דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות יא,ב)
ומדאורייתא מנלן דלא מכחיש ליה
דחייב?
דתנו רבנן: (ויקרא
ד,פסוקים כג,כח) 'או הודע אליו חטאתו': (הודע אליו משמע מעצמו) ולא שיודיעוהו אחרים;
יכול אפילו אין מכחישן?
תלמוד לומר: 'או הודע אליו' מכל מקום';
במאי עסקינן? אלימא בתרין, תרין
ואין מכחישן קרא בעי?
(כריתות יב,א)
אלא לאו בחד, וקתני כי אין
מכחישן מהימן!
שמע מינה.
אמר רבי מאיר: קל וחומר [אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן
הקל?
אמרו לו: מה אם ירצה לומר מזיד הייתי – פטור]:
איבעיא להו: מאי טעמא דרבנן?:
משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש (בדברים
שיש בהם כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר נגד קונו)? או דלמא משום דאמרינן מיגו:
דאי בעי אמר (אם היה רוצה לשקר יכול לומר) 'מזיד
הייתי' פטור (ומה שאמרתי 'לא אכלתי' = 'לא אכלתי שוגג אלא מזיד'), כי אמר נמי 'לא אכלתי' מהימן
ופטור?
ומאי נפקא מינה?
למיפשט מינה לטומאה (כגון אמרו לו "נטמאת ומיד באת למקדש"): דאי אמרת
טעמייהו דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש, לא שנא טומאה חדשה ולא שנא
טומאה ישנה ("אתמול נטמאת והיום
נכנסת"); ואי אמרת טעמיהון דרבנן משום דאמר מיגו היא, פטרי ליה רבנן
מטומאה ישנה, אבל מטומאה חדשה מחייב: מאי טעמא טומאה ישנה? - מיגו דאי בעי אמר
"טבלתי" – פטור, כי אמר נמי "לא נטמאתי" פטור, דאיכא למימר:
מאי 'לא נטמאתי' דקאמר? = 'לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי', אבל טומאה חדשה – מחייב,
מאי טעמא? - דכי אמר נמי 'טבלתי' – מחייב, דאמרו ליה עדים 'השתא נטמאת';
(טומאה חדשה ליכא משום מיגו: ד'טבלתי' ליכא למימר,
דהאמרו לו "בשעת טומאה נכנסת, ואי נמי טבלת - לא העריב שמשך" וטבול יום
הנכנס למקדש בשוגג חייב חטאת, כדאמר במנחות ב'הקומץ רבה' (דף כז:): 'מחוסר כיפורים שנכנס למקדש חייב חטאת ואין צריך לומר טבול יום', וליכא
למימר נמי 'מזיד', דבעינן דליתרץ דיבוריה, ואי הוה אמר להו 'לא נכנסתי' - הוה מתרץ
דיבוריה 'לא נכנסתי שוגג אלא מזיד', אבל כיון דאמר להו "לא נטמאתי", כי
אמר נמי "לא נטמאתי שוגג אלא מזיד" - לא מיפטר מקרבן, דטומאה לא איכפת
לן אי שוגג אי מזיד הוה, דביאת מקדש הואי שוגג[לא הבנתי מדוע; אולי 'כשוגג'?
ואולי 'דביאת מקדש הוי שוגג' למחוק??]).
מאי?
תא שמע: 'אמר לו עד אחד
"נטמאת (ובאת
למקדש)", והוא אומר "לא נטמאתי" – פטור (כדאמר לקמן: והתודה [ויקרא
ה,ה]: מודה בדבר - חייב, שאינו מודה בדבר - פטור);
יכול אפילו שנים?
אמר רבי מאיר: קל וחומר: אם הביאוהו
שנים למיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל?
וחכמים אומרים: אדם נאמן על
עצמו יותר ממאה איש' - שמע מינה טעמייהו דרבנן משום דאמרי אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש!
אמר רבי אמי: לעולם טעמא דרבנן
משום דאמרינן מיגו (ובטומאה
ישנה הוא דפליגי), והכי קתני: 'מתוך שאם רצה לומר
"לא עמדתי בטומאתי" – פטור, הילכך אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש'.
אי הכי (גבי טומאה בהא פליגי: דרבי מאיר לית ליה מיגו, ורבנן אית להו מיגו) - היינו
'חלב' (דמתניתין, ותרתי למה לי)?
מהו דתימא "אכלתי
חלב" (אית להו לרבנן מיגו משום) קמתריץ
דבוריה "לא אכלתי שוגג אלא מזיד", אבל "נטמאת" והוא אומר
"לא נטמאתי" (דליכא
למימר 'לא נטמאתי שוגג אלא מזיד') אימא לא קמתריץ דבוריה - קא משמע לן
הכא נמי (דמיתריץ בגוונא אחריתי:) "לא
עמדתי בטומאתי אבל טבלתי".
תא שמע: '[והיה
כי יאשם לאחת מאלה] והתודה [אשר
חטא עליה] (גבי טומאת מקדש כתיב ב'ויקרא' [ויקרא ה,ה]): מודה בדברים חייב, אין מודה בדברים
פטור: אמר לו עד אחד "נטמאת" והוא אומר "לא נטמאתי" – פטור;
יכול אפילו שנים – מכחישן?
אמר רבי מאיר: אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי
קרבן הקל?
רבי יהודה אומר: נאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש!
ומודים חכמים לרבי יהודה (ופליגי אדרבי מאיר) בחלבין (כגון "אכלת חלב" והוא אומר "לא
אכלתי") ובביאת מקדש (אמרו לו "נכנסת למקדש טמא" והוא אומר
"לא נכנסתי")' - אבל בטומאה (כגון היכא דאמר "לא נטמאתי") לא מודו לו (ולא סבירא להו דפטור; אלמא טעמייהו דרבנן משום מיגו
דמיתריץ דיבוריה, כגון "לא עשיתי שוגג אלא מזיד", אבל גבי "לא
נטמאתי" - דליכא למימר "לא נטמאתי" - לא מודו לרבי יהודה, ואיפשיט
בעיין דטעמא משום מיגו ותו לא מידי); (וקפריך הש"ס:) במאי (טומאה) עסקינן (דליכא
מיגו)? אילימא
(כריתות יב,ב)
בטומאה ישנה (האיכא מיגו:) מאי שנא חלבין וביאת מקדש, דמודו ליה,
דאם רצה יאמר "מזיד הייתי"? טומאה ישנה נמי מתרץ דיבוריה, דאם רצה יאמר
"לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי" (ואמאי
לא מודו ליה בישנה)?!
אמר רבינא: לעולם בטומאה ישנה (דלית בה מיגו), וכגון דאמרי ליה עדים: "( נטמאת אתמול ו)אכלת קדשים (היום) בטומאת הגוף (ונתחייבת
חטאת)", והוא אמר להון "לא נטמאתי" (ואכחשינהו בין באכילה בין בנגיעה דלא אכל ולא נגע
קדשים בטומאה)! דהכא לא מתריץ דיבוריה: דליכא למימר "לא עמדתי בטומאה אבל
טבלתי" (ואי הדר ואמר השתא: "'לא
נטמאתי' דקא אמינא = לא עמדתי בטומאה, שטבלתי") - מאי אמר להון? 'טבלתי
ואכלתי'? - כי אמר להון הכי (לא
קא מכחיש להו למיפטר מקרבן ולא מאכילה דאית בה קרבן, ומנגיעה דלית בה קרבן לא
מכחיש להו, [אלא]) איתכחש ליה
דבוריה קמא מיהא בטומאת מגעו (ובאיסורא
קמא קאי מיהא בטומאת מגע, ומשום הכי אין נאמן בטומאה).
לישנא אחרינא: מודים חכמים לר"י בחלבין ובביאת מקדש דשייך בהו
קרבן, אבל בטומאה גרידתא - בלא ביאת מקדש, דליכא קרבן - לא מודו ליה:
בטומאה. ונגע בטהרות:
ובמאי עסקינן אי בטומאה ישנה כו'. אלא מדפסיק ותני דלא
מודו ליה בשום טומאה - שמע מינה טעמא לאו משום מיגו, דהא בטומאה ישנה איכא מיגו,
אלא טעמא משום דאדם נאמן על עצמו, הילכך היכא דאיכא קרבן הכי, אבל בטומאה גרידתא
לא:
אמר רבינא לעולם. טעמא משום מיגו; בחלבין ובביאת
מקדש איכא מיגו ד'לא נכנסתי שוגג אלא מזיד', וגבי טומאה דלא מודו ליה - משום דליכא
מיגו, ואף על גב דשייך ביה קרבן; ואיכא טומאה ישנה דלית בה מיגו, כגון אמרו לו
אכלת קדשים כו':
אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה.
אמר רב יוסף: לא אמרה (לא אמר רבי יהודה שהוא נאמן וטהור) אלא (לאכול טהרות) בינו לבין עצמו (אבל לפני אחרים - לא יאכל, דלמא אתי לזלזולי בטהרות) ולעצמו (נאמן לאכול טהרות שהוא נוגע, דאדם נאמן על עצמו, אבל לאחרים לא יאכילם).
אמר ריש לקיש: מודה רבי מאיר
לחכמים שאם אמרו לו שנים "בעלת שפחה חרופה", והוא אומר "לא
בעלתי" – מהימן: דאי בעי אמר להון "לא גמרתי ביאתי". (אבל מיגו דמתניתין לא אמר, דנוח לו לשקר לומר 'לא
אכלתי' מעשות רשע ולומר מזיד היה.)
אמר רב ששת: מודה רבי מאיר
לחכמים בנזיר טמא שאמרו לו שנים "נטמאת", והוא אומר "לא
נטמאתי" – פטור: דאי בעי אמר "נשאלתי על נזרי (ובהיתר נטמאתי)" (והכי קאמינא: 'לא נטמאתי בעודי בנדרי').
אמר אביי: מודה רבי מאיר לחכמים
שאם אמרו לו שנים "יודע אתה בעדות פלוני (והוא השביעו ולא הודה, וחייב אתה קרבן שבועת העדות)", והוא אומר "לא
ידעתי" – פטור: דאי בעי אמר "לא נתכוונתי לעדות" (מיגו דמצי למיפטר נפשיה בהיתרא ולומר: מאי 'לא ידעתי'
דקאמינא? = לא נתכוונתי להיות עד).
שטמ"ק
ד]: לא נתכוונתי לעדות: והלשון תמוה, דרוב עדויות
לא בעו כוונה, דאין צריך לומר "אתם עדי" אלא בהודאה, אבל בכל שאר עדויות
אם ראו הדבר אף בלא כוונת העדות יכולין להעיד, ואם כן אמאי פטורכיון שרואי להעיד –
הרא"ש ז"ל.
רבנו גרשום [מודפס בדף יד,א: ... לא נתכוונתי לעדות לא שמתי דעתי
להיות זוכר אם לאו, הלכך אין עדותן עדות, ונאמן הוא ]
תוספות ישנים ד"ה לא נתכוונתי להעיד: מכאן אמר רבי וכן דן הלכה
למעשה: דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו לשום עדות –
אין בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בפהי בית דין.
אכל חלב וחלב (שני זיתי חלב) בהעלם אחת [אינו חייב אלא אחת]:
מתקיף לה רבי זירא: אמאי אינו
חייב אלא חטאת אחת? והא שני זיתי חלב אכל?
אמר ליה אביי: העלמות מחלקין,
והכא העלם אחד הוא דאיכא.
איכא דמקשי ליה הכי: טעמא דהעלם
אחת, הא בשתי העלמות חייב שתים; אמאי? שם חלב אחד הוא!
אמר ליה אביי: העלמות מחלקין.
אכל חלב ודם פיגול ונותר [בהעלם אחת]
חייב [על כל אחת ואחת;
זה חומר במינין הרבה ממין אחד;
וחומר במין אחד ממינין הרבה: שאם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלם
אחת ממין אחד – חייב, משני מינין – פטור]:
'ממין אחד חייב' (אסיפא דמתניתין קאי, דקתני: שני חצאי זיתים ממין אחד
חייב) – פשיטא!?
אמר ריש לקיש: משום בר תוטיני,
כגון שאכלו בשני תמחויין, ואליבא דרבי יהושע, דאמר (לקמן בהאי פירקא) 'תמחויין מחלקין'; מהו דתימא כי אמר
רבי יהושע - לא שנא לקולא (כגון:
אכל שני חצאי זיתים בשני תמחויין - לא מצטרפין) ולא שנא לחומרא (דאם אכל שני זיתים בשני תמחויין בהעלם אחד חייב שתים)? קא משמע
לן דחייב (ממין אחד חייב אפילו בשני תמחויין,
ולא פליג רבי יהושע), אלמא לחומרא אמר, לקולא לא אמר.
איכא דאמר על סיפא: 'משני
מינין פטור' (ומדסיפא
דאין מצטרפין מיירי במין אחד ושני תמחויין, מכלל דרישא דקתני 'ממין אחד חייב' -
דמצטרפין - מין אחד ותמחוי אחד קאמר) - פשיטא!?
אמר ריש לקיש משום בר תוטיני:
כגון שאכלו בשני תמחויין, ואליבא דרבי יהושע, דאמר 'תמחויין מחלקין'; דמהו דתימא
כי אמר רבי יהושע - לחומרא אמר, לקולא לא אמר - קא משמע לן משני מינין פטור.
מאי 'משני מינין'? ממין
אחד הוא, ואמאי קרי ליה 'שני מינים'? - משום דאכלו בשני תמחויין, וקתני
פטור! אלמא לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא קאמר רבי יהושע!
מדסיפא מין אחד ושני תמחויין -
רישא מין אחד ותמחוי אחד - פשיטא!?
אמר רבינא: כגון שהיתה לו ידיעה
בינתיים, ואליבא דרבן גמליאל, דאמר 'אין ידיעה לחצי שיעור (אכל חצי שיעור ונודע - לא הויא ידיעה לחלק: דאם חזר ואכל חצי שיעור -
מצטרפין)', דתנן [שבת פ"יב מ"ו]: 'הכותב שתי אותיות (הויא מלאכה בשבת) בשתי העלמות אחת שחרית ואחת
ערבית: רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין': רבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי
שיעור, ורבנן סברי יש ידיעה לחצי שיעור.
משנה:
כמה ישהא באוכלין (לשני חצאי זיתים, דאמר מצטרפין)?
כאילו אוכל קליות (משערין אותן כאילו נתפררו לפירורין דקין כקליות, ואוכלן
אחת אחת; וכשיעור אותה שהייה - מצטרפים) - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: עד שישהא מתחלה
ועד סוף כדי אכילת פרס ('פרס'
מפרש בעירובין (פ"ח מ"ב; שם דף פב:?; כתובות סד,ב; ראה פרה
פ"א מ"א) : 'ככר שהוא משלש לקב חציה לבית
המנוגע'; חצי ככר הוא 'פרס' לשון פרוסה, והוא ארבע ביצים) – חייב.
אכל אוכלין טמאין (נפסל גופו מן התרומה אם אכל חצי פרס, כדאמרינן
בעירובין בפרק 'כיצד משתתפין' (עירובין פ"ח מ"ב) 'וחצי חציה לפסול את הגויה') ושתה משקין טמאין,
שתה רביעית יין ונכנס למקדש (ארביעית יין קמהדר, דמשום אוכלין טמאין לא מחייב אביאת
מקדש) ושהה כדי אכילת פרס – חייב;
רבי אל[י]עזר אומר: אם פסק בה (גירסת רש"י: אם הפסיק בה: שלא שתה בבת אחת רביעית
יין) או אם נתן בו מים כל שהוא – פטור.
גמרא:
איבעיא להו: רבי מאיר - לחומרא
קאמר או לקולא קאמר?: לחומרא קאמר, והכי קתני: 'כאילו אוכל קליות (אחת אחת בסמוך זו לזו - בההוא משערים: שאם אכל כחצי
זית והפסיק ולאחר אותה שעה אכל חצי זית אחר)' דאפילו כוליה יומא, ואף על גב דמתחלה
ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס, כיון דמשכיה אכילתיה (בסמוך זו לזו מצטרפין, ואפילו הוי האי שיעורא כולי יומא) – מחייב,
ואמרו ליה רבנן דעד שישהא בכדי אכילת פרס - הוא דחייב, יותר מכדי אכילת פרס פטור?
או דלמא לקולא קאמר (דבהא
סבירא ליה כרבנן דבטפי מאכילת פרס לא מצטרף), דהכי קתני (ולהכי מדמי לקליות): 'כאילו אוכל קליות' והוא דלא
איפסיק ביני וביני (אלא
כאכילת קליות - שדרכן לאוכלן זו סמוך לזו – מצטרף), אבל דאיפסיק ביני וביני - אף
על גב דמתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס – פטור (לא מצטרף אפילו בכדי אכילת פרס), ואמרו ליה רבנן: כיון דמתחלה ועד סוף
בכדי אכילת פרס הוא – חייב?
תא שמע: 'וחכמים אומרים עד
שישהא בכדי אכילת פרס מתחלה ועד סוף'
(כריתות יג,א)
אי אמרת בשלמא רבי מאיר לחומרא (דאפילו ביותר מכדי אכילת פרס מחייב), היינו
דקתני (דקאמרי ליה רבנן) '(לעולם אינו חייב ביותר מכדי אכילת פרס אלא) עד
שישהא': עד דשהי דיליה כדי אכילת פרס (עד
שתהא שהיית אכילתן כשיעור פרס), אלא אי אמרת רבי מאיר לקולא (דאפילו בכדי אכילת פרס לא מצטרף אם הפסיק בינתיים), (ורבנן בעו לאחמורי – מאי 'עד שישהא'?) 'וחכמים
אומרים: אם שהה (כדי
אכילת פרס - חייב)' מיבעי ליה (ומשמע אף על גב דהפסיק)! אלא לאו שמע מינה רבי מאיר לחומרא?
שמע מינה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol