דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
(כריתות ח,ב)
ועוף היכא איתרבי?
דתנו רבנן: '(במדבר
טו,יד) [וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח ניח לה'] כאשר תעשו כן יעשה - מה אתם עולה
ושלמים אף הוא עולה ושלמים, שנאמר (במדבר טו,טו) [הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת
עולם לדרתיכם] ככם כגר [יהיה לפני ה'];
מנין לרבות את העוף?
תלמוד לומר: (במדבר טו,יד) [וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם
לדרתיכם ועשה] אשה ריח ניח לה' [כאשר תעשו כן יעשה]: איזה דבר שכולו לה' (שאין כהן נהנה ממנו?: דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים,
אבל עולת העוף ליכא מידי)? - הוי אומר
עולת העוף;
(כריתות ט,א)
יכול שאני מרבה אפילו מנחה?
תלמוד לומר: 'כן''.
תניא אידך: '(במדבר
טו,יד) [וכי
יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם] ועשה אשה ריח ניח
לה' [כאשר תעשו כן יעשה] שומע אני כל
שעולה לאשים, אפילו מנחה?
תלמוד לומר: (במדבר טו,יד) [וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם
לדרתיכם ועשה אשה ריח ניח לה'] כאשר תעשו כן יעשה: מה אתם מיני דמים - אף הם מיני דמים;
אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים?
תלמוד לומר: (במדבר טו,טו) [הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת
עולם לדרתיכם] ככם כגר יהיה [לפני ה'] - לכם הקשתיו (במקצת) ולא לקרבנותיכם (ומיהו
עולה מסתבר דמכשרא, דכולה כליל);
רבי אומר: 'ככם' – כאבותיכם: מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם (מפרש לקמן) - אף הם לא
יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים;
להביא פרידה אחת אי אפשר, שלא מצינו בכל התורה כולה.'
לא אמרו קן אלא להקל עליו:
ולא? והתניא: (גבי עולת העוף דנדבה) '(ויקרא
א,טו) והקריבוֹ [הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח] מה תלמוד לומר? לפי שנאמר בתורים (ויקרא
א,יד) [ואם
מן העוף עלה קרבנו לה'] והקריב [מן התרים או מן בני היונה את קרבנו], שומע אני (והקריב משמע קרבן שלם): האומר
"הרי עלי עולת העוף" לא יפחות משני פרידין? - תלמוד לומר: 'והקריבוֹ' - אפילו פרידה אחת'!?
חובה מיהא לא אשכחן.
והאיכא יולדת, דמתיא בן יונה או
תור לחטאת?
משום דאיכא כבש בהדה.
אמר מר 'מה אבותיכם לא נכנסו
לברית אלא [במילה וטבילה והרצאת דם]'; בשלמא מילה, דכתיב: (יהושע
ה,ה) כי
מולים היו כל העם היוצאים [וכל העם הילדים במדבר בדרך
בצאתם ממצרים לא מלו] (בשעת יציאתן מלו); אי נמי
מהכא (יחזקאל טז,ו) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי [ואמר לך בדמיך חיי] (בדמיך דם פסח ודם מילה); הרצאת דמים (זריקת דמים על המזבח), דכתיב (שמות
כד,ה) וישלח
את נערי בני ישראל [ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים
לה' פרים] אלא
טבילה מנלן? - דכתיב (שמות כד,ח) ויקח משה את הדם ויזרק על העם [ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה], ואין הזאה בלא טבילה!
אלא מעתה, האידנא דליכא קרבן -
לא נקבל גרים!?
אמר רב אחא בר יעקב: (במדבר
טו,יד) וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם [לדרתיכם ועשה אשה ריח ניח לה' כאשר תעשו כן יעשה] (לדורותיכם - אף על גב דליכא מקדש).
תנו רבנן: 'גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו (דלכשיבנה בית המקדש יביא קן, דאמרינן לעיל דצריך קרבן,
וקרבן בפחות מרובע לא אפשר להפריש, דאין מצוי קן בפחות מרובע, כדאמרינן במתניתין 'ועמדו
קינין ברבעתים'; אבל פחות לא אפשר); אמר רבי שמעון:
כבר נמנה עליו רבן יוחנן בן זכאי ובטלה מפני התקלה (שלא יהנה ממנו [יעבור על איסור מעילה]).
אמר רב אידי בר גרשום אמר רב
אדא בר אהבה: הלכה כרבי שמעון.
ואיכא דמתני לה על הדא, דתנו
רבנן: 'גר תושב (שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים, כגון נעמן) מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו (בדבר האבד) כישראל בחולו של
מועד; רבי עקיבא אומר: כישראל ביום טוב (אוכל נפש)!
רבי יוסי אומר: גר תושב עושה מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחול;
רבי שמעון אומר: אחד גר תושב ואחד עובד כוכבים, עבד ואמה*
התושבים - עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול.'
[* ## אדם חייב על שביתת עבדו, וכיצד הוא עושה מלאכה? תשובה אחת:
העבד אינו שלו, אלא מושכר מגוי; תשובה אחרת: רבי שמעון סובר שמה שהאדון מצווה על
שביתת עבדיו – בקשר לענינים של האדון, אך עבד שלא קבל מצוות כאשה רשאי לעשות
מלאכות לעצמו ולהנאתו בשבת.]
משנה:
אלו מביאין על הזדון כשוגג: הבא
על שפחה, ונזיר שנטמא, ושבועת העדות (קרבן
עולה ויורד) ושבועת הפקדון (אשם);
חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות
הרבה, וחמשה מביאין קרבן עולה ויורד:
אלו מביאין קרבן אחד על עבירות
הרבה: הבא על שפחה ביאות הרבה, ונזיר שנטמא טומאות הרבה.
גמרא:
הבא על השפחה מנלן?
דתנו רבנן [ספרא
קדושים פרשתא ב פרק ה משנה ז]: '(ויקרא יט,כב) וכפר עליו
הכהן באיל האשם [לפני ה'] על חטאתו אשר חטא [ונסלח
לו מחטאתו אשר חטא] (מדמצי למיכתב 'על חטאתו' ולישתוק וכתיב על
חטאתו אשר חטא - לאתויי חטאים הרבה) - מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה;
'ונסלח לו מחטאתו אשר חטא' - (להכי
הדר כתיב תו תרי זימני 'חטא' בר מתרי זימני קמאי:) לעשות מזיד כשוגג'.
נזיר שנטמא מנלן?
דכתיב [ספרא נשא
פסקא כח]: (במדבר
ו,ט) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום [וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו]: 'פתע' זה שוגג, וכן הוא אומר (במדבר
לה,כב) אם בפתע בלא איבה הדפו [או השליך עליו כל כלי בלא צדיה];
'פתאום' זה אונס, וכן הוא אומר (במדבר
יב,ד) ויאמר ה' פתאום אל משה [ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם] (בעל כרחם יצאו שלשתן על פי הדיבור)'.
תניא אידך: 'פתאום' זה מזיד,
וכן הוא אומר (משלי כב,ג) ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו (ונענשו היינו מזיד: דאין עונש אלא על
המזיד);
נכתוב קרא 'פתאום' דמשמע שוגג
ומשמע מזיד ומשמע אונס?: מזיד ואונס – כדאמר, ומשמע נמי שוגג, דכתיב (משלי
יד,טו) פתי
יאמין לכל דבר [וערום יבין לאשרו] , ולא נכתוב קרא 'פתע'?
אי כתב קרא 'פתאום', דמשמע שוגג
ומשמע מזיד ומשמע אונס, הוה אמינא: '(אף
על גב ד'פתאום' דעלמא משמע אונס ושוגג ומזיד – 'פתאום' דנזיר ודאי) כי מייתי
קרבן – בשוגג (מדמייתי קרבן עלה - שמע מינה דשוגג
הוא), מידי דהוי אתורה כולה (דרוב
קרבנות על השגגה הן באין), אבל אונס ומזיד אימא לא? (להכי) כתב רחמנא 'פתע', דשוגג הוא, לגלויי
עליה ד'פתאום', דאונס ומזיד הוא: דאפילו הכי חייב רחמנא.
ושבועת העדות מנלן?
דתנו רבנן: בכולן (בכל המביאין עולה ויורד שבאותה פרשה, כגון: מטמא מקדש,
ושבועת בטוי, דכתיבי בהו שבועת העדות) נאמר 'ונעלם'*, כאן לא נאמר 'ונעלם'** - לחייב על
המזיד כשוגג.
*[ויקרא ה,ב: או נפש אשר תגע בכל דבר
טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו
והוא טמא ואשם]
פסוק
ג: או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם
ממנו והוא ידע ואשם]
פסוק
ד: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר
יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה]
** [ויקרא ה,א:
ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו]
שבועת הפקדון מנלן?
יליף תחטא*** תחטא משבועת
העדות**.
*** [ויקרא ה,כא:
נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק
את עמיתו]
חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות
הרבה:
קתני 'הבא על השפחה ביאות
הרבה' – מנלן?
דתנו רבנן [ספרא
קדושים פרשתא ב פרק ה משנה ז]: (ויקרא יט,כב) וכפר עליו
הכהן באיל האשם [לפני ה'] על חטאתו אשר חטא [ונסלח
לו מחטאתו אשר חטא] - מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה;
'ונסלח לו מחטאתו אשר חטא' - לעשות מזיד כשוגג'.
והא קרא כי כתיב - במזיד כתיב (דכתיב (ויקרא יט,כ)
בקורת תהיה, והיינו מלקות, ואין מלקות אלא במזיד, ועליה קאמר [פסוק
כא] והביא את אשמו, ותו: למה לי ונסלח לו מחטאתו לרבות מזיד)!?
אלא אימא לעשות שוגג כמזיד (דמהו דתימא דוקא אמזיד מביא, ולא אשוגג? - קא משמע לן ונסלח לו מחטאתו אשר חטא דלהכי כתיב 'חטא' ארבע
זימני: תרי למילף קרבן אחד על עבירות הרבה, ותרי לעשות שוגג כמזיד).
בעא מיניה רבי חנינא טירנאה
מרבי יוחנן: הבא על חמש שפחות חרופות בהעלם אחת מהו (כלומר קודם שילקה ויביא קרבן על זו חזר ובעל זו)? חייב על כל אחת ואחת או אינו
חייב אלא אחת?
אמר ליה: חייב על כל אחת ואחת.
מאי שנא מחמש העלמות בשפחה אחת?
אמר ליה: אין שפחה אחת גופין
מוחלקין, חמש שפחות - גופין מוחלקין.
ומנלן דגבי שפחה גופין מוחלקין?
אמר ליה: לאו אמרת גבי עריות (בפרק קמא (לעיל ב:)) 'ואל אשה [בנדת
טומאתה לא תקרב לגלות ערותה (ויקרא יח,יט)] -
לחלק על כל אשה ואשה'? גבי שפחה נמי כתיב (ויקרא יט,כ) [ואיש] אשר ישכב את אשה
שכבת זרע [והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה
לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] -
(כריתות ט,ב)
'והיא שפחה' - לחלק על כל שפחה ושפחה.
נזיר שנטמא טומאות הרבה:
מאן תנא?
אמר רב חסדא: רבי יוסי ברבי
יהודה היא, דאמר: נזירות דטהרה משביעי הוא דחיילא עליה, ומשכחת לה כגון שנטמא בשביעי
וחזר ונטמא בשביעי (הלכך:
כי נטמא תרי זימני בשביעי - הוו להו 'טומאות הרבה', דהא אתחלא נזירות דטהרה), וכיון דלא
יצא שעה הראויה להקריב בה קרבן אינו חייב אלא קרבן אחד (ולענין קרבן לא מחייב אלא אחד, דלא יצא אדם זה לשעה ראויה לקרבן); דאי רבי -
כיון דאמר רבי 'נזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה', אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא
בשביעי - כולה טומאה אריכתא היא; אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני, כיון דיצאת
שעה שראוייה להקריב קרבן מחייב על כל אחת ואחת! אלא שמע מינה רבי יוסי ברבי יהודה
היא.
מאי רבי יוסי ברבי יהודה?
דתניא: '(במדבר
ו,יא) [ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש] וקדש את ראשו (שנזירות טהרה חלה עליו) ביום ההוא = ביום הבאת קרבנותיו, דברי
רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ביום תגלחתו' [דעת רבי
יוסי ברבי יהודה כדעת סתמא בספרי נשא סוף פסקא ל].
משנה [המשך
פירוט הנאמר במשנה לעיל: אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה]:
המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה (מביא מנחת שעורים אחד על כולן כשהוא משקָהּ),
ומצורע שנתנגע נגעים הרבה (כגון שספר שבעה, ולא הספיק להביא קרבנותיו עד שנתנגע,
וכן שניה וכן שלישית); הביא ציפרין (אותן שתי צפרין חיות אחת לשחיטה ואחת לשילוח, ולאו קרבן נינהו) ונתנגע -
לא עלו לו עד שיביא חטאתו (קסלקא
דעתא דהאי 'לא עלו לו' משמע שצריך לחזור ולהביא לבסוף שתי צפרין לכל נגע ונגע עד
שיביא חטאת, אבל הביא צפרין וחטאתו ונתנגע - אין צריך להביא לכשיטהר על נגע ראשון);
רבי יהודה אומר: עד שיביא אשמו.
גמרא:
מנלן?
דכתיב: (במדבר
ה,כט) זאת
תורת הקנאות [אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה] - תורה אחת לקנויין הרבה.
מצורע שנתנגע נגעים הרבה כו':
מנלן?
דכתיב (ויקרא
יד,ב) זאת [תהיה]
תורת המצורע [ביום טהרתו והובא אל הכהן] - תורה אחת למצורעים הרבה.
הביא ציפרין ונתנגע לא עלו לו
עד שיביא חטאתו; רבי יהודה אומר עד שיביא אשמו:
והאמרת אין מביא אלא קרבן אחד (על נגעים הרבה), (אלמא חד צרעת אריכתא היא, ואמאי מחייבת ליה לאתויי צפרים אכל נגע)?
חסורי מחסרא, והכי קתני: הביא
ציפרין ונתנגע - אין מביא אלא קרבן אחד - ולאקבועי בעניות ובעשירות לא מיקבע (והכי קאמר: ולא עלו הצפרין ליקבע בעניות ובעשירות: דאם
היה עני בשעת הבאת צפרין והעשיר - צריך להביא קרבן עשיר, ואם היה עשיר והעני -
מביא עני בדלות) - עד שיביא חטאת (דבתר
חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות); רבי יהודה אומר: עד שיביא אשמו.
תנן התם [נגעים
פ"יד מ"יא]: 'מצורע שהביא אשמו והעשיר - הכל הולך אחר חטאת, דברי רבי שמעון;
רבי יהודה אומר: הכל הולך אחר
אשם'.
תניא: 'רבי אליעזר בן יעקב
אומר: הכל הולך אחר ציפרין'.
אמר רב יהודה אמר רב שלשתן מקרא
אחד דרשו: (ויקרא יד,לב) [זאת תורת אשר בו נגע צרעת] אשר לא תשיג ידו בטהרתו (בשעת טהרתו - יביא בעניות, אף על פי שהעשיר): רבי שמעון
סבר (האי 'טהרתו'): דבר המכפרו (היינו דבר המכפר חטאו: דעל שבעה דברים נגעים באין [במסכת
ערכין (דף טז.)]), רבי יהודה סבר: דבר המכשירו (אשם: שמדמו נותנין על בהונותיו מכשירו בקדשים), רבי
אליעזר בן יעקב אומר: דבר הגורם לו טהרה, ומאי נינהו? – ציפרין (צפרין גורמין לו תחלת טהרתו: שמדם הצפור מזין עליו).
משנה [המשך
פירוט הנאמר במשנה לעיל: אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה]:
האשה שילדה ולדות הרבה (וקא מפרש כיצד, כגון:) והפילה בתוך שמונים נקבה, חזרה
והפילה בתוך שמונים נקבה (כגון
שטבלה לאחר שבועיים דטומאה, ושמשה, ונתעברה, והפילה נקבה לאחר ארבעים של יצירת
הולד, דהיינו חמשים וארבעה ללידה ראשונה, וחזרה והפילה לסוף חמשים וארבעה של זו;
ולהכי נקט 'נקבה': דבזכרים ליכא למימר הכי, דאי הפילה בתוך ארבעים דזכר - מיא
בעלמא הוא האי שני, דאין הולד נוצר עד יום ארבעים), והמפלת תאומים (אפילו זכרים, כגון שנתעברה שלשה, והפילה אחד לאחר
ארבעים, והשני נשתהה ויצא בתוך ימי טוהר הראשון, ושלישי בתוך ימי טוהר דשני -
מביאה קרבן אחד על האחרון, ופטורה);
רבי יהודה אומר (רבי יהודה פליג בין אולדות בין אתאומין, ואמר): מביאה (קרבן אחד) על (הולד) הראשון ואינה מביאה על השניה (ולא על השני מפני שנולד בתוך מלאת של ראשון), מביאה על השלישי (משום דהוא לא נולד תוך מלאת: דלא חשבינן מלאת לשני,
דכמאן דליתיה דמי הואיל ונולד תוך מלאת של ראשון, ושלישי הוי תחילת לידה) ואינה
מביאה על הרביעי (הואיל
ונולד תוך מלאת של שלישי, אבל שלישי לא נולד תוך מלאת דראשון: דהא עברו ימי טומאה
דראשון, דהוי טפי משמונים לראשון; וגבי תאומים נמי דקפליג רבי יהודה, כגון שנולד
שלישי לאחר מלאת דראשון; ועל מלאת דשני לא איכפת לו, דכמאן דליתיה דמי).
גמרא:
מנלן?
דתני תנא קמיה דרב ששת: '(ויקרא
יב,ז) [והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה] זאת תורת היולדת לזכר ולנקבה (כל
היכא דכתיב 'תורת' משמע רבים) - מלמד שמביאה
קרבן אחד על ולדות הרבה;
יכול אף על הלידה ועל הזיבה (קרבן אחד, כגון שראתה שלשה ימים בימי זיבה, והפסיקה רביעי, וילדה בחמישי -
הרי זו 'יולדת בזוב' כדאמרינן בנדה (דף לו:)
דבעי שתפסוק מן הזוב סמוך ללידה, ואם לא פסקה - ודאי דם מחמת הולד, ואינה יולדת
בזוב)?
תלמוד לומר: 'זאת'.
קתני 'יכול על הלידה ועל
הזיבה אינה מביאה אלא קרבן אחד'; אלא מעתה אכלה דם וילדה הכי נמי דאין מביאה
אלא קרבן אחד (מהיכא תיסק דעתיה דעל הלידה ועל
הזיבה קרבן אחד דאיצטריך קרא למעוטי? הא ודאי אכלה חלב וילדה, מי סלקא אדעתין
דמביאה קרבן אחד על הלידה ועל החלב? וגבי זיבה נמי: מה ענינה אצל לידה)?
אימא הכי 'יכול על הלידה
שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת? - תלמוד לומר: 'זאת' ('זאת' משמע: על לידה אחת מביאה
קרבן אחד על ולדות הרבה, הא אחר מלאת - חייב על כל אחת ואחת).
הפילה בתוך שמונים [חזרה והפילה בתוך שמונים נקבה]:
כשתמצי לומר: לדברי רבי יהודה (מדלא חשיב מלאת לשני, שמע מינה) ולד ראשון גורם (לקרבן), ומולד ראשון מונה (שמונים יום; הילכך שלישי שנולד אחר מלאת דראשון - ולד
מעליא הוא לקרבן); לדברי חכמים (דלא מחייבי אלא חד, אבתרא מחייבי ליה, דסבירא להו:) ולד שני (כלומר: אחרון) גורם (וראשון - דלא מלו ימי טוהר דיליה - לית ליה קרבן), ומולד שני מונה (ומשני מנינן מלאת עד שלישי, ומשלישי עד רביעי, ולא
מניא מלאת אלא עד בתרא);
'כשתמצי לומר'? פשיטא הכי איתא (דאי לאו הכי - מאי טעמייהו?)!
מפלת תאומים איצטריך ליה (משום מפלת תאומים איצטריך ליה תנא לאשמועינן דבמפלת
תאומים נמי פליג רבי יהודה): סלקא דעתא אמינא במפלת תאומים מודה
רבי יהודה לרבנן (דחדא
לידה אריכתא היא, הואיל ועיבורן כאחת, ואית ליה נמי מלאת לשני, ושלישי לאו בר קרבן
הוא) - קא משמע לן.
איבעיא להו:
(כריתות י,א)
בטומאה מה לי אמר רבי יהודה (מי
אית ליה מלאת לשני לענין ימי טוהר)? מי אמרינן 'עד כאן לא קאמר ליה רבי
יהודה ולד שני כמאן דליתיה דמי אלא לענין קרבן: כיון דלא יצאה שעה שראויה להקריב
בה קרבן, הואיל וכן ולד שני כמאן דליתיה דמי (לענין קרבן הוא דלית ליה מלאת לשני, הואיל ובתוך זמן קרבן ראשון נולד), אבל לענין
טומאה וטהרה אימא סבירא ליה כמאן דאיתיה דמי (מונה לעצמו לבד אותן של ראשון, ונקראין ימי הטומאה על שמו, ומסולקין ממלאת
של ראשון), ומפסקא טומאה דשני (את
ימי טוהר של ראשון), וממלא יומי טהרה דראשון (דהא מלאת דראשון אי אפשר דלא מלינן ליה לרבי יהודה,
דהוא עיקר), והדר מונה יומי טהרה לשני? או דלמא לרבי יהודה חומרא הוא דאית
ליה (לאפושי לקרבנות, ויהיב ימי טומאה
וימי טהרה לשני משעת לידתה ואילך, ומעוכבת לאכול בקדשים עד מלאת ימי טומאה וטהרה), אבל הכא
קולא הוא, וקולא לית ליה (להיות
ימי הטומאה נקראין על שמו דשני להיות גומרין השלמה לראשון תחתיהן, דלהאי מילתא נמי
כמאן דליתיה דמי, וימי טוהר דראשון לא ממלינן, ותימלי לשני ימי טוהר אחריני
תחתיהן: דהא מילתא קולא היא להאריך טוהר דמיה, וקולא לית ליה)? (והא ליכא למימר דליהוי שני בטל לגמרי מתורת מלאת, דהא נמי קולא היא: דהא
אם כן מכשרת לאכול טבולת יום בקדשים! ועל כרחיך בעית למיתב ימי טוהר לשני, הלכך אי
יהבת לראשון השלמת ימי טוהר - קולא היא!?)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .