דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות ט,ב)
איבעיא להו:
(כריתות י,א)
בטומאה מה לי אמר רבי יהודה (מי אית ליה מלאת לשני לענין ימי טוהר)? מי אמרינן
'עד כאן לא קאמר ליה רבי יהודה ולד שני כמאן דליתיה דמי אלא לענין קרבן: כיון דלא
יצאה שעה שראויה להקריב בה קרבן, הואיל וכן ולד שני כמאן דליתיה דמי (לענין קרבן הוא דלית ליה מלאת לשני, הואיל ובתוך זמן
קרבן ראשון נולד), אבל לענין טומאה וטהרה אימא סבירא ליה
כמאן דאיתיה דמי (מונה
לעצמו לבד אותן של ראשון, ונקראין ימי הטומאה על שמו, ומסולקין ממלאת של ראשון), ומפסקא
טומאה דשני (את ימי טוהר של ראשון), וממלא
יומי טהרה דראשון (דהא
מלאת דראשון אי אפשר דלא מלינן ליה לרבי יהודה, דהוא עיקר), והדר מונה יומי טהרה לשני? או
דלמא לרבי יהודה חומרא הוא דאית ליה (לאפושי
לקרבנות, ויהיב ימי טומאה וימי טהרה לשני משעת לידתה ואילך, ומעוכבת לאכול בקדשים
עד מלאת ימי טומאה וטהרה), אבל הכא קולא הוא, וקולא לית ליה (להיות ימי הטומאה נקראין על שמו דשני להיות גומרין
השלמה לראשון תחתיהן? דלהאי מילתא נמי כמאן דליתיה דמי, וימי טוהר דראשון לא
ממלינן, ותימלי לשני ימי טוהר אחריני תחתיהן: דהא מילתא קולא היא להאריך טוהר
דמיה, וקולא לית ליה)? (והא ליכא למימר דליהוי שני בטל לגמרי מתורת מלאת, דהא נמי קולא היא: דהא
אם כן מכשרת לאכול טבולת יום בקדשים! ועל כרחיך בעית למיתב ימי טוהר לשני, הלכך אי
יהבת לראשון השלמת ימי טוהר - קולא היא!?)
אמר רב הונא מסורא: תא שמע [תוספתא
פסחים פ"ז מ"ז]: 'יולדת - שוחטין (את הפסח) וזורקין עליה ביום ארבעים לזכר (קסלקא דעתא ביום ארבעים דימי טוהר דזכר) וביום
שמונים לנקבה'
(והוינן בה) עד כאן טמאה היא (דמחוסרת כפרה)!? ואמר רב חסדא: הא מני? - רבי יהודה
הוא, דאמר ולד שני כמאן דליתיה דמי (ומוקים
הא מתניתא ביולדת תאומים: היום אחד ושני למחר, דארבעים דשני הוי ארבעים ואחד
לראשון, והיום ראויה להביא קרבנה על הראשון, ואשמועינן דשוחטין עליה ואפילו מחוסרת
כפרה, ולאחר שחיטת פסחה תביא כפרתה ותאכל לערב פסחה אלמא ולד שני כמאן דליתיה
להיות מעכב עליה שתהא מונה לו וימשכו ימי טוהר שלה עד למחר), ואי אמרת בטומאה סבירא ליה
לרבי יהודה ולד שני כמאן דאיתיה דמי (לגרום
ימי טומאה שלו השלמה לימי טוהר של ראשון) - היכי שחטינן עלה ביום ארבעים? לאורתא
נמי לא מציא אכלה (שהולד
השני גרם להאריך ימי טוהר של ראשון יום אחד: שהרי שמיני לראשון הוא שביעי לשני,
ומימי טומאתו הוא, והפסיק מניינו של ראשון, וצריכה להשלימו, ועד יום ארבעים ושנים
לראשון אינה ראויה להביא כפרתה)!? אלא לאו שמע מינה לטהרה ולטומאה
סבירא ליה לרבי יהודה ולד שני כמאן דליתיה דמי (ועולין ימי טומאה וטהרה שלו למנין ימי טוהר של ראשון)?
לעולם אימא לך: לטומאה ולטהרה
סבירא ליה לרבי יהודה דולד שני כמאן דאיתיה דמי, וכי תניא ההיא (וההיא ברייתא - לאו בולד שני מיתוקמא, אלא בכל ולדות
דעלמא) - (ודקשיא
לך 'הא לאורתא נמי מחוסרת כפורים היא') בפסח הבא בטומאה (דנטמא רוב הקהל ואישתראי טומאה לגביה).
ומי אכלה? והתנן 'פסח הבא
בטומאה - לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות' (דכי אישתראי טומאה בצבור - לגבי טומאת מת אישתראי, דכתיב (במדבר
ט,י) איש כי יהיה טמא לנפש וגו' [ועשה פסח לה']
ועלה דרשינן פסחים (דף סו:): איש נדחה לפסח שני, ואין
צבור נדחין, אלא עושין בטומאה)?
ההיא לא אכלי - כי לא טבילן (דלא פסקו מזיבה, או פסקו ולא ספרו שבעה ולא טבלו); (אבל) כי תניא ההיא ד'שוחטין וזורקין עליה'
(יולדת ביום ארבעים) - דהא טבלה
(היא טבלה בשמיני ללידתה)!
אי הכי (אמאי נקט קיום ארבעים לזכר או שמונים לנקבה?) - משמיני דיליה הוא דחזיא (משמיני ללידתה נמי חזיא)!?
משמיני לא חזיא: קסבר טבול יום
דזב - כזב דמי.
אי הכי - ביום ארבעים נמי לא
חזיא (אפילו לאורתא: דהא מיחסרא כפרה)! (וקסלקא דעתא מחוסר כפורים דזב - כזב דמי, ואינו אוכל
בפסח הבא בטומאה.)
לאיי! ביום ארבעים חזיא: קסבר
מחוסר כפורים דזב - לאו כזב דמי.
ולרבא, דאמר (בשחיטת
קדשים בתחילת פרק שני (דף יז:)) מחוסר כפורים דזב כזב דמי - הא מתנייתא
היכי מתרץ לה?
אמר רב אשי: (רבא לא מתרץ לה ביום ארבעים דימי טוהר כלל, אלא) רבא מתרץ
לה ביום ארבעים ליצירת זכר וביום שמונים ליצירת נקבה (ביולדת ביום ארבעים להריונה, וילדה זכר - שוחטין עליה בו ביום), ורבי
ישמעאל היא, דאמר (בפרק
'המפלת חתיכה' (נדה ל.)) 'לזכר (בריית[ו]) ארבעים
ואחד, לנקבה שמונים ואחד'!
סוף סוף תיפוק לי דטמאה היא
משום נדה!?
בלידה יבישתא (בלא דם).
אי הכי מאי למימרא?
מהו דתימא אי אפשר לפתיחת הקבר (רחם) בלא דם - קא משמע לן דאפשר לפתיחת הקבר
בלא דם [ביום הארבעים להריון].
אמר רב שמעיה: תא שמע: '[ויקרא יב,ה: ואם נקבה תלד וטמאה
שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה] '[ו]ששים' - יכול בין רצופין (כגון שלא הפילה בינתיים) בין מפוזרין (כגון
אם הפילה לסוף חמישים וארבעה [יום ללידה ראשונה]:
יכול יפסיקו לה טומאת הנפל וישלימו לה ששים יום של טהרה ללידה הראשונה, לבד מימי
טומאת הנפל המפסיקין בינתיים)? - תלמוד לומר:
'יום': מה יום רצוף (אם
טמא – טמא, ואם טהור - טהור) - אף ששים כולן
רצופין (לטהרה)'; - מני? אלימא רבנן, מי אית
לרבנן מפוזרין (הא מוולד שני מניא, ולא משלמו ימי
טוהר דראשון, אלא אחר אחרון הולכין - הלכך לא משכחת להו מפוזרין לעולם)? אלא לאו
רבי יהודה היא (דאית ליה ימי טוהר דראשון: דלדידיה
ראשון עיקר לענין קרבן), ומדקא יהיב לה ששים רצופים בהדי הדדי (ואשמועינן הכא דלענין טומאה וטהרה לית ליה ימי טוהר
לראשון: דאם כן לא משכחת לה טהורין רצופין, אלא משני מניא) - שמע מינה חומרא אית ליה לרבי
יהודה, קולא לית ליה (ושמע
מינה חומרא בעלמא אית ליה במתניתין לאפושי קרבנות, ולענין קרבן לחודיה הוא דמני
לראשון, אבל לגבי טומאה: להשלים ימי טוהר לראשון למנותן מפוזרין - לית ליה, דקולא
היא, דהדר בעיא למיתב ימי טוהר לשני)!?
לא! לעולם רבנן היא, והכא במאי
עסקינן (והיכי דמי 'מפוזרין')? - ביולדת
זכר מתוך שמונים של נקבה (שימי
טוהר של זכר כלין קודם לשמונים דנקבה ראשונה, ובכהאי גוונא: דימי טוהר של שני כלין
קודם לימי טוהר דראשון - לית להו לרבנן דמוולד שני לימנו, ובעיא לאשלומי ימי טוהר
דראשון, ואתא קרא לאשמועינן דלא משלימין לבתר שמונים דלידה ראשונה שבעה כנגד שבעת
ימי טומאה דזכר שהפסיקו בינתייםת אלא משני מונה).
סוף סוף שלמין יומי דקדמאה (סוף סוף לא משכחת הכי דשלמין שמונים דנקבה קמייתא) ועד כאן
דבתראה (דזכר, ואם כן) לא שלמין (ארבעים דמי טוהר דזכר תוך שמונים דנקבה, דלא משכחת
לידת זכר עד חמישים וארבעה דנקבה: י"ד דטומאה דנקבה וארבעים דיצירת הזכר) דהא רבנן -
לולד שני מנו (וכיון דמנינן לוולד שני דרבנן, לא
משכחת מפוזרין, ואם כן הדרא קושעא לדוכתיה: למאי איצטריך קרא מפוזרין לרבנן)!
אלא משכחת לה לרבנן ביולדת (שנתעברה) תאומים, נקבה קדמייתא [ראשונה נולדה נקבה] וזכר בתראה, וכגון דילידתיה לזכר בתראה בעשרים ליומי טהרה ('עשרים' לאו דוקא, דהוא הדין לבציר מהכי או טפי מהכי), דבעיא
מינקט ליה שבעה יומי טומאה דלידה תאומים נקבה, והכי קאמר: יכול היכא דילדה תאומים:
נקבה מעיקרא וזכר לבסוף - תפסיק טומאה דלידה במיצעי, ונימני לה ששה וששים מפוזרין (כלומר: שפסקו לה שבעה ימי טומאה דזכר לימי טוהר דנקבה,
וליתיב לה שבעה אחריני לאחר שמונים ללידה הראשונה)? - תלמוד לומר: 'יום' מה יום כולו רצוף - אף ששים כולם
רצופין.
אמר אביי: תא שמע: [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים
תשב בדמי טהרה בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] '[ו]שלשים (שלשים דזכר מפוזרין - כגון יולדת תאומים, וילדה שֵׁנִי בתוך שלשים דזכר
ראשון) - יכול בין רצופין בין מפוזרין (יכול יתנו לה שבעה לבד ארבעים ללידה הראשונה, כגון
שבעה ימי טומאה דשֵׁנִי? דהשתא הוו שלשים מפוזרין, שהרי הפסיקו ימי טומאה בינתיים,
שלא עלו למנין)? - תלמוד לומר: 'יום': מה יום כולו רצוף - אף שלשים
רצופין'; מני
הא? אלימא רבנן - ומי אית להו לרבנן
(כריתות י,ב)
מפוזרין? הא אמרי רבנן לולד שני
מניא (הא לולד שני מנו, וכיון דבראשון
זכר - ליכא לאוקומי כדאוקמא ליה דימי טוהר דראשון משכין לבתר ימי טוהר דשני)! אלא לאו -
רבי יהודה היא (דמונה לראשון, וקאמר דרצופין
יהבינן לה - אלמא מִשֵּׁנִי הוא דמני), ושמע מינה חומרא אית ליה, קולא לית
ליה (להאריך ימי טוהר דראשון שהשלימו
לשבעה אחרים כנגד שבעת ימי טומאה, והדר מותיב ימי טוהר לַשֵּׁנִי, דקולא יתירא היא)!
ועוד: אמר רב אשי תא שמע: (ויקרא
יב,ה) 'וששת ימים' - יכול בין רצופין ובין מפוזרין (כגון: הפילה לאחר ששים ושלשה דטוהר דנקבה, שהן שבעים ושבעה ללידתה, והיה
לה למנות עוד שלשה ימים והפילה, ונטמאו; יכול יתנו לה שלשה אחרים כנגד שלשה אלה
דנטמאו, דנהוו ששה מפוזרים - דהכא לא כתיב 'יום' אלא 'ימים', דמשמע אפילו מפוזרין)? - תלמוד לומר: '[ו]ששים' מה ששים כולן רצופין - אף ששה כולן
רצופין' מני?:
אלימא רבנן - מי אית להו לרבנן מפוזרין? האמרי רבנן לולד שני מניא (הא לולד שני מנו, וימי ולד שני זה מושכין ימים רבים
אחר שמונים של נקבה ראשונה, ומפוזרין לא משכחת לה)! אלא לאו רבי יהודה היא, ושמע
מינה חומרא אית ליה, קולא לית ליה!
שמע מינה.
משנה:
אלו מביאין קרבן עולה ויורד (כולהו כתיבי בהדדי בפרשת 'ויקרא' גבי קרבן עולה ויורד): על שמיעת
קול [ויקרא ה,א:
ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו], ועל בטוי שפתים [ויקרא ה,ד: או נפש כי תשבע לבטא
בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת
מאלה], ועל טומאת
מקדש וקדשיו (בשוגג) [ויקרא
ה,ב: או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או
בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם פסוק ג: או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם] (דהא קרא דאו נפש כי תגע בכל דבר טמא וגו' - בטומאת מקדש וקדשיו משתעי, כדמפרש בפרק קמא דשבועות (דף
ז)), והיולדת, והמצורע.
גמרא:
תנו רבנן: 'יש מביא (מפרש לקמן) בדלות (תורים ובני יונה) ועשירות (כשבה
או שעירה), ויש מביא בדלות, ויש מביא
בדלי דלות (עשירית האיפה):
יולדת מביאה בדלות ועשירות,
מצורע מביא בדלות,
שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו (מפרש ב'ויקרא') מביאין בדלות
ודלי דלות'.
תניא אידך: 'יש מביא אחד תחת אחד, יש מביא שנים תחת שנים,
יש מביא שנים תחת אחד, יש מביא אחד תחת שנים; מכאן אתה למד לעשירית האיפה בפרוטה:
יולדת מביאה אחת תחת אחת (יולדת בעשירות: כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, ובדלות שתי תורים,
דהיינו) פרידה אחת דעוף תחת כבש;
מצורע: שתי פרידין תחת שני כבשים;
שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין שני פרידין
תחת כבשה אחת, ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה תחת שתי פרידין (דהיינו אחת תחת שתים)'.
קתני 'מכאן אתה למד לעשירית
האיפה שהיא בפרוטה' – מנלן?
דתנו רבנן:
'האומר "הרי עלי בסלע למזבח (קרבן הנקח בסלע)" - מביא כבש, שאין דבר קרב בסלע אלא כבש'.
ממאי?
מדאמר רחמנא (גבי אשם מעילות בויקרא) איל אשם בכסף שקלים [ויקרא ה,טו:
נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ידוד והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן
בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם] (בכסף שקלים דהיינו שתי סלעים) - מכלל
דכבש בן שנה בסלע, מדכתיב (ויקרא
יב,ו; במדבר ו פסוקים יב,יד) כבש בן שנתו (מדבכל התורה כולה קרי לכבש בן שנה - מכלל דאיל בן שתי שנים), ותנן 'עמדו קינין בו ביום ברבעתים'
(קן ברובע דינר; דהיינו כדמייתי שתי
פרידים בדלות - ברובע דינר, תחת כבש הנקח בסלע, היינו חד מששה עשר בסלע - שהוא
ארבעה דינרים, ורובע דינר היינו ששה עשר רבעים [דסלע]:
ברובע דינר יש ארבעים ושמונה פרוטות, כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף
יב.), שש מעה כסף = דינר, ומעה = שתי פונדיון, ופונדיון =
שני איסרין, ואיסר = שני מסמסות, מסמס = שני קונטרק, וקונטרק = שתי פרוטות, דהיינו
שלשים ושתים פרוטות למעה, ולמעה וחצי - שהוא רובע דינר - הוו ארבעים ושמונה פרוטות); ומדחס
רחמנא עליה דדלות למיהוי חד משית עשר בעשירות - חס רחמנא עליה דדלי דלות למיהוי חד
משית עשר בדלות, אם כן דלות כמה הויא? – ריבעא; וכמה פריטי בריבעא? - ארבעים
ותמניא פריטי; חד משית עשר כמה הוי דדלות? - תלתא פריטי (וכיון דאמרת דלי דלות - דהיינו עשירית האיפה - בעי מהוי חד מששה עשר
בדלות, אשתכח דעשירית האיפה הוי שלש פרוטות, דהיינו חד מששה עשר של ארבעים ושמונה) וקתני: 'מכאן
אתה למד לעשירית האיפה בפרוטה' - אמאי פרוטה? האמרת 'עשירית האיפה דלי דלות
הוא', ואמרת 'חד משית סרי דדלות הוא', דחשבינן דשלשה פריטי הויין!?
תנא - (דלות) מיולדת יליף, דמתיא פרידה אחת (הנקחת בשמינית של דינר) תחת כבש (הנקח בסלע), דהוי חד מתלתין ותרין דכבש (והוא עשרים וארבע פרוטות [לפרידה האחת]);
ועד כאן דלי דלות כמה הוי? - חד
משית עשר בדלות, דמהיכא יליף? - מכבש ואיל (דנהי
דילפת דדלות חד מל"ב מיולדת, אבל דלי דלות דלא משכחת ביולדת; בעל כרחך מכבש
ואיל ילפת לה, כדדרשינן לה לעיל: דלא משכחת דלי דלות אלא בשמיעת הקול ובבטוי שפתים
ובמטמא מקדש וקדשיו, ועל כן דלי דלות מדלות דידהו מילף, וכי היכי דדלות
דידהו שתי פרידין תחת הכבש - דהיינו חד מששה עשרה בדלות, ונהי דאשכחת בדלות בעלמא
כגון ביולדת שהיא פרידה אחת = שמינית של דינר, דהיינו כ"ד פרוטות, וכי מייתי
דלי דלות חד מי"ו הוי פרוטה ופלגא), עד כאן פרוטה ופלגא הוי?
אמר רבא: כולה מילתא
מיולדת יליף (ואף על גב דאין בה דלי דלות - יליף
מהתם), והכי קאמר: 'מדחס רחמנא עליה דדלות למיהוי חד מתלתין ותרין
בעשירות, ומאי היא? – יולדת, הכי חס רחמנא עליה דדלי דלות למיהוי חד מן תלתין
ותרין בדלות (דכי היכי דאשכחן בה דלות = אחד
מל"ב דעשירות, דלי דלות נמי הוה חד מל"ב דדלות; ודלות דיולדת הכי הוו:
כ"ד פרוטות, ודלי דלות = פרוטה נכי רבעא, דהיינו חד מל"ב).
אי הכי ריבעא דפרוטה הוי?
הכי נמי, אלא דלאו אורח ארעא
לאיתויי פחות מפרוטה למקום.
משנה:
מה בין שפחה לבין כל העריות?
שלא שוותה להן לא בעונש ולא
בקרבן: שכל העריות בחטאת ושפחה באשם;
כל העריות בנקבה (כל חטאת יחיד - נקבה היא דהיינו כשבה או שעירה) ושפחה בזכר
[אשם];
כל העריות אחד האיש ואחד האשה
שוין במכות ובקרבן (אם
מזידין - שניהן לוקין, כדקיימא לן: איש או אשה כי יעשו מכל
חטאת האדם ... [ואשמה הנפש ההוא]
[במדבר ה,ו] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל
העונשין, ואם שוגגין שניהם מביאין קרבן, דבתרווייהו כתיב כרת במזיד, דכתיב ונכרתו הנפשות העושות [ויקרא
יח,כט], וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת), ובשפחה לא השוה לא האיש לאשה
במכות ולא השוה אשה לאיש בקרבן (שהאשה
לוקה והאיש באשם כדמפרש בגמרא);
כל העריות עשה בהן את המערה
כגומר [במסכת יבמות בפרק הבא על יבמתו (דף נג)] (ובשפחה אינו חייב אלא על גמר ביאה, דשכבת
זרע כתיב בה [ויקרא יט,כ]:
שראויה להזריע);
וחייב (בכל העריות) על כל ביאה וביאה (ובשפחה אמרו לעיל בפירקין (דף ט:) שמביא קרבן אחד על ביאות הרבה);
זו חומר החמיר בשפחה:
(כריתות יא,א)
המשך המשנה:
שעשה בה את המזיד כשוגג;
איזו שפחה?
כל שחציה שפחה וחציה בת חורין,
שנאמר [ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש] והפדה לא נפדתה [או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] - דברי רבי יהודה;
רבי ישמעאל אומר: זו היא שפחה
ודאית (גמורה);
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עריות מפורשות (שהן בנות חורין), ושיור אין לנו (וזו ודאי משונה היא:) אלא חציה שפחה וחציה בת חורין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .