דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות י,ב)
משנה:
מה בין שפחה לבין כל העריות?
שלא שוותה להן לא בעונש ולא
בקרבן: שכל העריות בחטאת ושפחה באשם;
כל העריות בנקבה (כל חטאת יחיד - נקבה היא דהיינו כשבה או שעירה) ושפחה בזכר
[אשם];
כל העריות אחד האיש ואחד האשה
שוין במכות ובקרבן (אם
מזידין - שניהן לוקין, כדקיימא לן: איש או אשה כי יעשו מכל
חטאת האדם ... [ואשמה הנפש ההוא]
[במדבר ה,ו] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל
העונשין, ואם שוגגין שניהם מביאין קרבן, דבתרווייהו כתיב כרת במזיד, דכתיב ונכרתו הנפשות העושות [ויקרא
יח,כט], וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת), ובשפחה לא השוה לא האיש לאשה
במכות ולא השוה אשה לאיש בקרבן (שהאשה
לוקה והאיש באשם כדמפרש בגמרא);
כל העריות עשה בהן את המערה
כגומר [במסכת יבמות בפרק הבא על יבמתו (דף נג)] (ובשפחה אינו חייב אלא על גמר ביאה, דשכבת
זרע כתיב בה [ויקרא יט,כ]:
שראויה להזריע);
וחייב (בכל העריות) על כל ביאה וביאה (ובשפחה אמרו לעיל בפירקין (דף ט:) שמביא קרבן אחד על ביאות הרבה);
זו חומר החמיר בשפחה:
(כריתות יא,א)
המשך המשנה:
שעשה בה את המזיד כשוגג;
איזו שפחה?
כל שחציה שפחה וחציה בת חורין,
שנאמר [ויקרא יט,כ:
ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש] והפדה לא נפדתה [או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] - דברי רבי יהודה;
רבי ישמעאל אומר: זו היא שפחה
ודאית (גמורה);
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל
עריות מפורשות (שהן בנות חורין), ושיור אין
לנו (וזו ודאי משונה היא:) אלא חציה
שפחה וחציה בת חורין.
גמרא:
מנלן דהיא לקי והוא לא לקי?
דתנו רבנן: [ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה
שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה] בקורת תהיה [לא יומתו כי לא חפשה] - מלמד שהיא לוקה;
יכול שניהן לוקין?
תלמוד לומר 'תהיה': היא לוקה והוא אינו לוקה.
ומנין דהדין 'בקורת' לישנא
דמלקות הוא?
אמר רב יצחק: תהא בקראי (תהא בקריאה), כדתניא [דומה
למשנה מכות פ"ג מ"יד]: 'גדול הדיינין מקרא, שני מונה, שלישי אומר "הכהו"'
(שהן קורין עליה והפלא ה' את מכותך [דברים
כח,נט] שכן קורין על הלוקין [במסכת
מכות (דף כב:)])
רב אשי אומר: בביקור תהיה (שאם אינה יכולה לקבל ארבעים - אומדין אותה בבקור
ובמחשבה), כדתנן [מכות פ"ג מ"יא]: 'אין אומדין אותו אלא מכות
הראוין להשתלש' (כגון
י"ח או כ"א או כ"ד: שהיו מכין אותו שתי ידות מלפניו ואחת מאחריו,
ומקרא ילפינן לה במסכת מכות (דף כג.)).
תנו רבנן: 'בזמן שהאשה לוקה (שגדולה היא ובת עונשין היא) - האיש מביא קרבן; אין האשה
לוקה - אין האיש מביא קרבן'.
מנלן?
אמר רבא: דכתיב (ויקרא
יט,כ-כא)
ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חופשה לא
נתן לה [בקורת תהיה לא יומתו כי לא חפשה פסוק
כא והביא את אשמו לה' אל פתח אהל מועד איל אשם] - מכדי עד הכא באיש קא משתעי
קרא!: נכתוב 'והביא
את אשמו לה''
ולבסוף לכתוב 'בקורת
תהיה', אמאי כתב
רחמנא ברישא 'בקורת
תהיה' ולבסוף כתב
'והביא את
אשמו לה''? - הכי
קאמר: אם
בקורת תהיה היא - והביא [הוא] את אשמו לה'', ואם לא תהיה בקורת - לא יביא הוא את
אשמו.
(מהדר אמתניתין, דקתני 'לא השוה אשה לאיש לקרבן') אימא הוא
מעטיה קרא (ממלקות, דכתיב תהיה), אבל (אימא) היא תילקי
ותיתי קרבן?
'והביא את אשמו לה'' כתיב.
אמר רב יצחק: לעולם אינו חייב
אלא על שפחה בעולה בלבד, שנאמר 'והיא שפחה נחרפת לאיש'
ומאי משמע דהאי נחרפת לישנא
דשנויי (שנשתנית מברייתה) הוא?
דכתיב (שמואל ב
יז,יט) [ותקח האשה ותפרש את המסך על פני הבאר] ותשטח עליו הריפות [ולא נודע דבר]
ואיבעית אימא: (משלי
כז,כב) אם
תכתוש האויל במכתש בתוך הריפות בעלי [לא תסור מעליו אולתו] (דבר שנשתנה על ידי כתישה, וכאן נמי על ידי אבר: שמש דש).
ויתנו ידם להוציא נשיהם
ואשמים איל צאן על אשמתם (פסוק הוא בספר עזרא [עזרא
י,יט]); אמר רב חסדא: מלמד שכולן שפחות חרופות בעלו.
איזוהי שפחה [כל שחציה שפחה וחציה בת חורין, שנאמר 'והפדה
לא נפדתה' - דברי רבי יהודה; רבי ישמעאל אומר: זו היא שפחה ודאית;
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עריות מפורשות, ושיור אין לנו אלא חציה שפחה וחציה בת
חורין]:
תנו רבנן [ספרא
קדושים פרשתא ב פרק ה משנה ב]: '[(ויקרא
יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או
חופשה לא נתן לה בקורת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] 'והפדה' - יכול כולה? - תלמוד לומר: 'לא נפדתה';
יכול לא נפדתה? תלמוד לומר: 'והפדה'! הא כיצד? פדויה ואינה פדויה (והפדה לא נפדתה
משמע: פדויה ואינה פדויה): חציה שפחה וחצייה בת חורין, ומאורסת
לעבד עברי - דברי רבי עקיבא;
רבי ישמעאל אומר: בשפחה כנענית
הכתוב מדבר, ומאורסת לעבד עברי;
אם כן מה תלמוד לומר 'והפדה לא נפדתה'?
דברה תורה כלשון בני אדם.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: כל
עריות מפורשות לנו משוייר מ'שאר' [לשון
הספרא שם, ואולי הכונה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה
אני ה' – ויקרא יח,ו, שהוא הפסוק הפותח את פרשת
העריות, והכוונה לכל הפרשה]; אין לנו אלא חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי;
אחרים אומרים: 'לא יומתו כי לא חופשה' - בשפחה כנענית הכתוב מדבר,
ומאורסת לעבד כנעני'.
לרבי ישמעאל, בשלמא 'והפדה לא נפדתה' כדקתני: דברה תורה כלשון בני
אדם, אלא דקתני 'מאורסת לעבד עברי' – מנלן?
(בשלמא לרבי עקיבא, דמוקי לה בחציה בת חורין - לא בעיא
קרא, דאיכא למימר 'מדחייב עלה רחמנא ודאי מאורסת היא מישראל, דהא תפסו לה קדושין,
הילכך איכא למימר לעבד עברי נתקדשה, שהרי רבו מוסרה לו בעל כרחו, כדמפרש בקדושין (דף
יד:), ולא לעבד כנעני, שהרי אסורה לו! אלא לרבי ישמעאל,
דאמר שפחה גמורה, מאורסת לעבד עברי מנא ליה? דילמא לעבד כנעני, דהא לדידיה שריא טפי
מעברי?)
דכתיב: 'כי לא חופשה' - מכלל דהוא חופש;
רבי אלעזר בן עזריה היינו רבי
עקיבא?
לרבי ישמעאל קאמר: לדידי בעלמא
כוותיך סבירא ליה, דדברה תורה כלשון בני אדם, והכא שאני: מכדי כתיב ליה קרא
'כי לא חופשה', 'והפדה לא נפדתה' למה לי? - שמע מינה להכי אתא: לחציה שפחה וחציה
בת חורין;
לאחרים בשלמא 'והפדה לא נפדתה'
- קסבר דברה תורה כלשון בני אדם, אלא הא דעבד כנעני מנלן?
אמר קרא 'כי לא חופשה': אם אינו
ענין לדידה (דהא כתיב (ויקרא יט,כ) והפדה לא נפדתה) - תנהו ענין לדידיה.
משנה:
כל עריות, אחד גדול ואחד קטן -
קטן פטור; (אם האחד גדול: או האיש או האשה - האחד
חייב והאחד פטור; ובשפחה אינו כן, ובגמרא מפרש לה;)
אחד ער ואחד ישן - ישן פטור;
אחד שוגג ואחד מזיד - שוגג
בחטאת ומזיד בהכרת (ובשפחה,
נהי דאם הוא מזיד והיא שוגגת דפטורין, הואיל ואינה לוקה, כדאמרינן לעיל בקורת תהיה ... והביא את אשמו, ואי לא – פטורין; מיהו אם
הוא שוגג והיא מזידה - היא במלקות והוא באשם, כדאמרינן בהאי פירקא: דשוגג ומזיד
שוין בבא על השפחה).
גמרא:
והכא חייב קטן (בתמיה: וכי קטן חייב בשפחה)?
אמר רב יהודה: הכי קתני: כל
עריות, אחד גדול ואחד קטן - קטן פטור וגדול חייב, והכא - גדול נמי פטור; מאי טעמא?
דהא מקשיין אהדדי (כדאמרן
לעיל: אם אין האשה לוקה - אין האיש מביא אשם).
'כל עריות, אחד ניעור ואחד
ישן ישן - פטור' - וכאן ישן נמי חייב (וכי
ישן חייב, בתמיה)?
אמר רב יהודה אמר רב: הכי קתני:
כל עריות, אחד ניעור ואחד ישן - ישן פטור וניעור חייב, וכאן אפילו ניעור פטור; מאי
טעמא? דמקשיין אהדדי.
תני תנא קמיה דרב ששת: עשו גומר
כמערה, מתכוין כשאין מתכוין, כדרכה כשלא כדרכה, ניעור כישן.
אמר ליה: מאי קאמרת? אי בשפחה
חרופה קתני, אמאי 'עשו גומר כמערה'? גומר בשפחה חרופה מיחייב, מערה לא מיחייב (דשכבת זרע כתיב בה)! ותו: 'מתכוין כשאינו מתכוין'? אי
מכוונה מיחייבא, אי לא - לא מיחייבא (דשכבת זרע בעינן, ושאינו מתכוין, כגון: נפל
מן הגג ונתקע - אין ראוי להזריע)!? 'וכדרכה כשלא כדרכה' נמי: כדרכה
בשפחה חרופה מיחייב, ושלא כדרכה לא מיחייב, מאי טעמא? – 'שכבת זרע' כתיב [(ויקרא
יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא
נפדתה או חופשה לא נתן לה בקורת תהיה לא יומתו כי לא חפשה]! ומאי 'ניעור כישן'? ואי בשאר עריות קא
תני, עשו גומר כמערה!?
(כריתות יא,ב)
איפכא איבעי ליה למיתני ('עשו מערה בעריות חייב כגומר, שלא כדרכה חייב כבכדרכה,
דמשכבי אשה כתיב (ויקרא
יח,כב; כ,יג))!
אמר ליה: איסמייה?
אמר ליה: לא, הכי קתני: 'עשו
גומר שלא כדרכה בשפחה חרופה' דלא מיחייבי – 'כמערה כדרכה'; - ד'שכבת זרע' כתיב;
'מתכוין שלא כדרכה בשפחה'
- דפטורין – 'כאינו מתכוין' ד'<שכבת זרע' כתיב;
'ניעור שלא כדרכה בשפחה'
- דפטורין – 'כישן'; מאי טעמא? – ד'שכבת זרע' כתיב;
נמצא מתכוין והמערה בשפחה (שהערה בה בכוונה – פטור, דהעראה בשפחה פטור) כשאין
מתכוין בכל עריות; (העראה
- פלוגתא היא (בסנהדרין, ב'ארבע מיתות') (דף נה): איכא למאן דאמר העראה זו נשיקה, ואיכא למאן דאמר זו הכנסת עטרה.)
ישן כדרכה כישן דעריות; נמצא
ניעור שלא כדרכה בשפחה כישן דכל עריות.
הדרן עלך ארבעה מחוסרי כפרה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כריתות פרק שלישי אמרו לו
(כריתות יא,ב)
משנה:
אמרו לו "אכלת חלב" -
מביא חטאת (מפרש בגמרא);
עד אומר "אכל" ועד
אומר "לא אכל", אשה אומרת "אכל" ואשה אומרת "לא
אכל" - מביא אשם תלוי;
עד אומר "אכל" והוא
אומר "לא אכלתי" – פטור;
שנים אומרים "אכל"
והוא אומר "לא אכלתי" - רבי מאיר מחייב;
אמר רבי מאיר: אם הביאוהו שנים
לידי מיתה חמורה (כגון
אם העידו בו שהרג את הנפש), לא יביאוהו לידי קרבן הקל?
אמרו לו: מה אם ירצה לומר מזיד
הייתי – פטור (אם היה רוצה לפטור עצמו בשקר היה
יכול לומר מזיד היה ומזיד פטור)!
אכל חלב וחלב בהעלם אחת - אינו
חייב אלא אחת;
אכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם
אחת - חייב על כל אחת ואחת;
זה חומר במינין הרבה ממין אחד;
וחומר במין אחד ממינין הרבה:
שאם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלם אחת ממין אחד – חייב, משני מינין –
פטור.
גמרא:
קתני 'אמרו לו אכלת חלב מביא
חטאת'; 'אמרו' כמה הויין? – תרין, והוא - מה אמר להון? אלימא דשתיק ולא קמכחיש
להו, אלא על שתיקה דתרין הוא דמביא חטאת, על שתיקה דחד - לא;
אימא מציעתא: 'עד אומר
"אכל" והוא אומר "לא אכלתי" - פטור' - טעמא דמכחיש ליה,
אבל שתיק מיחייב, וכל שכן תרי!
אלא דקמכחיש להו; ומני? - רבי
מאיר היא, דאמר ('אם
הביאוהו שנים כו', [כלומר:]) הכחשה דבי תרי לאו הכחשה היא; אבל
לרבנן – פטור;
ומאי קמשמע לן?: מסיפא שמעת
מינה (דקתני 'שנים אומרים אכל כו')?
הא קמשמע לן (הכי קאמר סיפא): דבר זה (ששנינו למעלה 'אמרו לו "אכלת כו' מביא חטאת' - לאו
דברי הכל היא אלא) מחלוקת רבי מאיר ורבנן, (שרבי מאיר אומר 'אם הביאוהו שנים כו' וחכמים
אומרים כו', וסיפא מפרש לרישא) והוא - דקמכחיש להו.
איכא דאמרי (הכי פריך הש"ס): 'אמרו לו' - נמי חד
קרי ליה, דתנן [יבמות פ"י מ"א]: 'האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו
ואמרו לה "מת בעליך", ונישאת, ואחר כך בא בעלה - תצא מזה ומזה',
דקיימא לן דאפילו בחד, - ממאי - מדקתני סיפא 'נישאת שלא ברשות - מותרת לחזור לו'
(לראשון, ועל פי עדים: שאמרו לה
שנים "מת בעליך", ולפיכך מותרת לראשון, שהרי אנוסה היא: ששנים אמרו לה,
דאונס - בישראל שרי)
מאי 'שלא ברשות' = שלא ברשות בית דין ועל פי עדים; מכלל דרישא (דקתני 'תצא מזה ומזה' = שנשאת) ברשות בית
דין ובעד אחד (דהוה לה למידק יפה אם מת, דהאי
דשריוה רבנן לאנסובי על פי עד אחד - משום 'דדייקא ומנסבא': דמתוך חומר שהחמרת עליה
בסופה: דתצא מזה ומזה - הקלת עליה בתחלתה, כדאמר במסכת יבמות (דף
פח.); ואמטו להכי נשאת על פי עד אחד; והיא גופה לא דייקא,
ואישתכח דלא מת - תצא מזה ומזה, כדאמרינן במסכת סוטה (דף כז:): ''ונטמאה' 'ונטמאה' שני פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל')! אלמא גבי
עד אחד קתני 'אמרו', והכא נמי, דקתני 'אמרו לו' - משמע אפילו עד
אחד;
והוא מאי קאמר? אלימא דקא מכחיש
ליה - מי מייתי? והא קתני מציעתא: 'עד אחד אומר "אכל" והוא אומר
"לא אכלתי" – פטור'! אלא דשתיק! ממציעתא שמע מינה, דקתני: 'עד
אחד אומר ["אכל" והוא אומר "לא אכלתי" – פטור]; טעמא - דקא מכחיש ליה, אבל שתק מישתק
– חייב!
לעולם דלא מכחיש ליה, והכי קתני
(מתניתין): 'אמרו לו "אכלת
חלב" - מביא חטאת; במה דברים אמורים? – דשתיק, אבל מכחיש ליה (כגון: עד אמר "אכל" והוא אמר "לא
אכלתי") – פטור.
ומדאורייתא מנלן דלא מכחיש ליה
דחייב?
דתנו רבנן: (ויקרא
ד,פסוקים כג,כח) 'או הודע אליו חטאתו': (הודע אליו משמע מעצמו) ולא שיודיעוהו אחרים;
יכול אפילו אין מכחישן?
תלמוד לומר: 'או הודע אליו' מכל מקום';
במאי עסקינן? אלימא בתרין, תרין
ואין מכחישן קרא בעי?
(כריתות יב,א)
אלא לאו בחד, וקתני כי אין
מכחישן מהימן!
שמע מינה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .