשבת:
(א) כל השוכח עיקר שבת (דסבור: לא נכתבה שבת בתורה, דהיינו העלם זה וזה בידו: שגגת שבת ושגגת
מלאכות) ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - אינו חייב אלא אחת (על כולן, דחדא שגגה היא; והתם ליכא למימר 'ימים
שבינתיים הויין ידיעה', דהא לא ידע לעולם עיקר שבת, עד שילמוד);
(ב) היודע עיקר שבת (שידע שארבעים אבות מלאכות אסורות בשבת, אבל אינו יודע שהיום שבת, דהיינו
שגגת שבת וזדון מלאכות) ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (ולא נודע לו בינתיים שחטא) - חייב על כל שבת ושבת (חייב על כל שבת ושבת חטאת אחת, משום דימים שבינתיים
הויין ידיעה לענין שגגת שבת; ואינו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת, דהא
שגגת שבת וזדון מלאכות - דהיינו 'הנה
שהיא אחת' [כריתות ג,א]);
(אבל
'כגופין דמיין' ליכא למימר, דנימא דמשום הכי חייב על כל שבת: דעל כרחיך מסיפא
קדייק [רבה] ואזיל, דלית ליה להאי תנא 'שבתות כגופין דמיין', וטעמא דרישא - משום
דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק;)
(ג) היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (ואותן שעשה בזו עשה בזו, דשגג במלאכות הרבה: כסבור
מלאכה זו מותרת) - חייב על כל אב מלאכה ומלאכה (על שבת ראשון, דהיינו 'אחת שהיא הנה': זדון שבת ושגגת מלאכות)'
ואילו 'חייב על כל אב מלאכה של
כל שבת ושבת' לא קתני (בהך
סיפא גבי זדון שבת ושגגת מלאכות: דכיון דאותן עצמן שעשה בזו עשה בזו ובהעלם אחד -
אלמא שבתות לאו כגופין דמיין, והוה ליה 'עושה מלאכה אחת כמה פעמים בהעלם
אחד', ואינו חייב אלא אחת); מני הא?: אילימא רבי אליעזר, אימא
סיפא:
(ד) 'העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אין חייב אלא אחת (דכיון דאב אחד לכולן)',
ואי רבי אליעזר - חייב על כל
ולדי מלאכות כמלאכות! אלא פשיטא רבי עקיבא היא, ושמע מינה (ממציעתא): שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה (לרבי עקיבא) דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק (מדקתני 'חייב על כל שבת ושבת'), זדון שבת
ושגגת מלאכות הוא דבעי אי כגופין דמיין, ופשט ליה דכגופין דמיין, ולדי מלאכות
כמלאכות דמיין, ותרוייהו לא קביל מיניה (מדלא
קתני 'חייב על כל אב מלאכה של כל שבת', וולדי מלאכות נמי לא קביל מיניה, כדקתני
סיפא 'מלאכה אחת כו').
אמר ליה אביי: לעולם אימא לך
זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה לרבי עקיבא דשבתות לאו כגופין דמיין (מדלא קתני 'על כל מלאכה של כל שבת'), ושגגת שבת
וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה: דימים שבינתיים, מי הויין ידיעה לחלק או לא? ופשיט
ליה דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק, וקביל מיניה (מדתניא מציעתא: 'חייב על כל שבת ושבת', והכי קאמר סיפא דמתניתין: 'בהמה
כשבת' = הדין עמך, דודאי כזה כן זה), ופשט ליה ולדי מלאכות כמלאכות דמיין
ולא קביל מיניה (מדתניא
סיפא 'מעין מלאכה אחת כו'). (בין אביי ורבה איכא פלוגתא אליבא דרבי אליעזר בזדון שבת ושגגת מלאכות:
דלרבה מחייב ליה רבי אליעזר תרתי, ולאביי אפילו רבי אליעזר לא מחייב אלא חדא;
ועוד: דמאי דקאמר רבה דמיבעיא ליה לרבי עקיבא - קאמר אביי דפשיטא ליה, אבל תרוייהו
מודו דלרבי עקיבא - שבתות לאו כגופין דמיין, וגבי שגגת שבת אית ליה ימים שבינתיים
הויין ידיעה לחלק.)
רב חסדא אמר: זדון שבת ושגגת
מלאכות - אפילו רבי עקיבא סבירא ליה דכגופין דמיין (והאי דקתני ב'כלל גדול' גבי שגגת מלאכות 'היודע שהוא שבת כו'
חייב על כל מלאכה ומלאכה' - של כל שבת ושבת קאמר: אף על גב דאותה שעשה בזה עשה
בזה, ובהעלם אחת - אפילו הכי חייב: דשבתות כגופין דמיין; משום הכי קתני 'בשבתות
הרבה'!), וכי בעי מיניה - שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה: דימים
שבינתיים אי הויין ידיעה לחלק, ופשיט ליה ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק, וקביל
מיניה (כדקתני מציעתא 'היודע עיקר שבת...'); ופשט ליה
דולדי מלאכות כמלאכות דמיין - ולא קביל מיניה (כדקתני סיפא: 'מעין מלאכה אחת כו').
אמר רב חסדא: מנא אמינא לה (דאית ליה לרבי עקיבא שבתות כגופין דמיין)? – דתניא:
'הכותב שתי אותיות בהעלם אחת – חייב; בשתי העלמות, רבן גמליאל מחייב (דאין ידיעה לחצי שיעור, ולא מהני ידיעה שבינתיים לחלק
שלא יצטרפו), וחכמים פוטרין [- כמו משנה שבת פ"יב
מ"ו];
ומודה רבן גמליאל שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת – פטור' ותניא אחריתי 'הכותב שתי
אותיות בשתי שבתות, אחד בשבת זו ואחד בשבת זו – רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין'
קא סלקא דעתך דרבן גמליאל כרבי עקיבא סבירא ליה (כדמפרש לקמן: דליכא למימר דכרבי אליעזר סבירא ליה, מדקתני 'ומודה'); בשלמא
לדידי, דאמינא 'זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו רבי עקיבא אומר דשבתות כגופין דמיין'
הא דתניא 'פטור' - בזדון שבת ושגגת מלאכות, דשבתות כגופין דמיין (דכיון דשבתות כגופין דמיין, גבי זדון שבת ושגגת מלאכות
הוה ליה כעושה שני חצאי מלאכות שאינן דומות זו לזו בהעלם אחת, שפטור מכולם),
(כריתות יז,א)
והא דתניא 'חייב' - בשגגת שבת
וזדון מלאכות, דקסבר אין ידיעה לחצי שיעור (דאי
נמי סבירא לן ימים שבינתים - ידיעה הן, הכא ליכא למימר דמהני חילוק שבתות לחלק שלא
יצטרפו, דקסבר אין ידיעה לחצי שיעור); אלא לרבה - דאמר סבירא ליה לרבי עקיבא
דשבתות כגוף אחד הן, בשלמא הא דתניא 'חייב' - משכחת לה בין בזדון שבת ושגגת
מלאכות: דשבתות כגוף אחד הן, ובין בשגגת שבת וזדון מלאכות, דקסבר אין ידיעה לחצי
שיעור; ואלא הדתניא פטור - במאי מוקמת לה?: לא בהדא ולא בהדא (בשגגת מלאכות לא מוקמת לה, דהא אמר לעיל: לרבי עקיבא
לאו כגופין דמיין, ומצטרפין! ובשגגת שבת נמי לא: דאי נמי אמרינן ימים שבינתיים
הויין ידיעה לחלק, הא שמעינן ליה לרבן גמליאל לעיל דאין ידיעה לחצי שיעור, דקתני
'בשתי העלמות רבן גמליאל מחייב')!?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol