דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות יב,ב)
גמרא:
איבעיא להו: רבי מאיר - לחומרא
קאמר או לקולא קאמר?: לחומרא קאמר, והכי קתני: 'כאילו אוכל קליות (אחת אחת בסמוך זו לזו - בההוא משערים: שאם אכל כחצי
זית והפסיק ולאחר אותה שעה אכל חצי זית אחר)' דאפילו כוליה יומא, ואף על גב דמתחלה
ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס, כיון דמשכיה אכילתיה (בסמוך זו לזו מצטרפין, ואפילו הוי האי שיעורא כולי יומא) – מחייב,
ואמרו ליה רבנן דעד שישהא בכדי אכילת פרס - הוא דחייב, יותר מכדי אכילת פרס פטור?
או דלמא לקולא קאמר (דבהא
סבירא ליה כרבנן דבטפי מאכילת פרס לא מצטרף), דהכי קתני (ולהכי מדמי לקליות): 'כאילו אוכל קליות' והוא דלא
איפסיק ביני וביני (אלא
כאכילת קליות - שדרכן לאוכלן זו סמוך לזו – מצטרף), אבל דאיפסיק ביני וביני - אף
על גב דמתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס – פטור (לא מצטרף אפילו בכדי אכילת פרס), ואמרו ליה רבנן: כיון דמתחלה ועד סוף
בכדי אכילת פרס הוא – חייב?
תא שמע: 'וחכמים אומרים עד
שישהא בכדי אכילת פרס מתחלה ועד סוף'
(כריתות יג,א)
אי אמרת בשלמא רבי מאיר לחומרא (דאפילו ביותר מכדי אכילת פרס מחייב), היינו
דקתני (דקאמרי ליה רבנן) '(לעולם אינו חייב ביותר מכדי אכילת פרס אלא) עד
שישהא': עד דשהי דיליה כדי אכילת פרס (עד
שתהא שהיית אכילתן כשיעור פרס), אלא אי אמרת רבי מאיר לקולא (דאפילו בכדי אכילת פרס לא מצטרף אם הפסיק בינתיים), (ורבנן בעו לאחמורי – מאי 'עד שישהא'?) 'וחכמים
אומרים: אם שהה (כדי
אכילת פרס - חייב)' מיבעי ליה (ומשמע אף על גב דהפסיק)! אלא לאו שמע מינה רבי מאיר לחומרא?
שמע מינה.
אמר רבנאי אמר שמואל: 'בחלבים
ובנבילה (אכל שני חצאי זיתי חלב או נבלה) - עד שישהא
מתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס; אוכלים טמאים [כגון] שקצים ורמשים (שיעורן לפסול את הגוף בחצי פרס) ומשקין טמאים (פוסלין את הגוף ברביעית) - אפילו כל היום כולו בכדי אכילת פרס'.
מאי קאמר?
אמר רב פפא: הכי קאמר: אפילו כל
היום כולו (שהה באכילת חצי פרס), והוא שאכל
כזית כזית (כל זית וזית שבו) בכדי (שהיית) אכילת פרס.
מיתיבי [מעילה
פ"ד מ"ה; מקואות פ"י מ"ז]:
'כל האוכלין מצטרפין לפסול הגוייה בכחצי פרס'; מאי? לאו
דאכליה לחצי פרס בכדי אכילת פרס?
לא! דאכל כזית כזית בכדי אכילת פרס.
מיתיבי [דומה לתוספתא מקואות פ"ח מ"ב]: 'כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוייה בכחצי פרס;
'בכדי אכילת פרס' - כיצד?
אכל וחזר ואכל, אם יש מתחלת
אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס – מצטרפין, יותר מכאן אין
מצטרפין;
לא התירו לָאוֹכֵל פחות מכשיעור
לירד ולטבול (הואיל
ואינו צריך לטבילה; ולקמן מפרש מאי איכפת ליה);
ירד וטבל ועלה והשלימו – מצטרף;
התירו לה לעוברה לאכול פחות
מכשיעור מפני הסכנה (מפרש
לקמן);
[דומה לתוספתא מקואות פ"ח
מ"ג] כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה
ברביעית בכדי אכילת פרס;
כיצד?
שתה וחזר ושתה: אם יש מתחלת
שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה כדי אכילת פרס - מצטרפין, יותר מכאן אין מצטרפין;
התירו לה למגע טמא מת (לאשה
שנגעה בטמא מת) להניק בנה, ובנה טהור'.
קתני מיהת 'אם יש מתחלת
אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה בכדי אכילת פרס מצטרף' - תיובתא דרבנאי (דאמר 'כל זית וזית כו')!
תיובתא.
אמר מר 'לא התירו לו לאוכל
פחות מכשיעור לירד ולטבול' - מאי קאמר?
אמר רב יהודה: הכי קאמר: אכל
פחות מכשיעור - לא התירו לו לירד ולטבול, שאם ירד וטבל ועלה והשלימו – מצטרף, ואתי
למימר "אהני לי טבילה קמייתא", ואין יודע שאין טבילה אלא באחרונה.
קתני 'התירו לה לעוברה לאכול
פחות מכשיעור מפני הסכנה'; מפני הסכנה אפילו טובא נמי תיכול!?
אמר רב פפא: הכי קתני: התירו לה
לעוברה פחות מכשיעור אפילו טובא מפני הסכנה.
קתני 'התירו למגע טמא מת
להניק את בנה ובנה טהור' אמאי טהור? כיון דיינק חלב איטמי ליה מחלב (דבשלמא ממגע שנגע בה לא מיטמא בנה, שהיא שנגעה בטמא מת
הויא ראשונה, ואין אדם וכלים מטמאין אלא מאב הטומאה, אלא מאכילת חלב איטמי: דהאוכל
כחצי פרס אוכלין טמאין - נפסל גופו), וכי תימא 'לא איתכשר (האי חלב ולאו טמא הוא, דחלב אין בו תורת משקה: דמשקה
הבא לאוכל - כאוכל דמי [במסכת שבת בפרק 'חבית שנשברה' (דף קמד:)], הלכך בעי הכשר)' - נתכשר בטיפה מלוכלכת על פי הדד (כלומר בטפה שפי הדד מלוכלך בו, דההיא ודאי מכשר לשאר
החלב היוצא דרך שם, דהא האי טפה לא קיימא לאכילת תינוק)!?
[## אולי צריך לגרוס: מלוחלחת, מלשון 'לח' ולא יבש, כי
אם יבשה אינה מכשירה!]
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
שינק בתקיפה אחת (בכח) - לא הניח
טיפה מלוכלכת על פי הדד.
אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא
- דקחזינא לפומיה דינוקא דמלא חלב
אלא אמר רבא: היינו טעמא דבנה
טהור: דספק ינק כשיעור (רביעית), וספק לא
ינק, ואם תמצא לומר ינק (ואם
אוכל הוא חצי פרס) - ספק ינקו באכילת פרס ספק ינקו ביותר
מכדי אכילת פרס (וטהור,
דהאי חלב - אף על גב דמעיין הוא -
לא מטמא בכל שהוא, דהא היא גופה לא מטמיא במגע, דראשונה היא, הלכך אין לחלבה אלא
טומאת שאר משקין).
גליון: אמר רבא שתי תשובות בדבר כו'. כלומר: רואין אנו שפעמים אין
תינוק יונק בכח ומניח טיפה מלוכלכת על פי הדד:
ועוד מקום חלב מעיין הוא. והרי הוא כאחד מאבריה,
ויטמא בלא הכשר, כרוקה:
שלא לרצון. מאי היא? דלא ניחא ליה לתינוק?
הרי לא יתכשר החלב בטיפה המלוכלכת על פי הדד, דשלא לרצון התינוק יצאת, דדומיא דכי יתן בעינן, וקתני 'מיטמא' אף על גב
דלא הוכשר! אלמא מעיין הוא, ואמאי בנה טהור:
אלא אמר רבא כו'. אלא מקום חלב - לאו מקום
מעיין הוא, וצריך הכשר, אלא טהור, דהא לא איתכשר; ומהשתא יכול לתרוצי לה בשלא
לרצון. ע"כ הגליון:
תוספות ד"ה אמר רבא:
שתי תשובות בדבר כו' ועוד מקום חלב מעיין הוא.
וכיון שמעיין הוא, ומטמא
כרוקה, אין סברה שמשום שמיוחד לתינוק ליהוי אוכל וניטל שם משקה מיניה, דאתי למימר
דאינו מעיין ואינו מטמא בזבה כרוקה, ואם כן למה צריך הכשר?
והשתא טעי רבא, וסבר דכיון
שהוא מעוגל ויוצא כרוק - חשיב מעיין אף על גב דאינו חוזר ונבלע;
ומנלן לרבא דמעיין הוא?
דתנא 'חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון' - אם כן משקה הוא מן התורה, ומעיין הוי
כזבה - דאי לאו מעיין הוא לא הוה מטמא כי אם לרצון, כמו חלב הבהמה - ואף על גב
דחמור מחלב הבהמה לענין דם מגפתה, כדאיתא בסיפא דההיא משנה - מכל מקום אי לאו
מעיין הוא לא הוה מטמא שלא לרצון - שיטת הר"י
אבל רש"י פירש מקום
חלב מעיין הוא ולאו תורת אוכל אית ליה - דאחד ממעייני אשה הוא, כרוקה ומימי רגליה,
דאמר לקמן דמטמאין טומאה חמורה בכל שהוא כמו אחד מאבריה, וקשה: שהרי הכא מיירי
בטמא מת, ואין לו מעיינות! ותו: מאי קאמר 'כאחד מאבריה'? והלא נדה עצמה אינה מטמאה
לאבריה!? ותו: דרוקה ומימי רגליה צריכי קרא, ולא אתו מהאי סברא!? לכן נראה כמו
שפירשתי.
ולרבא, מקום חלב מעיין הוא ולא
צריך הכשר? והתנן [כלים פ"ח מ"יא]: 'האשה (כשהיא נדה) שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר תנור [חרס] - תנור טמא'; וקשיא לן: במאי איתכשר? 'ואמר רבי יוחנן: בטיפה מלוכלכת על פי הדד' (ואי מעיין הוא, הא מיטמא בכל שהוא כאחד מאבריה, והכשר
למה ליה)!? וכי תימא רבא לא סבר לה כרבי יוחנן – והתניא (בהדיא דלאו מעיין הוא): [ספרא
מצורע פרק זבים פרשתא א משנה יג] 'נמצאת אתה אומר תשעה משקין בזוב: הזיעה, וליחה סרוחה (קייטור"א בלע"ז), וריעי - טהורין מכולם; דמעת עינו ודם מגפתו
(כריתות יג,ב)
וחלב אשה - מטמאין טומאת משקין ברביעית; רוקו, זובו, ומימי רגליו
מטמאין טומאה חמורה: בכל שהוא (רוקו
בכל שהוא - דכתיב (ויקרא טו,ח) וכי
ירוק הזב בטהור [וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב], וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו במסכת נדה בפרק 'דם הנדה' (דף
נה.))'; ואי אמרת מקום חלב מעיין הוא, חלב נמי נטמא טומאה חמורה בכל
שהוא כזובו ורוקו! אלא שמע מינה מקום חלב אשה לאו מעיין הוא!
אי הכי קשיא הא מתניתא דאמר רבא
'מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון'?
מי סברת 'שלא לרצון' דאמר = דלא
ניחא ליה? לא! מאי 'שלא לרצון' דאמר? - דדעתיה דתינוק [בסתמא] קריבא לגבי חלב, אבל אמר [או הֶראָה שהחלב] לא ניחא ליה - טהור.
[שטמ"ק ד: 'דדעתיה של תינוק' לאו דוקא דעתו של תינוק, אלא דעת האשה
שנותנת חלה להניק את בנה על הטפה המלוכלכת על פי הדד, והוי 'משקה שתחילתן לרצון',
דמכשיר כשאר משקין – תוס']
אכל אוכלין טמאין [ושתה משקין טמאין, שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי
אכילת פרס (משמע במקדש שהה, והיינו דקפריך בגמרא מה לי לישהויי
דקתני 'ושהה') – חייב]:
למה לי שהייה, דקתני 'ושהה'?
אמר רב יהודה: הכי קתני: אכל
אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ושתה רביעית יין ושהה באכילתן ובשתייתן כדי אכילת פרס,
ונכנס למקדש – חייב.
רבי אל[י]עזר אומר [אם פסק בה או אם נתן בו מים כל שהוא – פטור]:
תנו רבנן [ספרא
שמיני פרשתא א משנה א-ב]: (ויקרא י,ט) יין ושכר אל תשת [אתה
ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם] - יכול אפילו כל שהוא, אפילו מגתו?
תלמוד לומר: 'ושכר': אין אסור אלא כדי לשכר;
וכמה 'כדי לשכר'?
רביעית יין בן ארבעים יום (עד ארבעים יום מתוק הוא ולא משכר).
אם כן מה תלמוד לומר 'יין'?
לומר לך שמוזהרין עליו בכל
שהוא, ומוזהרין עליו מגתו (אבל
אינו במיתה עד שישתה רביעית בן ארבעים יום);
רבי יהודה אומר: 'יין' אין לי אלא יין, שאר משכרין
מנין? - תלמוד לומר: 'ושכר';
אם כן מה תלמוד לומר 'יין'?
על היין במיתה ועל שאר משקין [נ"א: משכרין] באזהרה;
רבי אל[י]עזר אומר: 'יין אל תשת ושכר': אל תשתהו כדרך שכרותו, הא אם
הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהוא – פטור'.
במאי פליגי (תנא קמא ורבי יהודה)?
תנא קמא סבר גמרינן 'שכר' [ויקרא
י,ט] 'שכר' מנזיר [במדבר ו,ג:
מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים
לחים ויבשים לא יאכל], ורבי יהודה לא יליף 'שכר' 'שכר' מנזיר;
ורבי אל[י]עזר סבר: מאי 'שכר' -
מידי דהוא משכר.
כמאן אזלא הא דתניא [תוספתא
כריתות פ"א מ"יב]: 'אכל דבילה קעילית (מקום) ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש ושימש* - לוקה'?
*[מתוך תוד"ה ונכנס למקדש משמע דלא גרסינן
'ושימש', וכן בש"ס בנזיר ד. ובסנהדרין ט: וביומא עו. ליתא; אכן בשבועות כג. איתא
'ועבד']
כמאן? - כרבי יהודה.
אמר רב יהודה בר אחותאי: הלכה
כרבי אל[י]עזר, וקרי רב עליה דרבי אל[י]עזר 'טובינא דחכימי'.
רב אחא דהוצל הוה נידרא עלה
דביתהו (שלא ליהנות הימנה); אתא לקמיה
דרב אשי (לאחר אכילה ושתיה), אמר ליה:
זיל האידנא ותא למחר, דרב לא מוקי אמורא עליה (למידרש בפירקא) מיומא טבא (מאחר שעשה שמחת יום טוב שאכל ושתה) לחבריה (עד למחר) משום שכרות.
אמר ליה: והאמר רב 'הלכה כרבי
אלעזר', ומר הוא דקא רמי ביה מיא?
אמר ליה: הא לא קשיא: הא
ברביעית הא ביותר מכדי רביעית (ביותר
מרביעית, אף על גב דרמא ביה מיא – משכר, ואנא יותר מרביעית שתאי).
תנו רבנן [השוה
לספרא שמיני פרשתא א משנה ט]: [ויקרא י,ט: יין ושכר אל תשת ... בבואכם אל אהל מועד [ולא
תמתו...]; פסוק י: ולהבדיל בין הקדש ובין
החול ובין הטמא ובין הטהור פסוק יא:
ולהורת את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה]
'ולהבדיל בין הקודש ובין החול' (ובבואכם להבדיל בין הקדש והחול נמי אל תשת יין ושכר) - אלו דמין וערכין חרמין
והקדשות (גירסת רש"י?: הדמין והערכין
והקדשות, שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן, דדילמא לא שיימי להו שפיר);
'בין הטמא ובין הטהור' - אלו טמאות וטהרות;
'ולהורות' - זו הוראה (של איסור והיתר - שתויי יין אסורין בה);
'את כל החוקים' אלו מדרשות (שדורשין בפירקא - אסור לשתויי יין, שיש בהן הוראה);
'אשר דבר ה'' - זו הלכה;
'ביד משה' - זה תלמוד;
יכול אף המשנה?
תלמוד לומר: 'ולהורות' (לאפוקי משנה, שאין מורין הלכה מתוך משנה, הלכך מותר לשתויי יין לשנות);
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: יכול
אף תלמוד (יהא אסור ללמוד)?
תלמוד לומר: 'ולהורות' (לא אסרתי אלא הוראת הלכה למעשה).
כמאן אזלא הא דתניא: 'יצא
שרץ טמא וצפרדע טהור ששתויי יין מורין בהן הוראה (ששרץ טמא וצפרדע טהור, ואין חוששין, שהרי לכל גלוי)' - נימא רבי יוסי ברבי יהודה
היא (דאמר שתויי יין מותר בגמרא, ואי
אפשר שלא יבין ויורנו משם), ולא רבנן (דאסרו אפילו לשנות בגמרא, וכל שכן שום הוראה)?
אפילו תימא רבנן, ושאני הכא:
דזיל קרי בי רב הוא.
אמר רב: הלכה כרבי יוסי ברבי
יהודה.
והא רב לא מוקים אמורא מיומא
טבא לחבריה משום שכרות (ואמאי
לא דריש בפירקא: כיון דגמרא שרי - כל שכן מדרשות)?
שאני רב, דאורי מורי.
וניקם דלא לורי?
כל היכא דיתיב רב - לא סגי ליה
בלא הוראה (דכולי עלמא בעו מיניה).
משנה:
יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליה
ארבעה חטאות ואשם (מעילה) אחד: טמא
שאכל חלב, והיה נותר, מן המוקדשין, ביום הכפורים (חד משום דאכל קדש בטומאה, וחד משום חלב, וחד משום נותר, וחד משום
יוה"כ);
רבי מאיר אומר: אם היה שבת
והוציאו – חייב!
אמרו לו: אינו מן השם (דאין
חיוב זה משום אכילה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol